לא קונים חתול בשק 1672
מאות מתמודדים התמודדו בעשרות רשימות שונות ומשונות בבחירות האחרונות, אבל בסופו של דבר נשארנו עם עוד מאותו הדבר. האם אפשר ללמוד מהבחירות המקומיות גם על השיקולים שלנו בבואנו להצביע בבחירות הארציות?

אחת התופעות הבולטות בתוצאות הבחירות המוניציפליות היא מספרם הקטן של מהפכים: החלפת ראש העיר המכהן ומתמודד במועמד אחר, או שינוי משמעותי בכוחן של הרשימות המרכזיות בעירייה. ברוב העיריות והרשויות המקומיות ניתן להבחין שהייתה יציבות בתוצאות לעומת המצב ערב הבחירות ורק במקומות מעטים יחסית ניתן לדבר על שינוי גדול. לא מדובר בתופעה חדשה, אלא בפנומן הקיים כבר שנים רבות ומערכות בחירות רבות מאוד (אלפים, אם מכפילים את מספר סבבי הבחירות במספר העיריות והרשויות המקומיות).

הדבר מעניין במיוחד מאחר שלרוב מכיר האזרח מן השורה את המתרחש בעירו באופן טוב למדי – ובוודאי שהרבה יותר מאשר את המתרחש ברמה הלאומית. כל תושב יודע בפרוטרוט מה איכות שירותי הניקיון, הגנים הציבוריים או החינוך ביישובו. מצד שני, כמה מאיתנו יודעים באמת כמה מתנחלים יש, מה גודל התקציב הלאומי או מה בדיוק אומרת החלטת האו"ם האחרונה בענייננו (הדגש הוא על "בפרוטרוט" ו-"יודעים באמת" – מעבר לרמת כותרות העיתונים)?

על פניו, בחשבון פשוט, ניתן היה לצפות כי בערך בחצי מהמקומות תהיה תחלופה גדולה הן באישיות ראש העיר והן במערך הכוחות בעירייה. גם אם נסתכל בהשוואה לבחירות לכנסת, אנו רואים שכמעט בכל בחירות יש שינויים גדולים במערכי הכוחות ולעיתים קרובות מוחלפת הנהגת המדינה – בעיקר מאז הופעלה שיטת הבחירה הישירה, הקיימת גם בבחירות לרשויות המקומיות. מאחר שאותם אזרחים שהצביעו לכנסת (ובעבר, לראשות הממשלה בנפרד) מצביעים גם בבחירות המקומיות, ניתן היה לצפות להתנהגות דומה. ובכל זאת – התוצאות הפוכות.

מה הסיבה לכך? האם לרוחב ולאורך המדינה יש לנו ראשי ערים מכהנים מוצלחים כל־כך ומועמדים חליפיים חלשים כל־כך? האם חברי העירייה כולם אנשים משכמם ומעלה, והרשימות המתמודדות מורכבות בצורה כה מוצלחת, שאין מקום לשינויים גדולים? אני מניח שאין חולק שלא זה המצב – יש לעיתים ראשי עיר לא מוצלחים במיוחד שנבחרים שנית, ומועמדים מעולים שנשארים בחוץ. יסתכל כל אחד על הערים אותן הוא מכיר ויראה בעצמו.

חושבני שהתשובה לתמיהה על המספר הקטן של המהפכים טמונה בעיקרה בתיאור לעיל: "בדרך כלל, האזרח מן השורה יודע מה קורה בעירו באופן טוב למדי". אני יודע מה תדירות איסוף האשפה בעירי, כמה גנים ציבוריים יש במרחק הליכה מביתי ועד כמה ואיך מעורבת העירייה במה שקורה במערכת החינוך.

אם אני יודע את כל זה, אני יודע לשפוט היטב את תפקודו של ראש העיר המכהן ושל המועצה העובדת איתו (לרבות פעילותן של רשימות האופוזיציה) – עד כמה הוא עשה דברים, מה מידת המנהל התקין שבו מתנהלת האדמיניסטרציה, וכד'. לפיכך, כאשר אני בא לקלפי, אני יכול לקבל החלטה מושכלת למדי.

ומה היא אותה החלטה מושכלת למדי? בדרך כלל, ובדקתי זאת עם מספר גדול של אנשים, התשובה היא שראש העיר פעל באופן מתקבל על הדעת ביחס לאילוצים במסגרתם הוא פועל. כן, הוא עשה שגיאות, היה ניתן לעשות יותר טוב בעניין הזה או ההוא, אבל מי לא טועה? אם נתבקש לכמת את זה, ראש העיר שלנו יכול היה לשפר את השגיו בערך בעשרה או חמישה־עשר אחוז, לא יותר. אותו הדבר לגבי הרשימה שהצבעתי עבורה בבחירות הקודמות: הם רחוקים מלהיות מושלמים, וכוחם של חברי המועצה מוגבל, אבל ביחס לציפיות שהיו לי בזמן שהנחתי את הפתק בקלפי לפני חמש שנים, קיבלתי תוצרת סבירה למדי. שוב: בתחום הסטייה של עשרה עד חמישה־עשר אחוזים.

אז מה, בשביל סטייה כה קטנה נעשה מהפיכה? תזכורת: המועמד החדש הוא "חתול בשק". מול פוטנציאל שיפור של 10-15 אחוז יש סיכון הרעה של עד 100%. תזכורת נוספת: ראש העיר שלנו עובד במערכת אילוצים נוראית – הכנסותיו מוכתבות על ידי משרד הפנים, הוא אינו יכול לבצע שינויים משמעותיים ברמת השירותים לאזרח, כוח האדם שלו נתון וכמעט לא ניתן להחלפה, שכר העובדים נקבע ברמה הארצית, בקיצור – חופש הפעולה שלו צר עד מאוד. מה אם נחליף אותו? החדש ההוא, נכון שבמערכת הבחירות הוא הבטיח שמים וארץ, אבל כולנו יודעים מה שוות ההבטחות האלו – כמה הוא יכול כבר להוסיף? אבל לקלקל – הו־הו, לזה אין גבול. בסך הכל, הדברים מתנהלים די בסדר, ואנחנו לא רוצים שיתדרדרו.

והנה התוצאה: מרבית האנשים בעקבות השיקול דלעיל הצביעו עבור ראש העיר הנוכחי, וגם בהרכב הרשימות במועצה יחולו שינויים קלים בלבד.

האם אנו יכולים לגזור מהשיקולים לעיל גם לרמה הלאומית? לדעתי, כן.

גם ראש הממשלה שלנו עובד תחת מערכת אילוצים קשה: יחסי החוץ, הצרכים ורמת השירותים הקיימת כיום, מערכת החוקים המכתיבה לו מה מותר ומה אסור, השחקנים השונים במערכת הפוליטית עם האינטרסים ומערכי הכוחות שלהם... בקצרה, אין לראש ממשלה הרבה מרחב תמרון. עובדה – מעטים ראשי הממשלה שניתן להגיד עליהם שבתום הקדנציה הם הביאו לשינוי כה משמעותי עד כי המדינה שונה באופן ניכר מזו שהופקדה בידיהם ביום בחירתם. באותו האופן ניתן להשוות את חברי הכנסת לנבחרים למועצה. אלו ואלו, אין בידם כוח משמעותי, ההחלטות מתקבלות על־ידי הרשות המבצעת ובידם רק הזכות להצביע "בעד" או "נגד". ביכולתם להקשות את החיים על הראש באמצעות שאילתות, גילוי דברים שהוא רוצה להשאיר סמויים, וכד'. אולם מבחינה ביצועית, הן חברי הכנסת והן חברי המועצה מוגבלים בכוחם.

האם ניתן להסיק מסקנה רחבה יותר, כללית יותר, מהתנהלותנו בבחירות המקומיות? שוב, התשובה לדעתי היא כן: בואו לא נצפה יותר מדי מראש הממשלה ומחברי הכנסת. הם אנשים החיים בעולם מלא אילוצים, הם אנשים בדיוק כמו חברי המועצה בעיר או במועצה המקומית שלנו (לטוב ולרע). אין הבדל מהותי בין ה"לכלוכים" הקטנים של חבר עירייה X לבין מה שעושה חבר הכנסת Y – רק עניין של קנה מידה. כך גם במה שניתן לצפות מאותם אנשים.

כבר היו לנו מערכות בחירות בהן הצבענו עבור "כוכבים" חדשים שהפציעו להם פתאום. כמעט תמיד התאכזבנו כשגילינו כמה מעט אור חדש מביא איתו, בסיכומו של דבר, אותו כוכב. כשמסתכלים על המיקרו דלעיל, קל להבין מדוע הציפיות היו מוגזמות ולא במקומן, ועד כמה התוצאות היו צפויות מראש.

בבחירות הבאות לכנסת, בכוונתי לשאול את עצמי ערב הבחירות: "המפלגה עבורה הצבעתי בפעם שעברה – האם יכולה הייתה לעשות דברים באופן מאוד שונה ממה שעשתה בפועל בקדנציה האחרונה? האם השיקול לפיו הצבעתי עבורה אז היה יכול להשתנות באופן ניכר?" התשובות לשאלות הללו יהוו חלק נכבד ממערכת השיקולים שלי.
קישורים
תוצאות הבחירות המוניציפליות
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מטרה ואמצעים 178272
נדמה לי שבמישור העירוני יש פחות מחלוקות על מהם המטרות ואיך צריך לפעול כדי להשיג אותם.

אינני רואה את המקבילה במישור העירוני של המחלוקת על ההתמודדות עם הסיכסוך הישראלי - פלסטיני‏1. ייתכן שאם הבחירות הכלליות היו בעיקר על נושאי פנים ( כלכלה, איכות הסביבה, בריאות ממלכתית), היינו רואים פחות מהפכים.

1 אפילו הבלבניסטים בינינו יסכימו שזה הגורם המכונן של כל הפוליטיקה הארצית שלנו,
החתול השבע והחתול המחכה לתורו 178274
בקנה מידה עוד יותר קטן, אנחנו רואים את האדישות בחלק מהמושבים החקלאיים בסביבתינו.
שם אני מוצא 2 מודלים המשמשים בערבוביה...

במודל האחד, אומר לעצמו האזרח: "סך הכל הטיפול שלהם לא כל כך נורא, וכל מה שהם יכלו לגנוב, הם כבר גנבו, אם נחליף את חברי הוועד, יתחילו הוועד החדש לגנוב לעצמם, אז מה יצא לי מזה?" וכך נשאר הוועד על כנו שוב ושוב.
"חתול שבע, לא צריך עוד קערית חלב"

במודל השני, בכל שנים או שלושה מחזורי כהונה, מתחלפת לה הנציגות בוועד, בחברי חמולה אחרת מתושבי הכפר, וכך כל משפחה במושב יודעת, שסוף סוף יגיע גם תורם "ליהנות" מהקירבה לשלטון, ואין סיבה לכעוס אלא להתאזר בסבלנות.
"החתול יודע שתורו יגיע, ולכן לא הופך את קערית החלב"

אפשר לאפיין את המושבים השונים לפי ארצות מוצא והרכבים סוציולוגים נוספים...
בשביל סטייה כה קטנה נעשה מהפכה? 178310
ירושלים מדגימה בדיוק את חוסר האונים, ואולי חוסר האכפתיות של התושבים. מחד גיסא, הקיטורים על מצב העיר, על השחיתויות במועצה ועל התקצוב התמוה משהו ומאידך גיסא, הבחירה במי ששימש כסגן ראש העיר בעבר וזניחת המועמד הלא מוכר, על אף המוטיבציה הרבה שלו לשינוי ושיפור פני העיר.
האם מדובר במצב שבו "הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם" או שמא הציבור כבר לא שם לב ולא ישים לב לכל חידוש?
בשביל סטייה כה קטנה נעשה מהפכה? 178312
אולי זה לציבור כבר נימאס והוא לא מאמין.
בשביל סטייה כה קטנה נעשה מהפכה? 178314
ולכן הוא מעדיף להישאר בזבל (תרתי משמע)? קשה להאמין, אבל כנראה שאתה צודק.
בשביל סטייה כה קטנה נעשה מהפכה? 178469
זה אולי כי זה לא ממש משנה אם יבחר זה או זה , והשינוי בעיר גם ככה לא ממש יורגש או שאי פעם הורגש.
ועד היום לא ראיתי מי מהמועמדים שגם הצליח אפילו אם ניסה לשנות באמת משהו, כיוון שחסמו לו את הדרך מי שרק יכל.
במקרה של ירושלים 178383
העניין הוא שהציבור כן מאמין.
הכל עניין של כח נתפס 178370
לדעתי השיקול המשפיע ביותר הוא תפיסת המצביעים את הכח בידי הרשות המקומית לעומת השלטון ברמה הארצית. תורמים לכך כמובן ענייני תקציב וכו', אך בעיקר המדובר בסמכויות. הממשלה יכולה בקדנציה הבאה לצאת למלחמה או לחתום הסכם שלום (שני המקרים כבר קרו) ומצביעים רבים מעוניינים להשפיע על ההחלטה איזו משתי החלופות תיבחר (אני מקצין בכוונה- ממשלות רבות לא בחרו באף אחת משתי הדרכים). לעומת זאת - אילו החלטות הרות גורל יכול ראש המועצה לקבל? הרי אפילו בתל-אביב ברור שאין לראש העיריה סיכוי לקדם למשל פרוייקט רכבת תחתית (ואכן מזה שנים רבות שהנושא לא מככב אפילו בקמפיין, וכשכיכב לאחרונה לא נראה שמצביעים רבים "קנו" את ההבטחות).
הדבר גורם לשני אפקטים: (א) אחוזי ההצבעה הנמוכים אצל אלה שאנים רואים סיבה לטרוח או (ב) אלה שחשחים שזו חובתם להצביע - במקרים רבות אינם טורחים כלל ללמוד על שלל ה"טוענים לכתר" ובוחרים בראש העיריה המכהן. (הרי לא יעלה על הדעת שאזרח אחראי יצביע עבור מישהו שאינו מכיר?)
בסקר לא מייצג של מכרי ניתן להבחין במגמה זו בבירור. לשם השוואה: בארה"ב ראש עיר מופקד על תחומי אחריות רבים יותר (המשטרה העירונית כפופה לו בין השאר), ואכן מערכות הבחירות המוניציפליות שם סוערות יותר הן במבחינת עניין, הן מבחינת אחוזי הצבעה והן מבחינת מהפכים.
דמוקרטיה 178382
לדעתי מתרחש סחף בלתי פוסק בערכי בדמוקרטיה. זה מתבטא גם ברמה הארצית (זילות מעמדם של חברי הכנסת, על ידי חברי הכנסת וע"י הציבור); כשלונן של המפלגות בתיווך בין העם לשלטון והרחקת הציבור ממוקדי הכח; אי אמון של אנשי שמאל ואנשי ימין במנהיגים שלהם; סחטנות ושחיתויות במסדרונות השררה; הישענות מוחלטת של הדרג המדיני על הדרג הצבאי ועוד...
זה מקרין גם לרמה המקומית, שהולכת ונתפסת כחסרת משמעות ומלאה בפוליטיקאים קטנים.
וכבר נשמעים קולות בארץ הקוראים למנהיג חזק, משוחרר מכבלי הכנסת המושחתת והבג"צ הנוזף.
שכחנו איך ''אוכלים'' את הפוליטיקה בלי האינפוזיה של דימויי המדיה 178723
ניתנו הסברים שונים לאחוז המצביעים הנמוך בבחירות לרשויות המקומיות, מהטענה שהציבור לא בוטח בכל הפוליטיקאים ולכן לא משנה לו מי יהיה ראש העיר, ועד לקביעה שלמעשה ידיו של ראש הרשות כבולות וכוחו להשפיע מועט, וסיבות נוספות. ברצוני להעלות כאן עוד טענה, שיש בה גם משום הסבר לעובדה שאופן כללי בערים גדולות היה אחוז הצבעה נמוך מהממוצע ואילו ברשויות קטנות אחוז ההצבעה היה גבוה יותר.

כולנו פוסטמודרנים ומתוחכמים ויודעים שהפוליטיקה כפי שהיא מוצגת במדיה בנויה מדימויים שיוצרים הפוליטיקאים לעצמם, מ"ספינים" תקשורתיים, מ"ספקטקלים" של בלונים וסיסמות ריקות וכו', שהפוליטיקה אינה אלא "אינפוטיינמט" (ראו דיון 886). הבעייה היא שכל כך התרגלנו להתייחס לפוליטיקה באמצעות הדימויים התקשורתיים הכוזבים והמתעתעים האלה, שבהיעדרם איננו יודעים עוד איך להתייחס לפוליטיקה - וזה מה שקרה בבחירות לרשויות.

לפוליטיקה של הרשויות אין כמעט התייחסות במדיה (בוודאי שלא באופן פרטני לגבי כל רשות ורשות), רק פוליטיקאים מקומיים בודדים הצליחו לבנות במדיה תדמיות שאיכשהו יש לנו יחס אליהן. ולכן, אף שהעיר עצמה ובעיותיה מוכרות לנו במידה לא מעטה, כפי שציין נתנזון במאמרו, הרי שאנחנו לא מחוברים לפוליטיקה שלה, בגלל חוסר הייצוג במדיה, ולו גם באמצעות דימויים כוזבים. רובנו כבר איננו יודעים ל"אכול" את הפוליטיקה בלי האינפוזיה של דימויי מדיה. ויש בכך לדעתי משום הסבר נוסף להתעניינות הנמוכה של רוב אזרחי המדינה בבחירות לרשויות.

הדבר נכון במיוחד לערים הגדולות שאין להם כל מגע ישיר עם נבחרי הציבור, ועם מוסדות העירייה, ולכן בלי הדימויים המתווכים של המדיה המגע נותק כמעט לחלוטין. ביישובים קטנים יותר, הקהילתיות גדולה יותר ויש בכל זאת תחושת קרבה והכרות אישית מסוימת עם הנבחרים ולכן התיווך של המדיה הוא פחות קריטי. ובהתאם לכך, בת"א אחוז ההצבעה היה 26%, ברשויות קטנות האחוז עלה על הממוצע הארצי של 40%, ואילו ברשויות מקומיות ערביות, שם ההצבעה מתנהלת על בסיס קהילתי-חמולתי נרשמו גם אחוזי הצבעה של 90%.

דומה, שבמידה רבה איבדנו את יכולתנו להתייחס לפוליטיקה בהיעדרם של הדימויים התיקשורתיים הכוזבים.
שכחנו איך ''אוכלים'' את הפוליטיקה בלי האינפוזיה של דימויי המדיה 178770
אבל למדיה גם תפקיד כסתם תווך להעברת אינפורמציה. מה רע בטענה הקצת פחות מרחיקת לכת, על פיה בערים הגדולות שיעור ההצבעה היה נמוך יותר כי הבוחרים פשוט לא מכירים את המועמדים השונים ואת ההבדלים בין גישותיהם?
שכחנו איך ''אוכלים'' את הפוליטיקה בלי האינפוזיה של דימויי המדיה 178883
השבוע יתנהלו כל מני בחירות ברחבי ארה"ב. אחת מהן תהייה מערכת הבחירות לבתי הנבחרים של מדינת ניו ג'רסי. מצד אחד זוהי כנראה מערכת הבחירות היקרה ביותר שנוהלה אי פעם, משהו כמו 80 מליון דולר*, כשרוב הכסף הולך כמובן לפירסומת בתקשורת. מצד שני, הציבור בכללו לא מראה התענינות מי יודע מה.

אז אולי צריך להוסיף שהבעיה איננה רק "היעדר הדימווים התיקשורתיים הכוזבים". האם יכול להיות גם שהציבור מגיב רק לנושאים "סקסיים" שעומדים "ברומו של עולם". כל אחד רוצה להשתתף בדיון על עתיד השטחים, יחסי חילונים-דתיים, המלחמה בעירק או הפלות. אבל כשזה מגיע לדיון בתקציבי בתי הספר, פינוי אשפה וחוקים מוניציפליים (נושאים שבסופו של דבר קרובים מאד ונוגעים בחיי היום יום), סף הרוויה התקשורתית מאד נמוך.

*כנראה בגלל שני שווקי התקשורת מהיקרים בעולם, ניו יורק ופילדלפיה.
אמממ... 186282
כפעיל מרכזי באחת מהמפלגות הגדולות בארץ, אני חושב שזה קצת מהכל והרבה לא כלום. אצלנו בראשון לציון נוצר מצב בו בסקרים מועמד מסויים סומן כראש העיר הבא, ופעל כאופוזיציונר תקשורתי מאוד לראש העיר המכהן במשך זמן רב. אבל סקרים לחוד ומציאות לחוד. בפועל אחוז ההצבעה עמד על 42% כשרובו למעשה זה אנשי ראש העיר המכהן (עובדי עירייה, פעילי המפלגה ומשפחותיהם, והרבה עבודת איתור תומכים פוטנציאלים ש"הומרצו" ביום הבחירות). רוב התושבים לא מרוצים מתפקודו של ראש העיר, אבל מעט מאוד מאלו שלא מרוצים הלכו להצביע. וכך שוב (בפעם החמישית!) נבחר ראש העיר המכהן.

אז מה היה לנו?
היה סיקור תקשורתי נרחב, כולם הכירו את שני המועמדים, אנשים רצו להחליף את ראש העירייה, ברובם לפחות. ובכל זאת נשארו בבית....
אמממ... 186450
אני לא מכיר את ראשל"צ ואין לי שום סימפטיה מיוחדת לראש העיר הנוכחי, אבל הטענה שמתוך 42% של תושבי העיר(למיטב ידיעתי אחת הערים הגדולות בארץ) שהצביעו, *הרוב* היו עובדי-עירייה ופעילי-מפלגה נשמעת לי מופרכת. גם אם היית כותב "רבע" זה היה נשמע לי מופרך. מצד שני, אם הרוב הגדול הם תומכים פוטנציאליים שהומרצו ללכת להצביע, כפי שכתבת כהערה שולית, אז מה בדיוק לא דמוקרטי בזה?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים