במאמר ב"גלובס" מסכם שחר סמוחה שורה של מחקרים אודות אפקט הפלצבו ("אֵינְבּוֹ") ואודות השפעה לכאורה לא־רלוונטית של הסביבה על תפקודם של אנשים במגוון תחומים, מן הרפואה, דרך אינטראקציות חברתיות ועד לביצועים במבחנים ודפוסי הצבעה.
המאמר נפתח בתאור מקרה של אישה שנרפאה מדיכאון קליני בזכות כדורי פלצבו, כאשר לא רק תחושת האישה והתנהגותה השתנו, אלא גם זרימת הדם (ומכאן הפעילות העצבית) בקידמת מוחה. בכך מובא אישוש נוסף לעובדה הידועה שתרופת דמה יכולה לגרום להופעה או העלמות של תסמינים פיזיים בחולה, עד כדי הטענה שמובאת בשם ההיסטוריונית אן הארינגטון מאוניברסיטת הרווארד, ש(בעבר) "רופאים נסמכו הרבה יותר על כוח אישיותם ועל ההילה שסביבם מאשר על התרופות שהם שלפו מהתיקים השחורים שלהם".
בהקשר רחב יותר, נידונה הסברה שלגוף יכולת תיקון עצמי, שאינה מופעלת תמיד בגלל עלויות הכרוכות בכך. אולם כאשר מתקבלים איתותים מן הסביבה, ובבני אדם גם מן החברה, הגוף ממהר להפעיל את הכלים העומדים לרשותו. כך קורה גם לגבי יכולות לא רפואיות. למשל, נטען שנערות שנדרשו לציין את מינן בראש מבחן במתמטיקה, מקצוע הנתפס כגברי, קיבלו ציונים נמוכים יותר מנערות שלא נדרשו לכך. להבדיל, נערות שנבחנו בכיתה שעל קירותיה תלויות תמונות של נשים חזקות ומעוררות השראה קיבלו ציונים גבוהים יותר.
דוגמא נוספת להשפעת הסביבה היא הנטייה של אנשים להציג דעות שמרניות יותר אם מוזכר רעיון המוות או אם השאלות נשאלות בכנסיה. מצד שני, נטען שאמונה באל מעודדת התנהגות המתחשבת בזולת.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש