 |
בחזרה לעתיד | 129 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "ספרים"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כמה הערות: * למעשה, רוב סיפוריו של פיליפ ק. דיק (שנכתבו, כפי שציינת, בשנות החמישים, השישים והשבעים) מתרחשים בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה. אחת הסיבות לכך היא ש-PKD כיוון לכתוב על הנעשה בהווה, והשתמש במד"ב רק ככלי להעברת המסר. זוהי בהחלט הרגשה מוזרה לקרוא סיפור מד"ב המתרחש בעבר - חוויה מומלצת, לדעתי. PKD מספק ממנה לרוב. * שים לב לנטייה מעניינת במד"ב (למיטב ידיעתי) - ככל שהשנים מתקדמות, כל גוברת נטיית הסופרים לעמעם את תקופת הזמן בה מתרחשים הסיפורים. אם סיפורי תור הזהב של המד"ב נהגו לציין שנים מדוייקות כדבר שבשגרה, הרי שהיום נהוג בעיקר לרמוז. "המחצית השנייה של המאה ה-21", "תחילת המאה ה-23" וכו'. * אני לא בטוח, אבל נדמה לי שתאריך הולדתו של הייווד פלויד (מ- "2001") מקביל, פחות או יותר, לזה של אחי הצעיר. דברים כאלו עושים נפלאות לשינוי תפיסת הזמן. נסה ותהנה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על ה"נפלאות" האלה בדיוק דיברתי... סופרי מד"ב גם נמנעים כיום לחלוטין מלנסות ולתאר כיצד יראו מחשבים בעתיד היותר-רחוק-ממחרתיים. אגב, לא מד"ב בכלל, אבל ב-Briefcase Full of Blues מנבא ג'ייק בלוז (בשנת 1978) כי בשנת 2006 (או-טו-טו) נוכל למצוא תקליטי בלוז רק על מדף המוזיקה הקלאסית של הסיפריה העירונית... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק הנושא של המאמר אבל זכור לי כששיחקתי SHADOWRUN חשבי שאני האמיתי אהיה בן 70+ בזמן שהמשחק אמור להתרחש (2050 בערך) כלומר אני יכול להיות הסבא של הדמות שאני משחק. "My grandchild , the troll ". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מגזין ממון" של היום יש כתבה על מקצועות שיעלמו בעתיד, שישתנו עם הזמן, או שיווצרו בעוד מספר שנים. בין המקצועות שיעלמו, לטענת הכותב, יהיו מהזכירות והמזכירים, שיוחלפו, לטענתו, ב"סוכן מידע ממוחשב", שיבצע הוראות כמו הזמנת כרטיסי טיסה או כתיבת מכתבים ושליחתם ליעדם. גם המתכנתים יעלמו, לדעת העתידן ד"ר דוד פסיג, שכן יהיו תוכנות שיתכנתו תוכנות אחרות. אני אישית תמיד ספקן לגבי כל שימוש בטיעון של "מחשבים חכמים". מחשב שיחליף מזכירה? עם האינטיליגנציה של מחשבים כפי שהיא מתקדמת בימינו, בעוד 20 שנה, המחשב החכם ביותר עדיין לא יוכל לעשות עבודה של המזכיר/ה המטומטם/ת ביותר... המטופש בכתבה הזאת הוא שבתחתית העמוד ישנה עובדה "משעשעת" שאמורה להטיל ספק בכל הכתבה - נאמר שם כי "לפני 100 שנה חזה עתידן בריטי שהבעיה שתעסיק את האנושות במאה ה-20 תהיה איך להתמודד עם צואת סוסים. יותר אנשים ייסעו אל מקומות העבודה בכרכרות, והרחובות יתמלאו בפרש חיות." נו, אז צחקנו על העתידן הבריטי. יופי. אבל הוא צדק. לא, אין לנו כמויות אדירות של הפרשות סוסים, אבל הוא פספס רק את יצירת המכונית. הוא צדק בחיזוי הנטייה המתרחבת לנסוע מרחקים גדולים יותר למקום העבודה, וצדק בחיזוי הכמות הגדלה של הזיהום המתלווה לכך. הוא שגה בסוג הזיהום. לדעתי האישית, החיזוי שלו היה מדוייק בהרבה ממרבית התחזיות שנותנים לנו אנשים (גם במד"ב, וגם בכתבה האמורה), שמניחות התפתחות מהפכנית במחשבים. המחשב הכי חכם שיש לנו היום, אינו יותר חכם מתולעת ממוצעת, וגם אם ימשיך קצב ההתפתחות של המחשבים, יש עוד זמן רב עד שמחשב יוכל לעשות עבודה שאינה מתוכנתת מראש ומפורשת. (אגב, בגליון הקודם של גלילאו (אוק'-נוב'), היה מאמר על מחשבים שיכולים ליצור עבודות "יצירתיות", כמו פרסומות, ברמה העולה על זו של האדם הממוצע. מדובר כאן לא בהוכחה שמחשבים הם חכמים, אלא שהפרסומות הן יותר פשוטות משאנו נוטים לחשוב.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיית המד"ב ככלי לחיזוי העתיד הנה, לדעתי, פשטנית ומטעה. עיסוקו של המד"ב אינו בניבוי אלא באפשרי (שים לב - לאו דוקא *עתיד*, אלא גם עבר והווה אפשריים) ובבלתי אפשרי (לפחות לא ביקומנו אנו). תכונה זו מאפשרת ליצירת המד"ב לבחון את גבולות המדיום בו נוצרה בפרט והאמנות בכלל, ולהאיר נושאים אליהם קשה היה להגיע בדרך אחרת. תחזיות העתיד הן רק תוצר לוואי של המד"ב, וערכן פעוט. שים לב כי רוב התחזיות המוצלחות בתחום נחזו במאה ה- 19 או בתחילת ה-20. הסיבה: בתקופה זו עדיין יכול היה אדם משכיל להקיף בידיעותיו חלק גדול מן הידע המדעי/טכני העדכני ביותר של זמנו. כיום לא תוכל להיות מעודכן לחלוטין אפילו בתחום כללי אחד ויחיד, שכן מספר תתי-התחומים גדול, וכמות האינפורמציה אדירה. לכן "עתידן" הוא מושג שאבד עליו הכלח - לפחות עד שיצליחו לבנות את HAL סוף סוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[Hope you do not mind the English in this fine mag.]
Mind you, worms ain"t that smart. It seems to me that when you say _smartest_, you mean your local Pentium III machine (or something close). How up-to-date are you on AI projects? It so happens that advanced projects, such as CYC (developed by Doug Lenat and team, at CyCorp), are far more advanced than worms (albeit they are a little behind on their biological process management...) CYC has abilities that emulate common sense to a degree that enables it to understand complicated sentences (aka natural language parsing) and make non-trivial associations and inferences based on its input. It is true that AI research is still far from HAL or anything *remotely* close to it. But it is *not* true that AI today has pathetic achievements. Your comparison to a worm reeks of journalistic tendencies to belittle-or-aggrandize-no-matter-what. Hope this serves to change an opinion for some of you. S. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, מאמר משעשע במיוחד. שנית, גם אסימוב, על אף הקרדיט שנתת לו על חוסר ציון השנים המדויקות, נטה להקלע לשגיאות מביכות, לשני הכיוונים בו זמנית- סוזן קאלווין, אשר כבר נזכרה אצלך, היא ילידת שנת 1982, שהיא גם שנת ההקמה של חברת "יו.אס. רובוטיקס" (למישהו מוכר השם הזה?). בשנת 1996 כבר ייצרה החברה בגרסתה האסימובית רובוט-שמרטף חביב בשם רובי, בעוד שמקבילתה הממשית הסתפקה במודמים במהירות 28,800. בינתיים, אגב, האנושות החלה לישב כוכבים אחרים תוך שימוש בחלליות המזנקות בניגוד גמור לאיינשטין. לאחר הפיתוחים השוליים הללו, האנושות התעכבה כ-1000 שנה עד פיתוח רובוטים דמויי אדם (מה כל כך מסובך בזה? את המוח כבר היה לכם!), וכ-20000 שנה נוספות עד לתגלית המדעית הבאה שלה, שהיא כבידה מלאכותית. בכל הזמן הזה, אגב, לא הצליחה האנושות להמציא מחשבים בעלי כונן קשיח או רשתות מחשבים, והמקבילה שלה למחשב אישי היתה מכשיר הדומה לוידאו אשר מקרין טקסט מתוך גבישים. "הנבואה היא לשוטים"? נכון. אפילו אם הם אמיצים ועזי רוח, ומעל לכל, יפהפיים להפליא :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס - לגבי קלוין, אתה צודק, כמובן. היא כבר בת 20 כמעט. מבחינה טכנית, סיפורי הרובוטים של אסימוב תמיד היו על כרעי תרנגולת. לא רק ההתקדמות הטכנולוגית, אלא גם "שלושת החוקים" ובאופן כללי דרכי פעולתו של "המוח הפוזיטרוני". החברה בספריו של אסימוב נקראה U.S. Robots and Mechanical Men והחברה (האמיתית) למודמים שנקראת על שמה היאU.S. Robotics באופן דומה, יש לי חשד שהארגון לאיכות הסביבה Global Releaf נקרא על-שם Global Relieve (או להיפך) מהספרים של ג'ון בראנר. מישהו מכיר מקרים דומים?ואגב שמות חברות, הסיפור General Services (היינליין, מתוך "הגבעות הירוקות של הארץ") הוא ההצגה המהנה ביותר שקראתי של המצאת כבידה מלאכותית (כמובן, מבלי להכנס לפרטים טכניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השגיאה הקלה בשמה של החברה, את הספר (I, Robot) קראתי באנגלית לפני כמה שנים טובות, ומאז שהשאלתי אותו למישהו שלא גילה ענין מיוחד בהחזרתו, התעמקתי בגרסה העברית. היינלין גם הוא אגב לא גילה תחכום מיוחד בחזיית העתיד המיידי בספרו "הדלת המובילה אל הקיץ" (עוד דוגמא מחפירה לקומפלקסים הפרוידאנים שיש לבחור אגב - נראה לו מוסרי לגמרי לחזור בזמן בכדי לשכנע בחורה להתחתן איתו כשהיא עדיין ילדה קטנה וקלה להשפעה, ואז לחזור לעתיד ולפגוש אותה שוב כשהיא בת 21, וכמובן עדיין מאוהבת בו). שם, אם זכרוני אינו מטעני, כבר בשנות השבעים אנחנו עתידים (היינו עתידים?) להתחיל להקפיא אנשים לעשרות שנים בכדי שיתעוררו צעירים ובריאים "כשהעתיד יגיע". דבר נוסף הוא שיגעון המכונות האוטומטיות שהיה אמור לכבוש אותנו ולנשל אנשים רבים מעבודתם. אני לא ממש יכול להחליט אם הוא שגה בפרט הזה או לא... ולמקרה אחר, אם כבר נזכר כאן הסופר הדגול סטניסלב לם, אי אפשר שלא להזכיר את "בחזרה מן הכוכבים" המדהים שלו, שבו פחות או יותר עכשיו אנחנו צריכים לאתר את הגן האחראי על התנהגות אלימה ולבטל אותו אצל מאה אחוז מהאוכלוסיה, לשם יצירת אוטופיה מעוותת ושלווה. בכל השאר אגב, הוא ניבא את העתיד לא רע בכלל - נראה היה לו מאוד עתידני למשל להראות מסופי תקשורת בתחנת רכבת שמנחים את העוברים והשבים לגבי הרכבות היוצאות. כלי הרכב אצלו אגב היו מכוניות רגילות למדי, בעלות מעין קופסא שחורה שמשגיחה על הנהג שלא יעשה שטויות. אך הפרט הכי מצחיק במקרה שלו, היה שכל העולם נהיה מעין קומוניזם יעיל ונטול חיכוכים, שבו אין עניים ואין רעב. מעין גרסה שמחה ל-1984. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לסיפור של היינלין קוראים : "We Also Walk Dogs..."
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס. תודה. למיטב זכרוני, התרגום לעברית זכה לכותרת ''שירותים כללים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור תורגם בשם: "- אנחנו גם מטיילים עם כלבים", ומופיע בקובץ הסיפורים "הגבעות הירוקות של הארץ". החברה שאליה מתייחסת הכותרת היא חברת "שירותים כלליים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנכתב ב-1950 ובו הוא נתן כמה תחזיות על העתיד. במהדורות חדשות של המאמר הוא מעמת את התחזיות שלו עם המציאות, פעם אחת ב-1965 ופעם אחת ב-1980. התחזיות הטכנולוגיות שלו הן לפעמים אופטימיות, בייחוד על מסע בחלל, ולעתים פסימיות מדי. אבל מה שמפליא הן כמה מהתחזיות החברתיות שלו. הוא חוזה (ב-1950) שאמצעי מניעה ישנו את היחסים בין המינים ויביאו למהפך חברתי וכלכלי. אבל יותר מהתחזיות עצמן, הוא מראה את דרך החשיבה של אחד מגדולי המדע הבדיוני. וכמו שהוא כתב בהזדמנות אחרת: It never pays a prophet to be too specific המאמר מופיע בספרוExpanded universe
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי לא מזמן בהרצאתו של עמואל לוטם "מד"ב כחיזוי טכנולוגי", והועלו שם שתי נקודות מענינות: 1) למרות שעדיין איננו "מדברים אל מחשבים", אף אחד מסופרי המד"ב העכשויים (כולל מייקל קריצ'טון ודומיו) לא חזה מראש את "התפוצצות המידע" האדירה והדחיפה קדימה של עולם המחשוב. 2) מה שיותר מענין: דוקא ספר צנוע של לארי ניבן בשם "הזרוע הארוכה של גיל המילטון" קלע לא רע אל המציאות. בספר מתוראת פשיעה נרחבת של גניבת/שדידת איברים עקב מצב שבו השתלות איברים כגון עיינים, ידיים וכו' הן דבר יום-יומי. בשנה שבה יצא הספר עירוי דם נחשב לפריצת דרך וכל הסיפור נשמע בהחלט כמו מדע בדיוני. היום - האם קשה לדמיין מצב שבו מאפיונר חוטף מישהו כדי להשיג ממנו "תרומת" כבד/לב/ריאה נדירה? מד"ב הוא סוג של משל, לא ניבוי. "אם נמשיך כך זה מה שעלול לקרות". ובכל זאת מעניין לקרוא את ה"נבואות" הפחות והיותר מוצלחות. הספר של ניבן מומלץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי גם שהרבה מהדמויות שלו מעשנות. בתוך חלליות. באפס גי. אז כמו שאמר יוסף לפיד (ציטוט חפשי) ״כשאני כותב בעיתון כבר ארבעים שנה, אז פה ושם גם יוצא שצדקתי״. והמד״ב, בעיני לפחות, הוא לא ניבוי ולא משל אלא בידור (כמו כל זאנר אחר). ניבן מתאפיין (שוב - לעניות דעתי הצנועה בהחלט) במנעד ענק - מספרים טובים בצורה גאונית ממש לכאלה שחבל על הנייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל הסוגות הם בידור, אז משהו בכל זאת מייחד את המד"ב. נראה לי נכון לומר ששני מאפיינים שבולטים בסוגה (לא מגדירים אותה) הרבה יותר מבאחרות הם (ניסיון ל)ניבוי, ומשלים חברתיים. ונראה לי גם נכון למדי לומר שהשני דומיננטי יותר מהראשון, לפחות ככל שיצירת המד"ב טובה יותר. אם תרצה, גם אם אפשר לומר שהכל בידור1, הדרך שבה מד"ב מבדר הוא קצת באמצעות ניבוי ויותר באמצעות משל. דיסקליימר: קראתי הרבה פחות ממך ומאחרים כאן ספרים בכלל ומד"ב בפרט. המד"ב שכן קראתי נבחר בפינצטה, ומן הסתם הוא מתוך דברים שנחשבים לעידית שבתחום (אבל לא יותר ממעט מאוד טעימות מתוך העידית). 1 ל"סולאריס" קשה לי לקרוא "בידור", והוא נחשב מד"ב מעולה. אפשר למתוח את המושג "בידור" כך שהוא יכלול גם אותו, אבל אז הוא יכלול גם את רוב ספרות העיון הפופולרית, והמתיחה הבאה של המושג תכלול גם מאמרים אקדמיים במתמטיקה. הייתי רוצה לעצור איפשהו קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 סולאריס, על פחות ממאתיים עמודיו, זכור לי כקריא למדי, ורחוק מספר עיון או מאמר אקדמי יבשושי. יחד עם ניחוח האימה שנמצא בו - סוגה שפורחת כרגע בקולנוע כבידור נפוץ ומוערך - בהחלט אפשר להכריז שגם הוא כזה, גם אם רובו בידור אינטלקטואלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) מה שפונז אמר. ב) מאמרים אקדמיים במתמטיקה זה לא בידור????!? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב) המאמרים שלך הם בידור אנין ומשובח. אלה של רוב עמיתיך הם שעשוע נחות לטמטום ההמונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיזוי העתיד הוא, בדרך כלל, פונקציה של מה שמעיק על החוזה באותו רגע. כאשר, מסיבות פוליטיות לחלוטין, היה המירוץ לחלל הביטוי הקיצוני ביותר של התחרות בין מעצמות העל, נכתבו הסיפורים על החלל החיצון, הכוכבים, טכנולוגיות מסע בחלל וכדומה. בזמן שהמשחק הפוליטי היה מסביב לשליטה על גרורות, כללו הסיפורים פדרציות של חייזרים ושל בני אנוש המיישבים את כוכבי הלכת. דרך אגב, בדרך כלל מדובר בפדרציות עם ייצוג פריטטי, מתוך ההנחה שכל החייזרים הם אמריקאים והאו"ם הוא המודל האוניברסלי לפתרון בעיות. והיתה גם תקופה רומנטית. ET רוצה הביתה, האהבה חזקה מכל וכולי. מצד שני - איש לא חזה את התפוצצות המידע. אלפי שנים קדימה אנשים מדברים במכשירי קשר, ולא בטלפונים סלולריים. המחשב האישי לא נחזה באופן רציני לפני הגעתו לשוק, ואינני מכיר שום תחזית שאפילו התקרבה להבנת האינטרנט. כיום, כשעיבוד המידע עומד בחזית הטכנולוגיה, אנו רואים תחזיות על איבחון רפואי מדוייק ובלתי פולשני, לצד רובוטים זעירים המתוכננים להיכנס לגוף האדם ולדווח באופן מדוייק מתוכו (התחזית הקרובה ביותר לכך בעבר היתה בסיפור 'המסע הפנטסטי' על שני חלקיו, אך שם היו בני האנוש אלה שעברו מזעור ושוגרו לתוך גוף האדם). המסקנה היא שאיננו יודעים לחזות, אך מובן שנמשיך להשתעשע בתחזיות. כאשר נתגבר על המשוכות הכלכליות נשוב לחלל. בינתיים - הרבה יותר זול וריווחי להשקיע בעיבוד מידע מאשר לצאת לחלל. את חזונו של אסימוב על משלחת של רובוטים ואנשים, העוסקים בכריית סלניום על כוכב חמה נדחה בינתיים (למה בכלל צריך סלניום?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר כ"כ בתקופות כמו בסגנונות שונים, שהיו קיימים לאורך כל הזמן. אחרי הכל, ET ו-Blade Runner יצאו למסכים באותה שנה ממש - והסגנון שונה לחלוטין. (קשה לקרוא ל-Blade Runner "רומנטי"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי רק איך מסתכלים על זה. לפני כשבוע בערך אכלתי ארוחת ערב עם הורי, אנשים צמחונים. אימי הכינה איזשהו תבשיל סויה דמוי בשר מוכן, שהיה מסריח למדי. עיון מדוקדק במרכיבים העלה שהיה שם כמות נכבדת של שמרים. מייד כל המשפחה נזכרה בתיאורי האוכל בספרי המד"ב, הטוענים שבמאה ה- 21 זה כל מה שנאכל... (במיוחד מערות הפלדה של אסימוב). שלא לדבר על כך שהפאלם 5 היה מונח באותה עת על השולחן, והמשפחה דנה במאמר בעיתון הארץ שהיה בפאלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, מה שתמיד שעשע אותי בספרי מד"ב (בעיקר הישנים שבהם) הוא לא עד כמה הם זינקו קדימה, אלא עד כמה הם נשארו מאחור. את המופלא, המדהים והבלתי-אפשרי (או לפחות בלתי סביר ביותר) הם הפכו למצוי (רובוטים בעלי רגשות, מסע מהיר-ממהירות האור, וכדומה), אבל דברים רבים בספרים אלה נשארו כשהיו בזמן כתיבת הספר. דוגמא בולטת במיוחד היא בספרי ה-Lensman של E.E. "Doc" Smith, ספרים מלבבים בנאיביותם. החלליות אמנם עפות בין גלקסיות שונות תוך שעות מספר, אבל חדר הבקרה של הצי הוא אולם ענק, שעל הקיר יש אלפי נורות אדומות, ומאות מפעילים רצים ומחברים ממסרים ללא הפסק כדי להציג תמונת מצב מעדוכנת. לעומת זאת יש כאלה שנתפסים כאמינים יותר, בין אם בגלל שקלעו למגמות שבאמת התממשו באופן זה או אחר (ג'ון בראנר ורשת המידע הגלובאלית ב-Shockwave Rider), מגמות שאנחנו עכשיו הולכים לכיוונם (פיליפ ק. דיק ורבים אחרים וטכנולוגיה ביולוגית/אורגנית), או סתם כי הטכנולוגיה היא כל-כך מנותקת, אבל מוסברת בצורה מעוררת אמון (לארי ניבן וסיפורי ה-Known Space שלו. כמעט כל סיפור שלו, למען האמת). ובקשר למה שציינו מס' אנשים על תחזיותיו של אסימוב - קראתי לפני מס' ימים את I, Robot בפעם הראשונה, והתחזקה דעתי שאסימוב הצטיין בלנבא תחזיות רחוקות טווח וכלל-אנושיות, כמו בספרי ה-Foundation, ולא דברים יותר קונקרטיים. סיפורי הרובוטים לא ממש עוברים את מבחן השנים, לדעתי. גם מבחינת הרעיונות שבהם, וגם מבחינת הכתיבה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה של The Shockwave Rider מיוחד מבחינה זו, היות והספר נכתב ע"פ תחזיותיו של אלוין טופלר - עתידן ידוע למדי - בספרו "הלם העתיד." התרומה של בראנר עצמו בספר זה היא, כפי שנטען לפעמים, חיזוי/המצאה של וירוס המחשב (לו הוא קרא "תולעת סרט" - "Tapeworm"). באשר לשאר המקרים שהזכרת - אינני חושב כי אף אחד מהסופרים הללו התכוון לחיזוי רציני של העתיד (בניגוד לבראנר, שעסק רבות בנושא - "Stand on Zanzibar", "The Sheep Look Up" למשל). סיפורי הרובוטים, למשל, הם דוגמא קלאסית למד"ב תור-הזהב (Golden Age SF): סיפורי פואנטה. אסימוב היה יכול לכתוב 1982 או 3002 כתאריך הולדתה של סוזן קלווין - אין זה משנה כלל. כנ"ל במקרה של Known Space, שנוצר גם הוא מתוך סיפורים קצרים שהתקבצו להם, ולא מתוך איזו ראיית עתיד כוללת של ניבן. אם לסכם - לא ניבן, לא אסימוב וודאי שלא דוק סמית' התכוונו לחזות את העתיד בסיפוריהם, ולכם העמדתם במבחן המציאות העכשווית אין לה שחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ספרי המד"ב האלה הציגו עולם דמיוני, שהתבסס על תחזית/ניחוש/המצאה פרועה של העולם בעתיד. אולי הסופר לא התכוון להציג תמונה מלאה, שקולה או אמינה של העתיד - רוב סופרי המד"ב אינם עתידנים כמו אלווין טופלר, הם רק רוצים לספר סיפור - אבל עדיין יש כאן אלמנט של חיזוי, של השלכת ההווה אל העתיד. אולי הושקעה פחות מחשבה בלהתאים את את העתיד הספרותי למציאות, אבל יש כאן אלמנט של חיזוי. ברגע שהסופר בחר לקשר בין עולם היצירה שלו לעולמנו שלנו, אפילו אם זה בפסקה בתחילת הספר שמזכירה שאמנם היה מקום כזה, אמריקה, מתישהו, וכבר אנחנו יכולים להשוות את החזון למציאות. אפילו אם אנחנו לא מצפים מהסופר לנבא במדויק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
First and Last Men
is by Olaf STAPLEDON not Stephanson I repeat STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON STAPLEDON Here's a page about Stapledon's works: http://www.geocities.com/Athens/Forum/1938/olaf.html Here's a link to the W. Olaf Stapledon Society A peculiar webpage by a fanatic fan of Stapledon's book, StarMaker http://www.netside.net/~szot/OSS.html I admit that the only Stapledon book I read was Odd John, which is a touching and brilliant story about a mutant superman and a strong critique of humanity's shortcomings. But judging by that book and what I know of Stapledon's other works, he was a writer who still casts a long shadow on SF |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, כמובן. מה לעשות, הזכרון שלי זה לא מה שהיה פעם... ספלדון הוא אכן מגדולי סופרי המד"ב, לדעתי, למרות שרבים לא מכירים את שמו; הוא לא זכה לפרסום דומה לזה של אסימוב או הייליין, למשל – בעיקר משום שכתב לפני תור הזהב של המד"ב, וגם משום שספריו "כבדים" יותר. התייחסות מעניינת לספריו של סטפלדון מופיעה ב-Darwin Among the Machines של דייסון, ספר (לא מד"ב, אלא מדע) מומלץ כשלעצמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |