 |
|
|
|
| חדשות • המערכת • יום א', 1/7/2001, 14:16 |
|
שלמה בן־עמי הודיע כי לא יתחרה על ראשות מפלגת העבודה בפריימריס בארבעה בספטמבר. מר בן־עמי מסר לתקשורת מכתב פומבי בו הסביר את עמדותיו.
להלן קטעים נבחרים מהמכתב הפומבי:
"מרגע כניסתי לפוליטיקה ביקשתי לאמר אמת לציבור. ניתחתי את האתגרים של ישראל במיטב הכלים שברשותי והשתדלתי לא להשפיל עיניים אל מול המסקנות. לכן, כאשר הדבר הוטל עלי ע"י ראש הממשלה ברק פעלתי, במסגרת מדיניות הממשלה, למען פתרון הבעיה הפלסטינאית שלא יטייח את המציאות הקשה שנוצרה כאן. אני משוכנע שהפתרון הקשה על פי המתווה שהובלנו אליו הוא פתרון נכון, בה במידה שהוא קשה וקורע לב. מרגע שובנו מקמפ־דיוויד לא חדלתי לאמר את האמיתות הללו לציבור.
אלא שערפאת הכריז מלחמה על ישראל. הוא גם מבקש להכתיב לה הסדר שאין עימו פשרה. הוא סטה מהעקרון של שטחים תמורת שלום והחזיר את הסכסוך למימד הקיומי שלו. סרבנות השלום של ערפאת היכתה מכה קשה את מחנה המרכז־שמאל. הימין אכן צדק בתחושותיו ובחרדותיו. אך אין בידיו פתרונות, לא צבאיים ולא מדיניים. ואף שהשמאל טעה טעות מרה בזלזול בחרדות עממיות ובסלחנות יתר כלפי כוונות הפלסטינאים והעולם הערבי, אין לי ספק שהפתרון שגיבשנו הוא הפתרון הנכון שהעמים יחזרו אליו, אך לדאבון הלב רק אחרי שפיכות דמים נוספת ומיותרת.
עלינו לחתור להסדר מדיני קשה תוך היפרדות אמיתית מהפלסטינאים. עלינו לעשות זאת תוך הסתייעות בקהיליה הבין־לאומית, בהסדר כפוי, אך כזה שעקרונותיו יהיו מקובלים עלינו. העקרונות הללו הם, כאמור, אלה שאותם הובלנו כממשלה. אני מודע לכך שדעת הקהל אינה בשלה היום – כאמור, בעיקר בגלל המלחמה שערפאת הכריז עלינו – לקבל את הפתרון הזה.
בן־עמי התייחס במכתבו גם להתמודדות במפלגת העבודה:
"אני מוכן להתמודד כדי לנצח וכדי להוביל דרך מדינית וכלכלית־חברתית, אך לא כדי להיות ראש מחנה שאיננו מקבל את מנהיגותו של המנצח. לתרבות הפוליטית הקלוקלת הזאת של מחנות צריך לשים קץ, ואני אינני רוצה לתת לה יד.
כפי שהיא נראית היום, ההתמודדות אינה על דרך – שני המועמדים מדברים על היבלעות בתוך גוש ליכוד־עבודה נטול אישיות מוגדרת – אלא על ארגון ועל התארגנות כוחנית גרידא. כמה עצוב שזה קורה דווקא בשעה שהתווית דרך נותנת תקווה הוא מה שהמרכז־שמאל הישראלי זקוק לו יותר מכל. אני מבין את כמיהת הציבור לאחדות לאומית, אך אין בכמיהה הזאת דרך, וחשוב יותר גם אין עימה פיתרון. ההיבלעות במודע של מפלגת העבודה במערך פוליטי־מדיני שמודה מראש שהוא איננו חותר לפתרון הסכסוך וגם לא להתווית אלטרנטיבה כלכלית־חברתית הוא עניין חמור מן הטעם הפוליטי, וחשוב יותר, גם מן הטעם הלאומי."
|
קישורים
|
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש