בואי כלה, בואי! 2692
"לכה דודי" הוא פיוט המושר בכל ערב שבת, בין מנחה של חול לערבית של שבת, בקטע המכונה בסידור "קבלת שבת". אך האם מישהו יודע מה הוא מזמר להנאתו? על הנסתר שב"לכה דודי".
מאמר זה מתמקד בחלק הנסתר של הפיוט "לכה דודי". מטרתו להבין לא את המשמעות "העמוקה" במובן המיסטי של המילה, אלא את המשמעות השנייה שיש לפיוט, המשמעות הקבלית־תאוסופית שעוברת כחוט השני בכל הפיוט. ואולי בכך גדולתו של הפיוט הכל כך מוכר הזה - היכולת לכתוב פיוט שיוכל להיקרא בצורה פשוטה על ידי כל אדם מבלי להבין כלל את החלק הנסתר שבו, ובכל זאת להיחשב לגדול הפיוטים היהודיים בכל הזמנים. כאילו כתב המחבר צופן בו כל אות מוחלפת באחרת, ובכל זאת, גם בצורה המוצפנת, וגם עבור אדם שאינו בקיא ברזי הצופן, עדיין מתקבלת יצירה ברמה של יצירה שייקספירית.

מחבר הפיוט, אשר שמו רמוז בראשי הבתים, הינו ר' שלמה אלקבץ. אלקבץ הוא אחד מגדול מקובליה של העיר צפת במאה ה-‏16, שם ישב בצוותא עם ר' משה קורדובירו (רמ"ק), ר' יוסף קארו והאר"י. אלו היו חברי האליטה של מלמדי הקבלה בארץ ישראל, והאר"י אף היה אחד מפורצי הדרך בתורת הקבלה.

הקבלה הינה תורה מסובכת ומורכבת, וכלל לא הומוגנית כפי שניתן לחשוב וכפי שמנסים להציג אותה. אך ישנם כמה מושגי יסוד ש(כמעט) אין חולק עליהם, והמושגים הללו יספיקו בשביל מאמרנו זה.

1. עשר ספירות. עשר הספירות (מלשון מספר) הן עשרה "שכלים" או כוחות נבראים. אלו הן "מידות" האל, אך לא חלק מעצמותו כשם שאומר ר' יוסף ג'יקטליא (מקובל מהמאה ה-‏13) בספרו "שערי אורה": "ושמור נפשך מאוד פן תכשל ותאמר שיש לי"י יתברך מידה מוגבלת... שאין הדבר כך... והכלל שיש לך להאמין שאין בין מידות י"י יתברך ובין מדותינו זולתי בדרך הזכרת סימן בשם לבד". עשר הספירות אינן כוחות מיסטיים. יש להן סדר ברור מאוד, הקרוי לעתים "אילן הקבלה".

שמות הספירות המוצגות בתמונה הן השמות הבסיסיים של כל ספירה. אך לכל ספירה יש שמות רבים. ג'יקטליא, בספרו הנ"ל, עורך מעין מילון לשמותיה של כל ספירה, באמצעות עשרת שערי הספר. בכל שער מייחד המחבר את הדיבור על ספירה אחרת בסדר כרונולוגי מלמטה למעלה: מ-‏10 ועד 1.



כפי שניתן לראות, הספירות בנויות בערך בצורת אדם, בהתאם לפירוש המקובלים לפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א', כ"ו). במלים אחרות, העולם של מעלה (הלא הוא "הספירות" או "האלוהות", בניגוד לאלוהים שהוא "אין סוף") הוא בצורת האדם של מטה. לפיכך יש שלושה צדדים למערכת הספירות, המסמלות שלוש תכונות: חסד (ימין), דין (שמאל) ורחמים (מרכז). כשצד שמאל פועל לבד, יש רק דינין - וזה הוא ה"סטרא אחרא", כלומר הצד האחר, הצד הרע הגורם לחטא.

לספירות יש גם מוטיבים מגדריים - זכר או נקבה. לנו יספיק לדעת שהספירה האחרונה (מלכות) מוגדרת כנקבה, וספירת יסוד ותפארת מוגדרות כזכר.

2. שפע: השפע הוא "אור" אלוקי שמגיע מאלוהים עצמו הקרוי "אור אין סוף" ועובר דרך הספירות. הדרך לקבל את השפע הזה היא "לייחד" את הספירות, זאת אומרת לגרום לזיווגן ואיחודן בעולם של מעלה, כך שהצינורות שלהן יעבירו את השפע למקובל למטה. הדרך "לייחד" את הספירות היא באמצעות עשיית מצוות בליווי כוונות. לפיכך רואים בסידור פעמים רבות את המשפט "לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה" לפני כל מיני ברכות, משום שזו כוונה קבלית שאומרת שהמצווה נעשית כדי לזווג את ה"קדוש ברוך הוא" (שימו לב! לא מדובר פה על אלוהים, אלא על הספירה בשם הזה, הלא היא יסוד, או תפארת לפעמים) ואת שכינתיה (הלא היא ספירת מלכות). כך, כאשר מזווגים את הזכר והנקבה בעולם של מעלה, הדבר מושך שפע אלוקי.

3. אילן הספירות מתחלק בהכללה גסה לשלושה חלקים:
א. שלוש הספירות הראשונות, שהן ספירות עליונות ורחוקות, שאליהן לא אתייחס פה.
ב. שש הספירות הבאות, הנקראות "זעיר אנפין" (ז"א). הספירות הללו - אף על פי שחלקן מוגדרות כנקבה וחלקן כזכר- מוגדרות יחד כ"זכר העליון" ש"מזדווג" או "מתייחד" עם הספירה התחתונה, וכך מושך שפע משלוש הספירות העליונות יותר.
ג. ספירת "מלכות" או "שכינה", הנקבה - המקבלת את כל השפע ומורידה אותו לעולם של מטה.

4. סימבוליקה: כל ספירה במערכת הספירות יכולה לסמל כמה וכמה דברים במקביל, מבלי שהדבר ייתפס כסתירה. כך למשל, ספירת "תפארת" מסמלת לעתים את הזכר העליון ומיוחסת כ"זעיר אנפין" ומזדווגת עם מלכות, ולפעמים ספירת "יסוד" עושה זאת והיא מזדווגת עם מלכות.

לאחר ההקדמה הזו, אני יכול לשוב לפרשנות הפיוט "לכה דודי". מי שיש בידו סידור רינת ישראל בנוסח "ספרד", יוכל לראות שלאחר הפיוט הזה (ועוד שני מזמורי תהילים) נמצא קטע מהזוהר פרשת תרומה בשם "כגוונא". לא ידוע לי האם מדובר בצירוף מקרים או בכוונת מכוון, אך הפיוט של אלקבץ מושתת רובו ככולו על אותו קטע בזוהר ועל עוד מספר קטעים קצרים הנמצאים לפני הקטע הנ"ל. אי לכך, אני רוצה לפרש את הפיוט במקביל לפירוש הקטע הזה בזוהר. אינני מתכוון לערוך דיון ביקורתי בזוהר או בפיוט, אלא רק להבין מה הבין כותב (או כותבי) הזוהר, וכיצד הסתמך עליהם אלקבץ.

בית א':
שָׁמור וְזָכור בְּדִבּוּר אֶחָד הִשְׁמִיעָנוּ אל הַמְיֻחָד –
כותב ג'יקטליא ב"שערי אורה" שער ב': "נתן ה' יתברך לישראל יום השבת כנגד שתי מידות הללו- זכור ליום כנגד אל חי (הלא הוא יסוד כפי שמבאר בתחילת הפרק) ושמור ללילה כנגד אדוני (הלא היא מלכות כפי שמבאר בפרק א'). אם כן, הכוונה היא שיסוד ומלכות, הזכר והנקבה, שניהם נאמרו מפי ה' בדיבור "אחד" - זאת אומרת, שניהם נפרדים אבל הם אחד. אימתי הם אחד? כשעושים מצוות ומייחדים את הספירות, וכך מושכים שפע מלמעלה. ולכן הן שמור והן זכור נכללים בסוד "אחד" (שעליו נרחיב את הדיבור מיד).

ה' אֶחָד וּשְׁמו אֶחָד לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּהּ-
יש להקדים קטע מג'יקטליא, שספרו הוא כעין מילון לשמות הספירות (שערי אורה, שער ה'): "השם החמישי משמות הקודש על דרך המעלות הוא השם הנקרא יהו"ה". זאת אומרת שכאשר אומרים "יהוה אחד", משמע: השם החמישי הוא אחד. והשם החמישי, הלא היא ספירת תפארת, מסמלת את כל שש הספירות האמצעיות - "וזהו השם העומד כדמיון גוף האילן וכל שאר שמות הקודש הם כדמיון ענפי האילן וכולם מתאחדים בו".

לפני הקטע "כגוונא" נביא קטע מהזוהר כמה פסקאות קודם לכן, שאומר בדיוק את מה שכתוב ב"כגוונא", רק בצורה יותר ברורה:
(הזוהר פרשת תרומה בתרגום ובאור הסולם ע"מ 48 פיסקה קל"ד) - "כיון דאיהו אתיחד לעילא בשית סטרין, אוף הכי איהי אתיחדת לתתא בשית סטרין אחרנין".
כיון שהוא - הזכר העליון, זעיר אנפין. מתיחד למעלה בו' קצוות - מייחד את כל שש ספירותיו, המגלמות יחד את הזכר העליון כאמור. גם היא - ספירת מלכות, הנקבה. מתייחדת למטה בו' קצוות אחרות - מתייחדת בינה לבין עצמה (אין זה הזמן להיכנס לפירוש מהן ו' הקצוות שלה).

ועל זה חוזר הקטע הראשון של "כגוונא": "כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד, אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברז דאחד" - כמעט אותן המילים, וביארנו למעלה.
ולכן "ה' אחד ושמו אחד" - משום ש(לשון הזוהר:)"אחד לעילא בשית סטרין.. ושמו אחד לתתא". זאת אומרת, הוא "אחד" באזור של זעיר אנפין הזכר, ו"אחד" באזור של המלכות הנקבה, ולכן "יהוה אחד" - זו בעצם הספירה החמישית, המסמלת כאמור את כל אילן הספירות, והיא אחד כי בה מתאחדות הספירות. "שמו אחד", כי ספירת מלכות נקראת "שם ה"' כפי שמבאר הסולם, ולכן הוא אחד למעלה - בזעיר אנפין, ואחד למטה -במלכות. ולכן מסיים בפסקה הראשונה של "כגוונא": "והא אוקימנא רזה דיי אחד ושמו אחד"-העמדנו הסוד של ה' אחד ושמו אחד, כמוסבר לעיל. וזה "סוד האחד" ששמור וזכור נאמרו בו - הם נאמרו בדיבור "אחד", כי הם כלולים בייחוד הזה של הספירות (אחד־ייחוד), והם מתייחדים בינם לבין עצמם (כפי שהוזכר בסעיף 4 במושגי היסוד).

בקשר לסוף הפסוק (לשם ולתפארת ולתהילה), נראה שזה נאמר בשביל החריזה, והשתמש דווקא בביטויים הללו כי "שם" כאמור זו ספירת מלכות, ותפארת הלא היא תפארת - וזו עוד סימבוליקה המתארת ייחוד מלכות ותפארת (ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתיה, בפי המקובלים).

הפזמון:
לְכָה דודִי לִקְרַאת כַּלָּה פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה-
ה"דוֹד", עוד בשיר השירים, הוא כינוי של הקדוש ברוך הוא. ואין הקב"ה אצל המקובלים אלא כינוי ל"זכר העליון"(זעיר אנפין, תפארת או יסוד).
ה"כלה" היא ספירת שכינה, כשם שכותב ג'יקטליא בשער א': "וגם המידה הזו (מלכות- שעלייה השער הראשון־ד.ד.) נקרא בשיר השירים כלה".
אם כן, זהו סמל נוסף לזיווג ביניהם: דודי, הזכר, לך לקראת הנקבה, קבל את פניה והתייחד עמה.

בית ב':
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה-
מדוע נקראת שבת "מקור הברכה"? על זה יענה לנו מיודענו ר' יוסף ג'יקטליא בשער ב':
"והנה השבת הוא כנגד ספירת יסוד שהיא ספירת א"ל חי ולפיכך נקרא יום השבת מקור הברכות והקדושות, כאמרו: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שב"ת (בראשית ב, ב). נמצא יום השבת מקור כל הברכות והמשכת הקדושה למטה."
כל הספירות מעבירות את השפע שלהן לספירה התשיעית, שבה (על פי הציור) מתרכז הכל. זו מתייחדת עם הנקבה (הספירה העשירית), וכך מעבירה את כל השפע האלוהי שהגיע לספירות מעליה, אל העולם הזה. לכן יסוד הוא "המקור" - הוא מעביר את השפע שמצטבר אצלו.

מֵראשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה סוף מַעֲשֶּׁה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה-
הפירוש לפסוק הזה הוא מילולי - מהו ה"ראש", ה"קדם"? זהו ראש אילן הספירות, הכתר. ולכן, המלכות (או יסוד "שבת" המוסב על שניהם, כפי שהוסבר במונח סימבוליקה בסעיף 4), המקבלת את כל השפע שלה מלמעלה,"נסוכה" מהראש.
סוף המעשה - סוף אילן הספירות, מקורו נובע מראש האילן - מהמחשבה הראשונה.

חמשת הבתים הבאים מתארים את תקומתה של הספירה ה-‏10 מה"סטרא אחרא", הלא הוא צד הרע ששולט בה במשך כל ימי השבוע, ורק בשבת עוזב אותה.
השבת מקבלת כמה ביטויים בבתים אלו. נראה כמה מהם, ונביא את המשך הקטע מ"כגוונא" המדבר על תקומת השבת, שממנו כאמור, שאב אלקבץ את רעיונותיו.

מהזוהר פרשת תרומה, עמ' 57 פיסקה קס"ה:
כד עייל שבתא, איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין ממנה... וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין."

כד עייל שבת - כאשר נכנסת השבת. איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא אחרא - היא מתייחדת (בסוד "אחד" כאשר דיברנו לעיל) ומתפרדת מ"סטרא אחרא". כאשר יש ניתוק בין הספירות בגלל מעשים רעים, ספירת מלכות עוברת לצד שמאל, הלא הוא צד הסטרא אחרא, ואז נקראת "לילית". במשך כל ימי השבוע, בגלל שמתעסקים בעסקי חול, דבוקים בספירת מלכות גם דברים רעים. רק בשבת היא נפרדת מהם ומתפרדת מהסטרא אחרא, ואז -וכל דינין מתעברין ממנה - כל הדינים (דין=צד שמאל=סטרא אחרא) מתפרדים ממנה. וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין - כל ממשלות הרוגז ובעלי הדין בורחים כולם. ולית שולטנא אחרינא בכולהו עלמא - אין שלטון אחר בעולם כולו מלבד שלטון המלכות. הסטרא אחרא כביכול מושמד במשך השבת, וכל השלטון עובר לידי הצד הטוב.

במאמר מוסגר: לפי המקובלים, זו הסיבה ששבת נקראת "מעין עולם הבא". כשם שבעולם הבא הסטרא אחרא יתפרד וייעלם, כך גם בשבת הוא מתפרד מספירת מלכות.
לכן קורא אלקבץ לספירת מלכות - צאי מההפכה (הסטרא אחרא), התעוררי כי בא אורך (האור – השפע האלוקי), והיו למשיסה שאסייך ורחקו כל מבלעייך - כי הדינים מתעברין ממנה, כאמור.

כמה דוגמאות של ביטויים המתייחסים לשבת בבתים הללו:

בית ג': "מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא וְהוּא יַחֲמול עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ"
בית המקדש(מקדש מלך): "ומידת שם אדני (אדוני=ספירת מלכות) נקרא לפעמים בכינוי בית המקדש, לפי שהוא הבית שהשם המיוחד שוכן בתוכו"(ג'יקטליא, שערי אורה שער א').
אם כך, קורא המחבר לספירת מלכות לצאת מ"ההפכה" - ולקחת את השליטה ואת הממלכה, כפי שראינו בקטע "כגוונא".

בית ד': "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאלָּהּ"
בן ישי: ספירת מלכות נקראת "מלכות בית דוד" כמאמר ג'יטליא בשער א': "ולפי שהמידה הזאת היא נוקמת נקם ברי"ת, ולא גמר שאול מצותה, מאסה בו ונמסרה לדוד ונקרא מלכות בית דוד".
ובשער ב' מבאר: "ובהתחבר זכור ושמור, מלכות בית דוד לדוד..." - ומכאן אנו למדים שכשם שזכור ושמור הם ספירת מלכות ויסוד (כאמור לעיל), כך גם נמשיך את ההקבלה ונראה שאם מלכות בית דוד=ספירת מלכות, דוד (הלוא הוא בן ישי)=יסוד.
לכן הוא קורא בבית ד' לספירת מלכות: התנערי מהאפר "על יד בן ישי". זאת אומרת, כיצד תצליחי להשתחרר מהזוהמה של הסטרא אחרא? על ידי ספירת יסוד, שתתיחדי איתה.

בית ה': "הִתְעורְרִי הִתְעורְרִי כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אורִי עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי כְּבוד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּהּ".
שוב, הבית הזה ממשיך לקרוא למלכות לקום ממקומה המושפל בתוככי זוהמת הסטרא אחרא, כי "בא אורך" - בא השפע (הנקרא אור, כאמור) האלוקי.

בית ו': "לא תֵבושִׁי וְלא תִכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תלָּה"ּ
עיר: כשמדבר אלקבץ על "עיר שנבנת על תילה", כמובן שמדבר על שיבת ציון (ברובד הנגלה), ולכן ה"עיר" היא ירושלים. וכותב ג'יקטליא בשער ב':"בהר המוריה, שהיא ירושלים, הנקרא אדנ"י"-ירושלים, היא ספירה עשירית היא מלכות. ולכן "נבנתה עיר על תילה" הכוונה היא שכשתצא מלכות מזוהמת הרוע, והיא "תבנה על תילה"- תהיה שלמה. ואין שלמות אלא על ידי איחוד- כשם שבואר לעיל.

בית ז': "וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁאסָיִךְ וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ יָשִּׁישּׁ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ כִּמְשּׁושּׁ חָתָן עַל כַּלָּה"
כאמור, המלכות נקראת "כלה", ולכן "כמשוש חתן על כלה". כשם שהחתן בא על הכלה, כך מלכות ויסוד יתייחדו לאחר שכל "מבלעי" מלכות, הלא הם הדינין, יתפרדו ממנה.

בית ח':
יָמִין וּשְּׁמאל תִּפְרוצִי וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי-
לאחר חמשת הבתים המדברים על התפרדות מלכות מהסטרא אחרא, מגיעים שני הבתים האחרונים לעידוד ולמעין אקסטזה הנגרמת עם התייחדות מלכות ויסוד. "ימין ושמאל תפרוצי" - כלומר, תעמדי בפרץ - את, המלכות, עומדת באמצע, בין ימין ושמאל, ומאזנת את שניהם.

עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְּׁמְחָה וְנָגִילָה-
בדומה לביאור הקודם על "בן ישי", גם כאן מסביר הפיוט שהמלכות יכולה לשמוח רק על ידי ייחוד עם "איש בן פרצי" - הלא הוא דוד, מזרע פרץ. ודוד, כאמור, זהו יסוד.


(צילום אילוסטרציה: MorgueFile)



בית ט':
בּואִי בְשָׁלום עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ גַּם בְּשִּׁמְחָה וּבְצָהֳלָה-
לביאור הקטע הזה, נביא את הציטוט האחרון מ"כגוונא". לאחר שהמלכות מפרדת מסטרא אחרא, היא "אתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא". והתרגום: היא מתעטרת בעטרות לפני המלך הקדוש. ולפיכך מכנה אותה אלקבץ "עטרת בעלה".
ויסוד=שלום, כשם שאומר ג'יקטליא בשער ב': "והנה המידה הזאת (יסוד) נקראת בכל התורה כולה שלום".
ולכן "בואי בשלום עטרת בעלה" - תבואי לתוך שלום, תתיחדי עם "שלום", עם ספירת יסוד.

תּוךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה בּואִי כַלָּה בּואִי כַלָּה-
כאמור, שני הבתים האחרונים מתארים מעין אקסטזה, רוח שנחה על המשורר, ולכן מרובות בהם מילות השמחה (שמחה, צהלה, נשמחה, נגילה). המחבר מרגיש כחלק מספירת יסוד, מהזכר העליון. ואכן, לפעמים היה על המקובל להזדהות עם הזכר העליון וכך להתייחד הוא עצמו עם מלכות ולהגיע לעולם של מעלה. נראה, אם כן, שבכל השיר רואים הזדהות בין אלקבץ לספירת יסוד, וכאילו הוא עצמו מתייחד עם מלכות. כך מרגיש עצמו אלקבץ כחלק מהזכר העליון, ועם שעולה ספירת מלכות עוד ועוד, כך הוא מתענג עוד ועוד במהלך השיר - עד שהבית האחרון הוא כעין צעקה - "בואי בשלום עטרת בעלה!". כלומר: בואי, התייחדי עם הזכר העליון, התייחדי עמי! ואז, כשמגיעה מלכות לשיאה - וגם, לפי ביאורינו האחרון, כשמגיע אלקבץ (ספירת יסוד) לשיאו, הוא מסיים בצעקה מלאה בעונג, מקבל את שיא השפע העליון, ולפיכך אומר זאת פעמיים - "בואי כלה, בואי כלה!!"

כך מסיים אלקבץ את הפיוט שלו, ובד בבד מסיים את ההזדווגות שלו עצמו, בתור הזכר העליון, עם ספירת יסוד - מסיים את עלייתו לעולם העליון, את התייחדותו עם אילן הספירות ועם השפע העליון שקיבל.

כפי שניסיתי להראות במאמר, הפיוט "לכה דודי" טומן בחובו משעמות קבלית של ספירת מלכות המתעלה לעולם העליון, נפרדת מהסטרא אחרא ומזדווגת עם הזכר העליון.
בד בבד עם התעלות ספירת מלכות, מתעלה אלקבץ, המזהה עצמו עם הזכר העליון, וכל הפיוט הזה הוא מעין חוויה מינית רוחנית, שבסופה מגיע אלקבץ לסיפוק הרוחני שלו ששיאו הייחוד עם ספירת מלכות וקבלת השפע (שמתחלף בזרע הגברי) העליון.

קישורים
נעמי הולין, "דעת" על הצד הנגלה של הפיוט "לכה דודי"
יעקב בזק, "דעת" על הצד הנגלה של הפיוט "לכה דודי"
ר' שלמה אלקבץ ויקיפדיה
ר' משה קורדובירו ויקיפדיה
ר' יוסף קארו ויקיפדיה
האר"י ויקיפדיה
מושגי יסוד בקבלה ויקיפדיה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

האם זה מקרה שממש באותו יום הארץ מפרסם כתבה על הבונים החפשיים? 414749
עוד מעט כולנו נדע את האמת! יום הדין קרב!! וכו'
האם זה מקרה שממש באותו יום הארץ מפרסם כתבה על הבונים החפשיים? 414755
צב"ג (על משקל LOL...)
הפרשנות הזו קצת דרשנית. 414771
לא פעם נראה שהפרשנות שהבאת "מולבשת" על הטקסט, שהיא מחפשת עוגן לרעיונות שאינם בהכרח שייכים אליו. מצד שני, האמת היא שזו תופעה שכיחה למדי בפרשנות בכלל ובפרשנות קבלית בפרט; הקבלה היא כל כך גמישה בסמליה ובמשמעויות שהיא מייחסת לדברים (כפי שניתן לראות גם במאמר), שכל דבר יכול להיות כל דבר.

אגב, מה היחס בין המאמר לבין ספרו של ד"ר ראובן קימלמן על "לכה דודי"? האם המאמר מתבסס על קימלמן במידה רבה או מעטה, או שאין כל קשר? האם הפרשנות שלך מקבילה לשלו או חולקת עליו?
הפרשנות הזו קצת דרשנית. 414798
דווקא אני חושב בדיוק להיפך. הפרשנות הזו הינה ה''פשט'', עד כמה שקבלה יכולה להיות פשט.

המאמר הוא בלתי תלוי בספר הנ''ל. לא רק זאת- אם בפרשנויות דרשניות עסקינן, אז אני חושב שהמחבר קצת נסחף עם דרושי הגימטראות והפלפולים שם.

אני יותר ניסיתי להראות את המובן הפשוט שגם אלקבץ חשב עליו(ונמנעתי מגישה פוסט-מודרנית של טקסט בלתי תלוי), ולהראות את הקשר הברור בינו לבין אותו קטע בזוהר שמן הסתם נכתב על פיו.
הפרשנות הזו קצת דרשנית. 414804
או! כבודו יכול לקרוא את מחשבות המחבר!
נכון ולא נכון. 416052
צודק בהחלט שבדרך כלל פרשנות לטקסטים על פי הקבלה הן לא יותר מאשר דרשנויות מפולפלות שכל קשר בינן לבין הטקסט הינו מקרי בלבד. למשל האופן שבו מפרשים פסוקים מהתנ''ך בספרי חסידות שונים, או אם תרצה הפרשנויות הקבליות לספר שיר השירים (שלפי פשוטו הוא אכן ספר אירוטי).

אבל כאן המקרה שונה לחלוטין, הפיוט עצמו נכתב על ידי מישהו שבהחלט היה מקובל והמשמעויות הקבליות די גלויות לעין. לכן הפרשנות של המחבר הינה יותר מאשר סבירה. ברור שמדובר בטקסט קבלי, אם כי תמיד אפשר לדון למה בדיוק התכוון המשורר.
חבל. 414793
אני מתרגשת ואוהבת את הפיוט הזה מאוד. יש עולם של תחושות שמתלווה אצלי לכל שורה שלו. אבל אני חייבת להודות שהמאמר לא הוסיף לי הרבה.
אני לא מבינה הרבה בקבלה, לכן ציפיתי שבמאמר, שכנראה לא מיועד ליודעי ח''ן, יהיה תרגום יותר ברור של המשמעות של המושגים הקבליים למושגים מובנים- כדי שאפשר יהיה להבין למה ההקבלה של תיבות הפיוט לספירות, מעניינת ומוסיפה.
.
חבל. 414799
מצד אחד, את אכן צודקת- אולי היה ראוי להתעמק יותר במשמעות הסימבולית של הספירות.

אך מצד שני, אין משמעות ברורה לסימבוליקה של כל ספירה. בקבלה- כמעט כל ספירה יכולה להיות כל ספירה אחרת ולשמש במגוון משמעויות עצום.

הרעיון היה יותר להתמקד בפן העיוני- מהי המשמעות התאוסופית(מבחינת הקבלה, היינו 10 הספירות), ומהיכן שאב אלקבץ את השראתו, יותר מהפן הרגשי- ההתלהבות האקסטטית מנצחון הטוב על הרוע, מההזדווגות עם הנקבה.

אני חושב שניסיון להעביר מהי המשמעות של ניצחון המלכות על הסטרא-אחרא איננו אפשרי למי שלא למד או התעסק בקבלה.
אם נשווה זאת למשל למיתוסים היוונים- אדם שלא חי את פרומתאוס, יתקשה להבין את ההרואיות של מרדו בלא שיקרא את אייסכילוס אלא רק יסבירו לו את זה בצורה ראציונלית. כן הוא לא יזדהה עם עונשו המחריד.
כך אדם שאיננו חי את הסימבוליקה הקבלית של ספירת מלכות כספירה המקיימת את העולם, המושכת שפע לכל העולמות, ה"אמא התחתונה", הנקבה הקלה לפיתוי שעלולה בכל רגע להילכד בידי האויבים הגדולים- לא ירגיש את ההתלהבות של המקובל בכך שהיא מצליחה לכפות בצורה דמונית ומיתית את כוחות הרשע, את ה"סטרא אחרא" המצטייר כאויב, כריכוז של כל הרע, כתמצית הרשע בעולם, וע"י הכפייה מלכות עולה למעין טוהר אדיר.
ניסיתי להצביע על זה בקצרה ע"י זיהוי אלקבץ עם הזכר העליון שמזדווג ממש עם מלכות, וכך להראות את המשמעות הרגשית העצומה שהשקיע המקובל. אך כאמור, צריך לחיות את התקופה כדי להבין. לכל תקופה יש את החיים שלה. קשה להזדהות עם מאמר היסטוריוני על החברה הפידואלית או על המשטר של ספרטה- ההיסטוריון מתרגש, כי הוא מכיר וחי את התקופה כאילו הוא חלק ממנה, אך הקוראים מסתכלים על כך מבחינה עיונית וקשה להם להזדהות רגשית. כך יהיה קשה לאדם להזדהות מבחינה רגשית עם התעלות המלכות. אך מבחינה עיונית אני חושב שהמאמר השיג את מטרתו.
לא הבנתי משהו מאוד בסיסי 414936
איך בדיוק עץ החיים דומה לאדם? מאיזה כיוון צריך להסתכל? מהו ה"ראש" ומהם ה"רגליים"?
לא הבנתי משהו מאוד בסיסי 414959
ה''ראש'' הוא הכתר.
ה''כתפיים'' הם חכמה ובינה(למרות שזה בסימבוליקה די מאוחרת).

ההקבלה לאדם היא בצורה מאוד סכמטית של שלושה צדדים, שהרגליים והידיים לא מסומלות בצורה גראפית מדוייקת.
הקו המרכזי(כתר-תפארת-יסוד-מלכות)- הוא השדרה, כשכתר הראש. יסוד מסמל את אבר המין, ומלכות את ה''עטרה'' של האבר.
הקו הימני(חכמה-גדולה(חסד)-נצח) הוא הכתפיים, ידיים ורגליים של צד ימין.
הקו השמאלי(בינה-גבורה-הוד) זה כנ''ל אבל בצד שמאל.
חוויה מינית רוחנית 415160
אמר רב יהודה אמר רב, יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.
על עץ הספירות 415669
למיטב ידיעתי והבנתי,
חס וחלילה ש'צד שמאל' של הספירות הוא הס"א.
אלא ש"זה לעומת זה בראם אלוהים"- כלומר במקביל לעץ עשר הספירות , יש את 10 הספירות של ה"צד האחר". ויש להם גם שמות נפרדים ושונים.

והערה נוספת:
"זכור ושמור בדיבור אחד" זהו מאמר משנאי הבא להסביר את העובדה שבעשרת הדיברות שבספר שמות כתוב "זכור את יום השבת לקדשו" ובספר במדבר כתוב "שמור את יום השבת לקדשו" - ועל כך אמרו חז"ל "בדיבור אחד נאמרו" - הדברים נאמרו עוד הרבה לפני עידן הזוהר והמקובלים.
על עץ הספירות 415702
המוטיב העיקרי של ספר הזוהר, הוא אכן שיש אילן ספירות נפרד גם לס''א.
אך יש רמזים בזוהר, והן אצל מקובלים אחרים, שלעיתים צד שמאל שפועל לבד- הוא שורש הרע. היינו, צד שמאל ללא שיתוף החסד.

בנוגע להערה השנייה- כמובן שאתה אכן צודק. אך משום כך הקדמתי- אפשר להבין את הפיוט הן על הצד הנגלה והן על הצד הנסתר. הרי רוב הפיוט מורכב מפסוקים או משפטים שכבר נאמרו ומשמעותם הפשוטה היא שונה.
הרעיון היה להראות מדוע נבחר דווקא דבר זה או אחר. והתשובה לזה- שהוא נבחר בגלל משמעותו התאוסופית.
אלקבץ השתמש דווקא בביטוי הזה, כדי לבטא את ייחוד הספירות.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415764
אותי יותר מעניין לחוש בעצמי, ולשמוע מה אתה חש כשאתה מתהלך בתוך הפיוט הזה, או בתוך השבת שלך - וכיצד הדברים מקושרים אצלך לפיוט.

תן לנו מה''סוד'' שלך בבקשה. אולי כאן נצליח להתחבר יותר מאשר לסודות שאתה חושב שההוא גנז בההיא.

והדברים נכתבים פחות כביקורת, ויותר מתוך רצון למפגש עם ''מלכותך'' שלך, ( אותי לפחות, פחות מעניינת מלכותו המתווכת של אלקבץ דרך המשמעות התיאוסופית שאתה מוצא בה ).
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415784
למי שאינו בא במגע יומיומי עם החומר הזה, מעניין גם לטעום משהו מהפרשנות של אלקבץ כפי שהיא מועברת דרך הפריזמה של כותב המאמר. הבקשה לשיתוף הקוראים בראיית ה"סוד" האישית של הכותב היא עניין יותר קשה, כך נדמה לי - שהרי באמת מדובר כאן בראייה פנימית, אפילו אינטימית, ולא ב"אמור לנו את דעתך הפוליטית", למשל, או ב"ספר לנו איזה פיצה אתה הכי אוהב" (יש גם מאמר/סקר כזה)..
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415842
מהפיוט כשלעצמו אני מתלהב עקב הצלחתו להיות כתוב בצופן, ויחד עם זאת, גם בצורה פשוטה הוא פיוט מושך ואדיר.

אני מתעניין בקבלה מבחינה עיונית, כאחד מהארועים הכי מעניינים שפותחו בהגות היהודית. אך אין לי יחס רגשי אישי עמוק לקבלה כשלעצמה.
''מלכותי'' כפי שהגדרת זאת, היא כמו ספירת ה''מלכות'' בקבלה. היא מקבלת את אורה מספירות אחרות, ולכן כשהן לא שולחות את אורן, היא כעין אגם ריק.
אני מקבל את ''אורי'' מההגות של המקובל בו אני עוסק, ולכן אני חושב שחשוב לדעת בפרטים כלליים את תולדות חייו ותרבות זמנו.

תפיסת המלכות שלי, כהקרנה של סך כל הקבלה שעיינתי בה(שזה מעט מן המעט) היא של הנקבה הפרימדונה, קלת הראש והפראית, שבכל רגע יכול הס''א לכבוש אותה. ולכן בעלה הטוב והתמים צריך כל הזמן לקנות לה מתנות, להשפיע עליה מטובו, לתת לה כופר ע''י בשמים, תכשיטים וכד' ורק כך יקבל את מבוקשו- היינו, ההזדווגות עמה. היא מוכנה להיות עם הזכר ה''טוב'', אך לא בזכותו אלא בזכות מתנותיו. מאידך, מטבעה היא יותר נמשכת ל''רע'', שהוא יותר פרוע, יותר חי, יותר מעניין.
מלכות היא האשה- נערה העשירה, שלא מודעת לכח שלה ולהשפעה העצומה שיש לכל מעשיה. וכשאחרים מנסים לכוונה, היא הולכת עמהם בקרי- פעם כך ופעם כך, במעין היתוליות, שובבות וקלות ראש, שרק נערה שלא חוותה קושי, לא אמצה את ראשה, ולא מודעת או לא הוגה ואף לא מעניינה- מהי ההשפעה של מעשייה, יכולה לעשות.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415872
פפףףף, כמה צפוי ומשעמם. עוד פעם הנקבה כזונה קלת דעת שניתן לקנות אתנניה במתנות והיא כמו חווה נמשכת לנחש ולשטן ומאיימת על עולמו של הזכר ועל תכלית זיווגו בעולם.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415875
צפוי ומשעמם אין משמעם ''לא נכון''.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415899
כלומר, אתה מסכים עם תיאור הנקבה כזונה שקל לקנותה במתנות?
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415907
חלילה וחס. אין לי פה כל דיון על משמעות סוציולוגית- היסטורית של האשה.

כל דברי התייחסו אך ורק לתפיסה של ספירת ''מלכות'' באספקלריה של הקבלה- הזוהר בעיקר.

אין בזה שום רמז או קרבה להשקפתי הסוציולוגית או הערכית בקשר לאשה, ואין לדברי אף שום קשר סיבתי או לוגי לעניין הנ''ל שהוא אינדיפרנטי לחלוטין.
כנ''ל, אין להשוות בין התפיסה של ''מלכות'' ע''י המקובלים לתפיסה שלהם על האשה האנושית, שהרי יש עוד ספירות המוגדרות כנקבה בצורה מובהקת(בינה, למשל) ששם התפיסה היא שונה לחלוטין(כאם רחמנית וכד'). הכל תלוי במוטיב של הנקבה המיוחס לאותה ספירה בהתאם לפעולותיה.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415922
לא מדובר בשום משמעות סוציולוגית. אתה כתבת ''תפיסת המלכות שלי'' ובהמשך תיארת את התפיסה האישית שלך את האישה ''מלכות'' בזונה מסוכנת וקלת דעת. אני ראיתי בכך דבר משעמם כי מתחת לכל הניתוח הפיוטי והפואטי ביצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה על המיזוגוניות שלה שרואה באישה חומר נחות לזכר.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415950
אני הקדמתי ואמרתי, שהתפיסה של ''מלכות'' שלי, היא כמראה לתפיסה בזוהר ובהגות הקבלית.

אכן, התפיסה של הנקבה כקלת דעת ו''חומרית'' היא תפיסה עתיקה ביהדות(למשל, מו''נ ח''א בבאור ''אשה אל אחותה'').

אי לכך, זה אך טבעי שהתפיסה שלי את ''מלכות'' תדמה לאותה תפיסה עתיקה. לו הייתי מקובל ומחדש(כרב קוק אולי), הייתי יכול לערוך מהפכה במושגים קבליים, אך אין זה מענייני.

מנגד, אינני מסכים כלל וכלל ש''מתחת לכל הניתוח..בצבצה לה האסוציאציה הדתית הרגילה..'' וגו'. בניגוד לתפיסה הכללית של ספירת מלכות, הניתוח דווקא הציג את מלכות בשפלותה ובתפארתה, עם נגיעה קלה בלבד לפן האחר שלה(שבויה ע''י הס''א במשך ימי השבוע).
''מלכות'' בפיוט הנ''ל, היא דווקא הנקבה רבת ההדר והרושם, המתעלה ומתנערת באומץ ובתעוזה מכבליה עד שמגשימה ומתנה אוהבים עם הזכר כשווה לו ואף עולה עליו. כלל וכלל לא כקלת דעת ושובבה, הסונטת בו ומתחמקת ממנו, אלא כאשה מיושבת וחזקה, היודעת מה היא רצה ומנסה להגשים את רצונה.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415952
מה זה מו"נ ח"א?
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415960
הספר ''מורה נבוכים'' של הרמב''ם, חלק א', פרק ו'.
בחלק ב' בספר הנ''ל, פרק ל', מסביר הרמב''ם את בריאת העולם בצורה אלגורית ואומר ש''חוה'' היא החומר ההיולי. הוא מסתמך בזאת על הבאור שלו בחלק א' פרק ו' לפס' ''אשה אל אחותה''.

זו רק היתה דוגמא להתייחסות החומרנית לנשים. ככלל, אני לא חושב שהרמב''ם- כאריסטו השראתו- הצטיין ביחס נפלא לנשים, וכן תמיד כשמדבר על בורים כותב ''כנשים וכילדים''- הבורים ''מאמינים כנשים וכילדים'', עושים מצוות ''כנשים וכילדים'' וכד'.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415962
תודה. (לא הבנתי במה היחס שלו כל כך נהדר, וזה שהוא אומר שבורים הם כנשים וכילדים, למיטב הבנתי זה מעיד שהוא מזלזל בנשים ולא שיחסו נפלא, אבל לא נלך על זה לרב..)
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 415964
אה, רק עכשיו קראתי שוב את תגובתך והבנתי מה רצית לומר. אז תגובה 415962 היא מוטעית והיא מבוטלת בזאת.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416007
את מפעילה את השיפוט ההסטורי באופן די אבסורדי. הביטוי הזה יכול להדגים זלזול, ויכול באותה מידה להיות תאור של המציאות בימיו של הרמב''ם.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416011
מעניין שפנית אליו כנקבה, למרות שהכתב אינו מעיד על כך והכינוי הוא בפירוש זכרי. מצד אחד זו יכולה להיות חוסר תשומת לב לפרטים (שלי או שלך), מצד שני זה יכול גם להבליע הנחה שמי שמגן על מעמד האישה זו בעיקר האישה, שגבר לא יתפלא שאדם חכם כרמב''ם כתב כך וכך על נשים.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416022
ההסבר פשוט יותר. קראתי את הפתיל ברצף, ומן הסגנון של תגובה 415872 ותגובה 415922 היה נדמה לי שאני מזהה אלמונית מסויימת, שנעלבת כאשר פונים אליה בגוף זכר. הסגנון לא השתנה גם בהמשך, ומכיוון שלא צויינה כתובת דואר אלקטרוני, לא הבחנתי ששם הכותב(ת) השתנה והגדיל במשהו את הסיכוי שמדובר בכותב ולא בכותבת.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416028
את מי מעניינים הסברים פשוטים? אני הייתי רוצה לדעת באיזו ספירה אתה משתלב (או מתבדל).
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416050
לא אני כתבתי את התגובות שקישרת אליהן ולא את התגובה שעליה אתה מדבר.
אולי עדיף לעזוב את המשמעות התיאוסופית 416026
יש סתירה בין הדברים?
בעבורי 'מלכות' 415886
בעבורי 'מלכות' - היא כל היש, כל המציאות כפי שאני חוווה אותה, כפי שאני פועל בה.
כל עולם המעשים שלי. ההחלטות שלי. הרגשות שלי.
היא (המלכות) לעולם אינה ריקה. היא מלאה במי שאני, ומשקפת את התבטאות - השתקפות הספירות השונות בעולם המעשי - הקיומי שלי.

אני מנסה להיות במצב מודע, שבו אני נותן כבוד ''למלכותי'' תוך שהיא נותנת לכל מלכות אחרת בעולם (אנשים אחרים, כל דבר שבטבע וכו'), את 'מלכותו שלו'. 'מלכות אינה נוגעת בחברתה'.

כמו רוב המקובלים (כך לפחות אני מבין אותם), אני מתעסק יותר בפאן החיובי של החיים, בעשר הספירות של הצד הזה, ולא עסוק יותר מידי בס''א (שכאמור לתובנתי שלי - הוא במקביל למלוא עץ הספירות). זאת שאלה של בחירה - מהיכן אתה חווה את החיים ולהיכן אתה מקשר ומייחד את עולמך שלך.
בעבורי 'מלכות' 416247
בכלליות - http://www.tapuz.co.il/communa/usercommuna.asp?Commu...
דוגמה טובה במיוחד - http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFolders/Light... (לא לפספס את החלק העליון של התמונה)
בעבורי 'מלכות' 416248
וואו. התרשמתי עמוקות.
בעבורי 'מלכות' 416390
שמחתי לעזור.
הזמנה לפיוט 415932
כנסו ותהנו – אתר מעולה www.piyut.org.il, יש שם בין השאר מאמר של פרופ' חביבה פתיה על לכה דודי..
הזמנה לפיוט 415933
פתיה חביבה? שורלי יו אר ג'וקינג.
הזמנה לפיוט 415934
לפרופ' אורנן ודאי יהיה מה לומר על התעתיק הזה. ראה הוזהרת!
הזמנה לפיוט 415958
פתיה היא העורכת *חנה* פתיה (ההגייה היא: Pattiyah), ואילו הפרופסורית החביבה היא הפרופ' חביבה פ*ד*יה, Pedayah.

הזמנה לפיוט 415959
party pooper
יוסף ג'ון מחמד ליבי 415970
כה, אה? כפיות טובה, כרגיל, במקום להודות ולברך - "בואי כלה, בואי! שהוצאתנו ביד חזקה מחושך לאור!"
יוסף ג'ון מחמד ליבי 415973
לא "כה, אה?", אלא "ככה, אה?" (חינך וקסמך המה יבלבלוני, בבת עיני, נשמתי, חלבי ודמי המקימי מעפר דל)
יוסף ג'ון מחמד ליבי 416399
דווקא ''כה, אה'' מסתדר מצוין.
למערכת: 417570
האם מותר לצטט במלואו שיר של מרים ילן-שטקליס, או שזכויות היוצרים מונעות זאת?
למטפק הסידרתי 417579
''במלואו'' זה העתקה, לא ציטוט.
למערכת: 417717
אתה מזכיר לי את http://wired.com/wired/archive/14.11/sixwords.html דווקא כמה מהטובים ביותר בחלק השני, שלא נכלל בגרסה המודפסת. למשל... בעצם, רובם לא-משהו, אז אני פשוט אצטט את הטובים, לדעתי.

Tick tock tick tock tick tick.
- Neal Stephenson

I’m dead. I’ve missed you. Kiss … ?
- Neil Gaiman

The baby’s blood type? Human, mostly.
- Orson Scott Card

I’m your future, child. Don’t cry.
- Stephen Baxter

“Cellar?” “Gate to, uh … hell, actually.”
- Ronald D. Moore

Kirby had never eaten toes before.
- Kevin Smith

I saw, darling, but do lie.
- Orson Scott Card

He read his obituary with confusion.
- Steven Meretzky

Time traveler's thought: "What's the password?"
- Steven Meretzky
למערכת: 417799
סיפורים? אלה פשוט טיזרים נחמדים, או תיאורים מתומצתים. רק הראשון הוא באמת סיפור בעיני.
למערכת: 418073
מה לגבי "For sale: baby shoes, never worn." סיפור? אם כן, למה של ניל גיימן לא? אם לא, נימוק?
למערכת: 418091
את של גיימן אני בכלל לא מבינה. הציטוט שהבאת הוא טיזר - הוא גורם לי לחשוב על המון סיבות מדוע נעלי התינוק לא ננעלו מעולם. יש הרבה סיבות אפשריות כאלה, ודווקא בגלל זה אין לי שום עוגן רגשי או אחר, שלא לדבר על חוט עלילה.

בוא נלך קדימה: אם ממש תתעקש, אני אודה שמישהו יכול לכתוב אלף מילה שיכילו אותו המידע כמעט מבחינה סיפורית, ואז בכל זאת ניאלץ לקרוא לזה סיפור. למשל "הנעליים נחו שם תמיד, בקופסה הקטנה בה נקנו, בארון הכניסה, במדף האחורי ביותר. כמעט אפשר היה לשכוח שהן שם, עד שיום אחד הוצאו משם והושמו בארגז גדול יחד עם הרבה חפצים אחרים לקראת מכירת חיסול. הנעליים נחו בין ספרים ישנים, צעצועים שבורים, כוסות קפה סדוקות ומפיות קרושה שהחלו להיפרם...." וכולי וכולי. המשפט האחרון יהיה "...וכך עמדו שם הנעליים, עד שעינו של קונה נחה עליהם". משהו דומה לסיפורי הצעצועים שוברי הלב של אנדרסן (חייל הבדיל, הסביבון ואחרים).

למרות כל הפרטים לא החכמנו מהטקסט הארוך ואין לנו שום מידע קריטי נוסף על הנמסר בגרסת 6 המילים (היה תינוק? לא היה מעולם? מת? הופל? נרצח? נמסר לאימוץ? נולד בלי רגליים? ברח מהבית בגיל זחילה?...). כנראה שאיאלץ להודות שהטקסט בן 1,000 המילה יכול להיחשב סיפור. אבל זה מפני שהוא יספק דברים אחרים לבד מעלילה ומידע עלילתי - בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת (למשל, הקטע עם ההובלה למכירה יכול להגיע רק ממש בפסקה האחרונה). וכולי וכולי. בגרסת 6 המילים אין אפילו את זה. ולכן (עם או בלי קשר לאורך) זהו טיזר בלבד, אם תרצה נושא לאטיוד לתלמידי סדנא ספרותית, ותו לא.
למערכת: 418105
''בחירת מילים מדויקת, סגנון כתיבה אישי, מוטיבים חוזרים על פני הטקסט, יכולת הסתרה וגילוי של עובדות בזמן המתאים שיוצרת איזה אפקט רגשי או לפחות הפתעה מסוימת'' - זו אולי 'ספרות', אבל זה לא 'סיפור'.
למערכת: 418114
אם אתה שופט רק לפי העלילה, אתה יכול לומר שגם הטקסט בן אלף המילה אינו סיפור (למרות שאני לא זוכרת איך מתייחסים לזה המונחונים הספרותיים. עבר הרבה זמן). אבל אם כך, הקצרצרון ההוא ודאי שאינו סיפור.
418397
טקסט בין אלף מילים יכול להיות פירוט תנועות בעו"ש, או מתכון לעוגה. אפשר להתווכח על מינימום מילים שנדרשות בשביל סיפור (למשל, אני מוכן מיד להסכים שאי-אפשר עם פחות ממילה אחת), אבל אין שום מאסה קריטית שממנה ומעלה קובץ מילים הופך לסיפור.

הדברים שחסרים בסיפורצרים הנ"ל, לכל אחד מהם אפשר להביא דוגמה לסיפור מוכר ומוערך שגם ממנו הם נעדרים - מידע על הדמות הראשית, סוף ברור, פירוש חד-משמעי לאירועים המתוארים, תשובה לשאלות שעלו.

דרך אגב, גיימן לא חביב עליי (את American Gods לא מצאתי את החשק לסיים, Neverwhere היה סתמי), אבל את הסיפור הקצרצר הזה שלו דווקא מאוד אהבתי. מיד הצטיירה לי בראש תמונה ברורה של בית עץ בלילה שבו מנשבות רוחות עזות, ובוץ שמשאירה היד הקרה שמלטפת את המצח של השכוב במיטה. שום דבר לא היה חסר לי בסיפור.
*בן* 418398
418406
נו, ברור. אני רציתי לומר שלא בגלל קוצרם הטקסטים האלה אינם סיפורים.
418420
של גיימן סיפור לדעתי.
418459
אולי מפני שהדמיון שלך עבד קשה כדי להכניס לתוכו את כל הפרטים שתיארת (בית עץ?).

בוא נראה. הנה גם אני כתבתי סיפורון:

"תעשה לי טובה... אוף, לא צריך!".

אני ממש רואה בעיני רוחי את הפולנייה התובענית מפעילה מכבש סחיטה רגשית על קרוביה, מאבקת את הוואזות בביתה באובססיביות ורושמת מי הגיע לבקר בכל חג וחג. זאת, בעוד שהיא בעצם אשה אומללה שמעולם לא זכתה לאהבה, ומייחלת לחיים אחרים, מלאי תשוקה, רצוי באי טרופי.

הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-)
418477
את השיחה (בעצם המונולוג) שבסיפורון שלך ראיתי מתנהלת משני צדי דלת סגורה של חדר שרותים.

הנה, כשהדמיון עובד אפשר לעשות הכל :-)
418935
כשיקפוץ הגולם [*] שיגיד שהוא, הקורא, דמיין את הסיטואציה הזאת בעקבות שש המילים שכתבת, ושהוא מאוד נהנה, נסכים שזה היה סיפור, ונארגן לך פגישה עם המו"ל של גיימן.

[*] כדי לקצר תהליכים, אני אשים קישור לדיון הנוכחי בפורום השלוחה הישראלית של האגודה שלנו.
418971
ההקשר של התגובה שלי הוא תגובה 418397 .
למערכת: 418381
יפה אמרת, וזה מזכיר לי את תגובה 262475 (דגדגן: באמנות פלסטית, לא תיתכן אמנות טובה ללא מספיק אינפורמציה חזותית).
למערכת: 418146
נכון, רק שאני לא הבנתי את הראשון ( קפיצה בזמן או משהו). זה נראה לי יותר ברוח של התחרות הזאת:
למערכת: 418402
הראשון, לדעתי, בכיוון של ''לפתע קרה דבר בלתי צפוי.'' (אפשר גם בלי ''לפתע''. דברים בלתי צפויים לא קובעים פגישה.)
למערכת: 417798
מותר להביא שיר במלואו בתנאי שזה נעשה בצמוד לניתוח הטקסט (כלומר בבירור לצורך לימודי).
חלמתי חלום שנגאלנו פתאום 458421
האם מישהו כאן יודע איפה אוכל למצוא שיר של ש. שלום המתחיל במלים אלה (או *כ*אלה)?
תודה מראש לכל המתנדבים!

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים