 |
המשטרה סגרה שלושה מועדוני חשפנות בשל הגדרת ''לאפ דאנס'' כזנות | 3991 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
|
||
|
||||
|
אז עברנו לדבר על אכיפה לוקה, לא על חקיקה עודפת. כמו כן, ממה שאני יודעת הסיפור של זונות מרצון שכל הכסף הולך אליהן ממש לא היה והוא עודנו לא המקרה הנפוץ. עדיין לא הבנתי על מה מבוססת דעתך פרט לתחושת בטן. |
|
|
 |
|
|
 |
||
|
||||
|
לדעתי הדרך המועילה לדבר על העיסוק בזנות הוא מן ההיבט הכלכלי, אפילו המרקסיסטי. ההתנגדות ארוכת הימים של נשים לתעשיית הזנות נובעת מן העובדה שגברים רבים מבזבזים את כספם על השירותים האלו וגוזלים אותו מצרכי משפחתם. מאחר שלפחות במקומותינו עוד לא שמעתי על תנועה להוזלת שירותי הזנות, האלטרנטיבה היחידה הקיימת היא הפעלת פיקוח משטרתי נגדה. מה שכן צריך לחשוב עליו, הוא שאם הפיקוח המשטרתי לא יהיה יעיל, שכרו יצא בהפסדו. הדבר היחיד שיקרה הוא שהשירותים הללו יתייקרו. אני לא יודע אם נקודת המבט הכלכלית נותנת כיסוי מספיק לנושא, אבל הגישה האחרת הרואה באופן טהרני בתעשיית הזנות סוגיה של ניצול נשים ע''י גברים היא בעיניי שקרית וצבועה. היא מובילה בעיקר להנחה האבסורדית שבלתי אפשרי שנשים עוסקות במקצוע זה מרצונן. מה זה בדיוק ''רצונן'' אינה שאלה טריביאלית, אבל הרצון להלחם בזנות ע''י הענשת הלקוחות בלבד הוא עיוות מציאות ממש קרדינלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הזו כל כך הדהימה אותי ששקלתי אם בכלל לענות לה. החלטתי להסתפק בכך שהרצון לעצור את תעשיית המין ממש לא מוגבלת לשאלת "הענשת הלקוחות בלבד" - זו אמירה שמעידה על בורות של ממש. במישור הפלילי, הפללת הלקוחות היא החקיקה האחרונה בנושא ולכן עולה לדיון - מזה שנים ארוכות שכל פעולה "סובבת זנות" היא עבירה פלילית, אפילו הזכרתי דוגמאות לכך אי שם במעלה הפתיל. מעבר לכך, הארגונים שנאבקים בתעשיה נאבקים גם לטובת תקצוב מערכת תמיכה וסיוע לאותם נשים וגברים שמנסים להחלץ מהעולם הזה, ולא רק תקצוב אלא גם מתן מערכות תמיכה וסיוע ישירות. אני לא רואה במסחור המין "ניצול נשים על ידי גברים" אלא ניצול של חלשות וחלשים על ידי חזקים וחזקות. כן, בדרך כלל מדובר בנשים ובגברים אבל בהחלט יש סרסוריות ובהחלט גם גברים מנוצלים. בגילאים הצעירים ההבדל בין נערים ונערות אפילו לא כזה גדול למיטב זכרוני, אבל אין לי מספרים בשלוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל נוב בתגובתו כתב הרבה דברים נכונים. ואני רואה שהייתי צריך להבהיר שאיני רואה בהיבט הכלכלי קונספט הממצה את הבעיה. יש לה אכן צדדים מוסריים ואנושיים נוספים כפי שציינתם שניכם. אני טוען שההיבט הכלכלי הוא הכלי הנכון להתיחס לפתרונות השונים המוצעים, דוקא בגלל סוג ההזדעזעות ש''הטלתי'' אותך לתוכה. בדברייך את רצה אל הסרסורים ואל ארגוני הפשע המתפרנסים מן המסכנות הזאת. אני רוצה לאחוז בתשומת לבך ולהניח אותה על העסקה הבסיסית בין זונה ללקוח. אני משווה עסקה זו לעסקת סמים בין סוחר ללקוח. התפיסה המקובלת בעסקת סמים אומרת שהלקוח הוא קורבן ואילו הסוחר הוא פושע. אני משער שהמציאות יותר סבוכה בפרט שחלק גדול מן הסוחרים הקמעונאים הם נרקומנים בעצמם. באופן הפוך בעסקת זנות, רבים מן הלוחמים בזנות מדברים על הזונה כקורבן (של החברה, הכלכלה הסרסורים וכו') והלקוח הוא הפושע המסית לדבר עבירה. גם זו תמונה מאד מאד ''מעוצבת'' של המציאות ולדעתי לפעול בהתאם לה הוא בזבוז זמן. מדובר כאן בעסקה עבריינית שהענשת הלקוח היא עניין סביר, בודאי לא פחות מהענשת עברייני תנועה אקראיים. אי אפשר לתלות את כל עוולות העולם וחולייו על צמד העבריינים בעסקה הזו. נער הייתי וגם זקנתי, ובשנות חיי ראיתי איך סחר בעשבים נרקוטיים הפך לכמעט פרקטיקה רפואית וענף ייצוא. לכן אבקשך לסלוח לי שאיני נכנע מייד לתפיסות מוסרניות ופשטניות של המציאות. ברצותך תאמרי שאינך מתיחסת לעבירה הבסיסית אלא לקבוצת הנרקומניות והנשים שעברו התעללות מינית הממלאות את שורות התעשייה הזו. דוקא הגישה הכלכלית שלי מסבירה מדוע זה לא משנה ובכל מקרה יש לחברה אינטרס להלחם בעבירה הזו. לא נראה לי שאת מן התומכות במיסוד הזנות כפתרון ולכן אני מצפה שלפחות את הנקודה הזו תרשמי לזכותי. אני ממש לא מיזוגניסט או אדם מיתמם האוטם ליבו למצוקות המציאות. אני פשוט מציע נקודת מבט שקולה ומציאותית יותר מאשר נערות תמימות וגברים סוטים המתעללים בהן. אני לא אומר שאת הצגת טענה כזו, אבל זה סוג הטענות שיצאתי נגדו. דוקא סוג הראיה שלי מסביר את האינטרס החברתי להלחם במה שרבים רואים בו פשע חסר קרבנות ומחלה חברתית הקיימת באופן עקבי בכל סוגי החברות האנושיות. עד כמה שאני זוכר, דוקא מדינות סקנדינביה שהן החלוצות ביזמות הללו להענשת הלקוחות, שמות את הדגש על חיוב הלקוחות העבריינים להשתתף במעין קורסי ''נהיגה מונעת'' שם מסבירים להם על הנזק שגורמת הזנות לחיי המשפחה שלהם וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציעה שבשלב ראשון תבסס את הטענה ש''חלק גדול מהסוחרים הקמעונאים הם נרקומנים בעצמם'', ואת הטענה (הנרמזת) שתעשיית הזנות מבוססת על ''עסקה'' בין שני גורמים, כי בינתיים נשמע שהעמדה שלך מבוססת על ניחוש איך המציאות נראית ולא על איך שדברים קורים בפועל. הרמיזה שנקודת המבט שלי אינה שקולה ומציאותית או שאני נכנעת ל''תפיסות מוסריות ופשטניות'' לא בדיוק מעודדת את המשך הדיון. אבל עוד יותר מכך - לדון עם מי שחושב שזנות היא ''פשע חסר קורבנות'' אני פשוט לא יכולה (לא כהחלטה ערכית, זה פשוט יהיה דיון חסר טעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת עומד מאחורי המשפט "ההתנגדות ארוכת הימים של נשים לתעשיית הזנות נובעת מן העובדה שגברים רבים מבזבזים את כספם על השירותים האלו וגוזלים אותו מצרכי משפחתם"? גם אם נשים לרגע בצד את כל הצדדים הנוראיים הנלווים (סחר בנשים, כליאה, כפייה, ניצול, וכו'1), לדעתך לא מתלווה2 לזנות אומללות אדירה, שהרבה נשים - וגברים - היו רוצים לחסל, מתוך אחווה אנושית פשוטה? ולא שמת לב שיש נשים שמתנגדות לזנות למרות שבני הזוג שלהן לא מבזבזים את כספי המשפחה על מין? או אפילו נשים שמתנגדות לזנות בלי שיש להן בני זוג או משפחה, רחמנא ליצלן? ______________ 1. כן, הם לא נלווים תמיד, אוקיי 2. לא נלווית תמיד, אוקיי. לא שכחתי את הסטודנטית המשועממת ההיפותטית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זכותו של אדם לנהל את חייו כרצונו היא זכות בסיסית, ודרושה הצדקה מאד-מאד חזקה כדי לשלול את החופש הזה. מה ההצדקה במקרה של זנות?" התשובה היא שאכן זכותו של אדם לנהל את חייו כרצונו היא זכות בסיסית כל עוד הוא לא פוגע באדם אחר וזנות היא לא בחירה ולא אופציה מועדפת מבין כמה אופציות אפשריות אלא ניצול מיני ומנטלי של נשים שלא ניתנה להן הזדמנות אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפי סער מתייחסת בין השאר לענין ההעסקה האלטרנטיבית, כמובן שממנה זה נשמע אחרת מאשר כשזה נאמר מפי ליברנט שדואג רק לחופש הניצול של העשירים והחזקים. מדבריה: "סגירתם של מועדוני חשפנות בתל אביב היא בשורה מצוינת, הכרה בכך שקניית גוף של אשה למטרה מינית היא פעולה שמבזה נשים ותופעה שראוי שתעבור מן העולם. בו בזמן, אי אפשר להתעלם מכך שכרגיל במקומותינו, נעשתה כאן חצי עבודה: המועדונים נסגרו בלי שלנשים שעבדו בהן הוצעו אלטרטיבות, נתיבים להסבה מקצועית, אופציות פרנסה חלופיות וכדומה. כמה מהן אכן מוחות על כך, ועם כל התמיכה בסגירת המועדונים שבהם הן עבדו, אי אפשר ואסור להתעלם מקולן. זה לא אומר שחשפנות צריכה להתקיים, זה אומר שמיגורה חייב להיות מלווה בצעדים מתאימים למען הנשים שנקלעו למציאות הזאת." היא מזכירה לנו: "אבל מה בנוגע לכך שחלק מהנשים שעוסקות בחשפנות, ואף בזנות, אומרות שהן עושות זאת מרצון? ובכן, כאן עומדים נתונים שצריך להיות בעל לב של אבן כדי להתעלם מהם: הגיל המוקדם של הכניסה לזנות (14), השיעור הגבוה של נשים בזנות שנפלו קורבן להתעללות מינית בילדותן (כ–90%), תוחלת החיים הקצרה להחריד של נשים בזנות (40 שנה) ועוד." ומסכמת: "ובכל זאת, יהיו מי שיקשו, מי אתן שתחליטו בשביל נשים אחרות מה טוב בשבילן? ומה בנוגע לנשים שאכן עושות זאת מרצונן? ובכן, אני מוכנה להאמין שבקרב הנשים בחשפנות ואולי אף בזנות יש מי שבוחרות בכך בחירה חופשית; אבל הן מתי מעט, ואם מעמידים זה כנגד זה את "חופש העיסוק" שלהן לעומת גורלן המר והקשה של הרוב הגדול של נשים בחשפנות ובזנות — ברור מה צריך להכריע. יתרה מזאת, יש גם אנשים שהיו רוצים מאוד למכור כליה נניח, כדי לכסות חוב מאיים בשוק האפור או כדי לפרנס את משפחתם שנקלעה למצוקה. החברה מעמידה כאן קו אדום ואומרת: לא, זה לא מוסרי וזה אסור. העובדה שהחברה אינה מציבה קו אדום דומה בהקשר של מכירת מין היא תעודת עניות ועניין שדורש תיקון. ואחרי שכל זה נאמר, אסור בשום פנים ואופן להשליך לגורלן את הנשים בזנות או בחשפנות. השינויים המבורכים בחוק ובאכיפה חייבים להיות מלווים בתוכניות מקיפות ומעשיות שיסייעו לנשים אלה למצוא דרכים חלופיות להתפרנס. וזאת לא כמס שפתיים: אי אפשר לצהול על סגירת מועדוני חשפנות אם הנשים מושלכות לרחוב. הממשלה אמנם אישרה לפני כשנה תוכנית לשיקום מזנות, אך על פי עתירה שהוגשה בסוף 2019, זו אינה מיושמת. דווקא אנחנו שתומכות במיגור התופעה צריכות להיות הראשונות לתבוע את יישומן המיידי והמקיף של תוכניות השיקום האלו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי משרת טשטוש התחומים בין זנות לחשפנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה טישטוש? במועדוני חשפנות יש ניצול נשים ומסחר בגופן. כמו שנכתב כאן: "ביקור במועדוני חשפנות משווק לציבור כבילוי לכל דבר, תוך התעלמות מהנזק שנגרם לנשים הלכודות בתחום. הלאפ-דאנס מוצג כריקוד, אבל במהלכו החשפניות מוחפצות ומבוזות. פרופיל הנשים המגיעות לעבוד כחשפניות אינו שונה מאלה שנקלעות לזנות - צעירות שמרביתן עברו פגיעות מינית, שסובלות ממצוקה כלכלית ופעמים רבות מדיכאון ומהתמכרויות. קל ללכוד ולגייס צעירות כאלה באמצעות מודעות המבטיחות שכר עצום." כפי שמצוין בקישור המצורף, תפיסה זו של מועדוני החשפנות של תעשיית זנות במסווה של "בידור מיני" נקבעה בפסיקה משפטית מ2017 וחוזקה בהנחיה של שי ניצן מ2018. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה טשטוש? זה בדיוק מה שאני שואל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מסכים. גם לסרטים, ספרים וכדו' יש תפקיד בבירור המציאות והאמת. אפילו אם נשתמש בדוגמא שלך שעו"ד הדין1 ניסה לאנוס את ויוויאן ('וליה רוברטס). אנחנו כועסים עליו ואת קוראת לזה "אונס" בדיוק בגלל שאנחנו מודעים לקונפליקט בין היותה זונה - ואז זה לא אונס, לבין הסיטואציה בה היא הייתה איזה מהוגנת. למעשה בשלב הזה של הסרט היא עדיין שיחקה תפקיד, בתשלום. אנחנו כועסים עם עורך הדין, אנחנו גם שמחים לאידה של המוכרת בחנות הבגדים בדיוק כי אנחנו יודעים שבהיררכיה החברתית זונה נמצאת בתחתית, שלא מבחירה, והנקמה הקטנה שלה במוכרת היא מעין פיצוי למצב הזונה, ואולי גם קתרזיס לצופים שיודעים שמדובר בזונה בזויה ודוחה (למרות שמלמת אותה כוכבת זוהרת). רוב הצופים לא יתקרב למתחם התחנה המרכזית בדיוק בגלל שזה דוחה, מגעיל, מטונף ובזוי. אבל יש בהם קצת חמלה לנשים ואם ג'ולייה הצליחה להכניס למוכרת אז זה עושה לנו טוב. אנחנו גם נשנקים מדמעה כשריצארד יר עולה במדרגות האחוריות וכוח האהבה מתגבר על פחד הגבהים שלו. גם העוצמה הרגשית של הסצנה הזו נובע מבסיס הידע שלנו על אומללותן של הזונות, אל נבלותן, וזה שהן למעשה נמצאות בדרך ללא מוצא. והנה, אחת מהן, נקייה, עם שיניים מושלמות, מצליחה לצאת מהביב. סרטים, ספרים נותנים משהו שאין בדוחות יבשים, כרוניקה משטרתית, ואפילו בספר כמו "מופקרות – נשים בזנות" של ענת גור, למרות שהיא מספרת סיפורן של נשים. הספרות, הספרים מספקים נארטיב, סיפור, שזה מה שבד"כ "עושה לנו את זה". אנחנו מתחברים לדברים שדומים למציאות שאנחנו חווים יום יום. שיחות, רהיטים, מראות טבע או אורבני, וכיוצא בזה. יש לזה כוח מטלטל, שמתווסף למה שהמספרים אומרים לנו. כשויאולטה, הגיבורה של לא טראוויאטה שרה "תאהב אותי אלפרדו כמו שאני אוהבת אותך"2, הלב שלנו נכמר לא רק בגלל המוזיקה השמימית. אנחנו יודעים שמדובר בזונה (אמנם זונת צמרת) שאין לה ברירה והיא שבויה בגורלה. הסיפור ממחיש ומחבר אותנו רגשית, ואולי אולי יניע אחדים לעשות משהו לתיקון המצב. יש עוד הרבה ודגמאות. ישנה איזו הבנה למצבה של בקי שארפ, הגובורה של יריד ההבלים של טרולופ. אנחנו מכירים את הסטטוס של הנשים באנגליה הויקטוריאנית והתלות לשהן בגברים או בשוק עבודה קשוח ואכזרי. אנחנו יודעים שבקי נמצאת שני צעדים מלהיות איזו שפחה או אולי שלושה צעדים מזנות. אם היא רוצה איכשהו להתקיים בעולם הזה, היא צריכה לסמוך על הערמומיות שלה, וכן על מעט נכלוליות, כדי לשמור על עצמאות וסיכוי. גם היחס שלנו לצ'ו צ'ו סאן, היא מאדאם באטרפליי, לא יכול להצטמצם רק לזה שהיא שרה יפה. מדובר על ילדה בת 15 שקצין הצי פינקרטון רוצה לשאת. ברור לנו שמדובר בפדופילה, אולי אפילו בהורים שמכרו את ביתם כדי לתת לה סיכוי לצאת מחיים של עוני. לכן ליבנו יוצא אליה, לא רק בגלל אהבתה לפינקרטון אלא גם בגלל שאנחנו מבינים את הרקע, ואת הרצון לגאולה. לכן גם לומר שזנות זה שלח יד בגלל שיש כמה נשים (וגברים) שהחליטו מרצונם ללא לחץ לבחור לעסוק בזה משיקולים כלכליים (או אולי אסתטיים?), זה כמו לומר "שלעבוד בחברת הנדסה זה כמו להיות זונה" בגלל שכמה מהנדסים נאלצים לעבוד בתנאי לחץ והשפלה. 1 כנראה עוד סיבה מדוע לא צפיתי בסיינפלד. השמנוניות של ג'ייסון אלכסנדר הייתה די דוחה, שלא לדבר שהסדרה לא הצחיקה אותי 2 זאת האופרה שהם טסו לראות בסן פרנציסקו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מזל שלא זכרתי את הסצינה הזו כשראיתי סיינפלד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסטיבן סונדהיים מלאו 90 בימים אלה והקשבתי לתוכנית איתו. הם ניגנו קטע משיר Opening Doors ממחזמר בשם Merrily we roll along. אחרי 3 וקצת דקות מתחיל לשיר הדמות של המפיק, ושר דווקא לא רע. הנה אלכסנדר קיבל כמה נקודות זכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר, אני חש כאן שמץ שמנופוביה. בסיינפלד יש משהו מאד חריג בכך שאדם שמנמן מגלם אדם שהוא בחיים רזה מאד (לארי דייויד). מי שרוצה יוכל לראות בכך שמנופוביה שזקקה מלארי דייויד את כל התכונות הבזויות אל ג'ייסון אלכסנדר השמנמן והותירה את LD הנורמלי בסיינפלד. אחרים יאמרו שכישרון המשחק של אלכסנדר הוא ששכנע את יוצרי הסדרה להכניסו כאלטר אגו של LD למרות שג'ורג' קונסטנזה הוא בעיקר גוץ, קרח ולא ממש יפה תואר, ולא דוקא שמן כמו למשל הדוור ששמו פרח מזכרוני, שהוא שמן מרושע ארכיטיפי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהייתי מאד ברור שמה שדחה אותי היתה ההתנהגות של עורך הדין, אשר גולם ע"י אלכסנדר. נראה ליחס מחפיר כלפי נשים יש השפעה חזקה על עיצוב התפיסה שלי. למשל, ראיתי לפני כמה שנים את הסדרה Outlander שמספרת על אחות שבסיום מלחה"ע-2 השתחררה מהצבא ונוסעת לחופשה בסקוטלנד עם אהובה. שם היא מוטלת דרך חור בזמן לסקוטלנד של המאה ה-18. באחד הפרקים היתה סצנה של נסיון אונס ברוטלי. עצרתי את הסרט וחשבתי אם להמשיך. בסוף המשכתי לראות את כל העונה הראשונה - רק כדי לדעת מה יקרה בסוף - תוך חשש שמא סצנה כזאת תחזור. אלא שהיו עונות המשך, ובהן החלטתי שלא לצפות (גם בגלל שבסופו של דבר היה לסדרה מעין נופך של אופרת סבון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אהבתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |