 |
ביהמ''ש העליון הכיר בהורות של אישה לילד שהולידה זוגתה לאחר שהשתיים נפרדו | 4183 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
לא קראתי את פסק הדין. אולי משום כך לא ברור לי מדוע החליט בית המשפט להתערב בסוגיה. שהרי בין הילד לבין התובעת לא היה קשר משפחתי. האמתלה של מועד ההפריה חסרת כל נגיעה לילד עצמו. גם קשר גנטי אין כאן. אני מחמיץ משהו? | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא קראתי את פסק הדין, אבל הנה כתבה בעקבות פסק הדין של המחוזי, עם יותר פרטים. העילה הראשונית להורות היא שההחלטה על הבאת הילד לעולם היתה משותפת, ומתוך כוונה להורות משותפת. אם זה היה נעצר כאן הייתי חושב שזה באמת חלש מדי. אולי צריך לקבוע סקאלה של "מידת הורות", עם "נקודות" שנצברות עבור כל אחד מהאלמנטים: שותפות בהחלטה (תרתי משמע), זרע, ביצית, הריון, זוגיות עם ההריונית, נוכחות בתחילת החיים וכו'. ומידת ההורות של התובעת כאן היא לא אפס, אבל קטנה לאין שיעור ממידת ההורות של האם הביולוגית. אבל, "שתי עובדות סוציאליות ופסיכולוג קבעו שטובת שני הילדים היא שגם הבן הצעיר יוכר כבנה האם העותרת. השופט סילמן אמר שיש לתת משקל משמעותי לעמדה זו. 'לא בנקל נסטה מעמדות גורמי מקצוע, במיוחד בסוגיה כה מובהקת של טובת קטין', כתב בהחלטתו. 'על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו משמעות אי ההכרה היא הותרת ג' עם הורה אחד, כשנסיבות הבאתו לעולם כאלו, שיקשה עליו להבין את הבידוד'. עוד אמר סילמן, כי טובת הילד היא 'היהלום שבכתר' ושמצב העניינים שקדם לפסיקה עשוי היה ליצור "אחאות נחותה" ביחס לאחיו הגדול." כלומר, אם אני סומך על שלושת המומחים, השיקולים כאן הם לפי המקרה המאוד קונקרטי, וצריך להכיר את הנפשות הפועלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ברור אם כך שזוהי טובת הילד. עדיין, לא נראה שהקושי שבמצב זה חמור מן הקשיים שאותם חווים ילדים במשפחות שעברו גירושים מכוערים, משפחות לא מטפחות ומשפחות פוגעניות. מדובר בחלק משמעותי מן המשפחות להן יצא לי להתוודע במידה כלשהי. עדיין, הרף לכפיה משפטית גבוה מכפי מקרים אלו בשל זכות היסוד של הורה לגדל את ילדיו כראות עיניו ויכולותיו. כך שלמרות שסביר שהחלטה זו מיטיבה עם הילד, אני נוטה לחשוב שלא נוצרה כאן עילה מספקת להתערבות מערכת החוק בתא המשפחתי. יש כאן גם אולי הנמכה תקדימית של רף ''טובת הילד'', זה שמעליו זכאית המדינה להתערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמת לב למשפט הבא? ==> השתיים מגדלות את הבן הבכור במשמורת משותפת, אך האם הביולוגית לא איפשרה לבת זוגה לשעבר להימצא בקשר עם הבן הצעיר. אני מפרש את העניין אחרת לחלוטין. יש כאן קליק בייט. הכותרת מציגה מידע חלקי שיוצר גימיק. 1. האח הבכור נמצא (לדוגמא, לא מכיר את הפרטים) שבוע אצל כל הורה, וההורה הראשון יכול כבר להגיד "תמסור לאחיך הצעיר כך וכך" 2. כל מה שההורה הראשון רוצה הוא להיות בקשר גם עם האח הצעיר, אבל ההורה השני לא מאפשר. לדבר על "התערבות מערכת החוק בתא המשפחתי" זה בעיני בדיחה. התא המשפחתי הזה הוא כבר מעורבב ומבוסס על הסכם משפטי. אני הייתי מסכם זאת כך: "בית המשפט נעתר לבקשת אחד ההורים לעדכן את הסדר המשמורת הקיים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל. במחשבה שניה ''זה בעיני בדיחה'' הוא קצת חריף מדי. הניסוח הזה פשוט שגוי לאור הפרטים המלאים של המקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כדי חוסר היכרות עם הפרטים, אני מגנה את התנהגות ההורה השני. אך דעתי בעינה עומדת באשר להתערבות ביהמ''ש במקרה זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע בדיוק מה השיקולים של בית המשפט, אבל מנקודת מבט מוסרית, הרציונל ברור בעיני. הורי הילד הם אלו שהחליטו להביא אותו לעולם/לאמץ אותו. ההחלטה הזאת היא שהופכת אותם להורים1, ולא סתם לתורמי זרע או פונדקאים. אולי זה יהיה יותר אינטואטיבי אם במקום הזכות להיות מעורב בחייו של הילד, נסתכל על אחריות כספית: אליס ורוברטה החליטו להביא ילד באמצעות תרומת זרע. אליס שותפה במשרד עו"ד מצליח ועובדת הרבה שעות. רוברטה עובדת בחצי משרה כמורה בבית ספר יסודי. שתיהן החליטו שרוברטה תהיה האם הביולוגית, כך שאליס תוכל להמשיך לעבוד כרגיל בזמן ההריון ותקופת ההתאוששות. לאחר ההפריה, אליס החליטה שהיא לא רוצה להיות אמא, ונפרדה מרוברטה. מפאת מצבה הכלכלי של רוברטה, ללא תמיכה של אליס היא תאלץ לגדל את הילד שלה בעוני. היא מחליטה לתבוע את אליס כדי שבית המשפט יכיר בה בתור אם הילד ויפסוק לה דמי מזונות (כמובן שהיא מוכנה גם לאפשר לאליס להיפגש עם הילד ולהיות מעורבת בחייו). _________________ 1 במקרה של הריון לא מתוכנן, מדובר בהחלטה לקיים יחסי מין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה זה אכן היה טעם בפסיקה לטובת רוברטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה ההחלטה הנכונה - אבל לא יכול להיות שזה יקח למערכת 7 שנים להגיע להחלטה בנושא כזה. 7 שבועות נשמע לי לאט, 7 חודשים גובל בעינוי דין. 7 שנים זה פשוט עוול. הטלת מטבע היתה מייצרת תוצאה טובה יותר לכל המעורבים (בגלל המהירות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה יש קונצנסוס כמעט כללי, מה שמבטיח שזה לא יתוקן לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י מחקר אמפירי שנערך באונ' ת"א, שופטים רבים לענייני משפחה אינם רואים את עצמם מחויבים לחוק ולכללים משפטיים, ומעדיפים במקום זאת לפסוק בהתאם לתחושתם של מה צודק וראוי. המחקר ניתוח כ-5,000 פסקי דין בין השנים 2009-2019 ומצא בהם אקטיביזם שיפוטי של ערכאות נמוכות, שמתעלם מן הדין הקיים ויוצר אי-בהירות והיעדר אחידות. הן מביאות לדוגמא את ריקון חזקת הגיל הרך תוך לוליינות השיפוטית וסתירה לוגית; כאוס מושגי שנוצר מסימון אותו הסדר במושגים משפטיים שונים לרבות על ידי שופטים שונים באותו מחוז ואותה שנה ואפילו של אותו השופט בפסקי דין שונים. בית המשפט העליון שנדרש לכך, יצר הלכה שרק הגבירה את הכאוס והביאה את הערכאות הנמוכות לפרש גם אותה באופן יצירתי, תוך מתן פסיקות סותרות. לפי הכתבה, שופטי המשפחה רואים את עצמם כאחראים להגשים מדיניות מהותית ועקרונות-על ראויים, תוך שהם הופכים את החוק לאות גוססת, אם לא מתה, כאשר הנפגעים הם בעיקר משפחות חלשות וילדים - נטעאל בנדל, ישראל היום אני מניח שאנקדוטות מייצגות עבור מסקנת המחקר הן לא אלו שמופיעות בכתבה. זה קצת מזכיר לי את משנתה של המשנה לשעבר ליועמ"ש: "חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים...התחום המשפטי הוא דוגמה לתחום שבו שולטת שפה משלו... לאדם מן היישוב, שאינו בעל השכלה משפטית, אין אפשרות אמיתית לפצחו. באופן הזה, מתאפשר המשכה של שליטת המומחים המרכזיים באופן קבלת ההחלטות". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |