''ציפורים בניוטרל'' כמשל 30
עידו שטרנברג נכנס בתרבות הפופ הישראלית. פרק ראשון - הקולנוע.

שבעים ושמונה הדקות של "ציפורים בניוטרל" הן משל מאלף על הקולנוע הישראלי בשנות התשעים. לו היה זה סרט דוקומנטרי, הוא היה ראוי לזכייה בתואר המגוחך "האוסקר הישראלי". למרבה הצער, "ציפורים בניוטרל" אינו סרט דוקומנטרי. הוא סתם עוד סרט. צפוי, שבלוני, חובבני, סטריאוטיפי, מנותק. סתמי. הסיבה לכך היא ש"ציפורים בניוטרל" נגוע בכל חוליי הקולנוע הישראלי.
להלן הסימפטומים:

כמו תמיד, שם הסרט הוא נפוח וחלול.
כמו תמיד, העלילה מתרחשת בפלורנטין, ולא - חס וחלילה - מחוץ לתל־אביב.
כמו תמיד, סט השחקנים הוא זה המוכר לכם מתוכניות האירוח, מסדרות הטלוויזיה ומהקליפים בערוץ המקומי: דנה ברגר, דנה מודן, מאור כהן, דורון צברי, קארין אופיר.
כמו תמיד, הסטריאוטיפים הם שקובעים את שמות הדמויות ואת דרך התנהלותן: ניסו הוא הערס השכונתי; אלבז הוא השוטר.
כמו תמיד, התנהגות הדמויות היא בלתי־טבעית בעליל: מזדיינים בדלת פתוחה, משתינים בדלת פתוחה, רוכבים על קטנוע בתוך הדירה, מדרדרים רכב לתהום ככה סתם.
כמו תמיד, הדיאלוגים בעייתיים: ביותר ממקרה אחד, אחת הדמויות משיבה לפני שהדמות האחרת הספיקה להשלים את השאלה.
כמו תמיד, חורים בעלילה נסתמים בשפכטל: דנה ברגר משתוללת וזורקת את כל תכולת דירתה על אייל שיראי "כי נמאס לה"; דנה מודן מחליטה לברוח מהארץ כי הפיקוח העירוני מתנכל לה ומסרב לאפשר לה להשלים את ציור הקיר במרכז פלורנטין; יעד הבריחה הוא ניו־יורק, כי זו העיר הראשונה שעלתה לה לראש; את כרטיס הטיסה מסדר לה ניסו, תמורת זיון.

סיכומו של דבר, אם היה לכם משהו טוב יותר לעשות בערב שבת - לא הפסדתם כלום.
לעומת "ציפורים בניוטרל", סרטי הבורקס של יהודה ברקן וזאב רווח נראים כמו עבודה של פליני.

ועכשיו נשאלת השאלה: למה כל זה צריך לעניין אותנו? או: מדוע אני מטריח אתכם בביקורת על סרט סטודנטים ישראלי?
התשובה היא פשוטה: כי אנחנו משלמים. הסרט נתמך על־ידי הקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי (כן, כן - איכותי), בשיתוף משרד החינוך והמשרד למסחר ותעשייה. לשון אחר: אנחנו שילמנו את הרום־סרוויס של דנה מודן ושל צוות הצילום בניו־יורק. אפשר היה לצפות שכספי המסים שאנו משלמים יופנו ליצירות מקוריות, במובן המקורי של המילה. יצירות שמתרחשות מחוץ לפלורנטין. יצירות שלא מככבים בהן רק החבר'ה מהבנדה של שינקין. במקום ועידת הפסגה של החיוכים הדביליים (מאור כהן ודנה מודן), הגיע הזמן שנראה פרצופים חדשים, מקומות חדשים, סיפורים חדשים. בליל הקלישאות והסטריאוטיפים מיצה את עצמו. הגיעה העת לרענון, לזווית אחרת, להסתכלות שונה.
אפילו בערי שדה שכוחות אל כבר לא מתלהבים מפלורנטין.


קישורים
קרנות ומענקים לעידוד יצירת קולנוע וטלוויזיה בישראל
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

  בשביל מה אני טורח? • שרון אדמוני • 6 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • יוסי
  ללא כותרת • הפונז
  ללא כותרת • יוסי
  ללא כותרת • הפונז
  ללא כותרת • יוסי
  ללא כותרת • צפריר כהן • 3 תגובות בפתיל
  ללא כותרת • ארז לנדוור
713675
לא ענית לשאלה העקרונית שלי. ה'כסף שנלקח בכח החוק' זו דמגוגיה זולה.
כל המיסים נלקחים בחסות החוק, זה טריויאלי, ומחולקים לפי עדיפויות הממשלה.
ורוב רובם ניתנים למטרות שזקוקים להם נואשות, כמו בריאות חינוך וביטחון. גם זה טריויאלי.
מעבר לזה, יש עשרות ומאות מטרות, שראוי לדון בכולן. וכמו שאמרתי, התמיכה - הממש זעומה, יחסית לתקציבים אחרים - בתרבות, למשל תרבות הקולנוע, היא מאד סבירה ומקובלת.
לומר שתמיכה ממשלתית תמיד מביאה לתוצאות גרועות גם זו דמגוגיה. היא גם לא נכונה.
מסך הטלפון שאתה מחזיק בידך נוצר בעקבות תמיכות ממשלתיות מסיביות.

במדינה קטנה וסגורה כמו שלנו, מאד מאד קשה להתפרנס מיצירת תרבות. זה אמור חעודד עזרה ממשלתית, לא להיפך.
  ללא כותרת • יוסי
על קש ועל עזות מצח 721189
נדמה לי שרוב הציבור אינו מודע לעיוות מאד בסיסי הקיים במשק הישראלי ולא מהיום. הביטוח הלאומי לא מממן את האבטלה/פיצויים/גמלאות של השכירים מתשלומי הביטוח הלאומי.
למשל את תשלומי האבטלה משלם הביטוח הלאומי אבל לא מתשלומי הביטוח הלאומי של השכירים אלא מכספי ההפרשים והפיצויים שמעבירים השכיר ומעסיקיו לביטוח הלאומי. הסיבה שעצמאיים לא מקבלים דמי אבטלה, היא מפני שלא מגיע להם.
בזמנו הוצעה לארגוני עצמאיים הצעה למימון דמי אבטלה מתשלומי הב"ל שלהם. מאחר והארגונים היציגים של השכירים לא יאפשרו שגם את תשלומי האבטלה של העצמאיים יממנו מן התשלומים הנסחטים מן השכירים ובצדק, מה שהוצע הוא שהעצמאיים החזקים יממנו את החלשים. מה שמסתתר מאחורי הניסוח הזה, הוא שבישראל יש חלק משמעותי של עסקים עצמאיים המתקיימים על סף הרווחיות (בחלקם אולי הונאות מס). בכל אופן הממשלה לא מעוניינת לפגוע בעסקים אלו ומכאן ההצעה. ארגוני העצמאיים (שמסתמא מייצגים יותר את העצמאיים החזקים מאשר החלשים) סירבו ואולי בצדק. זוהי הסיבה שלעצמאיים אין תשלומי אבטלה.
הנסיבות היום הן כאלו שהעצמאיים נמצאים בעמדת סחיטה והממשלה והמשק לא מעוניינים בחיסול העצמאיים, כך שיש סיכוי גדול שגם את העול הזה יטילו על כתף השכירים. לפחות את הצביעות והנהי של העצמאיים חיסכו מאיתנו.
על קש ועל עזות מצח 721190
התגובה הלא כל כך נעימה ומאוזנת הזאת, נכתבה בזמן האזנה לשני אוילים המאווררים את אוילותם בשידורי גל''ץ, הרב פירון והכתבת גל משהו (מעין גרסה צדקנית במיוחד של שלי יחימוביץ) הקוראים ומהמים שהממשלה צריכה לעזור לכל מי שמבקש זאת.
על קש ועל עזות מצח 721191
אני לא מבין את האבחנה שאתה עושה בין ''תשלומי הביטוח הלאומי של השכירים'' לבין ''כספי ההפרשים והפיצויים שמעבירים השכיר ומעסיקיו לביטוח הלאומי''.
אלה שמות שונים של אותם כספים בדיוק.
בתור שכיר תשלומי הבט''ל שלי הם בדיוק ההפרשים והפיצויים שאני מעביר לבט''ל מדי חודש בחודשו.
  ללא כותרת • ארז לנדוור

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים