רואנדה בתלת-ממד 2422
מבט אופטימי־זהיר על רואנדה, דרך עיניהם של שני נציגים מהדור הצעיר.

בשיתוף עם בריקדה: במה לנוער חושב

"בחורף 1996 התלוויתי לשגרירת ארצות־הברית לאו"ם דאז, מדלן אולברייט, בסיורה בין המחנות הצבאיים של כוחות השלום של האו"ם שפעלו באתרי המלחמה של אפריקה התיכונה [...] בין היתר ביקרנו ברואנדה, אשר בדיוק יצאה ממלחמה בין־שבטית הרסנית וממושכת – זו בין ההוטו לטוטסי. בעודם מבכים על למעלה ממיליון הרוגים ועשרות מיליוני פצועים, בהיתי בתושבים. רואנדה היתה כולה שורשים מפותלים החונקים אלה את אלה. שורשים נטולי כל גזע רענן או ענף מלבלב".

– תומס פרידמן, "הלקסוס ועץ הזית"
גם בעידן המודרני, עם האינטרנט המהיר, הסיבים האופטיים ועדכוני החדשות הסלולריים – העולם המערבי עדיין מתייחס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה באדישות ובבורות. כולם מדברים על "מהפיכת המידע", אבל נגישות למידע לחוד, והתעמקות במידע לחוד. שנים הורגלתי לחשוב שתמצית מהותה של המדינה הוא בצמד המילים "מלחמת אזרחים". אולם, כיצד אפשר שמדינה שלמה תסוכם אך ורק בסיפורים על שפיכות דמים? הרי מאחורי רצח העם עומד עם, ועל העם הזה אנחנו יודעים מעט מדי, ומאוחר מדי.

סיפור להמחשה: לפני מספר שבועות נפגשתי עם חמישה חברים במסעדה בצפון תל אביב. תוך שאנו סועדים ומתבדחים על חוויות מהצבא, צלצל הטלפון הסלולרי שלי. "אסף? זה אתה?", שמעתי קול מוכר באנגלית, "זאת סינתיה מפרלמנט הנוער העולמי, הנציגה הרואנדית... קיבלתי את הדואר האלקטרוני שלך, עם הבקשה לעזרה בקשר לכתבה שאתה כותב. אני אשמח לעזור לך עם הכתבה". כשסיימתי לדבר עם סינתיה, פניתי לחבריי ואמרתי להם בהתרגשות: "הרגע דיברתי עם רואנדה!". הם התגלגלו מצחוק מעצם המחשבה, ואחד מהם שאל בלגלוג: "יש בכלל טלפונים ברואנדה?". השאלה הכתה בי כמו אגרוף בבטן. היא סימלה עבורי באותו רגע את כל החשיבה הסטיגמטית, אכולת תמונות הזוועה התקשורתיות, של העולם המערבי כלפי אפריקה בכלל ורואנדה בפרט. אנחנו אולי באלף השלישי, אבל קונספטואלית, עדיין שקועים עמוק בעשור הקודם.

ישנם למעלה ממיליון קווי טלפון פעילים ברואנדה. אמנם מספר נמוך, בהשוואה לשמונה וחצי מיליון התושבים שחיים בה, אך גבוה לאין ערוך מ-‏15 אלף הקווים שהיו בה בשנת 1995. תשתית הטלפוניה ברואנדה מהווה משל לנעשה במדינה כולה. אחת־עשרה שנים לאחר הטבח של 1994, רואנדה נמצאת בעיצומו של תהליך שיקום חסר־תקדים.

היכרות קצרה

סינתיה, צעירה בת תשע־עשרה, ואני הכרנו לראשונה בפגישה של פרלמנט הנוער העולמי באיטליה. הפרלמנט הוא יוזמה של אורי סביר, נשיא מרכז פרס לשלום, והוא מקבץ למעלה מ-‏120 בני נוער מכשישים ערים ברחבי העולם. לסינתיה הצטרף סנגוואה, בן תשע־עשרה אף הוא, ויחדיו הם ייצגו את קיגאלי, עיר הבירה של רואנדה. בעצם דמותם שוברים השניים את תווית "העולם השלישי המרוחק" של דרום־מזרח אפריקה. אביו של סנגוואה הוא רופא, ואימו היא יועצת תקשורת בצלב האדום. הוא עצמו מתמחה בעיצוב אתרי אינטרנט ונהנה לקרוא רומנים. סינתיה היא בת של מדענית במרכז לחקר האיידס, ומגדירה עצמה כ"חיית מסיבות". איפה הם ואיפה האפריקאי הצנום והמתחנן לעזרה, שכולנו למדנו לזהות? מסיבה זו בחרתי לפנות דווקא אליהם, בשאיפה להעניק לקוראים זווית ראייה אחרת על רואנדה המודרנית.

סינתיה וסנגוואה

סינתיה וסנגוואה



"ההתחבטות שלך בדבר המיס־קונספציה הרואנדית היא במקום", אמר לי סנגוואה, "רואנדה היא במובן מסוים גרסה אפריקאית של ישראל. בעבור כל אירופאי, ישראל פירושה 'סכסוך יהודי־מוסלמי', ותו לא; רק מלחמה והרס. באופן דומה, האירופאי הממוצע ששומע את השם 'רואנדה' רואה בעיני רוחו רק 'רצח־עם'. אנחנו קורבנות לתקשורת חד־ממדית... זהו לא הדמיון היחיד בין המדינות שלנו. כמוכם, גם אנחנו היינו צריכים שואה כדי להבין שהקהילה הבינלאומית, לרבות האו"ם וארצות־הברית, אין בה כדי להבטיח שקט וביטחון. וכמוכם, למדנו בדרך הקשה שהדרך היחידה להגן על עצמנו היא בעצמנו!"

התבטאויותיו של סנגוואה משקפות את הלך הרוח ברואנדה כולה. מדינה שעדיין מלקקת את פצעיה ורואה בעין חשדנית כל מצמוץ מצד העולם המערבי – זה אשר סגר שעריו, אטם אוזניו וכיסה עיניו בחול אל מול המצוקות וקריאות הזעקה של התושבים הרואנדים. "זאת הסיבה", הוא מסביר לי, "שכל כך שמחתי להיענות לבקשתך. אם מישהו מהצד השני של המתרס רוצה להציג רואנדה אחרת, מי אני שאמנע ממנו?"

רואנדה האחרת מתחילה עם קורניילה, זמר היפ־הופ רואנדי השר בצרפתית ומסתמן כסיפור הצלחה בקנדה ובצרפת. סנגוואה מתאר בהרחבה ובהתרגשות את עיקרי הביוגרפיה האישית של הסופרסטאר המקומי מקיגאלי, שהפך אהוב ליבם של הרואנדים. בלי אף מילה על טוטסים ושמוטסים, סנגוואה מסכם את עיקרי השינוי שעברה רואנדה בשנים האחרונות. פעם בני־נוער רדפו זה אחרי זה עם גרזנים ורובים; היום רובם חולמים על תהילה ועסוקים במותגי מוסיקה.

עולם שלישי בדרך לדור השלישי

שלטון חזק ויעיל, שלום ויציבות אזורית הם בין ההישגים המשמעותיים ביותר בהם מתהדרת רואנדה המודרנית. מאידך, חשוב להדגיש כי רואנדה עדיין רחוקה מלהחלץ מעומק הביצה האפריקאית. ללא מחצבים או משאבי טבע אחרים, ועם כלכלה המבוססת כמעט לחלוטין על חקלאות, מתקשה רואנדה לעמוד על הרגליים. הוסיפו על כך את צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר באפריקה, איידס, אבטלה, בערות, תברואה קלוקלת ותסיסה חברתית, וקיבלתם מדינת עולם שלישית לתפארת. אבל באותה נשימה, מחזירה לי סינתיה בסיסמאות: "אם נוקטים בצעדים הנכונים, המרחק בין מדינת עולם שלישי למדינה מתקדמת עם סלולרי מהדור השלישי הופך להיות קצר מאוד".

למרות כל הצרות – וכאמור לא חסרות כאלה – נראה כי רואנדה צועדת בדרך הנכונה. הנה מספר מדדים חיוביים: כ-‏48% מחברי הפרלמנט הרואנדי הן נשים – אחוז הייצוג הגבוה ביותר לנשים בכל העולם; רואנדה היתה המדינה הראשונה ששלחה כוחות צבא לחבל דארפור שבסודאן, כדי לסייע להשקיט את הרוחות ולמנוע רצח־עם נוסף (כנראה שבאמת מתכוונים שם כשאומרים "לעולם לא עוד"); סגן יו"ר האיחוד האפריקאי הוא רואנדי, וכמוהו גם הנשיא החדש של הבנק לפיתוח אפריקה; לאחרונה הוכרזה רואנדה כמדינה הבטוחה ביותר לתיירים בכל המרחב שמדרום לסהרה, תוך שהיא גוברת בנקל על מדינות דוגמת דרום־אפריקה וקניה; ואולי הכי חשוב, מיס צרפת לשנת 2000, מספר לי סנגוואה, היתה רואנדית למחצה. "אנחנו משתלטים על העולם", מוסיפה סינתיה בבדיחות דעת.

למען התפתחות כלכלית צריכים להתאחד שלושה מרכיבים עיקריים: המרכיב השלטוני, הבא בדמות תוכנית אסטרטגית סדורה ומנהיג חזק; המרכיב הכלכלי, המתבטא במשאבים נזילים ובמשקיעים זרים; וחשוב מכל – המרכיב האנושי, קרי, דחף ציבורי, תעוזה ונחישות אישית. את הראשון מוצאים היום הרואנדים בנשיאם פול קָאגמֶה. מי שפיקד על הצבא במחצית העשור הקודם לסיום סכסוך הדמים, נתפס בעיני הרואנדים כדמות פטריוטית מן המעלה הראשונה, וכאדם המחויב מעל לכל לטובתה של רואנדה. כשמשווים את קאגמה לרודנים המושחתים של המדינות השכנות, הוא מתגלה כסמל להגינות שלטונית ולאחיזה פוליטית יציבה. באשר לרכיב השלישי – המוטיבציה והחזון – די להאזין לקולם הרוטט של סאנגווה וסינתיה כשהם שוקעים בפנטזיות על רואנדה בשנת 2020, בשביל להבין שהעם רוצה וזקוק לקדמה ולהתפתחות, ומוכן להשקיע לשם כך את כל מרצו. בעייתה היחידה של רואנדה טמונה במבנה הכלכלי של המדינה. לדברי סינתיה, "השגיאה היחידה שרואנדה עשתה היתה שייסדה עצמה ביבשת הלא נכונה".

לכן אולי אין זה פלא שכאשר שאלתי אותם אם אינם מרגישים כקבצנים הפונים למדינות העשירות בבקשה לסיוע ולמחיקת חובות, הם התרעמו. "מרבית האחריות לסבל של אפריקה מוטלת על כתפיו של העולם המערבי", זועם סנגוואה. "אנחנו סחרנו בעבדים? אנחנו כבשנו, ביתרנו והקמנו קולוניות? אנחנו תמכנו כספית במנהיגים מושחתים ובמשטרי אפרטהייד? על כן עליהם לשלם. החוב הוא לא שלנו לבנק העולמי, אלא של מדינות אירופה לאפריקה, על הרס מתמשך של יבשת שלמה".

סינתיה משתדלת לרכך את הדברים: "נכון שחלק ניכר מהמנהיגים האפריקאיים כיום הם חסרי אחריות ונאמנות למדינתם, אבל גם בתחום הזה היתה התקדמות. אנחנו לא מבקשים את הדג, אלא את רשת הדייגים. אך כנראה שלמעצמות העשירות נוח שאנחנו תלויים בהם באופן מוחלט. ואם כך המצב, אז לא נותר לנו אלא לדרוש שימשיכו לשלוח לנו גם את הדגים".

יהיה ניביזה...

בינתיים הם עוסקים בלחזק את התשתית הקיימת. סינתיה וסאנגווה פועלים עם העירייה במגוון רחב של פרוייקטים, בזמן הפנוי שהם מוצאים בין הבחינות באוניברסיטה. השניים מנהלים מרכז קהילתי, בחסות הבנק העולמי ופורום גלוקאל (שהקים את פרלמנט הנוער). המרכז מכשיר בני נוער מקומיים למשימות הדרכה. קבוצות המדריכים שיוצאות מהמרכז מגיעות לכל רחבי רואנדה ומלמדות בני נוער שנפגעו מהמלחמה שיעורים במגוון רחב של תחומים: מוסיקה, אמנות, ספורט, תזונה נכונה, בריאות, מדע, טכנולוגיה ועוד. דרך המרכז מקווים השניים להשיג מטרה כפולה – להעצים את מעורבות הנוער בנעשה סביבו, ולתת סיכוי נוסף לנוער שוליים, שאילולא התמיכה היה אובד לבטח.

סאנגווה גם הקים, בסיוע חבורה של בני נוער מעירו, אתר אינטרנט לנוער הרואנדי המפרסם מידע חיוני ורלוונטי להם, וכן שואף להיות אמצעי פורה לקישור בין בני נוער ובמה להעלאת מיזמים ורעיונות חדשניים לקידום הנוער ברואנדה. האתר, "ניביזה", זוכה לפופולריות רבה ומספר הגולשים הקבועים המשתמשים בו גדל מדי יום. פירוש המילה "ניביזה" בקיניארוונדה, שפתה הרשמית של רואנדה, הוא "טוב", וכשמו כן מטרתו. "אנחנו דוחקים באנשים להחזיק בזווית ראייה חיובית לגבי העתיד. הם חייבים להאמין ולחלום מצד אחד אך גם לנתב את האמונה הזו ולהגשים את החלום דרך עבודה קשה", מסביר סאנגווה.

בנימה אופטימית זו כמעט וסיימתי את הראיון עם השניים, אך אז פניתי אליהם בשאלה נוספת ואחרונה. "יש בכם כעס על משהו? מרמור?". סאנגווה מיהר להשיב: "בשנת 1994, אחד מחבריי הקרובים, אז בן 9, צפה בשני הוריו ובחמישה מאחיו ואחיותיו נרצחים על ידי כוחות מיליציה. הוא הספיק לברוח מהר ולמצוא מקלט בקרב ה-RPF, צבא השחרור, אבל לא לפני שראה לנגד עיניו איך משספים את גרונות כל בני משפחתו. אז כן, יש לי כעס על צרפת שהפעילה שיקולים פוליטיים על חשבון נפשם של ילדים; על הכנסייה הקתולית, שהיה בידה לפעול, אך עמדה מנגד; על אנשים שגם היום, 11 שנים מאוחר יותר, מכחישים את קיומו של רצח עם מחושב ונתעב, וטוענים שהיתה כאן מלחמה הוגנת."

בטון החריף הזה הסתיים הראיון. נראה שמתחת למעטפת של "רואנדה החדשה" עדיין קיימים שברים וקרעים. נכון להיום, גזענות נחשבת ברואנדה לטאבו חברתי של ממש; כבר אפשר לשמוע על לא מעט חתונות חוצות־עדות ועל ילדי תערובת, אבל בכל זאת נראה כאילו רואנדה טרם השתחררה לחלוטין מכבלי השנאה. אפשר כי אלה הם העוגנים האחרונים המונעים ממנה מלנסוק למעלה.

תומס פרידמן ביקש למצוא ברואנדה גזעים רעננים. אני מצאתי שניים – סאנגווה וסינתיה. ועם גזעים כאלה לא רחוק היום בו יצמחו גם ענפים מלבלבים, ברואנדה של הדור השלישי.
קישורים
פרלמנט הנוער העולמי
"ניביזה"
מחיקת חובות לבנק העולמי - עדכון חדשות באייל הקורא
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

נושא מעניין מאוד 323399
ושמחתי לשמוע על יוזמות כל כך יפות. תודה!
יופי של מאמר. 323403
אפשר אולי לקבל עוד פרטים על האתר בו המאמר התפרסם במקור?
יופי של מאמר. 323432
האתר בו התפרסם המאמר במקור, שאני אחד מעורכיו, הוא אתר המרכז בתוכו עשרות בני נוער, פעילים יותר ופחות, הכותבים בנושאים שונים, תוך הקפדה על רמת כתיבה גבוהה. האתר קיים כבר כשנה וחצי, ומתעדכן בתדירות של 4 כתבות בשבוע. לינק - בצד הכתבה.

ולאסף - כל הכבוד. הצלחת להביא תמונה מקורית, מאוזנת ושונה מאוד של רואנדה, ואתה ראוי למלוא ההערכה על כך. אני גאה בך.
323405
מאמר יפה. נעים לקרא על מדינה באפריקה שלא בהקשר של רעב חולי וסבל.

ולגבי הצד הישראלי: הרבה לפני שמעון פרס וכל הקשקשנים שמעולם לא הורידו את העניבות, היה ישראלי אחד אייבי נתן שמו, שכבר ב-‏1967 נסע לסייע עם מזון ותרופות לרעבים באפריקה. בזמן המלחמה ברואנדה הוא הקים מחנות לפליטים בזאיר באזור גומה.
מאמר מעניין 323408
ראשית - תודה. באמת מעורר אופטימיות.
שנית - אולי אפשר לומר עוד כמה מלים לגבי הכעס על הצרפתים? מה בעצם ציפו מהם לעשות?
מאמר מעניין 323411
תודה רבה שהקדשת את הזמן לקרוא את המאמר. לגבי שאלתך: להלן כמה קטעים מדבריו של סנגוואה שלא נכנסו למאמר מאילוצי מקום ורלוונטיות, אבל בהחלט עונים על שאלתך זו.

"למעלה מ-‏2400 חיילים מכוח השלום של האו"ם, רובם בלגים, שהו ברואנדה במהלך ההתקפות. 2400 חיילים, ואף אחד מהם לא מושיט ידו להושיע? בקיגאלי אונסים ילדות והם נותרים בבסיסים. ככה נראה "כוח שלום"? רק על שלום החיילים שלו חשב הכוח!"

"מדינות מערביות רבות שלחו כוחות סיוע לרואנדה - בלגיה, צרפת, איטליה, ארה"ב - אבל מה הם עשו? איבטחו את פינוי הזרים מהמדינה. דאגו להוציא את אזרחיהם, אבל להשאיר את הרואנדים להתבוסס בדמם! יותר מכך הם אף סרבו לכנות את הרציחות "Genocide", מהלך שהיה מאלץ אותם לנתב משאבים וכוחות לרואנדה מתוקף חתימתם על ה-Genocide Convention של 1948".

"ב-‏22 יוני 1994 התקבלה באו"ם החלטה 929 שקבעה כי כוחות צרפתיים יכנסו לרואנדה במטרה "To contribute to the security and the protection of displaced persons, refugees and civilians at risk including through the esteblishment and maintenance of secure humanitarian areas". בפועל שאפו הצרפתים לחזק את משטר ההוטו אשר החל להראות סימנים של קריסה נוכח נצחונותיהם הרבים של כוחות ה-RPF בדרום ומערב המדינה. המחנות "הבטוחים" (Safe Humanitarian Zones) שנוצרו במסגרת המבצע הצרפתי התגלו מהר מאוד כאתרים להגנתם של בני הוטו לוחמים אשר החלו צוברים נשק וכוח במסווה של עזרה הומאניטרית".

מקווה שעניתי על שאלתך, תודה על השאלות - אני אשמח לענות אם יהיו לך שאלות נוספות...

-לובין
מאמר מעניין 323415
תודה שהקדשת את הזמן לכתוב את המאמר.:)
מה שאתה מספר נשמע עצוב ביותר. הייתה לי רק עוד שאלה אחת: האם ידידיך אלה סיפרו לך גם על זכרונות אישיים שלהם מתקופת המלחמה? (ואגב, מאיזה שבט/ים הם?)
מאמר מעניין 323426
שניהם טוטסים - ויכול להיות שבגלל זה גישתם היא מעט סובייקטיבית. בכל זאת יש היסטוריונים רבים המוצאים גם לא מעט אשמה בהנהגה הטוטסית, בייחוד בפועלה בשנות ה-‏70 וה-‏80. אבל אני אישית לפחות מקבל את ההנחה, שלמרות שמאות אלפי בני הוטו נרצחו במהלך 30 שנות הלחימה, במונח "רצח עם" אפשר להשתמש רק בהתייחסות לטוטסים, שכן רק במקרה שלהם היה מדובר ברצח שיטתי ומחריד המבוסס על תורות השמדה וגזע מערביות.

פרט לסיפור עימו סיימתי את המאמר הם העדיפו שלא להעמיק בסוגיית הזוועות. אביה של סינתיה הוא קורבן למלחמת האזרחים הנוראית של רואנדה, אך היא העדיפה כמאמרה: "להשקיע יותר בבנייה מחדש, מאשר בהתבוססות בהרס!". המאמר, הם שאפו, נועד לקדם את רואנדה החדשה ולא לשמר בקרב הקוראים תמונות מרואנדה הקודרת של ה-CNN. זה מה שהם ביקשו, וזאת התמונה שבחרתי לצייר.

-לובין
מאמר מעניין 323433
אני מוכרחה לציין שידידיך אלה נשמעים אמיצים ביותר, ונקווה שהם מייצגים במידה מסוימת את הדור שלכם ברואנדה.
תודה לך.:)
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323420
כותב המאמר והמגיבים עליו מעודדים מהקדמה שנחתה על רואנדה. לא עוד מלחמות בין-שבטיות, רואנדה מתקדמת לעבר המערב! אותו מערב שכבש אותה, "שחרר" אותה וחימש את מלחמת האזרחים שלה, זוכה בה מחדש, והכל על חשבון התרבות הייחודית שהיתה לאנשי אותו מקום בעבר. התקדמות זו לעבר עולם שבו לכל משפחה יהיה טלפון היא רמיסה של המגוון האנושי, ושל כל תרבות השונה מזו שלנו.
אם ההוטו והטוטסי רוצים לטבוח האחד בשני - מי אני שאפריע להם? אמנע מלמכור לצדדים הלוחמים את כלי המשחית, לא אקים משטרי בובות, אך אעמוד מנגד ואניח להם לחיות את מותם.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323428
נגעת בתשובתך בשתי נקודות, אתייחס לכל אחת בנפרד:

1) "התקדמות לעבר עולם שבו לכל משפחה יהיה טלפון היא רמיסה של המגוון האנושי" - איש לא כופת את ידיו של האזרח הרואנדי מהרחוב ומכריח אותו לרכוש את המכשיר הסלולארי או להאזין לבריטני ספירס. הם מבקשים זאת. די בלהאזין לסנגוואה, מתאר לפרטי-פרטים את אתר האינטרנט שלו המקשר אותו למדינות רבות בכל רחבי העולם לרבות יפן ישראל וארה"ב. הם מבקשים להפוך לחלק ממשפחת העמים ולא רואים בצעד זה מעין "ירי של כדור לרגל" כפי שאתה מנסה להציג זאת. ל-"התמערבות" או לתהליך ה-"מודרניזציה" יש הרבה מאוד השפעות שליליות, אני מודה, אך הוא בא גם עם הרבה מאוד טכנולוגיה, ידע, התפתחות - שהם אבן חוק בעידן המודרני. אז לטובת אותו "מגוון אנושי" אנשי רואנדה צריכים להמשיך לחיות בבקתות מעץ ולמות ממחלות שיש להן מרפא? רק כי אתה רוצה במגוון אנושי הם צריכים לסבול? מעבר לכך אפשר לקחת אלמנטים מערביים ולשמר ייחוד מקומי - על זה בדיוק מדבר פרלמנט הנוער העולמי של פורום גלוקאל (Glocal = Global + Local) גלוקאליזציה היא התחברות לעולם הגלובאלי תוך שימור על מאפייני הכפר... זה אומר למשל היפ-הופ ציוני כמו סאבלימינל או מנה של שווארמה שמוגשת בברגר קינג...

2) "אני אעמוד מנגד ואניח להם לחיות למותם" -אז זה מה שהעולם היה צריך לעשות בשואה? לתת ליהודים למות? זו באמת גישתך? אתה שמחת כשארה"ב השאירה את המטוסים בשדות התעופה ולא שיגרה אותם להפציץ את רכבות המשא לאושוויץ? אתה שמחת כשהבריטים העדיפו להתכחש לידיעות המטפטפות מפולין על רציחות של יהודים בתאי גזים? זה עשה לך טוב לדעת את זה שהמערב השאיר אותנו לחיות למותנו? כך גם זה לא עשה טוב לרואנדה, וכך גם יש לכל מדינה שיש ביכולתה לסייע, את האחראיות האנושית להציל בני אדם מרצח עם שכזה!

-לובין
ועוד מילה קטנה 323431
בנוסף למה שאמר אסף הרי שגם חבריו במאמר מביאים כעס רב על אלה ש"עמדו מנגד והניחו להם לחיות למותם". ניתן להתקדם ולהינות מפירות הטכנולוגיה המודרנית וגם לשמר תרבויות שונות ויחודיות.

בנוסף לכך, כל מי שאפילו קצת בקיא בהיסטוריה של רואנדה ובורונדי יודע היטב שרחוק מלהיות "תרבות יחודית" מימי קדם הרי שה"הוטו" וה"טוטסי" הם פרי המצאה של המעצמה הקולניאלית הבלגית! כך שהתקדמותם של הרואנדים אל מעבר לפילוג המטופש הזה הוא דבר מבורך ואף מראה על סימנים של השתחררות מהשפעות הקולוניאליזם.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323435
1) גלוקאליזציה - משמעותה בפועל היא התמערבות טוטאלית תוך השארת שיירים קוסמטיים של "התרבות המקומית". משהו בנוסח "אני רוצה להיות בריטני ספירס אבל לשיר בצרפתית" (או במקרה הטוב באחת מהשפות המקומיות).
האם מטרת הקיום האנושי לחיות בגורדי שחקים וליטול תרופות ("העידן המודרני")? ודאי ישנם ערכים אחרים אליהם ניתן "להתקדם", אם בכלל יש צורך בהתקדמות. אתה קובע לאנשים אחרים כיצד עליהם לחיות, ואני מנסה (באותה חוצפה) להגן עליהם.

2) בוודאי שלא שמחתי על הפקרת בני עמי למוות, וזאת בגלל שבני משפחתי נמנו עימם. לעומת זאת אינני חש באבל כאשר אנשים ביבשת השכנה הורגים זה בזה. לכל היותר "רעידה קלה".
אני ואפסי עוד... 323442
ובנוסף, להעמיד פנים שאני הומאניסט נאור.

פשוט מעורר סלידה.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323443
2. אז אתה סתם אדיש לחייהם? בסדר; מה אכפת לך אם הם מתמערבים או נשארים פראים אצילים?

ובקשר לניסוח הנורא שלך מהתגובה הקודמת: "הוטו וטוטסי רוצים לטבוח אחד את השני" - ההוטו, מסתמא, רצו לטבוח טוטסי. הטוטסי, אני מנחש, לא רצו להיטבח.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323452
ציניות היא אולי לא תכונה אטרטיקטיבית במיוחד, אבל היא לפחות מונעת מהנגועים בה את הטעות של חלוקת ציונים מוסריים ופוליטיים לאנשים במקומות מרוחקים מבלי לטרוח אפילו לנסות להבין במה מדובר. אפשר היה למשל לקרוא את הלינק הבא:
זה נחמד שיש חברים צעירים ונחמדים מכל מיני מקומות. זה לא ידידותי לחשוד במניעיהם, אבל לעיתים זה יכול להיות מעניין.
הוטו וטוטסי 323462
אני מסכים עם הערתך ליובל.

כאן רק ברצוני לאמר שנכון שאת הג'נוסייד של 1994 יזמו ההוטו ונכון שהם יותר קיצוניים אך אל לנו לחשוב כי הטוטסי הם קורבן נטו בסכסוך. להוטו ולטוטסי יש היסטוריה ארוכה ועקובה מדם של פשעים אחד כנגד השני, שבהם לקחו חלק גם מיליציות טוטסיות.

על אף שאני סולד מהנטיה של אלה בשמאל הקיצוני להאשים הכל על "אימפריאליסטים", "קולוניאליסטים", "קפיטליסטים", "המערב" ושאר מילות מפתח, הרי שבמקרה של ההוטו-טוטסי הבלגים צריכים לסבול את מרבית האשמה להיווצרות הסכסוך, אשמה שמעטים מדי מטיחים בה (או מודעים לה). הבלגים הם שיצרו את ההפרדה המלאכותית בין "הוטו" ו"טוטסי" על פי תורות גזע שהיו אופנתיות אז באירופה. בזמן שהם שלטו שם נהנו הטוטסי מיחס טוב יותר משזכו לו ההוטו שהועבדו בפרך, תחת פיקוח טוטסי. כמו בקונגו השכנה, הבלגים יצאו מהאיזור לאחר שגרמו שם כל-כך הרבה נזק ולא לקחו אחריות למעשיהם.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323871
לגבי 2 - חבל.
המשך הכיבוש באמצעים אחרים 323481
אתה מזכיר לי את סוג התיירים שמסתובב במחוז לה-דק בצפון הודו ומצקצק בכל פעם שיליד טיבטי נראה לבוש ג'ינס ולפעמים ,אלוהים ישמור, מאזין למוזיקה באמצעות ווקמן.
זה ממש נורא.
איך הם מעיזים לנטוש את תרבותם, לשפר את רמת חייהם ולהרוס לנו את הטיול...

זה גם מזכיר לי את הבדואי מחניון בארות שרק מחכה כל יום שהמטיילים יעלמו על מנת להציא מהסליק את הקוקה קולה, הלחם הלבן והגבינה ולאכול כמו בן אדם.
בהחלט כתבה מעניינת 323440
אולי כדאי שאני אפסיק לשאול אם דרומית לבאר שבע יש חשמל.
323461
''כמעט מיליון הרוגים רק ברואנדה בפחות מארבעה שבועות''.
(עיבל גלעדי, ראש מערך תיאום ואסטרטגיה, בראיון רדיופוני אצל יצחק ליבני).
מה העבודה הזאת לכם? 323517
מה התקציב השנתי של "פרלמנט הנוער העולמי"? מה התפוקה של ארגון זה? אני חושד שהתפוקה האמיתית היא לא בתחום הקידום הממשי של מטרותיו הנעלות, אלה בקידום מעמדם החברתי של התורמים. (אולי גם קצת אפשרות לחלוקת טובות הנאה למקורבים.)
323518
האם זה הכסף שלך? מה אכפת לך? אולי עדיף שתהיה שאינו יודע לשאול.
מה העבודה הזאת לכם? 323549
כל "ממונו הרב" של פרלמנט הנוער העולמי מגיע מהבנק העולמי (אותו וולפנזון שמופיע עכשיו הרבה בתקשורת הישראלית) ומתרומות חיצוניות של אנשים שמצאו לנכון לתת מכל הלב.

תפוקתו העיקרית במאמר מסוג זה. באפשרות לקחת נער ישראלי ולהפגישו עם בני נוער מאפריקה - ואז לאפשר לו לחזור לארץ המקור ולהעביר את המסר. אני חושב שדי בתפוקה זו בשביל להחזיר מעל ומעבר את ההשקעה + ריבית.

אין פה טובות הנאה, אין פה שחיתויות - אגב אין גם יותר מדי כסף. אף אחד בפרלמנט העולמי לא חי את החיים הטובים בבתי מלון יוקרתיים ברומא על חשבון משלם המיסים, אז הסר דאגה מליבך - אחי הנאבק בשחיתות...

מן הסתם הבנק העולמי ועיתון המטרו נהנים מפרסום חיובי בעקבות סיועם לפרלמנט, אבל זוהי אינה המטרה הראשית כלל וכלל - הפרלמנט יזם חזון לשנת 2020 בתחומי הבריאות, הכלכלה, החינוך, הבטחון, התשתיות- ובכנסים השונים הוא יוזם פרוייקטים וצעדים להגשמת החזון... - זה הכל. מדובר בבני נוער חלוציים עם רוח התנדבות - זה טהור בדיוק כשם שזה נשמע.

לא כל יוזמה פוליטית-חברתית-כלכלית בעידן המודרני חייבת להיות מוכתמת באיים יווניים והלבנות הון...

-לובין
תודה רבה! 323534
מאמר מרתק, אסף, המון תודה.

יצא לי לחשוב הרבה על החלק שיש לאירופה ביצירת הקונפליקטים האלה אחרי שלגמרי במקרה קראתי את The Posionwood Bible של ברברה קינגסולבר, ושבוע אחר כך ראיתי את "מלון רואנדה" המצויין. הדמיון בין שני התיאורים היה מפחיד, במיוחד לאור העובדה שספרה של קינגסולבר עוסק בקונגו/זאיר של שנות הששים והשבעים. הדאגה הבלגית/אמריקאית/אירופית לשלומם של הזרים, תוך גילוי חוסר אכפתיות מוחלט לתוצאות ההרסניות של מדיניותם על המדינה אותם הם עוזבים, היתה ממש מבהילה.

הספר: http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/006093...

הסרט: http://www.mgm.com/ua/hotelrwanda/intro.html

אגב: בסרט, וגם באחת התגובות כאן, נאמר שהחלוקה ל"הוטו" ו"טוטסי" היא חלוקה שרירותית של הבלגים על פי תווי פנים, שלא היתה לה שום משמעות לולא הקולוניאליזם. במקומות אחרים שמעתי שהבלגים פשוט ניצלו איבה בין שני שבטים, ושהבעיה היא בחלוקה השרירותית ללאומים בלי להתחשב בגבולות שבטיים. מה נכון?
תודה רבה! 323557
א. ההוטו והטוטסי הם בני עמים שונים. נכון ששניהם קרובים בגזעם (דוברי שפות בנטו). אבל הם שונים לחלוטין במראם ואין שום בעיה לזהות שהצעירים שבתמונה הם בני העילית השלטונית של הטוטסי.
ב. הטוטסי השתלטו על ההוטו וייסדו ברואנדה-בורונדי חברה פאודלית המבוססת על אריסים בני הוטו ובעלי קרקעות טוטסי, לפני 500 שנה, כאשר הבלגים אפילו לא חלמו על קולוניות באפריקה.
ג. השלטון הבלגי סה"כ הפך את בעלי העבדים למשגיחי עבדים.
ד. הפרשה הנבזית של הקולוניאליזם הבלגי באפריקה היא פרשה ידועה. אין שום קשר בינה לביו מעשיהם של כמה עשרות חיילים בלגים שהיו בזמן הג'נוסייד ברואנדה והיו נתונים בשליטת האו"ם.
ה. הכוחות הצרפתיים והבלגיים נשלחו לרואנדה כדי לאבטח את פינויים של הזרים. הפרשה שהתפתחה סביב הכוחות האלו, שהאפריקנים מנסים לנפח אותה מעבר לכל הגיון כדי לערב את האירופאים בקלחת הזוועות הפנים-אפריקניות (לא העכבר גנב, החור גנב) אינה אלא זאת: מפקד בשטח של אחד הכוחות ביקש להתערב בנעשה כדי להציל קבוצות של נרדפים טוטסים. הבקשה נענתה בסירוב ע"י הממונה מטעם האו"ם על הכוחות, קופי ענאן (הגנאי אאל"ט).
ו. הצרפתים תמכו בשלטון ההוטו מן הסיבה הלא בלתי מתקבלת על הדעת שההוטו הם 85% מאוכלוסיית רואנדה. מה לעשות שהדמוקרטיה אינה בראש מעייניהם של ההוטו וטבח הטוטסי דוקא כן?
ח. השלטון הנוכחי ברואנדה הוא שלטון חונטה סמי-דמוקרטי, שאינו מסתדר אפילו עם האופוזיציה הטוטסית שלו, והעולם משלים איתו, פשוט משום שהאלטרנטיבה היא סכנת ג'נוסייד.
אוקיי 323585
מה קרה ל-ז'?
אוקיי 323603
צנזורה עצמית.
תודה רבה! 324007
Thanks, Shuki. I've done some reading on this since and I see that Belgium exploited an existing situation rather than created it from scratch.
תודה רבה! 324557
אני פעם שמעתי מרואנדי שאין הבדל מהותי בין הוטו וטוטסי, שהיו לאורך השנים הרבה נישואי תערובת, ש''טוטסי'' הפך למילה שמתארת לא שבט מסוים אלא ''עשיר'' או ''אציל'', ושאפילו חלק ממנהיגי הטבח היו בעצמם עם שורשים ''טוטסיים'' במשפחתם.
אני לא יודע מהי האמת.
תודה רבה! 324566
היו הרבה נישואי תערובת.
בתקופת הקולוניאליזם, הבלגים שיתפו את ההוטו יותר בממשל המקומי ובכך יצרו מצב שהטוטסי תופסים לא רק את המעמד הגבוה של בעלי קרקעות , אלא גם את מעמד הביניים. הריבוד הגזעי אכן זהה לריבוד החברתי.
יחד עם זאת כאמור מדובר בהבדל פיזי ברור (למשל הטוטסי גבוהים יותר מן ההוטו, ההוטו מקורזלי שיער ובעלי נטייה להשמנה), וגם זר יכול להבחין ביניהם די בקלות.
אני לא חושב שטוטסים של ממש היו מעורבים בטבח ("שורשים" זה מושג רחב ומעורפל מאוד), כיון שלטבח היה מימד גזעני של ממש (במובן המקובל של הגזענות באירופה). ההיפך הוא נכון: היו גם הוטו רבים שנטבחו.
טל''ח 324858
היה צ"ל כמובן: "הבלגים שיתפו את הטוטסי יותר בממשל המקומי".
הבהרה סופית - הוטו וטוטסי 323539
חלק מהאנשים בשרשור הזה כתבו שהבלגים נושאים באשם בלעדי ליצירת המחלוקת בין ההוטו והטוטסי, ואילו המגיב הקודם אליי כתב כי לפי מיטב ידיעתו, החלוקה הייתה קיימת עוד קודם, והבלגים החריפו אותה. והוא אכן צודק-

ההוטו והטוטסי היו שבטים נפרדים עוד הרבה לפני הכיבוש הבלגי. התוצאה הבעייתית של הקולוניאליזם הבלגי הייתה פער המעמדות האדיר שנוצר בשטחה של רואנדה בין מיעוט קטן של טוטסי לרוב גדול של הוטו. הטוטסי זכו לשיתוף פעולה מצד הכובשים הבלגיים, שהשתמשו במדיניות ברורה של ''הפרד ומשול'', וסייעו לטוטסי לייצר משטר של עבדות, שהתמתן במהלך השנים לעליונות כלכלית ברורה ''בלבד''.
מילה אחרונה על הוטו וטוטסי 324593
איני יודע עם הערתך בנוגע להטחת ''אשם בלעדי'' כוונה גם אלי אבל הרי בפירוש אמרתי כי על הבלגים לשאת במרבית האשמה ויש די מקום לאשמה במחוזות אחרים. ברור גם כי האחריות על מעשי הטבח היא על הנוטלים בו חלק בלבד וכל המסיתים לקראתו (תשדיר רדיו של המיליציה ההוטוית למשל, קרא לחתוך את בטנן של נשים טוטסיות הרות לאחר שנרצחו ולוודא כי גם העובר מחוסל).

אולם, רצוי כאן רק לאמר עוד מילה או שתיים על הסכסוך. יש הבדל פיזי, כפי שכבר צוין, בין ההוטו והטוטסי - כאשר ההוטו יותר ''אפריקאים'' במראם. אולם לפני הגעת הבלגים לא הייתה הפרדה גזעית של ממש. היו נישואי תערובת ולמעשה היו גם הוטו שהפכו לטוטסי ולהיפך שכן הקו העיקרי המפריד בין הקבוצות היה הקו הסוציו-אקונומי שכמו במקומות רבים בעולם, השתקפה גם בדומיננטיות של קבוצה אחת על השנייה. הבלגים לעומת זאת הם שהניחו את אבני היסוד להפיכת מערכת מעמדות לסכסוך גזעי. הם אף חילקו תעודות זהות אשר זיהו את נושאם כהוטו או טוטסי.
לאופיר היקר 324850
אתה צודק בדבריך, אך אני חייב להוסיף עניין פעוט נוסף - אפילו בסוף המאה ה-‏20, על סף הטבח של 1994, עדיין נישואי התערובת היו נפוצים מאוד בחלקים נרחבים של רואנדה. ממש כמו בגרמניה הנאצית, הוטו שהתחתנו עם טוטסי יכלו להינצל- אך לרוב בחרו ללכת יחד עם יקיריהם אל המוות.
לאופיר היקר 324971
ולעומת זאת אני זוכר סיפור בכתבה של אביבה אבירם, על ראש-כפר הוטו שכינס את תושבי כפרו ההוטו, והורה להם על התחלת הטבח - והתחיל בדוגמה אישית, בשיסוף גרונה של אשתו הטוטסי וילדיהם.
לאופיר היקר 325005
מה למען השם הסיבה שבגללה ההוטו רצו לרצוח את הטוטסי עד כדי כך שראש כפר יבצע מעשה שכזה?
לאופיר היקר 325014
ראש הכפר ממילא תיעב את אשתו, כיוון שהתנשאה עליו כל הזמן מתוקף היותה טוטסי.
לאופיר היקר 325299
אם אידיאולוגיית השנאה, וההכנה המנטלית לרצח עם, מטופחות בקפידה, אז כנראה שזה עשוי להגיע גם לכך - אבל ממקרה אחד באמת אי אפשר להסיק מסקנות גורפות, אנחנו לא יודעים מה היה ביניהם (מי יודע, אולי הבדיחה של האלמוני מעלי דווקא נכונה), וכבר שמענו על מקרים שבלי הקשר גזעני איש רוצח את אשתו וילדיו.

אם נשים בצד את הסיפור הזה, אתה מוזמן לשאול "מה למען השם הסיבה שבגללה ההוטו רצו לרצוח את הטוטסי?", ויש מומחים שידעו לענות טוב ממני - רק זכור שלא מדובר באיזו שנאה ספונטנית "מלמטה", אלא באידאולוגיית שנאה שטופחה בקפידה ובהכנה מנטלית שבוצעה "מלמעלה" במשך כמה שנים. לכן אומרים שההשמדה ברואנדה היתה מתוכננת כמו זו של היהודים בידי הנאצים, גם אם היתה כרוכה בפחות לוגיסטיקה.
כמו שכבר אמרתי- מרתק 323578
"יש בכלל טלפון ברואנדה?" 324771
עזוב אותך רואנדה, אתה כותב פה אל אנשים שחלק מהם לא מאמינים גם שיש טלפון בבאר שבע או בירוחם.
"יש בכלל טלפון ברואנדה?" 324772
יש טלפון בירוחם ? ועכשיו אחרי שהחזירו אותם ?
"יש בכלל טלפון ברואנדה?" 324789
ירוחם זה לא של בדואים בכלל?
תקוות לנס לחוד, ומציאות לחוד 329718
קשה לדעת באיזו מידה של רצינות יש להתייחס לדבריהם של סאנגווה וסינתיה – שניהם בנים לאנשים החיים על כספי סיוע מערבי, ומכאן נציגים מאוד לא מייצגים. ניתן לפקפק במידה בה התייחסותם לסיוע ("שימשיכו לשלוח גם דגים") עשויה להיות מוטה מהעובדה שהוריהם והם עצמם מתפרנסים על הסיוע הזה; אפשר ואולי צריך לפקפק במידה בה אנשים המביטים על המצב מעמדה זו אכן מבינים אותו לאשורו. העובדות המסופקות במסגרת המאמר מאפשרות להעלות תהיות, לא להכריע.

אפשר להעלות תהיות רבות יותר ביחס לאמירה "למען התפתחות כלכלית צריכים להתאחד שלושה מרכיבים עיקריים: המרכיב השלטוני, הבא בדמות תוכנית אסטרטגית סדורה ומנהיג חזק; המרכיב הכלכלי, המתבטא במשאבים נזילים ובמשקיעים זרים; וחשוב מכל – המרכיב האנושי, קרי, דחף ציבורי, תעוזה ונחישות אישית."

מהמרכיב השלישי, שהכותב מרבה להדגישו, אפשר למען האמת להתעלם לחלוטין. ניתן להניח כי אם כל העמים שווים לערך ביכולתם, הם שווים גם בהנעתם להצליח. כאשר המצב הנוכחי גרוע, קיום הנעה לשנותו קיים ממילא.

האמירה הראשונה בדבר "תוכנית אסטרטגית סדורה, ומנהיג חזק" גם היא מפוקפקת. יש טעם רע במחיאות כפיים לדיקטטור. אפשר, אולי, לטעון כי הוא הכרחי. לבטח אין צורך להתייחס לנשיא שנבחר ברוב של 95 אחוז וכולא את מתנגדיו בתיאורים מביכים כמו "נתפס בעיני הרואנדים כדמות פטריוטית מן המעלה הראשונה... המחוייב מעל לכל לטובתה של רואנדה [בהשוואה לרודנים אחרים] הוא מתגלה כסמל להגינות שלטונית".

מעבר לכך, קיום תוכנית אסטרטגית סדורה אינו ערך כשלעצמו. לתוכנית צריכה להיות מטרה כלשהי שניתן לממשה. כפי שמתברר להלן, הערה זו אינה הטפלות סמנטית.

"המרכיב הכלכלי" אינו יכול להתבטא, כפי שאתה כותב, ב"משאבים נזילים ובמשקיעים זרים". הסיוע המערבי, אם לכך התכוונת, לא יועיל במאום כאשר מדובר בנדבות. ואם התכוונת למשאבים נזילים בדמות הלוואות והשקעות זרות, הרי שאלו הן תוצאות של התפתחות כלכלית, לא הסיבה לה.

התוכנית הכלכלית הממשית של רואנדה, שאותה אינך מזכיר במילה, שונה במקצת:

* הפרטה:‏1. התוכנית הייתה להפריט 72 חברות, ומתוכן הופרטו עד היום 25 ועוד 17 נמצאות בהליכים.
* המרצת השקעות באמצעות פטורים ממס, הורדת מכסים עקבית, וכדומה ‏2
* הבטחת הקניין הפרטי והסדר הציבורי, במיוחד באמצעות ה-NTB, אם כי גם לפעולת הדיקטטור שם יש תרומה מסוימת (אני מנחש כאן).

לצד זאת, ישנם גם סימנים פחות מעודדים. הרעיונות שביסוד ה-RRA עשויים להיות הרע במיעוטו, אך ישנן תפניות מפוקפקות במדיניות המכיסה והמיסוי כמו המיסוי הרצחני על סוכר ואבקת חלב שהוטל ב-‏2003, המכסים הגבוהים מדי על לימונדה ובירה, וכו'. התפנית המדאיגה ביותר, לדעתי, היא הקיטון בהכנסות מחברות גדולות בשנתיים האחרונות, לעומת עלייה מסחררת בהכנסות מפרטים ומחברות קטנות.

הרבה פחות מעודדים הם הסימנים לתסמונת ההיבריס-הביורוקרטי בדמות ארגונים כמו RIPA והיישום התמוה של הרפורמה הקרקעית הנחוצה עם תכנונים ל"ארגון מחדש של האוכלוסיה באיזורי הכפר", "קונסולידציה של אדמות", "תוכנית אב לשימוש בקרקע ופיתוח אדמה", "תקנות" ומרעין בישין כאלו.‏3 התחושה שלי היא שהממשלה העדיפה להתעלם מעצותיו של רובין פלמר ודומיו, שעל הממשלה לתפוש תפקיד של "מאפשרת" ולא "לנהל" את הרפורמה והתוצאה תהיה כשלונה.‏4 תוכנית מנהל האדמות היא פשוט מתכון אל-כשל לכשלון ‏5, שרבים הסיכויים שיביא, במסווה של רפורמה "ריכוזית" לתועלת כלל הרואנדים, לנישול העניים ודחיקתם.‏6

כולנו יכולים כמובן להתפלל לנס, אבל בהסתכלות שקולה, אין מנוס מהמסקנה שהכיוון שאליו הולכת רואנדה הוא לא קדימה אלא אחורה. מה שמנחם הוא שגם כאשר יתברר שמדיניותו של הדמות הפטריוטית מן המעלה הראשונה תתברר כאסון רבתי, עדיין יטענו רבים שהבעיה אינה בשיטה, אלא בדמות הפטריוטית מן המעלה הראשונה, שהתבררה כמושחתת, מנוולת, מחטטת באף ומטגנת את קרובי משפחתה בשמן סויה, ואז תעלה לשלטון עוד דמות פטריוטית מן המעלה הראשונה, שתנקוט בעוד "רפורמה ריכוזית" וכן הלאה אד אינפיניטום.

==========
1 ראה: http://www.minecofin.gov.rw/agencies/privatization/i...
2 ראה: http://www.minecofin.gov.rw/investors/investment_inc...
3 ראה: http://www.international-alert.org/our_work/regional...
4 ראה: http://www.oxfam.org.uk/what_we_do/issues/livelihood...
5 ראה: http://www.fig.net/pub/fig_2002/Ts7-7/TS7_7_rurangwa... וקודם: http://129.194.252.80/catfiles/1504.pdf.
6 ראה: http://www.gbf.ch/Session_Administration/upload/hugg...
רואנדים מגנים על עצמם 549223
נאמר בכתבה שהרואנדים למדו להגן על עצמם. והם אכן למדו.

המשך הסכסוך בין ההוטו והטוטסי התמזג בתוך מלחמת האזרחים שבזאיר/קונגו. בשלבים מסויימים החזיקו הרואנדים בחלקים ניכרים משטח קונגו:
לפרטים נוספים, אפשר להתחיל ב:
רואנדים מגנים על עצמם 549589
אבל כבר דיברנו על זה לא מזמן: תגובה 547789.
608906
הבעיה היסודית - הסכסוך השבטי - עדיין שם, עכשיו הטוטסי שתמיד היו מיעוט ובעקבות הטבח מיעוט קטן עוד יותר שבו לשלוט, כמה זמן זה יחזיק?
ההתערבות בקונגו היא התערבות במלחמות שבטיות (משום מה סכסוכים אתניים באפריקה מכונים שבטיים) שם שקשורות לסכסוך הפנימי ברואנדה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים