 |
עורך הגלות | 3044 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כבר היום, מומלץ לשמור מרחק מתוכנה. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך . לצערי אתה ממש צודק . הציונות ואהבה נעלמה ועל העבודה נשכחה האמונה והרוח הטובה. לחץ ומהמרות מרוצצות את ארצנו.חבל על המצב הקשה שהגיענו. האמונה בציונות ואהבת מולדתנו היא לצערי לא אותו הדבר. בהצלחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העורכים שנבחרו וכנראה גם ימשיכו להיבחר כעורכי ספרות בהוצאות השונות באים בדרך כלל מתחומי עריכה הקשורים בספרות ואמנות. מדובר באנשים שערכו מדורי ספרות או תרבות בעיתונים, רכשו היכרות מקיפה עם המילייה הספרותי, ואולי גם כתבו ביקורת או שתיים על ספרים. עורכי ספרות טובים מניין יבואו? יש כמה אטפשרויות: מעולם העשייה הספרותי, מהאקדמיה או מהתקשורת. סופרים שיכולים ורוצים לערוך יש מעט. פרופסורים שימירו אקדמיה בעריכה - בודדים, ולכן אנחנו כאן עם ברירת מחדל. כיוון שאנו בתוך תפנית תרבותית כוללת שמגדירה מחדש את מקומה של הספרות במערכת התרבותית, ברירת המחדל הזו משתלבת היטב בכיוונים החדשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופסורים לא בהכרח *ממירים* את האקדמיה כשהם מקבלים עליהם תפקיד של עורכים. חלקם, לפחות, עובדים בשני המקומות. אבל עורכים - גם עורכים ראשיים - לא תמיד באמת באים מרקע עשיר בהיכרויות עם הספרות והמילייה הספרותי. העורך הראשי של כתר עד לפני כעשר שנים - יון פדר - בא בעיקר מרקע של היכרות שכנים עם בעל ההוצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עורכי עיתונים באים לפעמים מרקע של היכרות אישית, ותו לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהכותב בחר במודע או שלא במודע לכתוב בלשון רכה במיוחד. אולי כדי לא לפגוע באיש זה או אחר, שאינו ראוי לכך. יחד עם זאת, ריכוך הנוסח מטשטש את אחת הנקודות העיקריות בדיון זה. העורך הספרותי, מלבד תפקידו כפקיד של ההוצ"ל, הוא לעיתים קרובות גם שותף בכיר במפעל הספרותי של יצירת הספר. עורכים ספרותיים רבים השפיעו כל כך על הספרים שערכו, עד שראוי לחשוב עליהם כעל שותפיו של היוצר למעשה היצירה. עורכים כמו מקס ברוד (אצל קפקא), קלויזנר, לאה גולדברג, דן מירון, פרי תרמו למעשה הספרותי תרומה (לרוב אנונימית) שערכה לא ישוער. לבטח יש עוד רבים ששכחתי וכל אלה רק אצלנו. נדמה לי שקראתי שכתיבתו של המינגווי הצעיר היתה גרועה כל כך שבסיפוריו הראשונים שהתפרסמו העורך היה ראוי למעשה לתואר של מחבר-שותף. המינוי של רואי חשבון ויתר יוצאי חלציו של הממסד הביורוקרטי (והעיתונאי?) לעורכים ספרותיים הוא גם פגיעה ביצירה הספרותית שלנו ומשול להפרטה של שירותים ציבוריים. אחרי הכל העורך הספרותי אינו רואה החשבון ומנהל המכירות של היוצר. לכל הפחות הוא אינו זה בלבד. אני מניח שרם אורן או עמוס עוז לא מחפשים משרת עורך בהוצאת ספרים, אבל סבורני שסופרים רבים ישמחו להתפרנס כעורכים ספרותיים במקום להתבזות ברדיפה אחר מילגות ומענקים שטרחתם (ומחירם) מרובה ושכרם מועט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת בחרתי להשתמש בלשון פחות פסקנית, בעיקר מפני שהזכרתי שמות של אנשים שאני לא יודע את הביוגרפיה שלהם במלואה (אולי חלקם בכלל באו מהספרות?), וממילא רציתי להדגיש את העניין העקרוני ולא האישי. כך או כך, אני מסכים מאוד עם דבריך. לעורך הספרותי יש תפקיד משמעותי ביצירתו של סופר - היקף האינטראקציה אולי משתנה, אבל אין ספק שהתפקיד הוא יצירתי ולא סתם ניהולי. ובאמת, ההסתכלות עליו כעל תפקיד עריכתי בעיתון, שהוא טכנוקרטי במהותו, עלולה כמו שציינת לפגוע ביצירה הספרותית שלנו. מעניין למה לא מגייסים סופרים לתפקידי עריכה - אולי מפחד שהם יבצעו אותם טוב מדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צרויה שלו היא עורכת בהוצאה של רם אורן. שמעון אדף עורך ספרי מקור בכתר. לבטח יש עוד אי אלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שניים מהספרים החינוכיים של רם אורן - "ימים אדומים" ו"המטרה תל אביב". שני הספרים מרתקים בשעת הקריאה וגם ממלאים את תפקידם החינוכי. משהו בכל זאת הפריע לי, ולבסוף הגעתי למסקנה: שניהם כתובים בסגנון של כתבה עיתונאית - משלבים סיפורים אישיים אמיתיים למדי עם קטעים עיוניים לא-ספרותיים. אלה לא רומנים היסטוריים, כי הם לא ממש סיפור עלילה. מצד שני הם יותר מרתקים מספרי עיון סתם. בסך הכל הסגנון העיתונאי משיג את המטרה בצורה מצויינת. ואם אמצא את "לטרון" אקרא גם אותו. ספרים אחרים של רם אורן לא עניינו אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוקנר המוקדם זכה לעריכה יסודית ביותר. FLAGS IN THE DUST פורסם בתחילה בגרסה ערוכה ומקוצרת כ-SARTORIS ויותר מאוחר הוציאו אצ המקור כפי שהוא. לטענת מרצה שלי זו טעות כי הגרסה הערוכה גם טובה יותר וגם זכתה בסופו של דבר לאישור הסופר. יש ויכוח גדול בקרב טקסטולוגים איזו גרסה "קובעת": זו שנמצאה בעליית הגג לאחר מות היוצר או זו שנערכה ופורסמה באישורו. אם רם אורן אינו עורך ספרים זה רק לטובת הציבור כי הוא אינו כותב ספרות של ממש אלא עיתנאות ספרותית. קראתי ספר אחד שלו ("קין" דומני) שהוא בעצם תסריט, חסר כל עומק שלשון יכולה לספק, סטראוטיפי לגמרי ושטוח כמו כדור הארץ בתקופה העתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם סופרים היו גם עורכי עיתונים או לפחות עורכי לשון, כמו חיים באר בהארץ.תחשבו מה זה: סופר של ממש, זה הבקיא במכמני לשוננו, במקורות, בעברית לרבדיה ולתקופותיה, עורך את הטקסט שאנו קוראים יום יום. העתונות העברית בגולה נערכה כמעט רק בידי סופרים שמצאו כך את פרנסתם.היום המצב התהפך, והשטחיות הבורה של העיתון מכתיבה את פני הספרות. פעם אלתרמן היה מתפרנס מכתיבת "חרוזים" לפרסומת, והיום קופירייטרים זבי חוטם עורכים את הספרים שאנו קוראים. מה יהיה? כל שנותר לנו הוא להפגין דרך הארנק, ולא לרכוש את הספרים הנקלים האלה. אפשר גם לנהל קמפיינים מאורגנים: בהתגלות ספר לקוי פתחים במסע הכפשות המאתר לקוייו ומאשימים ישירות את העורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני מתנצל מראש על השאלה הסקרנית שאין לה כמעט כל נגיעה לספרות.) למה אתה תולה את מינוייה של הגברת איריס מור כעורכת ראשית בהתייעלות? האם היא ממשיכה לתפקד גם כעורכת המוסף 'גלריה'? (ושאלה אחרת, כדי לחזור לדיון הנוגה בעתיד הספרות) איך אתה רואה את תפקידו של עורך ספרותי? האם הוא צריך להיות סופר-חונך, כמו העורכים שהזכירו שוקי שמאל תגובה 495760 ואור תגובה 495964, או מנהל ספרותי-מקצועי, שצריך לסנן ולבחור אילו ספרים להוציא, לדחוק בסופרים לאחר שנחתם חוזה, וגם לבקר באורח ראשוני את הסגנון והתוכן? (ואולי צריך לפצל את התפקיד לעורך ראשי ועורכים 'אישיים'?) איזו הכשרה היית מציע למי שרוצה להיות עורך ספרותי? (אם אני מבין נכון את טענתך, שעריכה עיתונאית אינה הכשרה מספיקה), אילו מבחנים היית מציע למנהל ההוצאה בבואו לבחון את המועמד לעריכה? אני מסכים שיש הבדל בין כתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית, ומכך נגזר גם הבדל בין עריכה עיתונאית לעריכה ספרותית. אבל יש גם הבדלים בין סגנונות ספרותיים שונים, בין סוגות שונות, וכמובן - בין סופרים שונים. האם מנהלי ההוצאות צריכים לבחור עורך מיוחד לכל סופר? אולי, אבל אי אפשר. אז הם בוחרים עורכים עם רקע מוגבל, לפי היכרות אישית וראיון שלא יכולים להקיף את מלוא עבודתו של עורך, ומקוים לטוב. ולפעמים זה עובד, למה לא? נ.ב. לפי הכתבה הזו: העורכת הראשית הקודמת, רונית וייס ברקוביץ', לא עוזבת את ההוצאה, אלא ממשיכה לערוך ספרים, ביניהם ספרו החדש של עמוס עוז. כלומר - אין כאן התייעלות וצמצום, אלא התרחבות, למען הספרות ושוחריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"התייעלות" שעליה דיברתי היא רק דימוי - זו לא התייעלות של קיצוץ משרות, אלא כזו שבה מתקיים קיצוץ זוחל של הגדרות תפקיד. זה כמובן לא תהליך מכוון, כמו התייעלות רגילה, אבל קראתי לו ככה כי בשני המקרים נפטרים ממה שנתפס כ"שומן", במקרה הזה מהבחנה מקצועית שנראית לאנשים מסוימים מיושנת. תפקיד העורך הספרותי הוא באמת נושא שיש לי דעות אמביוולנטיות לגביו. בעבר העדפתי את העורך הלא-מתערב, והיום אני נוטה יותר לכיוון של העורך-החונך. עם זאת, אני חושב שצריך להיות גבול למידת ההתערבות שהוא רשאי ליזום בטקסט. העורך צריך לעבוד באופן צמוד עם הסופר, אבל אסור שיתפתחו יחסי מרות שבהם הסופר מפחד לסרב לשינויים, ודואג שסירוב כזה יוביל לשינוי תוכניות ההוצאה והפסקת העבודה על הספר. באופן יותר כללי, אני מעדיף טקסט לא מהוקצע שאומר משהו משמעותי, על פני טקסט משויף ומלוטש שאין בו אמירה. לכן לדעתי העורך חייב להיות משרת של היצירה, ולא אחד שמשנה את מה שמתרחש בספר בהתאם לנטיותיו-שלו. לגבי מבחנים לעורך: הייתי משתדל לברר כמה שאפשר את עומק עולמו הספרותי של המועמד, לא בהיבט של כמה קרא אלא בהיבט של חשיבות הספרות בחייו, איזו אג'נדה תרבותית יש לו לגביה, ועוד כל מיני "שאלות גסות" שאין להן קשר לניהול כלכלי ומסחרי. את המועמד שנבחר הייתי מצמיד לעורך ספרותי ותיק, כדי שיתבונן בעבודתו וילמד ממנה (ממש כמו שעושים בעיתונים לעורכים חדשים, רק שכאן צריך יותר זמן). הייתי מעודד אותם לדבר על העבודה ולהבין יחד את התהליכים שמתרחשים במהלכה, וכדומה. והייתי גם מתחשב בדעתו של העורך הוותיק, אם היה מוצא בעיה בהעסקה של האיש שבחרתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכים ועורכות צריכים להיות יודעי ספר ואוהבי ספר. וזהו. ראינו סופרים שהיו לכשלון מהדהד כעורכים (וראינו שחקנים גדולים שכשלו כבמאים,והאנלוגיה אינה לגמרי טפשית), ואפילו כדורגלנים שכשלו כמאמנים (עוד יותר כנ''ל). לפעמים העדרו של אגו ספרותי מפותח מועיל ועוזר לעורך לעזור ולהועיל לכותב, ולא לכפות סגנון, טעם, ועמדה... וחוץ מזה, אגב, איריס מור היא (גם) סופרת. בין ספריה ''אנשי העולם'' היפה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם, אין מניעה לחשוב שגם איריס מור ראויה להיות עורכת, למרות תפקידה הקודם. איני יודע דבר על עולמה הספרותי ועל עמקו, אבל אני משער שמנהלי הוצאת כתר לא ימנו בורה לתפקיד העורך הראשי. (יש אולי טעם לפגם בכך שמינו אותה כעורכת ראשית, ו'דילגו' על כל העורכים הוותיקים של ההוצאה. אך זה כבר עניין פרטי של ההוצאה ועובדיה.) נראה שאתה שואף לעולם ספרותי כבד-ראש, שקול, ומעמיק. גם בספריו, וגם בסופריו ועורכיו. כאדם קל דעת איני חש שותף לשאיפותיך, למרות שאין בהן פגם, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והעליתי את הנושא דווקא מפני שאני חושב שאיריס מור עשויה בהחלט להיות מינוי ראוי. העניין העקרוני חורג בהרבה משאלת התאמתו של אדם מסוים לתפקיד, כי העובדה היא שעורכים בעלי עולם תרבותי רחב נפלטים מהעיתונות לטובת אנשים עם אופקים צרים בהרבה. במילים אחרות, אם המעבר של עורכים מהעיתונות לספרות יימשך גם בעתיד, הוא לא יוביל לכך שנקבל עוד עורכים מעמיקים מהעיתונות (כי אלה ממילא משאב הולך ומתכלה), אלא את יורשיהם השטחיים. לא בטוח שזה דבר שכדאי לשאוף אליו. וכן, אני מודה באשמה, השאיפה שלי היא בהחלט לעולם ספרותי מסוג הרבה יותר מעמיק. קצתי בקלילות שמטלטלת אותנו ללא רחמים :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מברך על גיוס עורך ספרות כעורך עיתונאי? (פרט לעובדה שעורך ספרות עוזב את ההוצאה, נגיד שמדובר בעולם יפה יותר ויש עודף עורכי ספרות ואין לכולם די עבודה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, על זה הייתי מברך, כי העיתונות משוועת לאנשים תרבותיים עם אופקים רחבים. את העולם הזה אני מכיר מבפנים, ויש שם בעיה של חשיבה שבלונית עם ידע מוגבל מאוד על העולם (וראה את העיסוק האובססיבי של התקשורת ב"האח הגדול" - זה המצע התרבותי שאנשים שם יונקים ממנו וחיים אותו). אתה בטח מכיר את המקרים, הלא נדירים בכלל, שבהם "מעריב" ו"ידיעות" יוצאים עם אותה כותרת באותו עיצוב. כולם חושבים תמיד שזה ריגול תעשייתי או משהו, אבל לי נראה שהאמת פשוטה וגרועה בהרבה: האנשים האלה פשוט חושבים אותו דבר. אותן אסוציאציות, אותם משחקי מילים, אותו עולם מושגים. עורך ספרותי יכול לעשות פלאים כדי לרענן את העובש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאולי לעיתונות חסרים אנשים שעוסקים ב־fiction? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן מסוים כולם שם עוסקים בפיקשן - כי הטקסטים בעיתונות נוטים להיות פיקטיביים הרבה יותר מאלה של הספרות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת מה האג'נדה הספרותית של איריס מור, אבל על עומק עולמה הספרותי דומתני שאין ספק לאיש - מדובר באישה שחייתה כל חייה בחוג ספרותי-אקדמי, מכירה היטב את המילייה ספרותי בארץ ולא מעט גם במקומות אחרים ותולעת ספרים מובהקת. אל חשש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא נקראת כאחלה יוצרת ואוצרת ספרות רגישה. נדמה לי שההוצאה רק תרוויח איכות ומזומנים בזכותה. לו יהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט די מהמרת על זה. זה גם לא מזיק שהיא אינטלקטואלית רחבת אופקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות המאמר הייתי מבקשת להאיר עיני הקוראים לתופעה דומה בנושא האוצרות. כידוע אוצר/ת תערוכות הינו תפקיד המחייב ידע ייחודי אשר ספק אם קיים אצל ציירים ו/או פסלים ויהיו מוכשרים ככל שיהיו. לאחרונה צצים כפטריות אחר הגשם מאות אוצרים במרכאות, אשר לא רק מציעים את כישוריהם הבלתי מספקים לקהל האומנים אלא יש ביניהם אף כאלו שקיבלו ברכתם של מוסדות מכובדים (שכרם המועט ?) וכך נקלע האומן להחלטות בלתי מקצועיות של אוצר הכופה עליו את חוסר כישוריו ופוגם בתצוגת העבודה ורישומה על הקהל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מצויה במיוחד בתחום האמנות, אבל קיבלתי רושם שכל דיכפין, פחות או יותר, יכול להיות אוצר בשנים האחרונות, ולא רק אמנים אלא אף סופרים, משוררים סוציולוגים ומי לא. משום כך לא נראה לי כה ''ידוע'' שתפקיד זה מחייב ידע ייחודי. אשמח אם תפרטי מהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2148 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקשר לא ברור לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מה הנדרש מאוצר/ת שאין בנמצא לאדם מהשורה? איך אוצר/ת מושפעים מהסביבה? כיצד פוליטיקה אומנותית קובעת את תוצאת התצוגה? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |