חוק השב''כ אושר בכנסת 885
הכנסת אישרה אמש (ב') את חוק השב"כ, המסדיר את סמכויותיו ודרכי פעולתו של שרות הביטחון הכללי.

בחוק החדש לא נכלל הסעיף המתיר הפעלת לחץ פיזי מתון על נחקרים, שהופיע בהצעת החוק המקורית. שר המשפטים, מאיר שטרית, אמר: "כאשר הצגתי את החוק הבהרתי שלא יחוקק חוק שיאשר עינויים בישראל. אין צורך בסעיף הזה ואני לא מכיר חוק כזה בעולם."

סעיף 19 בחוק אוסר על פרסום כל חומר הקשור בשב"כ, גם אם יש בו עניין לציבור. סיעת מרצ התנגדה לחוק בשל סעיף זה. "לא היינו יכולים להסכים לאפשרות שמפרסם ירצה שלוש שנות מאסר אם יפרסם פרשייה עלומה הקשורה בשב"כ" אמר יו"ר מרצ יוסי שריד לאחר אישור החוק. "לפי הסעיף הזה בחוק לא היה ניתן לדוגמא, לפרסם משהו שמבהיר את חלקו של אהוד יתום בפרשת קו 300. זהו סעיף מסוכן המאפשר לראש הממשלה, אם ירצה, להתיר מעשים שלא יעשו, ששמש הפרסום צריכה לשזוף אותם כדי לבער ולחטא אותם".

קישורים
Ynet
הארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הצליח 56703
אז מה, באמת כולם ידונו עכשיו בסעיף 19 חסר-החשיבות ולא בחוק השב"כ? נראה כמו מהלך מחוכם למדי של מישהו שרוצה שלא ידונו בחוק.
הצליח 56708
יש לי עכשיו מבחנים ללמוד אליהם, אז ראיתי ערוץ 33 לכמה דקות. בדיוק דיברו על החוק הזה.
מה שאולי נחמד להוסיף בקשר לתגובה שלך, זה שהתרגיל דווקא בא מהכיוון ההפוך לזה הצפוי ("נעביר את החוק מתחת לויכוחים על סעיף 19"). הגרעין הקשה של המתנגדים התנגד לכל הניסוחים ותמך בכל ההסתייגויות, ללא יוצא מן הכלל. דווקא הם נאחזים בסעיף 19 הזה, כדי לא להתפס כאנטי ביטחוניסטים אלא כלוחמי חופש הציבור לדעת.

אפשר להגיד על זה שני דברים:
א. כנראה שככה זה עובד בכל חוק, ובכל החלטה מדינית. כשרוצים להציג דילמה בפני הציבור מפשטים אותה לכדי נקודת מחלוקת אחת פשוטה, ונותנים לציבור להסתדר בעדרים הרגילים שלו. הקונפליקט מוגדר היטב, בעיקר בגלל שהסיעות השונות מכריזות על עמדתן ואז כל אחד בוחר את העמדה שלו בהתאם לצירופי האותיות החביבים עליו - אמת, מחל, מרצ, ט, שס וכדומה.
ב. מה שיוצא מזה זה שבעצם, זכות הציבור לדעת היא באמת קשקוש לא מהותי.
ג. אז למה באמת דווקא סעיף 19? אולי כי הח"כים המתנגדים יודעים שהעיתונות והטלוויזיה חיות על ההדלפות הידידותיות למשתמש של הרשויות הבטחוניות, ושהן צד בעניין. אפשר לסמוך עליהן שיפמפמו את הדילמה הזאת. הם יכוננו את הדילמה על ציר "חופש הביטוי הוא ערך אני אדם נאור מה עושים במרתפים החשוכים" לעומת "טובי בחורינו מניעת פיגועים אנחנו במלחמה". טוב, אני כמובן בחור נאור ומה עושים שם במרתפים החשוכים, אז אני יודע איפה העמידו אותי בדילמה הזאת. זה נחמד להיות פיון.
הצליח 56813
אז אם אתה כל-כך יודע, אולי תפרט עבורנו דברים בעיתיים אחרים עם החוק הזה? היחיד שאני הכרתי היה עניין העינויים, וזה הרי ירד מהפרק.
הכי אוף טופיק שאפשר 57313
לדובי-טל: אני כותבת פה תגובה למשהו שדותן
כתב ב"מודל החייתי". ההטענה שם הפכה להיות כ"כ איטית, אולי בכל זאת תעשו משהו בנדון?(לפצל אחרי 500 תגובות, או... משהו).

לדותן, (אם במקרה תראה את זה):

בעניין המלה "הומניות"- אין לי עניין בוויכוחים סמנטיים, בוודאי לא כשמדובר על מה שנראה בעיניי כסבל של יצורים חיים.
בשבילי השפה אינה אלא כלי להעברת מסרים. כלי לא מדוייק, ש/לעולם/ אינו מבטא את המציאות עצמה. אומנם, כדאי לשאוף לא להתרחק ממנה יותר מדי...
אז- אם הבנת את /כוונתי/ (וזה מה שהיה חשוב לי שם) והבעייה שלך היא עם מונח כזה או אחר, אנא הצע לי מונח חליפי, שישאיר לך טעם מתוק בפה, ועדיין יגיד את מה שרציתי להגיד, ואשמח לאמצו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים