 |
מכת אופיואידים | 4115 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
אם כבר משבשים, אולי כבר עדיף: מגפת האופיואידים עולה בארץ? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משבר האופיואידים בארה"ב מציג דוגמה יפה ל"הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". גם אם נניח בצד את המעורבות של חברות התרופות וחברת פרדו בפרט (את זה אפשר לקרוא בויקיפדיה) - מהפן הרפואי, כל אחד מהצעדים שבוצעו הגיוני כשלעצמו: 1. הגיוני שינטרו את רמת הכאב לאחר ניתוחים או בעת אשפוז ממחלות הגורמות לכאבים. 2. הגיוני שיטפלו בכאב באם הרמה המנוטרת גבוהה. 3. הגיוני להשתמש במדדי-איכות שונים לצורך בקרה. 4. הגיוני להשתמש ברמת הכאב כמדד-איכות שכזה. 5. הגיוני לשאול מטופלים על החוויה שלהם מהאשפוז. 6. הגיוני לדרג בתי-חולים בהתאם לחוויות אלו. 7. הגיוני לתמרץ בתי-חולים המדורגים גבוה. כל אחת מהמטריקות טובה, אבל כשאין Counter Metrics נוצרת אופטימיזציה ותמרוץ להוריד את הכאב לאפס. האופיואידים נדחפים כמים, כי צריך לשמור על מעט כאבים, ועל מטופלים מרוצים, ועל מדדי איכות גבוהים, ועל דירוג בי"ח גבוה, והופ - המטופלים יכולים לצאת מכורים לחלוטין, כל עוד אינם כאובים חס וחלילה. לצערי אני רואה התנהלות דומה גם היום, רק עם מדדים אחרים. לא משהו חמור כמו התמכרות לאופיואידים, כמובן. לעיתים אני תוהה אם מישהו במשרד הבריאות יודע מה זה Regulatory Impact Assessment אחרי כל "ירי מהמותן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צופה בעונה הרביעית של "אוזרק"- סדרה על משפחתו של רואה חשבון שהלבין כספים עבור קרטל סמים מקסיקני והפך להיות מעורב יותר משרצה בעסקי הקרטל. (ממליץ. קאדר שחקנים מרשים, דמויות אמינות ומעניינות, דיאלוגים לא רעים. צריך פשוט לשכוח שראית את "שובר שורות" והחוויה מושלמת). בפרק האחרון שראיתי *** ספוילר *** הוא ואשתו מתווכים עסקה בין הקרטל לבין חברת תרופות שמוכרת אופיואידים, שתקנה מהקרטל חומר גלם. אחיינו של הבוס של הקרטל מפקח על המשלוח הראשון וכשהוא פוגש את מנכ"לית חברת התרופות הוא נפרד ממנה במלים: "את הגרינגו הראשון שאני פוגש שהרג יותר אנשים מהמשפחה שלי". צחקתי רבע שעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מציאותי? לא מסתדר לי מהצד הכלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מציאותי, אני צופה בסידרה ונהנה אבל כל הצד המעשי של ניהול הפשע לגמרי מופרך וחסר כל הגיון כלכלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על זה שה-F.B.I עוקבים אחריהם שנים, יודעים בדיוק מה הם עושים ולא מצליחים למנוע או לפחות לשבש את התוכניות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
“שהמשפחה שלו הרגה יותר אנשים מאשר המשפחה שלי” דווקא המנכ”לית רוצה לכפר על הנזק שהמשפחה שלה גרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. הדרך לגיהנום. כמו ב''שובר שורות'' הדמויות שם מצליחות לבחור בחירות שמועילות להן בטווח המיידי אבל רק מכניסות אותן יותר עמוק לבוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סדרה יוצאת דופן, מבחינת הדמויות שכתבו לה, היא "מניפסט" שצפיתי בה לאחרונה. העלילה הראשית אמנם בעייתית כי אני לא רואה איך אפשר למצוא לבעית המוצא פתרון תסריטאי הגון, אבל בניגוד לדמויות של סדרות רבות, בהן בא לי לתפוס את הראש ולצעוק לגיבורים "מה אתה עושה!" בערך פעמיים בפרק, כאן אלה דמויות של אנשים טובים, עם בחירות הגיוניות וערכיות (במיוחד בעונה הראשונה. מה לעשות שמעונה לעונה העלילה הראשית הופכת, בלית ברירה תסריטאית, למופרכת יותר ויותר וקולעת את הדמויות למצבים מוזרים עוד יותר מהבעיה העל טבעית ההתחלתית). יותר אהבתי אותה מ"הנותרים", ששייכת בדיוק לאותה משבצת ונחשבת לסדרה איכותית יותר. נהניתי לצפות בסדרה שכמעט כל הדמויות הראשיות בה הן פשוט אנשים טובים. גם הייצוגים הגזעיים והמגדריים עוברים שם חלק ויפה. לא דוחפים אותם בכח לתוך הגרון שלי כמו ב"המדריך לרוצח", שהתחלתי והפסקתי לצפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? זו הסדרה עם המשחק והדיאלוגים הכי גרועים שראיתי בעשור האחרון, וזה עוד לפני העונה האחרונה שלה שלא ברור בכלל איך השחקנים מצליחים לומר את השטויות שכתבו להם לומר. הרופאה ואשתו של ה'גיבור' נותנות פייט ממש רציני על פרס השחקנית הגרועה ביותר, אבל יש להן עוד מתחרות.ים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אהבתי את הדיאלוגים של העונה הראשונה. בעונה השניה הם כבר נהיו שבלוניים (מישהו אומר לאחד הגיבורים "אתה לא יכול לעשות כך וכך" ואחרי הפאוזה המתבקשת אני מקדים אותו בחצי שניה ואומר למסך "watch me"), ובעונה השלישית הכל הלך לזבל, כדרכו של עולם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר הזכרת, העונה השלישית של ''הנותרים'' היתה מופתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אילו מטריקות אחרות יכולות להוביל לתוצאות לא-צפויות כאלה. למשל... 1. אם חולה עבר טיפול כואב, כדאי להשאיר אותו באשפוז כמה ימים אחרי שהכאב כבר עבר לחלוטין. אה, רגע, הרעיון הזה למעשה מאושש מדעית ע"י לא אחר מכהנמן: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/12855328/ (שלא לדבר על זה שימי האשפוז הנוספים הם גם הכנסה קלה לביה"ח.) 2. אם מדד אחוז ההצלחה בטיפולים חשוב, כדאי לביה"ח לסרב לקבל חולים במצב קשה. ולהיפך, בי"ח שמקבל את כל המקרים הקשים יסבול ממספר כשלונות (מתים) גבוה יותר, ולכן יחשב באופן פרדוקסלי לבי"ח טוב פחות. אה, רגע, רופאים בארץ אומרים לי שזה כבר קורה. ביה"ח רמב"ם בחיפה מקבל חלק לא פרופורציונלי של פצועים קשה בתאונות דרכים ונפגעים מכוחות צה"ל (נכון ללפני כמה שנים, לפחות); אולי בגלל שיש לו מנחת מסוקים והוא במיקום שקל יותר להגיע אליו למי שמחוץ לעיר (בהשוואה לביה"ח "כרמל" ו"רוטשילד"). כמו כן הוא באופן כללי מקבל חולים קשים יותר לטיפולים שונים (שוב, מידע לא מאוד עדכני, אולי השתנה). לכן מספר המאושפזים ברמב"ם שלא שורדים גבוה מהממוצע האיזורי, והוא זכה למוניטין של בי"ח גרוע בשל כך (ו/או בשל סיבות אחרות, לא יודע; וכאמור, שוב, כל זה אולי כבר לא עדכני). 3. לבי"ח עם מעט מאוד חולים שמתים כדאי אולי לאבד קצת נקודות במדד הזה כדי לשפר את מדד שביעות הרצון. כלומר, אם יש חולה שמתלונן המון (או סתם סובל המון), לביה"ח כדאי פשוט להרוג אותו. אה, רגע ... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נסיון קשה מהתקופה האחרונה לימד אותי שלהשאיר באשפוז בבית חולים זה בין הדברים הכי מסוכנים לעשות לחולה - הוירוסים או החיידקים שתופסים שם יכולים לגמד את הבעייה שבגללה נכנסת לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגעת בנושא חשוב, שלא לומר מרכזי - היחס לכאב. רופא שעוסק בנושאים אלו בארץ ובחו''ל הצביע על שני הבדלים מרכזיים בשלהם משבר האופיואידים פסח ברובו על ישראל. הראשון הוא ריכוזיות המידע והרגולריזציה, והשני הוא היחס לכאב. הוא הסביר שבניגוד לתפיסה האמריקנית של אפס כאב, זו הישראלית היא שכאב הוא חלק מן החיים. מניסיוני הפרטי אני יכול לספר שכבר למחרת ניתוח שעברתי לפני כארבעים שנה, התחילו לגמול אותי ממשככי הכאבים - במחיר של שבועיים מייסרים. התרשמותי היא שכיום, לא רק שרוב הניתוחים כרוכים בפחות השחתת רקמות, ומשום כך כואבים הרבה פחות, אלא גם שהגישה לכאב זזה קצת, אני מקווה שלא יותר מדי, לכיוון האמריקאי. למעשה, מעבר לרווחת החולה ישנה גם סיבה רפואית לצמצום הכאב - בחלק מן המקרים הוא מעכב את ההחלמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נושא כואב.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה אפשר להזכיר שהרעיון המהפכני לטשטש נבדקי קולונוסקופיה יושם בארץ רק שנים אחרי שזאת היתה ברירת המחדל בארה''ב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |