העתיד כבר כאן 119
זהו, הגענו לשנת 2000. טוב לכם?

(צילום אילוסטרציה: אמילי רוזלי)
נו, אמרתי לכם שנעבור את זה? אתם מוזמנים להחזיר את כל המזומנים שמשכתם חזרה לבנק, להתחיל לחפש מתכונים לכל השימורים שקניתם, ולארגן טיולים למדבר יהודה, כדי שיהיה מה לעשות עם כל בקבוקי המים המיותרים שלכם. אם הגדלתם וקניתם גם מיני סלוטייפים וניילונים, תמיד אפשר לקוות שישעמם לסדאם באחד מן הימים הקרובים...

אז מה, ראיתם את החלליות שחונות לאנשים בחצר עכשיו? ומה לגבי השכנים הירוקים שעברו לשכונה שלכם? פגשתם כמה אבות משפחה שחזרו לחיים? מה, לא? נו, אז כנראה ששיקרו לנו.

מסתבר ששנת 2000, כמה מפתיע, לא ממש שונה משנת 1999. אפילו הבאג לא הטריח את עצמו כדי לעשות לנו שמח. אחרי הבילד־אפ האדיר שרץ לנו פה כבר כמה שנים טובות, לראות את כל ההמולה מגיעה ל(אנטי-)קליימקס העלוב הזה - נו, מה אני אגיד... מאכזב, לא?

כאילו, מה - זיקוקים וקונפטי? זהו? ביקענו אטום, שמנו אדם על הירח, שכפלנו כבשים - וכל מה שאנחנו יכולים לעשות לכבוד סוף האלף זה מופע זיקוקים? טוב שלא הוסיפו לזה גם מופע אור־קולי עם שקופיות מהמאה החולפת.

אתמול בלילה הייתי למרגלות מרכז עזריאלי בתל־אביב, שם התקבצו כמה טונות של בני אדם (אני נותן הערכה במשקל, משום שכמות הפעמים שדרכו לי על הרגליים היא המדד האמין ביותר שיש לי), כדי לחזות בפלאי הטכנולוגיה של "עמק הסיליקון של המזרח התיכון" בסוף המאה ה-‏20: טיימר ענק. כך, עינינו נשואות אל־על ורגלינו מיללות מכאב, עקבנו מרותקים, כמו שבט פרימיטיבי שרואה טלוויזיה בפעם הראשונה, אחר הספרות המתקרבות לאיטן לאפס המיוחל.

שתי דקות לפני הרגע המיועד, החלו הזוגות שהכינונו מראש להתארגן לקראת הנשיקה המסורתית - התחבקו, לחלחו שפתיים, נעצו מבטים רבי משמעות.

דקה למילניום הבא - כמה בנות לצידנו מתחילות לצווח כאילו ג'ורג' מייקל זה עתה ניגש אליהן והודיע להן שבעצם הוא סטרייט.

חבר שלי סיפר לי פעם שלקראת איזשהו טקס בגרות כלשהו של הנוער העובד והלומד, מכינים המדריכים את הילדים כמה חודשים מראש, מספרים להם איך אנשים בוכים בטקסים האלה, וכמה שהם חשובים ומדהימים - פשוט חוויה לכל החיים. ואז, כשהם מגיעים לטקס, הם כל־כך בטוחים שזה עומד להיות מדהים, עד שגם ההפקה העלובה ביותר שיעלו המדריכים תזכר במוחם של הצעירים לעד כשיא של ימי עלומיהם.

נדמה לי שכל עניין המילניום היה דומה לזה קצת. אנשים רצו שזה יהיה מרגש, ולכן, למרות המציאות המשעממת, אנשים התרגשו. אולי אני סתם ציני וחסר זיק של התלהבות, אבל לי יותר קל להאמין שכל אותם אנשים שרקדו ברחוב אינם יותר מאשר אקסהיביציוניסטים שניצלו את התרוץ הנוח כדי להפגין את גדולתם בפני העומדים ושבים.

כשהשעון הראה אפס עגול ונאה, היה פיצוץ קטן שנראה כמו קצר חשמלי יותר מאשר כמו זיקוקי די־נור. עכשיו, זאת נקודה שאני מעוניין להתעכב עליה, כי מדובר כאן בנושא של דיווח עיתונאי כוזב. באתר "ואללה" מדווח כי בקניון עזריאלי היה מפגן מרהיב של זיקוקים. שיהיה פה ברור לכולם - לא היה שום דבר כזה. נשבע לכם. אני לא יודע מה האנשים למעלה במגדל ראו, אבל מה שזה לא היה - זה כנראה היה בהשפעת האלכוהול, ולא בהשפעת המציאות. זהו. רק רציתי שתדעו.

אז זהו. הייתה אנימציה קצרצרה של שנת 2000 על השעון הענק, ומיד לאחר מכן - עברנו לפרסומות, ורשימת הקרדיטים של השעון התחילה לעבור בסך. תוך 20 דקות לכל היותר, כל האזור התרוקן מאנשים, ורק המכוניות שנתקעו בפקק בדרך החוצה נותרו שם עוד כמה דקות.

וזהו, נגמר המילניום. מרבית האנשים הלכו למסיבות - אבל אלו אנשים שבין כה וכה היו הולכים למסיבה, גם אם זה היה ערב ראש השנה האזרחית של כל שנה אחרת, או אפילו אם זה סתם היה יום שישי אחר. אז קראו למסיבה "מסיבת המילניום". יופי.

אפשר להבין אותם - ההתרגשות פשוט לא הייתה שם, והם נאלצו לזייף אותה. בסדר. רק אל תצפו ממני שאשתתף בחגיגות.

גם כן אלף חדש - שום דבר טוב לא יצא לנו ממנו בינתיים.

אלף שמח, וקריאה מהנה
דובי קננגיסר, עורך ראשי

קישורים
ואללה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

סתם משהו שקשור באופן כזה או אחר 1675
יש קומיקס בשם Strenua Intertia שאני קורא קבוע שלו, ולכבוד שנת 2K הבאה עלינו לטובה וההתלהבות ממנה, צייר את הרצועה הזו:

שתי הערות של האחד בינואר 1684
קראתי איפשהו שבמרכז החגיגות בפאריס היו מסכי ענק שהראו את החגיגות בניו-יורק ו/או לונדון. כל מה שצריך היה מסכים כאלו גם בניו-יורק ו/או לונדון ויופי, הם יוכלו לנופף אחד לשני לשלום, חוץ מזה ש- אנשי מדעי המחשב יודעים מה אני הולך להגיד - כל החוגגים יוכלו לראות את עצמם במסך אינסוף פעמים, אם רק תספיק הרזולוציה. אבל גם מהקצת שנגזר עלי שלא בטובתי לראות בשני ערוצינו הראשיים - נדמה לי שמה שרוב האנושות עשתה בלילה הזה זה להסתכל על שאר האנושות (מסתכלת על שאר האנושות (מסתכלת...))

ומשהו אפילו עוד יותר קטנוני: מישהו יודע מתי ראש השנה הצבאית? למה תמיד אומרים "ראש השנה האזרחית"? האם בלוח העברי יש משהו לא אזרחי באיזשהו מובן?
כבר עדיף להגיד "ראש השנה למניינם".
שתי הערות של האחד בינואר 1714
מר ניר הנכבד,
שתי הערות לי אליך:
ראש השנה האזרחי - ללמדך שכנראה בתת מודע הקולקטיבי המצוי בקרב האוכלוסיות היותר שפויות בישראל ישנו פיצול והרגשת חוסר אונים כלפי החגים העבריים, אשר אינם ממש "אזרחיים", אלא על פי רוב דתיים-אתנוצנטרים עם נטייה חזקה לכפייתיות וקבעון.
כידוע לך ריבונו של עולם אינו דמוקרט גדול ומעולם לא העמיד עצמו לבחירות אזרחיות, ולכן מאמיניו של יהוה אינם בדיוק אזרחים לפי ההשקפה המקובלת על חלקיו הדתיים של עמו הנבחר, כי אם נתינים האמורים להאמין ולציית, וזאת באופן גורף (נעשה ונשמע).
על רקע זה מתבלט אותו מסר אוניברסלי בחגי התרבות האירופאית-נוצרית, אלמנט אשר מאפשר למליונים לקחת חלק בחגיגות אלו כמעט בכל רחבי העולם - להבדיל ממדינה קטנה מוקפת אויבים אשר בה מני מועצות דתיות מנסות להחרים כל אירוע הקשור לתרבות הנוצרית-עולמית.
לכן הביטוי "למניינם" אולי מדויק, אך למעשה נועד להציב חומה בצורה "בינם" ל"בינינו" - וזאת לפי השבלונה של הם ואנחנו, ולכן ביטוי זה הנו בראש ובראשונה נגד אזרחיה החילוניים-חופשיים של מדינת ישראל, אשר אינם מוכנים שיכתיבו להם אפריורית איזה חג מותר או אסור להם לחגוג.
אנא שים לב שהשמוש המוגבר באמצעי התקשורת הישראלים בגוף ראשון רבים הנו לא פחות פתולוגי בהקשר זה
בברכה
א. מאן
1685
אני דווקא חושב שיש מה לחגוג. יש את סוף המאה ה-‏20, את עצם זה שהאנושות לא פיצצה את עצמה עד לתאריך הקסום הזה, בו התאריך התאפס, וכאילו שהתחלנו מחדש עידן שבו אפשר לומר "עד כאן התאפקנו". אתה יכול לומר שאין משמעות לתאריך, אבל עם כמות החלומות והתחזיות שהיו לכולם על שנות האלפיים, קשה להשאר אדישים.
עוד דבר שיותר ראוי לחגוג, לדעתי, זה את החגיגות עצמן. את זה שכל העולם (חוץ מירושלים) התאחד בחגיגה ענקית, בלי ששום דבר יעיב על השמחה. לא כל תושבי העולם, אבל כל המדינות (אולי חוץ משלנו) חגגו, ככה ששנות האלפיים בכל זאת התחילו ברגל ימין.

בברכת "אלף טוב".
מעשה בבעל רגזן... והתגובות לבאג. 1687
נתחיל במעשה:
אשה אחת (זה היה לפני עידן שחרור האישה..)
התחתנה עם בעל רגזן. היה בא מהעבודה שואל מה יש לאכול. אם נענה "יש עוף" היה כועס "רציתי דגים" ואם "דגים" התשובה "רציתי בשר"
וכך הלאה.
עד שיום אחד הכינה לו האשה את כל המאכלים. לא נותר לו על מה לכעוס על מה שאין בשולחן.... עד שחזר עם התשובה הכועסת "למי כל האוכל הזה..."
בקיצור. הרי הבאג היה אמיתי. הסכנה גם כן. נו אז המאמץ הצליח. אין מדינות בלי חשמל, יש מים, והחסכונות שנתוניהם מורצים על גני תוכנות cobol שראשיתן בשנות ה 70 עוד עובדות. ההסבה הצליחה. נו אז מה זה "למי כל האוכל הזה?" חסרה לכם התרגשות בחיים אנשים? אולי כדאי לנסות באנג'י?

ובשולי הדברים:
1. מה זה שמבשר ה Y2K איננו בין 101 האנשים של המאה? הקטסטרופה שנמנעה שווה מיליארדים....
2. רק למען הסר ספק, אישית לא הסבתי אפילו את המחשב שלי... גלשתי כידוע חופשי ביום הדין....והאנטי וירוס לא מעודכן....
מה שחשוב זה להיות שמח 1688
יכול להיות ששום דבר לא השתנה (אפילו סביר להניח), נכון ששנת 2000 היא בדיוק כמו 1999, וכנראה שאנשים באמת רצו להתרגש וחיפשו סיבה לחגוג. אבל גם אם אנשים השלו את עצמם, רימו את עצמם, בסופו של דבר הם נהנו.
וזה לא חשוב אם הם עשו את זה מהסיבות הלא נכונות, וזה לחלוטין לא חשוב אם הם חגגו משהו חסר חשיבות.
אם הם מצליחים לגרום לעצמם להתרגש, לחגוג ולהנות בשל כך - אשריהם. במידה מסויימת טוב להם מלך, שכן הם מאושרים, ואתה, עם כל הציניות, לא הצלחת להיות מאושר.
משהו קטן בקשר ל "באג 2000 " 1689
ע"פ סטטיסטיקה שפרסמו ב"קפטן אינטרנט" לא מזמן - ושיש לי את כל הסיבות להאמין בנכונותה - ישנם ביו 10 ל- 15 טעויות אנוש ("באגים") בכל 1000 שורות קוד ממוצעות.
לשם ההשוואה: בתוכנה ממוצעת יש בין 5000 ל- 10000 שורות קוד (בהנחה שהיא עושה משהו יותר מתוחכם מלהראות את השעה) ובמערכת הפעלה (כמו windows) או פרויקט תוכנה גדול (כמו משחקים, או MS Office) יש כמה מליונים טובים של שורות.
"באג 2000" לא הייה הראשון וגם לא האחרון. הוא פשוט היה מספיק ברור ו"טיפש" בשביל להיתפס... מליונים מבני-מינו עדיין מסתובבים בחופשי...
הפתרון הוא לא לאגור מים מינרליים אלה להפסיק להתייחס למחשבים בכלל ולתוכנה בפרט כאל "גזירה משמיים". אתם מצפים מהאוטו שלכם להתניע כל בוקר ואתם יודעים מה לעשות במקרה שהוא לא, וכל זה בלי להיות מוסכניקים מדופלמים. למה אתם לא מתייחסים למחשבים באותה צורה?
רוב הפאניקה שאחזה בעולם עקב הבאג המפורסם הייתה תוצר של טכנופוביה טהורה, שהצליחה להדביק גם את משרדי הממשלה ועקב כך את רוב הציבור. די עם זה! אנחנו כבר בשנת 00' - הגיע הזמן שנפסיק לפחוד ממכונות.
באגים 1701
כמו במשביר, גם בחיים לכל דבר יש מחיר. גם לאיכות של תוכנה. זה לא נכון שבכל תוכנה בעולם יש שיעור זהה של באגים. יש תוכנות עם יותר באגים, ויש עם פחות, וההבדל הוא רק במחיר. תוכנות "קריטיות", כאלה שעובדות כל היום וכל הלילה ומזיזות נתונים חשובים מאד ממקום למקום, נבדקות באופן יסודי יותר ממה שמקובל בתוכנות רגילות, ולכן יש בהן בסופו של דבר פחות באגים. הגיוני, לא?

מאד טרנדי לקטר על זה שהמיקסר והטוסטר אף פעם לא צריכים reboot כדי לפעול היטב, ובאותה נשימה להתלונן על מחירה של תוכנה שעולה מאה דולר, למרות שאם היה מדובר במוצר חומרה שעושה בדיוק אותו דבר היינו משלמים עבורו גם מאתיים בלי להתווכח. כל עוד הציבור ימשיך להתייחס לתוכנה כאל מוצר נחות ממוצרי צריכה אחרים, ימשיכו גם בתי התוכנה לייצר תוכנה זולה, חובבת reboots ועתירת באגי%.

אסף

נו טוב, נשחיל עוד דיסקליימר לסיום: כמובן שהפתרון האידיאלי הוא שאת מחיר התוכנה ישלמו רק הארגונים הגדולים, ושהציבור הרחב יהנה ממנה חינם תמורת חשיפה לפרסומות, למשל. הבעיה עם המודל הזה היא שהוא עובד רק לפעמים, ובאופן כללי גורם לכך שאנשים יתייחסו לתוכנה באופן עוד יותר גרוע, כי אם הם קיבלו אותה בחינם, היא בטח לא היתה שווה כלום מלכתחילה.
באגים 1705
אמת, יש תוכניות יציבות יותר ויש תוכניות יציבות פחות. אבל המחיר איננו ההמבדיל בין השניים. מה שכן מבדיל בין שני הסוגים הוא החופש של התוכנה - אם התוכנה מבוססת על סטנדרטים ופרוטוקולים פתוחים וידועים ואם כל מי שרוצה יכול לעלעל בקוד המקור של התוכנה ולהציע הצעות ייעול ושיפור יכול ומוזמן, אזי התוכנה יציבה (יותר) ונטולת באגים (יחסית). אם לעומת זאת מדובר בתוכנה של חברה שדורשת סכומי כסף אדירים ומטילה מגבלות קשות על הפצת קוד המקור של התוכנה הרי שאיכות התוכנה ירודה.

לכן מוצרי קוד פתוח כמו שרת הווב אפאצ'י, שפת הסקריפטים PERL ומערכת ההפעלה לינוקס ידועים בעולם באיכותם בעוד שתוכנות של בתי תוכנה שלכאורה השקיעו הרבה כסף בבדיקת הקוד שלהם ידועים בבאגים שלהם וחוסר יציבותם.

הסיבה היא כמובן שלא חשוב כמה כסף התאגיד הגדול משקיע הוא לא מסוגל להתחרות בכמות המתכנתים שמסתכלים על הקוד של התוכנות הפתוחות ומשפרים אותו. כך שבעוד שתוכנות חופשיות מסוגלות, תודות לאינטרנט, לפעול תחת חוק לינוס ("בהנתן מספיק עיניים כל הבאגים פתירים בקלות") ונהנות מהצדדים החיוביים ביותר של אפקט דלפי הרי שתוכנה "סגורה" נופלת תחת ההגבלות הכבדות של חוק ברוק בגרסתו המקורית ("עלויות התקשורת בין מתכנתים עולות באופן מעריכי בעוד שהתועלת משיתוף הפעולה שבינהם גדלה באופן פולינמיאלי") והתוצאה ידועה לכל.

למי שמתעניין, מאמר שדן בנושא ונקרא "הבזאר והקתדרלה" מאת אריק ריימונד נמצא כאן:
באגים 1711
לצערי הרב, אינני מכיר את החוקים שהזכרת, ואינני יודע מה זה ''עולות באופן מעריכי'', מה זה ''פולינמיאלי'', ומהו אפקט דלפי. מכך נראה שלא יעלה בידי לנסח תשובה אינטליגנטית להערותיך המעמיקות, ולכן ברשותך אני אפילו לא אנסה.

אסף
באגים 1706
זה לא מסביר או מצדיק את כמות הבאגים בתוכנה כמו חלונות 95', שעשרות מיליוני העותקים בהם היא נמכרה, יכולים היו לכסות עלות פיתוח אפילו של מיליארד דולר.
באגים 1710
כמות הבאגים בתוכנה היא בפרופורציה כלשהי לכמות שורות הקוד שיש בה. בחלונות 95 יש המון שורות קוד יחסית לכל תוכנה נורמלית, ולכן האתגר בהוצאת גרסה חפה מבאגים הוא גדול במיוחד ואפשר לומר שמייקרוסופט לא ממש עמדה בו. עדיין, בעיני קצת מגוחך לעשות השוואה בין חלונות 95 לבין איזה שרת web פרימיטיבי כמו Apache, ולהגיד שבראשון יש יותר באגים מבשני כי הוא לא קוד פתוח. מהנסיון שלי, שיטת הקוד הפתוח גורמת בעיקר ליצירת בלגן וחוסר אחידות בקוד, שלא מוסיפה לו בריאות ואריכות ימים, אלא אם כן יש גוף אנטי-דמוקרטי בעליל שיושב במרכז הפרוייקט ועושה בו סדר. ברוב הפרוייקטים המקיפים את לינוקס זה לא ממש קורה, והתוצאה היא קוד כל כך בלתי קריא שזה שהוא פתוח ממש לא משנה לאף אחד וגם כאמור לא מוסיף לו איכות.

זהו. עונת הצייד נפתחה, תתחילו לירות.

אסף
הבשורה ע''פ עזריאלי 1691
אני דוקא נהניתי במיוחד ממופע הזיקוקים של מרכז עזריאלי. ממקום מושבי, כשני קילומטרים בקו אוירי משם וכעשרים מטרים מעל פני הקרקע, חמוש בווקמן ובמעיל, נדמה היה לדקה מאושרת אחת כי המגדל עולה באש. אולם הזיקוקים כבו לבסוף, ועמם גוועה תקוותי לראות את חוות המיכלים מתפוצצת, רידינג עולה באש או מים רבים מציפים את תל אביב המעטירה בואך האלף החדש.
אוי.

אם לסכם - מסתבר כי בירת חיי הלילה של ישראל קיבלה את המילניום באופן הבא:
1. כעשרים שניות לפני המועד ירה איזה חסר תזמון באיזור הנמל באקדח זיקוקים.
2. כשנייה לאחר המועד נדלקו זיקוקי עזריאלי.
3. כעשרים שניות לאחר המועד נורה עוד זיקוק מאיזור הנמל, ללמדך שמישהו שם לא למד את הלקח.
4. כמה עשרות שניות לאחר מכן כבה המגדל הבוער ודממת מוות שררה ברחוב.
5. עבדכם הנאמן ירד למטה והכין סנדוויץ עם ממרח שוקולד.
נחמד לקרוא את שאתה כותב 1697
זכרונות ממאה קודמת 132181
סמלי הדבר שבאג 2000 היה אמור, לו קרה, למחוק את הישגה הגדול של המאה מבחינה טכנולוגית (הגם שגילו אותו קצת קודם) — החשמל, שעליו בנויה כל הצורה שבה אנו חיים כיום. כאילו, נמחקה מאה שלמה, והיינו חוזרים לשנת 1899, בה עדיין נסעו במרכבות, זבל סוסים מילא את הרחובות, המוארים במנורות גאז, וכו' וכו'. לא היתה המאה ה–20, חלמנו חלום. עדיין לא המצאנו את המחשב, האימפריה האוסטרוהונגרית עדיין קיימת, העותומאני שולט בארץ, לבנימין זאב יש עוד זמן לסגת מהרעיון השגעוני שפיתח בשנים האחרונות...
ובסך הכל, אילולא הייתי בטוח מההתחלה שהכל קומבינה של יצרני נרות וקופסאות שימורים (שכמובן, קניתי, ליתר בטחון) הייתי אומר שמישהו מתחשבן עם ה'קידמה' לטוב ולרעה שהביאה איתה המאה הקודמת, ופוגע בה במקום הכי כואב שלה...
החשבון הזה קיים, ולא נגמר, כפי שבעיני הוכיחו מאורעות השנים הבאות, שהפכו את פסטיבל ראשית המילניום הזה לנוסטלגיה רחוקה.
"שום דבר טוב לא יצא לנו מהאלף החדש" כותב דובי. צודק, עדיין. חוץ משרון, לכל הסאדו מזוכיסטים.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים