בבחירות הראשונות עמד אחוז חסימה על רמתו הטבעית שהיא 0.83% (מנדט אחד), ולקראת הבחירות לכנסת השניה, ביולי 1951 הוא כבר הועמד על 1%. רק בשנת 1992 הוא הועלה שוב ל-1.5%, כאשר המפד"ל והתחיה נימקו את המהלך שיזמו בצורך לייצב את השלטון ולייעל את עבודת הכנסת שמנתה באותם הימים 20 סיעות. בבחירות שלאחר מכן נשארה מפלגת התחיה מחוץ לכנסת עם 1.2% מן הקולות, מה שאיפשר את הקמת ממשלת רבין. בשנת 2004 הועלה שוב אחוז החסימה ל-2%, ועשר שנים לאחר מכן, ביוזמת הליכוד, "ישראל ביתנו" ו"יש עתיד" הועמד אחוז החסימה על שיעורו הנוכחי - 3.25% (3.9 מנדטים) "כדי להגביר את המשילות ולמנוע התפלגויות יתר של סיעות בכנסת".
אחוז החסימה החדש הביא גם הוא לתוצאות שלא צפו יוזמיו. איחוד המפלגות הערביות הביא להן מספר שיא של חברי כנסת (13), לעומת אחוז שיא של קולות מבוזבזים (8.49%), ובכללם אלו של "זהות" ו"הימין החדש", מה שכנראה הכניס את ישראל לחמש מערכות בחירות רצופות. שיא הקולות המבוזבזים נשבר כבר בבחירות 2022 שהביאו להקמת הממשלה הנוכחית, אחרי שמר"צ, בל"ד ו"הבית היהודי" שלא עברו את אחוז החסימה נשארו מחוץ לכנסת.
מלבד הקטנת היציבות השלטונית והעלייה הדרמטית בשיעור המצביעים שאינם זוכים לייצוג, מראה ארץ כיצד גם טיעונים אחרים שנילוו להעלאות אחוז החסינה לא נתמכו ע"י המציאות הפוליטית הישראלית, ואיך מביא המצב הקיים לדינמיקות של הקצנה וסחטנות, מחד, אל מול פגיעה אפשרית בקולות מתונים שמתקשים לעשות את צעדם הראשון בכנסת מאידך.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש