אין דמוקרטיות אינסטנט 188
הטעות של ג'פרסון והטרגדיה של העולם השלישי.
תרבות והיסטוריה • יוסי גורביץ • יום ב', 3/4/2000, 19:37
Take up the White Man's Burden
Send forth the best ye breed--
Go, bind your sons to exile
To serve your captives' need
To wait, in heavy harness
On fluttered folk and wild -
Your new-caught sullen peoples
...Half devil and half child

- Rudyard Kipling, The White Man's Burden


כשפרצה המהפכה הצרפתית, נחלקו שנים מאבות המהפכה האמריקנית, תומס ג'פרסון וג'ון אדמס, באשר לסיכויי הצלחתה. ג'פרסון, נביא החירות המדינית, האמין כי המהפכה תצליח; כי עם השואף לחירות יזכה בחירותו, מאחר וזו זכות טבעית הטבועה באדם; כי החירות תגבור על כל המכשולים. אדמס, רומנטי פחות ופסימי הרבה יותר, האמין כי היא תכשל: "אומה בת עשרים וחמישה מיליונים, שמתוכם רק כחצי מיליון יודעי קרוא וכתוב, לא תוכל לעמוד בחירותה." אדמס צדק, כידוע; המהפכה טבעה בדם בניה.

המחלוקת ביניהם נבעה מתפיסתם את מהות הדמוקרטיה. ג'פרסון האמין כי הדמוקרטיה היא טבעית לכל קבוצה; אדמס האמין כי דמוקרטיה צריכה סביבת גידול כדי שתוכל לפרוח. היא זקוקה לקבוצה גדולה של מעמד בינוני, של אנשים בעלי תרבות, המסוגלים להתאגד כדי לשמור על זכויותיהם. קבוצות כאלו לא צומחות משום מקום; הן זקוקות לתקופה ארוכה של דגירה. המהפכה האמריקנית הצליחה, משום שבמשך 150 שנים המושבות משכו אליהן בדיוק את סוג האנשים הנדרש: מתוך שלשת מיליוני האנשים החופשיים שבמושבות ערב המהפכה, למעלה משמונים אחוז מהם ידעו קרוא וכתוב; במושבות היו יותר עיתונים מאשר בצרפת, שאוכלוסיתה הייתה גדולה פי שמונה; היו בהן יותר בוגרי אוניברסיטאות, יחסית למספר התושבים, יותר מאשר בכל ארץ אחרת. דמוקרטיה התקיימה במושבות במשך כ-‏120 שנים ברציפות, עוד קודם המהפכה. יותר משהייתה המהפכה האמריקנית מיועדת להשגת חירות, היא נועדה לשימור חירויות קיימות.

המהפכה הצרפתית נכשלה, למרות שבקרב המהפכנים פעל טום פיין, הכותב הגדול של המהפכה האמריקנית, משום שאוכלוסיתה לא זכתה לחינוך נאות; רק מיעוט מבוטל בקרב האוכלוסיה ידע קרוא וכתוב, והיה מסוגל לדיון רציונלי. בנוסף, צרפת הייתה נתונה במשך שתי מאות לשלטון עריצות, שחנק כל רעיון של חירות באיבו. כשפרצה המהפכה, צרפת לא הייתה מוכנה לדמוקרטיה; היא לא הייתה מוכנה לה גם ב-‏1848.

הלקחים הללו היו ידועים היטב במאה ה-‏19, המאה של האימפריאליזם. הם נשכחו במאה העשרים, המאה של השחרור. במשך שנים רבות - במקרה של הודו, כמאתיים שנה - נשלטו שטחי ענק באסיה ואפריקה על ידי שלטונות קולוניאליסטים. השליטים - בריטים, צרפתים, ספרדים, בלגים, אמריקאים - ניצלו בצורה מחפירה את הנשלטים: הם בזזו את הארצות הנשלטות, נמנעו מלפתח אותן, והשאירו אותן בנחשלותן.

אבל הם שמרו על חוק וסדר. הם מנעו מהומות ומעשי טבח. הם ייצבו את המצב.

לאחר מלחמת העולם השניה, קרסו המעצמות הקולוניאליסטיות. בריטניה יצאה מהמלחמה במצב של פשיטת רגל, פשוטו כמשמעו. צרפת הייתה הרוסה לאחר כיבוש גרמני אכזרי. ספרד דעכה מזמן. בלגיה נכבשה בפעם השניה, ושוחררה שנית על ידי כוחות זרים. אחת אחת, המדינות הכבושות השתחררו מעול הכובשים הזרים. לעתים במלחמות - צרפת התעקשה להמשיך ולשלוט על מושבותיה, והוכתה שוב ושוב - ולעתים תוך נסיגה מסודרת של הכוחות הכובשים - כאן הצטיינו הבריטים. רוב מוחלט של מדינות העולם הקיימות כיום והחברות באו"ם, לא היו קיימות כמדינות עצמאיות לפני 1945.

והתוצאה? רוב מוחלט של מדינות העולם, ואוכלוסיית העולם, קיבלו את עצמאותן כשהן לא היו מוכנות לה. המדינות ששחררו את עצמן או שוחררו מעול הקולוניאליזם, לא היו מוכנות, על פי שום קנה מידה, לשלטון עצמי. הבריטים ניסו להשאיר סממני דמוקרטיה מאחוריהם - פרלמנטים, בחירות חופשיות - אבל הדמוקרטיות הללו קרסו אחת אחת, מפני שלא היה להן את הבסיס הנדרש כדי לשרוד. אין דמוקרטיות אינסטנט.

רובן של המדינות הללו שקעו לכאוס ולמלחמות אזרחים, כאשר הצבא - שלא היה אמון מעולם על תפישת תפקידו של הצבא בחברה דמוקרטית - תופס את השלטון מידי הממשלות האזרחיות החלשות. חולשתן של הללו נבעה מהעובדה שאוכלוסיתן הייתה נבערת כששוחררה, שכלכלתן לא הספיקה לכלכלת התושבים, שלא היו קיימות בהן האליטות הנדרשות לבנייתה של דמוקרטיה יציבה.

מלחמות אזרחים אכזריות ביותר פרצו בין שבטים, שהעוינות ביניהם נמשכה עשרות ומאות שנים. מעשי זוועה נוראיים בוצעו על יד עמים, שהכירו את זכויות האדם בצורה רדודה ביותר, שמסרי ההומניזם לא הופנמו בקרבם. העולם השלישי, כפי שכונו המדינות החדשות, נהרס - אך בעיקר, הוא הרס את עצמו.

הכוחות הקולוניאליסטים היו בוזזים תאבי בצע. הם שדדו את המקומות שכבשו, הותירו את התושבים המקומיים במצב של שעבוד, ביצעו מעשי טבח פה ושם, והיו נגועים בגזענות ממארת - אבל הם מעולם לא ביצעו מעשי זוועה כפי שראו אפריקה ואסיה בחמישים השנים האחרונות. רואנדה לא הייתה מתרחשת תחת שלטון קולוניאליסטי; הדבר היה פוגע ברגישויותיהם של הכובשים - ויותר מכך, הוא היה מזיק לעסקים. מעבר לכך, כפי שמעיד שירו של קיפלינג, משורר האימפריאליזם, הקולוניאליזם לא היה מבוסס כולו על נצלנות גרידא; היתה תפיסה, פטרנליסטית ומקוממת, שהעמים המתורבתים יוכלו לשלוט בעמים הנחשלים טוב יותר משיוכלו לשלוט בעצמם, ושלמעשה, מהיותם בני תרבות, הרי שזו חובתם. התפיסה הזו מקוממת, גזענית אפילו, אבל האם היא שגויה?

אהדתנו הטבעית ניתנת, אוטומטית, לעמים השואפים לשחרר עצמם מעול כיבוש זר; אך לעיתים רחוקות אנו שואלים את עצמנו אם העמים הללו ידעו מה לעשות עם החירות, לכשיזכו בה. אין ספק, שמבחינת רוב מוחלט של הנשלטים, היה עדיף אילו הכיבוש שתחתיו חיו היה נמשך. אין דמוקרטיות אינסטנט; רוב מוחלט של המדינות העצמאיות הקיימות כיום אינן ראויות לשלטון עצמי. הן לא יהיו מסוגלות להגיע אליו, אם בכלל, אלא בעוד שנים רבות. המהפכה ההומניסטית, הנאורות, שעברה על אירופה, לא עברה על שאר העולם. עד שלא תתקבל, העולם השלישי ימשיך להרוס את עצמו.

אדמס צדק. ג'פרסון טעה. זה עצוב, זה פוגע ברגשותינו, אבל צריך להכיר בכך. צריך להכיר בכך שהקולוניאליזם, שתועב על ידי כל שואפי החירות, הביא עמו יותר ברכה, או, למצער, פחות קללות, מאשר השלטון העצמי למי שהם "מחציתם ילדים, מחציתם בני שטן".

כל מי שמחיל את הדברים על מדינת ישראל, שאף היא שוחררה במחצית המאה האחרונה, עושה זאת על אחריותו בלבד.
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

3619
Ady nial יום ב', 3/4/2000, 23:16
הסכמתי עם כל מאמרך פרט לפסקה הלפני אחרונה, הטוענת, לפי מה שהבנתי, שהגעת הקולוניאליזם לאפריקה הועיל למקומיים.
הקולוניאליזם לא הביא עימו דבר לאפריקה פרט להרס. לפני שבאו המעצמות האירופיות לאפריקה לא פיגרו המקומיים מכל בחינה במרחק רב אחרי שאר העולם.
הקולוניאליזם לקח מהם את היכולת להתפתח- גם טכנולוגית וגם חברתית-פוליטית.
בוודאי שבמצב שבו גם אין לך משאבים וגם אתה מפגר מכל בחינה אחרי הסובבים אותך העצמאות היא קללה אך אם האירופים לא היו מתיישבים מלכתחילה באפריקה כל הפיגור הזה לא היה קיים.
זאת ועוד- הקולוניאליזם לא הזיק רק בביאתו אלא גם בלכתו: אם היו משאירים, האנגלים לדוגמא, תשתית כלכלית-חברתית-פוליטית מתאימה במקומות אותם הם עזבו היה קל יותר למקומיים להגיע למצב של עצמאות אך בתוך כל הכאוס שנוצר כאן ברור היה שהעצמאים החדשים לא יתחילו מאותה נקודה שבה נמצאים האירופים שנמצאים בארצם כבר מאות שנים. ואכן, טבחים מזעזעים ושלטון הכוח היו נפוצים למדי בימי הביניים ולפניהם.
לכאורה ניתן לומר: "ניתן להם זמן והם יגיעו לדמוקרטיה בכוחות עצמם" אבל הבעיה היא שהקולוניאליזם גזל גם את אוצרות הטבע של אפריקה וקשה ליצור יש מאין.
מה הפיתרון למצב זה? התשובות אינן בידי.
האמנם ''לפני שבאו המעצמות האירופיות לאפריקה לא פיגרו המקומיים'' 589056
YB • בתשובה לAdy nial יום ד', 14/12/2011, 11:44
יחסית לשאר העולם במאה ה15 אפריקה שמדרום לסהרה הייתה בהחלט מפגרת, שבטית, ללא ערים וכמעט ללא תרבות כתובה.
הרע הכי טוב. 3620
אייל בירנברג יום ב', 3/4/2000, 23:51
נאמר כבר ע"י לא מעט אנשים, כי הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הרעה, הטובה ביותר.
אכן כך - הדמוקרטיה היא הרע במיעוטו, כך גם הקפיטליזם, שמעצם הגדרתו מורה על יצירת מעמדות סוציו-אקונומיים בין אנשים, כמו גם בין מדינות.
הקלונויאליזם, כך אתה טוען, תרם והועיל לקולוניות השרויות במצוקה. אולי (ואולי יותר לביסוס הקפיטליזם במדינות השליטות), אך יחד עם זאת, וכאן נכנסת לתמונה תגובתו/ה (?) של עדי, מנע התפתחות של יסודות ערכיים של מוסר ומנע את תסיסתו של מרמור כנגד השלטון, דבר המתחייב כשמדובר במהפכה דמוקרטית, כשהפנה את כל ההתמרמרות כלפיו הוא.
עם שהגיע לכדי מצב בו הוא מוכן לצאת כנגד מוסדות השלטון השרירים הינו עם שמוכנותו לדמוקרטיה הבשילה. אין דמוקרטיות אינסטנט, אני מסכים, אבל גם אין כובש נאור.
רק רגע 3626
האייל האלמוני יום ג', 4/4/2000, 9:13
הכותב רומז בגסות בפסקה האחרונה בנוגע למוכנותה של ישראל לדמוקרטיה. אבל מתוך היכרות עם נטיותיו הפוליטיות אני נאלץ לשאול: ומה לגבי פלסטין? האם האומה (?) הפלסטינאית מוכנה לדמוקרטיה? הביטו בשחיטות שבה מנהל היו"ר את הרשות... אולי עדיף (לפי טענות הכותב כמובן) להשאיר אותם תחת כיבוש "נאור"?
רק רגע 3638
יוסי גורביץ • בתשובה להאייל האלמוני יום ג', 4/4/2000, 15:35
הכיבוש הישראלי בשטחים אינו דומה לכיבוש אירופאי. הוא דומה יותר למלחמה של שני שבטים עוינים מהעולם השלישי, כשאחד מהם כובש את שטח האחר. ישראל מעולם לא התיימרה אפילו לשפר את מצב השטחים ותושביהם. במידה והייתה לה מדיניות כלשהי, היא נעה בין "שטחים מוחזקים עד להסכם שלום" ובין "ארץ אבותינו ששבנו אליה". ישראל לא עשתה כל נסיון לקדם דמוקרטיה בשטחים, אלא להיפך: היא קידמה את האיסלם הקיצוני כגורם המתנגד לכוחו של אש"ף. בסיס הכוח של החמאס הוקם על ידי ישראל. בקיצור, ההקבלה לא במקום.

יתרון נוסף של הפלסטינאים הוא התחככות בלתי פוסקת, במשך שלושים שנה, בחברה פסוודו דמוקרטית ובמיוחד בארגוני זכויות האדם שלה. לפלסטינאים יש יותר סיכוי להגיע לדמוקרטיה - למצער, דרכם קצרה יותר - מאשר רוב מדינות העולם השלישי.
דמוקרטיה פלסטינית? זה מצחיק 3668
אסף נחמיאס • בתשובה ליוסי גורביץ יום ד', 5/4/2000, 21:40
נו באמת. לטעון שהפלשתינאים מוכנים לדמוקרטיה בגלל התחככותה בארגוני זכויות אדם זו לא טענה רצינית.
היישות הפלשתינאית, כפי שמתנהלת עכשיו, לא נראית מבטיחה במיוחד בצד ההומני או הדמוקרטי שבה. סדרי ממשל מושחתים וגרועים הם כאבן נגף בדרכם של הפלשתינאים לאיזהשהיא דמוקרטיה. יש להם דרך ארוכה לעשות - החל בביצוע רפורמות פיננסיות (ואולי כך יפסיקו ''להיעלם'' בערך שליש מהכנסות הרשות הפלשתינאית) ולא מעט רפורמות משפטיות שימנעו את הבושה בה תוך שלושה ימים נאסרו, נשפטו, הורשעו והוצאו להורג שלושה פלשתינאים בעוון אונס.

זה לא שאין להם סיכוי, להיפך. יחסית למדינות ערביות אחרות, רמת חייהם הרבה יותר גבוהה, הם הרבה יותר מודעים ורגישים לזכויותיהם (אולי בגלל שהן נרמסו באכזריות במשך שנים כה רבות) - אבל חברה רמוסה והרוסה עדיין איננה בעלת תשתית דמוקרטית מתאימה.
צחוק בצד, 3670
ירדן ניר • בתשובה לאסף נחמיאס יום ד', 5/4/2000, 23:17
כותבים המעורים אצל אירגוני זכויות האדם הפלשתינים דווקא אומרים כמו מר גורביץ. לא שהפלשתינים *דמוקרטים* בגלל החיכוך בישראל, אבל רבים מהם יודעים טוב מהי דמוקרטיה. עצם קיומם של ארגונים כאלו הוא מורשת (ההתנגדות ל-) הכיבוש הישראלי. הם יודעים למה לצפות, וקשה יותר למכור להם לוקשים.
זה לא מספיק, זה אולי אפילו לא הרבה, אבל זה יותר טוב מכלום.
צחוק בצד, 3682
יובל • בתשובה לירדן ניר יום ה', 6/4/2000, 10:52
הפלסטינים אכן למדו הרבה על ''דמוקרטיה'' מהישראלים. הם למדו מאיתנו איך מטפלים במתנגדים, איך מענים עצורים, איך בונים מדינה מיליטנטית-גזענית.
צר לי, אך הפלסטינים התחכחו יותר עם שב''כניקים מאשר עם ארגוני זכויות האדם.
לא סתם ספרת לנו את הסיפור הזה 3644
דב אנשלוביץ יום ג', 4/4/2000, 22:36
בטח יש לך דעה על הקשר שלו לדמוקרטיה הישראלית.
אנא קח את האחריות, והבע את דעתך. אם תעשה זאת אני מבטיח להגיב.
מי ביקש דמוקרטיה? 3645
חיים יום ג', 4/4/2000, 22:51
הטענות המוצגות חוטאות בנימה אימפריאליסטית מתנשאת ואולי גרוע יותר, מהתנערות מאחריותן של מדינות המערב"הנאורות"לשדה החרוך והבלתי מעובד שעזבו עם תום עידן הניצול של המאה ה-‏19.
ראשית,מי קבע שדמוקרטיה היא המתכון הבדוק ליציבות חברתית וכלכלית? חברה אמורה לאמץ לעצמה מבנה וערכים התואמים לתנאים הפיסיים והתרבותיים בה היא פועלת.הדמוקרטיה התאימה למערב אך אין זה אומר שהיא לא מצליחה בגלל חוסר בשלות של עמים מסוימים .
שנית בואו נודה שם המשחק הוא משאבים או בלשוננו כסף.ברגע שמוצו המשאבים או " שהופרעה פעולת הניצול ע"י ה"ילידים
יצאו החוצה "מיטיביהם."
איןספק שטוב היו עושים אנשי המערב אם לא היו מגיעים כלל, ואני בטוח שאנשי העולם השלישי היו מוותרים על חווית הדמוקרטיה.
שבט אחים גם יחד 3647
ירדן ניר יום ג', 4/4/2000, 23:14
שמעתי לא אחת את הטענה, לפיה אחד הדברים שהכשילו את עצמאות מדינות אפריקה, הוא הגבולות המדיניים המלאכותיים לחלוטין שיצרו מדינות אירופה. במאמרך אתה מתייחס לעתים קרובות ל"עמים" היושבים במדינות אלו, אך אולי הבעיה היא שאין "עם רואנדי", "עם ניגרי" וכו'; האנשים מזהים עצמם קודם כל לפי שבטים, והמנהיגים המושחתים מושחתים בין השאר בדאגתם קודם כל לשבטם שלהם.
כלומר, ייתכן שלא הדמוקרטיה היא הבעיה, אלא מהן בדיוק המדינות.
פסימיזם ודמוקרטיה יציבה 3659
רן יום ד', 5/4/2000, 11:54
הבסיס ליציבותה של הדמוקרטיה האמריקאית הוא שיטת האיזונים והבלמים. שיטה זו נובעת מחוסר אמון קיצוני בטבע האדם ובהנחה שאם יינתן כוח יתר לאדם הוא ינצל אותו עד תומו לרווחתו האישית. כותבי החוקה הושפעו רבות מהפילוסופיה הזו של הובס ותכננו בקור רוח של עורכי-דין (ולא חולמנים רומנטיים) חוקה שלא תאפשר צבירת כוח יתר ותחייב שיתוף פעולה של גורמים רבים ככל האפשר על-מנת להחליט ולבצע. הנס של אמריקה הוא שתחושת היזמות והחזון סיפקו מספיק "דלק" על-מנת להניע את המדינה קדימה למרות הבלמים החוקתיים.
יש לזכור שגם אמריקה נסחפה לתוך מערבולת של מלחמת אזרחים ושבחוקה הותקנו תיקונים.
חוקות מדינות אפריקה (שלא לדבר על מדינות מפגרות חסרות חוקה כמו רפובליקה מסויימת במזרח התיכון) כתובות כמסמכים אוטופיים, מלאים מילים יפות וכוונות טובות. הן נכתבו על-ידי מהפכנים רומנטיים בהשקפותיהם, שטופי צדק (כן, כן, בדיוק כמו הצדק הציוני). זה יפה מאד, אבל זה לא מחזיק.
לא, חוקה אינה חזות הכל אבל יש לזכור ולהזכיר לעמים חדשים שמקימים את מדינתם בימים אלה (ניחשתם...) וגם לכל חותמי הסכמי השלום והחוזים (אני אמרתי שמעון פרס?) שהסכמים, חוקה ומוסדות שלטון יציבים ודמוקרטיים נבנים לא על בסיס אופטימיות ואופוריה אלא על בסיס סקפטיות, פסימיזם ודקדקנות של עורכי-דין.
פסימיזם ודמוקרטיה יציבה 3717
נריה • בתשובה לרן שבת, 8/4/2000, 20:27
שלום לך
אני לא יודע בדיוק ממי הושפעו כותבי החוקה האמריקאית, אך אני מניח שלא מהובס.
הובס היה האדם שטען ש''יצר האדם רע מנעוריו'' ומסקנתו הסופית היתה שהמשטר המתאים ביותר לאדם הוא המשטר האבסולוטי בתנאי שהוא ישמור על חיי האנשים.
דעה זו מנוגדת לדעתו של לוק שהמשטר הטוב ביותר לאדם הוא המשטר הדמוקרטי.
אני יכול לשער שכותבי החוקה הושפעו ממונטסקיה שהיה האיש שמצא את הדרך לישם את תורתו של לוק.
לקרוא ולא להאמין 3713
מיכאל שבת, 8/4/2000, 12:20
מר גורביץ היקר
קראתי את מאמרך ושועשעתי באופן יוצא דופן. אין אני מסוגל לדמיין מה עבר בראשך כאשר ישבת וכתבת את המאמר שהשורה התחתונה שלו (אם יורשה לי לתמצת) היא שהקולניאליזם המערבי הועיל למדינות העולם השלישי והיה מוטב לו ישאר שם.
ראשית כל, אני (ואני בטוח כי יהיו רבים אחרים) חולק עליך לחלוטין בנוגע למידת ההצלחה של המהפכה הצרפתית ובנוגע למי צדק - ג'פרסון או אדמס. המהפכה הצרפתית היתה אמנם עקובה מדם, אשר חלקו היה של בניה (בעיקר רובספייר), אך מרביתו היתה שייכת לאצולה. כנראה שהצרפתים בני המאה ה-‏18 החליטו שכדי להלחם במשטר המלוכני עליהם לחסל פיסית את שכבות המלוכה. אמנם תקופה קצרה לאחר המהפכה חזרה צרפת לשלטון מלוכני / אוטוקרטי (נפוליאון) אך שלטון זה היה יוצא דופן במידת החופש והליברליות אשר נקט בה (קודקס נפוליאון הנו עד היום מסמך נאור ומתקדם יחסית). לאחר שנפוליאון נפל מי שהחזיר את המלוכה לצרפת לא היו הצרפתים כי אם שאר המעצמות, במה שנקרא ה-"רפורמציה".
אכן, דרכה של הדמוקרטיה הצרפתית היתה רצופה בקשיים רבים, אך לבסוף (כלומר - החל מסוף המאה ה-‏19, מאה שנה בלבד לאחר המהפכה) צרפת הפכה לדמוקרטיה אמיתית, מלאה וראויה לחיקוי.
בריטניה, לדוגמה, עברה גם היא תהליך ארוך יחסית וכלל לא פשוט של מעבר ממלוכנות לדמוקרטיה, אשר כלל עליות ומורדות, בהתאם לאופיו של המלך / מלכה ושל הפרלמנט אשר ליווה אותו. גם מאבק זה לווה בשפיכות דמים, משני הצדדים (ראשי מלכים נערפו כמו גם טבחים אשר נערכו בהמוני העם).
האם ניתן מכך להסיק כי מוטב היה לצרפת שהמלוכה תשאר? או שהיה עדיף אם הצרפתים היו מחכים עד שהאריסטוקרטיה בארצם, אשר עשקה אותם ורצחה אותם, תחליט לוותר על זכויותיה מלידה ולצבוע את דמה באדום? אני מקווה שמר גורביץ יסכים איתי כי המצב בצרפת כיום (ולצורך העניין - בכל זמן נתון שהוא לאחר המהפכה) עדיף על המצב שהיה ערב המהפכה הצרפתית. יותר מכך - נראה לי שיהיה עליו להסכים כי ללא המהפכה המצב לא היה משתנה.
עכשיו, בנוגע לטעון העיקרי של המאמר - אשר מבכה את תום עידן הקולניאליזם המערבי באפריקה ובאסיה.
גורביץ תמים לחשוב כי מעשי טבח כגון אלו שארעו ברואנדה לא התרחשו בתקופת הקולניאליזם. לצערי אני מאמין כי מעשים כאלו לא זאת בלבד שהתרחשו, אלא שהשלטונות המערביים ראו בהם בדיוק מה שגורביץ רואה בהם - הוכחה לכך שהמקומיים נחותים מהם ולכן הם (המערביים) ראויים לשלוט. סביר להניח כי שני שבטים אשר שנאו אחד את השני וכפריהם מוקמו בלב הסוואנה של אפריקה, אשר לאדם הלבן לא היה אכפת ממה שקורה שם
(כי אין שם יהלומים / נפט וכיו"ב) המשיכו להרוג אחד את השני ולהלחם ביניהם (כמו שעשו האומות המערביות) ללא הפרעה.
אך למה ללכת רחוק? קיימת הוכחה חיה ונושמת בנוגע ל-"נאורות" של הקולניאליזם המערבי והיא דרום אפריקה! מי שחושב שדרום אפריקה היא מקרה יחודי צודק רק בכך שהמדינה הזו שמרה על המבנה הקולניאליסטי שלה חמישים שנה (ויותר) לאחר ששאר מדינות העולם השלישי שוחררו מעול הקולניאליזם. עצוב לראות זאת, אך במשך שנים אלו המשיך האדם השחור בדרום אפריקה לסבול מתת-תנאים, מהתעלולויות ומרציחות אשר בוצעו בו, וכל זאת, אליבא דגורביץ, כנראה היה לטובתו. נכון, דרום אפריקה איננה המקום הטוב ביותר לחיות בו
כיום (פשע ואלימות גואים), אך אני מקווה שגורביץ יסכים איתי לשני דברים:
א. המצב כיום של השחורים עדיף על מצב שהיה לפני ביטול האפרטהייד.
ב. שאם דרום אפריקה, בעוד עשרים או שלושים שנה, תהפוך למדינה נורמלית ככל המדינות המערביות (ואני מאמין בלב שלם שכך אכן יקרה), היא תהיה חייבת זאת לביטול האפרטהייד ולא לקיומו.
הבעיה העיקרית עם מדינות העולם השלישי, אשר גורביץ מרחם עליהם בהתנשאות כה עמוקה, היא בכך שכאשר הקולניאליזם שהה בהן הוא לא עזר ולא פיתח אותן כלל וכאשר עזב אותן, נטש אותן העולם המערבי כולו למצבן העגום, מפגרות בשנות דור אחר שאר העולם.
דרך אגב, לא כל הדוגמות למדינות אשר הקולניאליזם עזב הן כמו שנותן גורביץ - הודו למשל, הנה דמוקרטיה מלאה, אמנם בעלת בעיות פנים חברתיות רבות, אך אני לא בטוח שכל כך הרבה יותר בעיות פנים ממדינות מערביות רבות. הכלכלה ההודית בסימן עליה בלבד בשנים האחרונות ונראה כי המצב שם הולך ומשתפר.
בנוגע לארה"ב, הרי שגם היא היתה זקוקה למספר עשורים כדי להתעשת ולהפוך לדמוקרטיה אמיתית, דבר שהושג בחלקו לאחר ביטול העבדות ובמלואו רק באמצע המאה הזו כאשר שחורים זכו לשוויון זכויות מלא ומוחלט (ביטול חוקי ההפרדה הגזעית במדינות הדרום).
כפי שניתן לראות משלל הדוגמות שהבאתי לעיל, תהליך של דמוקרטיזציה הנו תהליך ארוך, מייגע וקשה. אף חברה לא עברה אותו ללא שפיכות דמים מסוימת, ללא מאבק אלים וללא שלבים של חוסר דמוקרטיה (ובכלל זה מדינות דרום אמריקה בהן לא הספקתי לגעת). להביט על המצב כיום, חמישים שנה בלבד לאחר תום הקולניאליזם, בתור המצב הסופי בו נמצאות מדינות העולם השלישי, הנו מבט מעוות ומסולף.
וליוסי גורביץ ולשאר התומכים בו, הייתי ממליץ ראשית לקרוא את "להרוג פיל" של ג'ורג' אורוול לפני שמסנגרים על הקולניאליזם, ושנית - ללמוד היסטוריה.
בברכה,
מיכאל
לקרוא ולא להאמין 3715
יוסי גורביץ • בתשובה למיכאל שבת, 8/4/2000, 19:31
א. קראתי את "להרוג פיל".

ב. אני לא מסנגר על הקולוניאליזם. הוא היה משטר של עוול, ואף אחד לא חולק על כך. אני מתלונן על הדקולוניזציה, שנעשתה בחוסר חשיבה. מבחינה זו, היא מזכירה את שחרור השחורים בארה"ב שלאחר מלחמת האזרחים - אין ספק שהיה צורך לעשות זאת, אבל הצורה שבה נעשה הדבר גרמה לאסון מתמשך.

ג. המהפכה הצרפתית לא יכלה להצליח ב-‏1789. אני לא מתלונן על המהפכנים שלא סבלו וחיכו עוד שלושים שנה תחת הבורבונים - קשה להאשים אנשים בחוסר ראיה לאחור - אלא מתאר את המצב.

ד. צר לי, אבל המצב בדרום אפריקה הורע מאז נפל שם שלטון האפרטהייד. התל"ג ירד, ההכנסות לנפש ירדו, והפשיעה עלתה בקצב מסחרר. גם שחרורה של דרום אפריקה הוא כשלון.

ה. בקצרה: היה טוב לו הקולוניאליזם לא היה מתקיים. משהתקיים, אסור היה לפרק אותו בצורה הבלתי אחראית שבה פורק.
לקרוא ולא להאמין 16532
שלי בן-ציון • בתשובה למיכאל יום ב', 12/2/2001, 12:25
אני חושבת שרבים עוד יסכימו איתי שרובספייר הוא יותר חשוב מג'פרסון!!!אני למשל חיפשתי חומר עליו לעבודה שלי ולא מצאתי!
כמה הערות על חינוך 3725
החייל האחרון בלבנון יום א', 9/4/2000, 2:15
הרבה נידון כאן בטענתו של גורביץ' כי השלטון הקולוניאלי הועיל לעמים הפרימיטיביים בעולם השלישי, ומעט במה נבדלו שני העמים - השולט והנשלט. דמוקרטיה צומחת רק בעם המחונך לערכים דמוקרטיים, מעלה גורביץ' את טענתו הישנה של אדמס, ושוגה - כפי ששגו הקולוניאליסטים - בראייתו מי פרימיטיבי, ומי נאור.

"ועדת האמת והצדק" הדרום-אפריקאית עוד דנה מדי פעם בעניינם של תושבים לבנים, שליחי הכיבוש הנאור, שבזמן שלטון בריטניה רצחו והתעללו בילידים הפרימיטיביים הללו. אני משוכנע שאותם אנשים לא הבינו שהם עושים משהו באמת לא מוסרי; אבל כאשר האפרטהייד עזב את הלבנים בדרום-אפריקה מאחוריו, הם מצאו עצמם פושעים לפי סטנדרטים מוסריים אמיתיים, שהחלו אותם ילידים חסרי חינוך דמוקרטי.

יבוא אדם אחר ויטען כי המצב בדרום אפריקה היום קרוב להתפוררות חברתית הרבה יותר מאשר היה אי פעם בזמן האפרטהייד; והוא יצדק לחלוטין.

אם תסתובבו בארצות הברית, תוכלו לראות את מגילת הזכויות ותלויה על כל קיר כמעט - בבתי ספר ובספריות, וגם בחנויות, מסעדות ומשרדים. משנתו של ג'פרסון - שעיקרה זכויות האדם, החופש - יצרה את הארץ הזאת בדמותה.

יבוא אדם אחר, לשם הדיון אותו נודניק מהדגמה של דרום אפריקה, ויספר לנו על המהומות שפרצו לפני כמה חודשים בועידת הסחר העולמית. על רודני קינג. על בני השש-עשרה הטובחים בבני כיתתם.

ואני חושב על רפובליקת ווימאר, אותה אפיזודה מוזרה בחיי העם הגרמני שהתקיימה בשקט לה בין מלחמות העולם. מתוך שלטון הרייך, המונארכי, שהיה קיים בגרמניה כמעט מאז ומעולם, ולפני שלטון הרייך הפאשיטסטי הזכור לנו, שגשגה לה במשך כמה שנים מדינה נאורה, פתוחה, אוהבת חופש ואמנות, שכיבדה את זכויות אזרחיה באשר הם, שקיימה ופיתחה סובלנות בתוכה לשונים בה, למחדשים, להומוסקסואלים (!) - ואז נדרסה כאשר המיתון התחיל, על-ידי כוחות חזקים ממנה בתוך גרמניה, כוחות שהונעו ע"י המסורת הגרמנית, האנטישמית, הבדלנית, המיליטנית.

אין דמוקרטיות אינסטנט - זה נכון. בינתו של תומאס ג'פרסון לא עמדה לו בשאלה העקרונית הזאת. דמוקרטיה מתפתחת רק בתוך עם אשר רובו מכיר ומוקיר את זכויותיו של הפרט, ופועל כדי לשמור עליהן ולשמר אותן.

אבל--אין גם דמוקרטיות-עד, בדיוק כמו שסוכת עד מחזיקה מקסימום שנתיים. דמוקרטיה לא נולדת בתוך עם שאינו מכיר בה, והיא גם אינה שורדת אחרי שהעם זונח אותה.

ארים את הכפפה, בחשש, ואנסה להחיל את הנ"ל על המקרה שלנו. לעיתים אני צופה בכל מיני פעולות קואליציוניות ואחרות ומעיין בפחד בספרי ההיסטוריה שלי. אני מפחד במיוחד מאז שהתחילו לחשוף מה קורה ברשתות החינוך שמפעילה ש"ס. תהיתי לעצמי האם ילד בן עשר ברשת הזאת, שההורים שלו שלחו אותו לשם כי חשוב להם שיאכל ארוחת צהריים, יודע מה זה זכויות אדם. אני תוהה אם ילד בן עשרים ושתיים, שגמר בית ספר של ש"ס פעם, מבין מה זה חופש הפרט.

אני חושב לעצמי על כל מיני מדינות בהיסטוריה שהיו בטוחות שהן נאורות כי הדור שהקים אותן היה מחונך לערכים דמוקרטיים, אבל הדור שאחריו כבר היה מחוייב להם פחות, וזה שאחריו התחיל לפתח (או להיזכר ב) תאוריות אחרות, ואז פתאום, בלי שאף אחד שם לב, הם קרסו בקול נפץ בחזרה לסטנדרטים של הדור הנוכחי.

כמו ויימאר.
הקולוניאליזם 3826
ניתאי ארטנשטיין יום ו', 14/4/2000, 2:27
פשטני ולא מדויק. הנזקים ארוכי הטווח של האימפריאליזם באפריקה היו לעיתים קרובות עצומים, ובמקרים מסוימים הם אלו שהביאו למצבם העגום של כמה ממדינות אפריקה המודרניות.

הדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן דרך שלטונו של ליאופולד השני, מלך בלגיה בתקופת המרוץ הגדול לאפריקה (ה- "Scramble"), שהשיג את כל מרחב נהר הקונגו כרכושו הפרטי, ואז הפנה את כל מירצו על מנת לגרום לרכש זה להניב רווחים. תוך כדי כך, הוא יצר שיטת עבדות כפויה שהיתה גרועה יותר מכל דבר אחר שנראה באפריקה עד לאותה תקופה. אדם הוצ'ילד, אגב, מעריך כי במהלך תקופה זו נהרגו בקונגו יותר מ- 10 מיליון אפריקאיים, מספר המתחרה בצורה נאה גם עם הנתונים מרואנדה ואורונדי. כמובן שלאופולד גם רושש את המדינה מכל עצי הגומי שלה, אחת מהסיבות למצבה הכלכלי העגום גם בימים אלו. אמת, לאחר מותו של לאופולד, השתדלו הבלגים לייסד, ולו בצורה סימלית, איזשהו משטר ששם לעצמו מטרה נוספת מעבר לעשיית רווחים בצורה מהירה, אך דבר זה לא מנע מהם לנוס מהמדינה בצורה מבישה בשנות ה- 60, תוך כדי ידיעה שהנזק שעשו לאזור רחוק מלהיות מתוקן.

ואם מדברים על זוועות, שווה גם להזכיר את הצורה בה דיכאו הגרמנים, בעזרת הגנרל לות'ר ואן טרוטה, את המרידה השבטית הקטנה שהיתה בדרום-מערב אפריקה (לודריץ). טרוטה, שרצה להראות את מיומנותו הצבאית לקיסר, בחר לגרש את כל האוכלוסיה, שמנתה כחצי מיליון איש, אל מחוץ לגבולות שטחיה הפוריים של המדינה ואל תוך מדבר קלהרי, בו יפגשו רובם את מותם. דבר זה עירער באופן כמעט תמידי את בסיסם הכלכלי של האפריקנים באזור, מיותר לציין.

אבל כמובן שהנזק הכי גדול שגרם הקולוניאליזם לאפריקה היה באמצעות חלוקתה לגבולות, וזאת על פי האינטרסים של המעצמות השונות וללא שום התחשבות במבנה האתני והפוליטי של האזורים עצמם. כך חולקו שבטים מסוימים על ידי קווי גבול מלאכותיים (דוגמת שבט המסאי הגדול, שחולק בין קניה הבריטית לטנזניה הגרמנית), בעוד ששבטים אחרים, יריבים מיסודם זה לזה, הושמו יחדיו באותה מדינה. מיותר לציין כי חלוקה זו סייעה במידה רבה ליצירת מלחמות אזרחים לאחר נסיגת המעצמות מאפריקה. גם החלוקה הגיאוגרפית היתה מגוחכת במקרים רבים. הדוגמה האידיאלית היא גמביה, מדינה שלא היתה צריכה להיווצר ושכעת אין לה סיכוי רב לקיום.

כמובן שהבעיה היא גם, בחלקה הגדול, בחוסר המוכנות הפוליטית לדמוקרטיה. אך חוסר מוכנות זו באה באשמת המעצמות הקולוניאליסטיות, ולא למרות מאמציהן.

ואגב, נשאלה כאן שאלה טובה: אם כבר בחרת להמשיל את אפריקה למזרח התיכון, האם אתה חושב שעל ישראל לסרב לתת למדינת פלסטין עצמאות לפני שתוודא שהדמוקרטיה מושרשת בה היטב? כי אם תשובתך היא 'לא', הרי שיש לך כאן איזה שהוא חוסר עיקביות.
באיחור של שש שנים 355450
אריק יום ב', 19/12/2005, 8:58
אני רואה עד כמה הכותב צדק.
למחלוקת בין ג'פרסון לאדמס יש שורשים יותר עמקוים בהבנת טבע האדם. אדמס הפסימי יותר הבין שהאדם אינו כ''כ טוב ודמוקרט מטבעו בניגוד לג'פרסון האוםטימי.
חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות