בחזרה לעתיד 129
עכשיו, כשנרגעו תרועות הפסטיבלים, טל כהן מרשה לעצמו להרהר על משמעות שנת 2000 עבור אוהדי המדע הבדיוני.

שנת 1984 עוררה רגשות מעורבים בקרב חוגי חובבי הספרות. שלושים וחמש שנה לאחר תחזיתו הקודרת של אורוול, עוד לא היה ברור אם תתממש; לפחות היה ברור שאם כן, הרי שהדבר ידרוש זמן רב יותר מזה שצפה המחבר. דבר דומה קורה כעת לספרי מדע־בדיוני קלאסיים רבים.

יש משהו מוזר במספרה הסידורי של השנה הזאת, "2000". נכון, היא כאן והיא עכשיו, אולם במשך שנים הורגלנו לחשוב ש-"2000" זה העתיד. אלפיים זה רחוק, זה במאה העשרים־ואחת, וזה (בדרך־כלל) טוב יותר. כל מוסד עסקי שרצה לשוות לעצמו תדמית עתידנית או מרחיקת־ראות צירף "2000" לשמו - החל מירחוני מדע בדיוני ("פנטזיה 2000"), דרך פרוייקטים ממשלתיים לתכנון עתיד החינוך ("פורום 2000") וכלה במועדוני ביליארד מפוקפקים ("אפולו 2000"). אני מניח שכעת כולם בדרך לרשם החברות ו/או לייצרני שלטים, אם כדי לדחות קצת את העתיד ("פנטזיה 2100"?) ואם כדי להיות גאים במורשתם הוותיקה ("אפולו, נוסד: 1972").

לחובבי המדע הבדיוני יש בכלל סיבה לחייך. הגענו לזמן התרחשותם של המאורעות עליהם קראנו לפני שנים. לצערנו (או במקרה של אורוול ודומיו, לשמחתנו), מרבית התחזיות סיפקו תאריכים מוקדמים יחסית - כלומר, העתיד עדיין לא כאן.



אולי הדוגמה הבולטת ביותר היא "2001: אודיסיאה בחלל" של ארתור צ'ארלס קלארק, שהתפרסם בעיקר כסרט שהפיק קלארק עם במאי הקולנוע המנוח סטנלי קיובריק. יתכן ובמשך השנה הקרובה נגלה את "חותמם" של מבקרים מן העבר הרחוק על הירח; לא אתיימר לחזות זאת. מה שכן אוכל לומר, בוודאות מלאה, היא שלמחשב כמו HAL אין כל סיכוי שנגיע עד התאריך הנקוב. למעשה, יום "הפעלתו" של HAL מוזכר בספר כ-‏12 בינואר, 1997, ובתאריך זה היו מי שדאגו לחגוג את מסיבת יום־ההולדת. החודש יקירינו קורא השפתיים אמור היה לחגוג את יום הולדתו השלישי - והטכנולוגיה, אבוי, עדיין רחוקה.

ספר מופלא אחר שהגיע זמנו הוא "רשימות מן המאדים" של ריי בראדבורי. הספר הוא אוסף סיפורים קצרים, מקושרים בקשרים הנעים מקשר עלילתי מובהק ועד קשרים מקריים כמעט. הסיפורים השונים נכתבו במהלך שנות הארבעים והחמישים (של המאה הקודמת - המאה העשרים), ולכל סיפור מוצמד חודש, בו לכאורה יתרחש. הסיפור הראשון, "קיץ רקטי", אורכו פחות מעמוד. הוא יתרחש/מתרחש/התרחש לפני שנה, בינואר 1999, כאשר החום הנפלט מרקטות הממריאות אל המאדים הפך את החורף באוהיו לקיץ לא־צפוי. (מה באמת הזמן המתאים לתיאור סיפור שכזה, שנכתב בעבר על עתיד שכיום הוא ההווה? דאגלס אדאמס דן בבעית זמני הדיבור בהקשר של מסע בזמן, ואכן לקריאת ספרי מד"ב ישנים כיום יש דמיון לא מועט למסע שכזה).

באפריל 2000 (רק עוד שלושה חודשים), על־פי ה"רשימות", תגיע המשלחת השלישית, בפיקודו של קפטן ג'ון בלק, אל המאדים - ותפגוש שם את עברה. בהתחשב ב"הצלחות" האחרונות של NASA בטיולים, אפילו לא מאוישים, אל הכוכב האדום, הסיכוי למשלחת שכזו נראה זניח. ובאוגוסט 2001, עדיין עתיד אבל כבר לא־כל־כך רחוק, תגיע המשלחת הרביעית, ותגלה את גודל האסון - אסון שיאפשר לבני האדם לאכלס את הכוכב.

בכלל, על־פי האורים והתומים של המד"ב - היינליין, אסימוב, קלארק, בראדבורי וחבריהם - כבר היינו אמורים מזמן לישב את מרבית מערכת השמש, או לפחות את חלקה. וזאת, מבלי להזכיר את כותבי הפנטזיה של הז'אנר - כמו למשל אדגר רייס ביראהוס (שהתפרסם בעיקר ככותב "טרזן") וסיפורי המאדים שלו, כגון "הנסיכה ממאדים" (1917) ואחרים.

בתחום הטכנולוגיה, לא רק שפספסנו את HAL, אלא שגם כותבים אחרים חזו (חלקם ברצינות, חלקם לצורך הדיון, וחלקם סתם בחוסר מקצועיות) התקדמויות מעניינות בתחום הבינה המלאכותית עד שנת 2000. ספרי ה"רובוטים" של אסימוב לא כוללים תאריכים מדוייקים, אולם מה לגבי האנדרואידים שמתאר פיליפ ק. דיק בספרו "האם אנדרואידים חולמים על כבשים אלקטרוניות"? הספר, שהווה בסיס לסרט "בלייד ראנר", מתרחש בשנת 2019, אולם ניתן להבין ממנו כי חיות־מחמד מלאכותיות קיימות כבר מזמן, וגם אנדרואידים, שכמעט ולא ניתן להבדילם מבני־אדם (וזהו לב־ליבו של הסיפור) נמצאים בשטח כבר זמן רב. ובמציאות? למעט AIBO, הכלב המלאכותי של סוני שאיש לא יטעה בינו לבין בן־כלבה אמיתי, אין על מה לדבר.



לעומת זאת, יש נבואות שכדאי לשמוח כי לא התרחשו. הזכרתי כבר את "1984", אולם העולם המתואר שם נראה ידידותי לעומת "היסטורית העתיד" שטבע אולף סטפלדון בספרו "First and Last Men". הספר, שנכתב בתקופה שבין מלחמות העולם (פורסם ב-‏1931), טווה היסטוריה של עתיד עקוב מדם. ראית העתיד של סטפלדון מפחידה לעיתים בחדותה: כך למשל הוא חוזה את השפעת האמריקניזציה על העולם. אותה "אומה צעירה", כפי שהוא מכנה אותה, למרות שיצרה טוב וגם רע, הפיצה לעולם כולו בעיקר את הרע והרדוד, בשל אמצעי ההפצה - כלי התקשורת ההמונית. (משעשע לקרוא את תיאורו של הנשיא האמריקאי, כריזמטי ונשוי, מתפתל אל מול המיקרופונים כשהוא מסביר את יחסיו עם אישה מסוימת, יחסים שנחשפו במטרה להפילו מעמדת הכח. הנשיא אפילו טוען שיחסים אלו לא היו בגידה באישתו... כמעט ציפיתי לקרוא את הציטוט המדויק, "I did not have sex with that woman".) לשנת 2000 חוזה סטפלדון את מלחמת רוסיה־גרמניה, בה מובסת האומה הרוסית; וזאת לאחר מלחמת אנגליה־צרפת של סוף המאה העשרים. אחר־כך תבוא המלחמה היורו־אמריקאית, בה משמידה ארה"ב את אירופה כולה בנשק ביולוגי מחריד. סטפלדון, שלא ידע כי לפניו מלחמת־עולם נוספת (במציאות), התייחס לזו הראשונה סתם בתור "המלחמה האירופאית", והמלחמות הבאות אחריה יהיו, לפי תחזיותיו, נוראות בהרבה.

עתיד קודר בשנת 2000 מוזכר בספרים רבים אחרים - ספרי "סייבר־פאנק", למשל, אותו תת־ז'אנר שייסד וויליאם גיבסון. נראה כי חלק מהתחזיות הקודרות אכן התממשו. למרות שאינו ספר סייבר־פאנק, העולם המתואר ב-"Stand on Zanzibar" (ג'ון בראנר, 1968) הוא קודר ומפחיד למדי. הוא מפחיד עוד יותר כשאתם מבינים עד כמה הוא קרוב לעולם של היום; והספר מדבר, ככלות הכל, על שנת 2010 - ממש מעבר לפינה. אין בו דבר כמעט שניתן לומר בוודאות שלא יקום ולא יהיה: מלחמה קרה בין המערב למזרח הרחוק, בתחום הפוליטי. צפיפות מחמירה והולכת. רדידות תרבותית איומה. תאגידי ענק המנהלים ממשלות. תוכניות טלוויזיה בכיכוב הצופים, דבר המאפשר למפרסמים שליטה מופלאה בקהל. וכמובן, שלמנעזר, אותו מחשב־על שלא ממש יודע בעצמו אם הוא מודע.

בספר, לפחות, הסוף טוב.



את אחד מסיפורי המד"ב המשעשעים ביותר שנכתבו ב-‏1979 כתב גרגורי בנפורד. הסיפור נקרא "Time Shards", והוא דן במה שבנפורד חזה נכונה שתהיה אחת האובססיות של סוף האלף: סגירת "קפסולות זמן" עם פיסות מימי חיינו, ואוסף עצות שימושיות, עבור הדורות הבאים. בסיפור, מצליח מדען לשחזר הקלטה מלפני אלפי שנים, שנוצרה בטעות: כדר חרס דיבר עם חברו בעת יצירת כד, והחרס תפקד (מבלי שידעו) כמקול, מקליט את שיחתם. המדען, שמאזין ל"אוסף עצות שימושיות עבור הדורות הבאים" - איך לשמור על עדר כבשים, למשל - מבין עד כמה העיסוק במסרים לעתיד הוא פתטי.



לסיכום, אנחנו חיים בזמנים מעניינים - אם לא בזכות עצמם, הרי שלפחות בזכות מה שנובא אודותם. בכל פעם שאתם קוראים ספר מד"ב "קלאסי", שימו לב לתאריכים - אחרי הכל, אנו חיים, עבור אותם סופרים, "בעתיד". אולי היום בדיוק פלשו אנשי המאדים, או שהיום בדיוק יום־ההולדת של סוזן קאלוין או לואי וו, למשל. מזל טוב!

קישורים
פנטזיה 2000 - הירחון המיתולוגי חזר במהדורה "און־ליין"
מסיבת יום־ההולדת של HAL
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

השנים חולפות מהר... 1871
כמה הערות:

* למעשה, רוב סיפוריו של פיליפ ק. דיק (שנכתבו, כפי שציינת, בשנות החמישים, השישים והשבעים) מתרחשים בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה. אחת הסיבות לכך היא ש-PKD כיוון לכתוב על הנעשה בהווה, והשתמש במד"ב רק ככלי להעברת המסר. זוהי בהחלט הרגשה מוזרה לקרוא סיפור מד"ב המתרחש בעבר - חוויה מומלצת, לדעתי. PKD מספק ממנה לרוב.
* שים לב לנטייה מעניינת במד"ב (למיטב ידיעתי) - ככל שהשנים מתקדמות, כל גוברת נטיית הסופרים לעמעם את תקופת הזמן בה מתרחשים הסיפורים. אם סיפורי תור הזהב של המד"ב נהגו לציין שנים מדוייקות כדבר שבשגרה, הרי שהיום נהוג בעיקר לרמוז. "המחצית השנייה של המאה ה-‏21", "תחילת המאה ה-‏23" וכו'.
* אני לא בטוח, אבל נדמה לי שתאריך הולדתו של הייווד פלויד (מ- "2001") מקביל, פחות או יותר, לזה של אחי הצעיר. דברים כאלו עושים נפלאות לשינוי תפיסת הזמן. נסה ותהנה.
השנים חולפות מהר... 1872
על ה"נפלאות" האלה בדיוק דיברתי...

סופרי מד"ב גם נמנעים כיום לחלוטין מלנסות ולתאר כיצד יראו מחשבים בעתיד היותר-רחוק-ממחרתיים.

אגב, לא מד"ב בכלל, אבל ב-Briefcase Full of Blues מנבא ג'ייק בלוז (בשנת 1978) כי בשנת 2006 (או-טו-טו) נוכל למצוא תקליטי בלוז רק על מדף המוזיקה הקלאסית של הסיפריה העירונית...
תוספת משלי 1873
זה לא בדיוק הנושא של המאמר אבל זכור לי כששיחקתי SHADOWRUN חשבי שאני האמיתי אהיה בן 70+ בזמן שהמשחק אמור להתרחש (2050 בערך) כלומר אני יכול להיות הסבא של הדמות שאני משחק. "My grandchild , the troll ".
עוד על תחזיות לעתיד 1893
ב"מגזין ממון" של היום יש כתבה על מקצועות שיעלמו בעתיד, שישתנו עם הזמן, או שיווצרו בעוד מספר שנים. בין המקצועות שיעלמו, לטענת הכותב, יהיו מהזכירות והמזכירים, שיוחלפו, לטענתו, ב"סוכן מידע ממוחשב", שיבצע הוראות כמו הזמנת כרטיסי טיסה או כתיבת מכתבים ושליחתם ליעדם. גם המתכנתים יעלמו, לדעת העתידן ד"ר דוד פסיג, שכן יהיו תוכנות שיתכנתו תוכנות אחרות. אני אישית תמיד ספקן לגבי כל שימוש בטיעון של "מחשבים חכמים". מחשב שיחליף מזכירה? עם האינטיליגנציה של מחשבים כפי שהיא מתקדמת בימינו, בעוד 20 שנה, המחשב החכם ביותר עדיין לא יוכל לעשות עבודה של המזכיר/ה המטומטם/ת ביותר...

המטופש בכתבה הזאת הוא שבתחתית העמוד ישנה עובדה "משעשעת" שאמורה להטיל ספק בכל הכתבה - נאמר שם כי "לפני 100 שנה חזה עתידן בריטי שהבעיה שתעסיק את האנושות במאה ה-‏20 תהיה איך להתמודד עם צואת סוסים. יותר אנשים ייסעו אל מקומות העבודה בכרכרות, והרחובות יתמלאו בפרש חיות." נו, אז צחקנו על העתידן הבריטי. יופי. אבל הוא צדק. לא, אין לנו כמויות אדירות של הפרשות סוסים, אבל הוא פספס רק את יצירת המכונית. הוא צדק בחיזוי הנטייה המתרחבת לנסוע מרחקים גדולים יותר למקום העבודה, וצדק בחיזוי הכמות הגדלה של הזיהום המתלווה לכך. הוא שגה בסוג הזיהום. לדעתי האישית, החיזוי שלו היה מדוייק בהרבה ממרבית התחזיות שנותנים לנו אנשים (גם במד"ב, וגם בכתבה האמורה), שמניחות התפתחות מהפכנית במחשבים. המחשב הכי חכם שיש לנו היום, אינו יותר חכם מתולעת ממוצעת, וגם אם ימשיך קצב ההתפתחות של המחשבים, יש עוד זמן רב עד שמחשב יוכל לעשות עבודה שאינה מתוכנתת מראש ומפורשת.

(אגב, בגליון הקודם של גלילאו (אוק'-נוב'), היה מאמר על מחשבים שיכולים ליצור עבודות "יצירתיות", כמו פרסומות, ברמה העולה על זו של האדם הממוצע. מדובר כאן לא בהוכחה שמחשבים הם חכמים, אלא שהפרסומות הן יותר פשוטות משאנו נוטים לחשוב.)
עוד על תחזיות לעתיד 1898
על העלמות המתכנתים ניבאו כבר שיצאה שפת פורטראן – עכשיו לא צריך לתכנת (קרי: לכתוב באסמבלי), מספיק להגיד למחשב מה לעשות! (קרי: לכתוב בפורטרן).

אז אני לא דואג לפרנסתי בעשרים השנה הקרובות.

לגבי מזכירה חכמה, הרי שמזכירה כיום פשוט עושה יותר, משום שהיא נעזרת במחשב. אבל אף טכנולוגיה קיימת לא יכולה להחליף מזכירה טובה, ואם כן תגיע טכנולוגיה כזאת, הרי שמזכירה אישית (או מזכיר אישי. איזה סקסיסט מגעיל אני) יהפוך לסמל סטטוס לעשירים ("אני לא מדבר עם המחשב שלי, המזכיר שלי עושה זאת עבורי").

עובדה היא כי 200 שנה לאחר התחלת התיעוש, מקצוע הפועל טרם נעלם.

ובאשר לד"ר דוד פסיג ספציפית, הייתי ממליץ, בעדינות, לא ליחס חשיבות רבה מדי לדבריו.
עוד על תחזיות לעתיד 1903
למה, מה עשה לך דר' פסיג, העתידן הבלתי מזיק ברובו?

בכל אופן, ההודעה שלך הזכירה לי קטע שכבר הספקתי לשכוח, מספרו המצוין "Being Digital" של ניקולאס נגרופונטי, נביא הסוכנים החכמים והלבישים (wearables) למיניהם. בספר מספר נגרופונטי על מכשיר וידאו חדש שרכש, בעל ממשק משתמש חדיש ומהפכני שמסוגל להבין פקודות כמו "תראה לי את הסרט עם דה-נירו שהקלטתי לפני שבוע, ואל תשכח בסוף לסדר הקלטה בערב לסדרה הזאת שאני אוהב, נו, איך קוראים לה" וכו' וכו'. נגרופונטי פוקד ככל שיעלה על רוחו - והמכשיר מבצע בלי להתבלבל.

בסופו של דבר מגלה נגרופונטי לקוראים ההמומים שהממשק המופלא הזה הוא בעצם בנו בן החמש שמפעיל עבורו את הוידאו.

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1904
פסיג? שום דבר אישי ממש, אבל יש לי משהו נגד אנשים המעיזים לקרוא לעצמם "עתידנים" – אין נביא בעירו, הנבואה ניתנה לשוטים, וכל זה. מה גם שמעט מאד מתחזיותיו נראות לי רציניות; מעט מאד מתחזיותיו מקוריות; והחיתוך של שתי הקבוצות הנ"ל זעום ממש.

ואגב, הקטע הנ"ל מספרו של נגרפונטי אכן מלבב; אלא שהספר ככלל היה מאכזב למדי, בעיקר למי שכבר קרא מעט מכתביו.
עוד על תחזיות לעתיד 1907
נו, על טעם ועל ריח רק דביל יתווכח. לגבי דר' פסיג והעתידנים באופן כללי, אני חושב שעתידן איננו אמור לדעת את העתיד, ולכן אין בלבי דבר על ציבור העתידנים. אתגריו של העתידן לטווח הקרוב-בינוני הם ניתוח טרנדים בהווה ע"י העברתם במודלים של הרחבה והוספת מימדים חדשים כדי לנסות ולנחש לאן יתפתחו, תוך לקיחה בחשבון של גורמים חיצוניים משפיעים ברמה הגלובלית. זוהי טכניקה כמו כל טכניקה, ולאורך זמן היא יכולה להניב תוצאות טובות יותר מאשר ניחוש עיוור. העתידנים לטווח הארוך, לעומת זאת, נדונו מראש לכשלון בניבוי ממש. לכן תפקידם של אלה מתמצה (מבחינתי, כמובן) בהבאת רעיונות מקוריים ש"יפתחו את הראש" לקהל השומעים וישחררו אותם מהקבעונות הרגילים, במסגרת סיעור-מוחות או כל נסיון לייצר רעיונות חדשים ומקוריים. גם כאן ישנן לא מעט טכניקות שהסיכוי שלהן להניב פירות אפקטיביים גדול מהסיכוי לייצר רעיונות כאלה בטכניקות של brute force.

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1908
ב''כנס העתידנים'' של סטניסלב לם, הוא מתאר את השיטה של הפוטורולינגוויסטים (או איך שלא קראו להם) - לוקחים מילים קיימות, מעוותים אותן, משנים אותן, מעבירים אותן אבולוציה מזורזת, ולפי התוצאה מנסים לחשוב איזה מין שימושים יכולים להיות למילה הזאת - ומכאן, איזה דברים יהיו בעתיד (אם אני לא טועה, ניתנה שם הדוגמא של חד-רגל, או משהו כזה). כמובן שאצל לם מדובר בפארודיה על העתידנות, אבל הפארודיה הזאת אינה מרוחקת מהמקור...
עוד על תחזיות לעתיד 1910
יש כל מיני אסכולות ושיטות מתודיות ליצירת רעיונות המצאתיים למוצרים עתידיים. יש למשל בחור אחד בשם אדוארד דה-בונו שמעביר סמינרים וכותב ספרים על טכניקות פיתוח חשיבה המצאתית, ועל המושג שהוא המציא וקרא לו "Lateral Thinking", שאין לי מושג איך לתרגם לעברית. דה-בונו הוא אחד מאלה שהביא לישיבות סיעור המוחות את טכניקת המלה הרנדומלית, שנשמעת מאד טפשית אבל מניבה תוצאות מצוינות (מנסיון).

שיטת המלה הרנדומלית מסתכלת על המוח האנושי כמו על תלולית קטנה של ג'לי, ועל כל רעיון כמו זרם דק של מים רותחים שנמזג על הג'לי הזה מלמעלה. הזרם הראשון ייצור לו מין שביל קטן בשולי התלולית ויזרום דרכו, והשני והשלישי באופן טבעי ייטו לתוך הנתיב שפילס להם הזרם הראשון ורק ירחיבו ויעמיקו אותו, אבל בדרך כלל לא ייצרו לעצמם שבילים חדשים. דה בונו טוען שאם נכריח את המוח לחשוב על מלה רנדומלית (בדרך כלל מגרילים אותה סתם מאיזה מילון), אנחנו יוצרים באופן מלאכותי שביל חדש בתלולית הג'לי שלנו, ובצורה כזאת מגדילים את הסיכוי להגיע לרעיון מקורי. גם אני לא האמנתי עד שלא ניסיתי, אבל השיטה הזאת הניבה עשרות רעיונות מקוריים בדיונים שהגיעו לנקודה שבה לאף אחד כבר אין יותר מה להגיד. פותחים מילון, מגרילים מלה, חושבים עליה דקה או שתיים, ופתאום לכולם יש רעיון חדש.

כך גם עם העתידנים. המשחקים שתיארת עם מלה שמשנים אותה ומעוותים אותה הם בסופו של דבר כלים שמכריחים את המוח שלנו לצאת ממסלולי החשיבה הרגילים שלו ולחשוב קצת "לצדדים", או באופן לטרלי, כפי שמלמדים דה-בונו ואחרים שנחשבים למומחים רציניים מאד בתחום פיתוח החשיבה ההמצאתית והיצירתיות.

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1912
הכל טוב ויפה, אלא שהעתידן בו אנו דנים כרגע לא ממש מרחיב כיווני מחשבה. לפחות לא אצלי. הוא גם לא מתיימר להיות כזה. ומה שממש מציק לי אצלו (אולי זאת לא אשמתו אלא אשמת העיתונאי שמראיין אותו או העורך, אבל זה קבוע אז הוא יכל לפעול לתיקון העניין) -- הוא מציג את תחזיותיו כעובדות מוגמרות. לא ''יתכן ובעתיד'', אלא ''בעתיד''. פתאטי.
עוד על תחזיות לעתיד 1913
אז זהו, שהוא כן. מעולם לא פגשתי את דר' פסיג באופן אישי, אבל למיטב ידיעתי הוא מבלה את השנה האחרונה בקליפורניה כיועץ של מספר חברות היי-טק בעמק הסיליקון. התפקיד שלו הוא לא לספר לחברות הללו מה יהיה בעתיד, אלא לעזור לאנשי המו"פ שלהן להרחיב את כיווני המחשבה שלהם לנתיבים חדשים ומקוריים, באמצעות טכניקות כמו זו שהזכרתי ועוד הרבה אחרות, יחד עם אנליזות של הטרנדים הטכנולוגיים המסתמנים היום בשוק.

לגבי הצגת תחזיותיו כעובדות מוגמרות - אני מתייחס לזה סתם כטקטיקה שיווקית שכמו כל טקטיקה אחרת עובדת טוב רק על חלק מהאנשים. :-)

אסף
עוד על תחזיות לעתיד 1914
אינני מכיר את דר' פסיג מעבר לכתיבתו ב''ידיעות''. אם אכן הוא טוב במקצועו -- קטונתי מלקבוע. באשר לכתיבתו בידיעות, הרי שהיא מעליבה את האינטיליגנציה של הקורא -- בתנאי שיש לו כזאת.
בחזרה לעבר 1902
ראיית המד"ב ככלי לחיזוי העתיד הנה, לדעתי, פשטנית ומטעה. עיסוקו של המד"ב אינו בניבוי אלא באפשרי (שים לב - לאו דוקא *עתיד*, אלא גם עבר והווה אפשריים) ובבלתי אפשרי (לפחות לא ביקומנו אנו). תכונה זו מאפשרת ליצירת המד"ב לבחון את גבולות המדיום בו נוצרה בפרט והאמנות בכלל, ולהאיר נושאים אליהם קשה היה להגיע בדרך אחרת.
תחזיות העתיד הן רק תוצר לוואי של המד"ב, וערכן פעוט. שים לב כי רוב התחזיות המוצלחות בתחום נחזו במאה ה- 19 או בתחילת ה-‏20. הסיבה: בתקופה זו עדיין יכול היה אדם משכיל להקיף בידיעותיו חלק גדול מן הידע המדעי/טכני העדכני ביותר של זמנו. כיום לא תוכל להיות מעודכן לחלוטין אפילו בתחום כללי אחד ויחיד, שכן מספר תתי-התחומים גדול, וכמות האינפורמציה אדירה. לכן "עתידן" הוא מושג שאבד עליו הכלח - לפחות עד שיצליחו לבנות את HAL סוף סוף.
Worms ain"t that smart 1933
[Hope you do not mind the English in this fine mag.]
Mind you, worms ain"t that smart.

It seems to me that when you say _smartest_, you mean your local Pentium III machine (or something close).

How up-to-date are you on AI projects? It so happens that advanced projects, such as CYC (developed by Doug Lenat and team, at CyCorp), are far more advanced than worms (albeit they are a little behind on their biological process management...)

CYC has abilities that emulate common sense to a degree that enables it to understand complicated sentences (aka natural language parsing) and make non-trivial associations and inferences based on its input.

It is true that AI research is still far from HAL or anything *remotely* close to it. But it is *not* true that AI today has pathetic achievements.

Your comparison to a worm reeks of journalistic tendencies to belittle-or-aggrandize-no-matter-what.

Hope this serves to change an opinion for some of you.

S.
פרטים נוספים 1919
ראשית כל, מאמר משעשע במיוחד. שנית, גם אסימוב, על אף הקרדיט שנתת לו על חוסר ציון השנים המדויקות, נטה להקלע לשגיאות מביכות, לשני הכיוונים בו זמנית- סוזן קאלווין, אשר כבר נזכרה אצלך, היא ילידת שנת 1982, שהיא גם שנת ההקמה של חברת "יו.אס. רובוטיקס" (למישהו מוכר השם הזה?). בשנת 1996 כבר ייצרה החברה בגרסתה האסימובית רובוט-שמרטף חביב בשם רובי, בעוד שמקבילתה הממשית הסתפקה במודמים במהירות 28,800. בינתיים, אגב, האנושות החלה לישב כוכבים אחרים תוך שימוש בחלליות המזנקות בניגוד גמור לאיינשטין. לאחר הפיתוחים השוליים הללו, האנושות התעכבה כ-‏1000 שנה עד פיתוח רובוטים דמויי אדם (מה כל כך מסובך בזה? את המוח כבר היה לכם!), וכ-‏20000 שנה נוספות עד לתגלית המדעית הבאה שלה, שהיא כבידה מלאכותית. בכל הזמן הזה, אגב, לא הצליחה האנושות להמציא מחשבים בעלי כונן קשיח או רשתות מחשבים, והמקבילה שלה למחשב אישי היתה מכשיר הדומה לוידאו אשר מקרין טקסט מתוך גבישים. "הנבואה היא לשוטים"? נכון. אפילו אם הם אמיצים ועזי רוח, ומעל לכל, יפהפיים להפליא :)
פרטים נוספים 1924
אופס - לגבי קלוין, אתה צודק, כמובן. היא כבר בת 20 כמעט.

מבחינה טכנית, סיפורי הרובוטים של אסימוב תמיד היו על כרעי תרנגולת. לא רק ההתקדמות הטכנולוגית, אלא גם "שלושת החוקים" ובאופן כללי דרכי פעולתו של "המוח הפוזיטרוני".

החברה בספריו של אסימוב נקראה
U.S. Robots and Mechanical Men
והחברה (האמיתית) למודמים שנקראת על שמה היא
U.S. Robotics

באופן דומה, יש לי חשד שהארגון לאיכות הסביבה Global Releaf נקרא על-שם Global Relieve (או להיפך) מהספרים של ג'ון בראנר. מישהו מכיר מקרים דומים?

ואגב שמות חברות, הסיפור General Services (היינליין, מתוך "הגבעות הירוקות של הארץ") הוא ההצגה המהנה ביותר שקראתי של המצאת כבידה מלאכותית (כמובן, מבלי להכנס לפרטים טכניים).
פרטים נוספים 1939
סליחה על השגיאה הקלה בשמה של החברה, את הספר (I, Robot) קראתי באנגלית לפני כמה שנים טובות, ומאז שהשאלתי אותו למישהו שלא גילה ענין מיוחד בהחזרתו, התעמקתי בגרסה העברית.

היינלין גם הוא אגב לא גילה תחכום מיוחד בחזיית העתיד המיידי בספרו "הדלת המובילה אל הקיץ" (עוד דוגמא מחפירה לקומפלקסים הפרוידאנים שיש לבחור אגב - נראה לו מוסרי לגמרי לחזור בזמן בכדי לשכנע בחורה להתחתן איתו כשהיא עדיין ילדה קטנה וקלה להשפעה, ואז לחזור לעתיד ולפגוש אותה שוב כשהיא בת 21, וכמובן עדיין מאוהבת בו). שם, אם זכרוני אינו מטעני, כבר בשנות השבעים אנחנו עתידים (היינו עתידים?) להתחיל להקפיא אנשים לעשרות שנים בכדי שיתעוררו צעירים ובריאים "כשהעתיד יגיע". דבר נוסף הוא שיגעון המכונות האוטומטיות שהיה אמור לכבוש אותנו ולנשל אנשים רבים מעבודתם. אני לא ממש יכול להחליט אם הוא שגה בפרט הזה או לא...

ולמקרה אחר, אם כבר נזכר כאן הסופר הדגול סטניסלב לם, אי אפשר שלא להזכיר את "בחזרה מן הכוכבים" המדהים שלו, שבו פחות או יותר עכשיו אנחנו צריכים לאתר את הגן האחראי על התנהגות אלימה ולבטל אותו אצל מאה אחוז מהאוכלוסיה, לשם יצירת אוטופיה מעוותת ושלווה. בכל השאר אגב, הוא ניבא את העתיד לא רע בכלל - נראה היה לו מאוד עתידני למשל להראות מסופי תקשורת בתחנת רכבת שמנחים את העוברים והשבים לגבי הרכבות היוצאות. כלי הרכב אצלו אגב היו מכוניות רגילות למדי, בעלות מעין קופסא שחורה שמשגיחה על הנהג שלא יעשה שטויות. אך הפרט הכי מצחיק במקרה שלו, היה שכל העולם נהיה מעין קומוניזם יעיל ונטול חיכוכים, שבו אין עניים ואין רעב. מעין גרסה שמחה ל-‏1984.
תיקון קטן 1989
לסיפור של היינלין קוראים :
"We Also Walk Dogs..."

תיקון קטן 1994
אופס. תודה. למיטב זכרוני, התרגום לעברית זכה לכותרת ''שירותים כללים''.
תיקון קטן 149378
הסיפור תורגם בשם: "- אנחנו גם מטיילים עם כלבים", ומופיע בקובץ הסיפורים "הגבעות הירוקות של הארץ".
החברה שאליה מתייחסת הכותרת היא חברת "שירותים כלליים".
יש להיינלין מאמר מעניין 1921
שנכתב ב-‏1950 ובו הוא נתן כמה תחזיות על העתיד. במהדורות חדשות של המאמר הוא מעמת את התחזיות שלו עם המציאות, פעם אחת ב-‏1965 ופעם אחת ב-‏1980.

התחזיות הטכנולוגיות שלו הן לפעמים אופטימיות, בייחוד על מסע בחלל, ולעתים פסימיות מדי. אבל מה שמפליא הן כמה מהתחזיות החברתיות שלו.

הוא חוזה (ב-‏1950) שאמצעי מניעה ישנו את היחסים בין המינים ויביאו למהפך חברתי וכלכלי.

אבל יותר מהתחזיות עצמן, הוא מראה את דרך
החשיבה של אחד מגדולי המדע הבדיוני.

וכמו שהוא כתב בהזדמנות אחרת:
It never pays a prophet to be too specific

המאמר מופיע בספרו
Expanded universe
יש להיינלין מאמר מעניין 1923
בוודאי שלא כדאי לנביא להיות ספציפי. אבל סופרי מד"ב לא מתיימרים להיות נביאים, ברוב המקרים. השווה זאת עם נוסטרדמוס: הוא כתב מספיק מעורפל כך שגם מאות שנים אחרי, יהיו מספיק טפשים שיתיחסו ברצינות ל"נבואותיו".
ניבן ונבואה שנשכחה 1936
הייתי לא מזמן בהרצאתו של עמואל לוטם "מד"ב כחיזוי טכנולוגי", והועלו שם שתי נקודות מענינות:
1) למרות שעדיין איננו "מדברים אל מחשבים", אף אחד מסופרי המד"ב העכשויים (כולל מייקל קריצ'טון ודומיו) לא חזה מראש את "התפוצצות המידע" האדירה והדחיפה קדימה של עולם המחשוב.
2) מה שיותר מענין: דוקא ספר צנוע של לארי ניבן בשם "הזרוע הארוכה של גיל המילטון" קלע לא רע אל המציאות. בספר מתוראת פשיעה נרחבת של גניבת/שדידת איברים עקב מצב שבו השתלות איברים כגון עיינים, ידיים וכו' הן דבר יום-יומי. בשנה שבה יצא הספר עירוי דם נחשב לפריצת דרך וכל הסיפור נשמע בהחלט כמו מדע בדיוני. היום - האם קשה לדמיין מצב שבו מאפיונר חוטף מישהו כדי להשיג ממנו "תרומת" כבד/לב/ריאה נדירה?

מד"ב הוא סוג של משל, לא ניבוי. "אם נמשיך כך זה מה שעלול לקרות". ובכל זאת מעניין לקרוא את ה"נבואות" הפחות והיותר מוצלחות. הספר של ניבן מומלץ.
1937
חיזוי העתיד הוא, בדרך כלל, פונקציה של מה שמעיק על החוזה באותו רגע. כאשר, מסיבות פוליטיות לחלוטין, היה המירוץ לחלל הביטוי הקיצוני ביותר של התחרות בין מעצמות העל, נכתבו הסיפורים על החלל החיצון, הכוכבים, טכנולוגיות מסע בחלל וכדומה.

בזמן שהמשחק הפוליטי היה מסביב לשליטה על גרורות, כללו הסיפורים פדרציות של חייזרים ושל בני אנוש המיישבים את כוכבי הלכת. דרך אגב, בדרך כלל מדובר בפדרציות עם ייצוג פריטטי, מתוך ההנחה שכל החייזרים הם אמריקאים והאו"ם הוא המודל האוניברסלי לפתרון בעיות.

והיתה גם תקופה רומנטית. ET רוצה הביתה, האהבה חזקה מכל וכולי.

מצד שני - איש לא חזה את התפוצצות המידע. אלפי שנים קדימה אנשים מדברים במכשירי קשר, ולא בטלפונים סלולריים. המחשב האישי לא נחזה באופן רציני לפני הגעתו לשוק, ואינני מכיר שום תחזית שאפילו התקרבה להבנת האינטרנט.

כיום, כשעיבוד המידע עומד בחזית הטכנולוגיה, אנו רואים תחזיות על איבחון רפואי מדוייק ובלתי פולשני, לצד רובוטים זעירים המתוכננים להיכנס לגוף האדם ולדווח באופן מדוייק מתוכו (התחזית הקרובה ביותר לכך בעבר היתה בסיפור 'המסע הפנטסטי' על שני חלקיו, אך שם היו בני האנוש אלה שעברו מזעור ושוגרו לתוך גוף האדם).

המסקנה היא שאיננו יודעים לחזות, אך מובן שנמשיך להשתעשע בתחזיות. כאשר נתגבר על המשוכות הכלכליות נשוב לחלל. בינתיים - הרבה יותר זול וריווחי להשקיע בעיבוד מידע מאשר לצאת לחלל. את חזונו של אסימוב על משלחת של רובוטים ואנשים, העוסקים בכריית סלניום על כוכב חמה נדחה בינתיים (למה בכלל צריך סלניום?)
תקופות 1942
לא מדובר כ"כ בתקופות כמו בסגנונות שונים, שהיו קיימים לאורך כל הזמן. אחרי הכל, ET ו-Blade Runner יצאו למסכים באותה שנה ממש - והסגנון שונה לחלוטין. (קשה לקרוא ל-Blade Runner "רומנטי").
דווקא הדברים הקטנים כן מתגשמים 1944
תלוי רק איך מסתכלים על זה.
לפני כשבוע בערך אכלתי ארוחת ערב עם הורי, אנשים צמחונים.

אימי הכינה איזשהו תבשיל סויה דמוי בשר מוכן, שהיה מסריח למדי. עיון מדוקדק במרכיבים העלה שהיה שם כמות נכבדת של שמרים.

מייד כל המשפחה נזכרה בתיאורי האוכל בספרי המד"ב, הטוענים שבמאה ה- 21 זה כל מה שנאכל... (במיוחד מערות הפלדה של אסימוב).

שלא לדבר על כך שהפאלם 5 היה מונח באותה עת על השולחן, והמשפחה דנה במאמר בעיתון הארץ שהיה בפאלם.
דווקא הדברים הקטנים כן מתגשמים 1947
טוב שעוד לא הגענו לאצות (או לגופות. מישהו ראה את הסרט "השמש הירוקה"?)
אצות-רצות 2019
"אצות נורי", מרכיב חשוב במטבח היפני כבר המון שנים (מאות? אלפים?), הן מעדן (נו טוב, טעם נרכש). למשל, כשהן שוחות במרק מיסו. פעם קניתי כזה, אבקה בשקית להכנה מהירה, ורשימת המרכיבים נראתה לי לקוחה מספר מד"ב ישן וגרוע - אוסף מבהיל של כימיקלים עם שמות ארוכים.
שפופרות ואקום בהיפר-חלל. 1997
האמת, מה שתמיד שעשע אותי בספרי מד"ב (בעיקר הישנים שבהם) הוא לא עד כמה הם זינקו קדימה, אלא עד כמה הם נשארו מאחור.
את המופלא, המדהים והבלתי-אפשרי (או לפחות בלתי סביר ביותר) הם הפכו למצוי (רובוטים בעלי רגשות, מסע מהיר-ממהירות האור, וכדומה), אבל דברים רבים בספרים אלה נשארו כשהיו בזמן כתיבת הספר.
דוגמא בולטת במיוחד היא בספרי ה-Lensman של E.E. "Doc" Smith, ספרים מלבבים בנאיביותם. החלליות אמנם עפות בין גלקסיות שונות תוך שעות מספר, אבל חדר הבקרה של הצי הוא אולם ענק, שעל הקיר יש אלפי נורות אדומות, ומאות מפעילים רצים ומחברים ממסרים ללא הפסק כדי להציג תמונת מצב מעדוכנת.
לעומת זאת יש כאלה שנתפסים כאמינים יותר, בין אם בגלל שקלעו למגמות שבאמת התממשו באופן זה או אחר (ג'ון בראנר ורשת המידע הגלובאלית ב-Shockwave Rider), מגמות שאנחנו עכשיו הולכים לכיוונם (פיליפ ק. דיק ורבים אחרים וטכנולוגיה ביולוגית/אורגנית), או סתם כי הטכנולוגיה היא כל-כך מנותקת, אבל מוסברת בצורה מעוררת אמון (לארי ניבן וסיפורי ה-Known Space שלו. כמעט כל סיפור שלו, למען האמת).

ובקשר למה שציינו מס' אנשים על תחזיותיו של אסימוב - קראתי לפני מס' ימים את I, Robot בפעם הראשונה, והתחזקה דעתי שאסימוב הצטיין בלנבא תחזיות רחוקות טווח וכלל-אנושיות, כמו בספרי ה-Foundation, ולא דברים יותר קונקרטיים. סיפורי הרובוטים לא ממש עוברים את מבחן השנים, לדעתי. גם מבחינת הרעיונות שבהם, וגם מבחינת הכתיבה עצמה.
גל-הלם העתיד 2010
המקרה של The Shockwave Rider מיוחד מבחינה זו, היות והספר נכתב ע"פ תחזיותיו של אלוין טופלר - עתידן ידוע למדי - בספרו "הלם העתיד." התרומה של בראנר עצמו בספר זה היא, כפי שנטען לפעמים, חיזוי/המצאה של וירוס המחשב (לו הוא קרא "תולעת סרט" - "Tapeworm"). באשר לשאר המקרים שהזכרת - אינני חושב כי אף אחד מהסופרים הללו התכוון לחיזוי רציני של העתיד (בניגוד לבראנר, שעסק רבות בנושא - "Stand on Zanzibar", "The Sheep Look Up" למשל). סיפורי הרובוטים, למשל, הם דוגמא קלאסית למד"ב תור-הזהב (Golden Age SF): סיפורי פואנטה. אסימוב היה יכול לכתוב 1982 או 3002 כתאריך הולדתה של סוזן קלווין - אין זה משנה כלל. כנ"ל במקרה של Known Space, שנוצר גם הוא מתוך סיפורים קצרים שהתקבצו להם, ולא מתוך איזו ראיית עתיד כוללת של ניבן. אם לסכם - לא ניבן, לא אסימוב וודאי שלא דוק סמית' התכוונו לחזות את העתיד בסיפוריהם, ולכם העמדתם במבחן המציאות העכשווית אין לה שחר.
גל-הלם העתיד 2016
בראנר היה *ממש* טוב בזה... התייחסתי לחלק מתחזיותיו במאמר. למעשה, כמו שהעולם נראה כרגע, הפתרון המוצג ב-Stand on Zanzibar נראה כמו הפתרון *היחיד* לתחלואי האנושות.
גל-הלם העתיד 2018
כל ספרי המד"ב האלה הציגו עולם דמיוני, שהתבסס על תחזית/ניחוש/המצאה פרועה של העולם בעתיד. אולי הסופר לא התכוון להציג תמונה מלאה, שקולה או אמינה של העתיד - רוב סופרי המד"ב אינם עתידנים כמו אלווין טופלר, הם רק רוצים לספר סיפור - אבל עדיין יש כאן אלמנט של חיזוי, של השלכת ההווה אל העתיד. אולי הושקעה פחות מחשבה בלהתאים את את העתיד הספרותי למציאות, אבל יש כאן אלמנט של חיזוי.

ברגע שהסופר בחר לקשר בין עולם היצירה שלו לעולמנו שלנו, אפילו אם זה בפסקה בתחילת הספר שמזכירה שאמנם היה מקום כזה, אמריקה, מתישהו, וכבר אנחנו יכולים להשוות את החזון למציאות. אפילו אם אנחנו לא מצפים מהסופר לנבא במדויק.
Olaf STAPLEDON 2067
First and Last Men
is by Olaf STAPLEDON
not Stephanson
I repeat STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON

Here's a page about Stapledon's works:

http://www.geocities.com/Athens/Forum/1938/olaf.html

Here's a link to the
W. Olaf Stapledon Society
A peculiar webpage by a fanatic fan of
Stapledon's book, StarMaker
http://www.netside.net/~szot/OSS.html

I admit that the only Stapledon book I
read was Odd John, which is a touching
and brilliant story about a mutant
superman and a strong critique
of humanity's shortcomings. But judging
by that book and what I know of
Stapledon's other works, he was a writer
who still casts a long shadow on SF

Olaf STAPLEDON 2071
צודק, כמובן. מה לעשות, הזכרון שלי זה לא מה שהיה פעם...

ספלדון הוא אכן מגדולי סופרי המד"ב, לדעתי, למרות שרבים לא מכירים את שמו; הוא לא זכה לפרסום דומה לזה של אסימוב או הייליין, למשל – בעיקר משום שכתב לפני תור הזהב של המד"ב, וגם משום שספריו "כבדים" יותר.

התייחסות מעניינת לספריו של סטפלדון מופיעה ב-Darwin Among the Machines של דייסון, ספר (לא מד"ב, אלא מדע) מומלץ כשלעצמו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים