צנ''ל 152
כבר מזמן הפסקנו לספור כמה הרוגים היו. כבר מזמן אנחנו סופרים רק כמה עוד ימותו בעתיד בלבנון.

אתמול בחדשות יוסי ביילין עוד אמר שלישראל אין צבא נקמה, והנה כבר היום נתבשרנו בעיתונים כי צבא הנקמה לישראל הראה ללבנונים האלה מה זה. אבל ישראל כבר מזמן לא מתאחדת בזמן משברים, וכבר אין תמיכה מקיר אל קיר בכל כדור שנורה אל עבר האוייב. ישראל רוצה הסברים, ישראל רוצה תוצאות. לשפר את מאזן ההרוגים לטובתנו כבר לא מספק אותנו, כי כבר מזמן הפסקנו לספור כמה היו, כי המספר גבוה מידי. כבר מזמן אנחנו סופרים רק כמה עוד ימותו בעתיד. אם נניח שהסטייה של השנה הקודמת הייתה לא יותר ממקריות סטטיסטית, הרי שעד יולי, אמורים למות לנו בלבנון עוד 10 חיילים, והייתי גם מציין כמה ימותו מהצד השני, אבל מי שאכפת לו כבר יודע, ומי שלא רק יתרגז עלי על עצם ציון העובדה.

בימים באחרונים, בעקבות נפילת החיילים וההתנקשות בקצין צד"ל, התנהגו בכירי מערכת הבטחון בצורה שבשפת רחוב ניתן לכנותה "מחממים". לא הספיק להם להגיד שמתו החיילים. הם רצו שהציבור יהיה חמום מוח, הם רצו שהציבור ירצה לראות דם, אז הם סיפרו לנו כמה שהחיזבאללה הגביר את המתקפות על כוחותינו, וכמה שהתקופה ה"שקטה" לכאורה שהייתה לנו בחודשים האחרונים הייתה רווית תקריות שרק בנס לא נסתיימו במוות של חיילי צה"ל. לא שאנחנו צריכים שיחממו אותנו... כי למרות שרבים סופרים כמה הרוגים יהיו בעתיד, ישנם עדיין רבים אחרים שמאמינים בכל ליבם שהדרך היחידה לסיים את המלחמה בלבנון היא בנצחון מוחץ שלנו - כלומר, במתקפה צבאית מלאה.

כהרגלם, נקטו השלטונות בדרך הביניים המייגעת של מתקפה זריזה. במתקפות שכאלה, ישנם רק שני דברים חשובים, ושניהם כותרות בעיתון: "חיילינו תקפו מטרות בעומק לבנון" ו"כל כוחותינו חזרו בשלום". את שתי הכותרות הללו השגנו, ואם החיזבאללה ישאר בשקט למשך כמה ימים, בזאת תסתיים האפיזודה הנוכחית. אם לא, נאלץ למצוא שם קליט נוסף למבצע צבאי. אחרי "דין וחשבון", הציב מבצע "ענבי זעם" רף חדש של סימבוליות, שלא לומר אוריינות, עבור המבצעים הבאים. אבל אולי כדאי להביא הפעם בהפוכה, ולהשתמש דווקא בשם של סרט הוליוודי דלוח, במקום האפוס הגדול שנעשה בו שימוש בפעם הקודמת. אני אישית ממליץ על "טפשים בלי הפסקה".



מה שכן, המצב בלבנון גורם לי, כל אימת שקולו של אריק שרון מהדהד בסלוני, להתקפי פאניקה קטנים על כי לא חזרתי בתשובה. בכל זאת, לשמוע את שרון גוער בראש הממשלה על כי אינו יוצא כבר עכשיו מלבנון - זה נותן הרגשה של ימות המשיח.

מויצמן לויצמן

לאחרונה התחלתי לעבוד במכון ויצמן, וכעובד חדש, עשיתי סיור במכון וביקרתי במרכזי המבקרים השונים (והמומלצים, בעיקר מרכז המבקרים של הפקולטה לפיזיקה, וגן המדע). בין השאר, כמובן, גם ביקרתי בביתו של חיים ויצמן, ושם, בסרט שהוקרן לנו, דיבר גם עזר ויצמן. הוא אומר שם, בין השאר, כי חיים ויצמן היה אדם בעל אמות מוסר גבוהות במיוחד. הסרט, כמובן, נעשה זמן רב לפני שפרצה הפרשה האחרונה בה היה מעורב נשיאנו הנוכחי, אך ההשוואה בינו לבין הנשיא הראשון הייתה קשה מכדי להתעלם ממנה.

גם חיים ויצמן רצה להיות יותר מבובה יצוגית. גם הוא היה מעורב בפוליטיקה הקטנה של המדינה שבדרך, היה נשיא הקונגרס הציוני, ומעולם לא הפסיק לפעול למען המטרה הציונית. אך לאחר שקיבל עליו את התפקיד, ויצמן ביצע אותו כפי שהוגדר. את הביקורת הרבה שהייתה לו, שמר לעצמו, או חשף אך ורק בפני הגורמים הרלוונטיים, והתכוון לפרסמה, אם בכלל, רק אחרי שסיים את תפקידו. הוא אף הגדיל ואמר כי המקום היחיד אליו מותר לנשיא לדחוף את אפו הוא למטפחת. ויצמן מעולם לא הספיק להשלים את כתיבת זכרונותיו, והם התפרסמו רק בחלקם.

אבל ויצמן לא היה רק פוליטיקאי. הסיבה שבגינה הוא זכה לכבוד הנשיאות, היא עובדת היותו איש תרבות ומעש - מדינת ישראל בתחילת דרכה ידעה אילו תכונות יש להציב כדוגמא - הסקרנות, הרצון לחקור, השימוש במשאב העיקרי שיש למדינה קטנה כמו שלנו. לכן נשיא המדינה הראשון היה בראש ובראשונה מדען. גם נשיאה הרביעי של ישראל, אפרים קציר, הגיע אל בית הנשיא הישר מתפקידו כראש המחלקה לביוכימיה במכון ויצמן, לאחר שזכה לאינספור פרסים על פועלו המדעי. גם נשיאיה האחרים של המדינה היו בדרך כלל אנשי רוח ומדע. אין פלא שאינשטיין היה מועמד לתפקיד גם הוא, ולא זכינו לכבוד זה רק בשל רצונו של הפיזיקאי הגאון להמשיך בעבודתו, בלי הטרחה שבמשרה שכזו.

ומה יש למדינה להציע לאזרחיה כאזרח מספר אחד כיום? אדם גס רוח, שכל תהילתו באה לו מעברו הצבאי, וכיום מסתבר גם שאף אינו מן הנקיים שבפוליטיקאים. אולי מוטב היה לו רכש לעצמו עזר איזו מטפחת אליה יוכל לתחוב את אפו, ואולי אף לנגב את ידיו לעיתים.

יש מידה של שעשוע בכך שהמדינה שהייתה כה מיליטנטית בתחילת דרכה, בחרה אז דווקא אנשי מדע כמייצגיה, ואילו כיום, כאשר הקריירה הצבאית נחשבת לבדיחה, וכל אמא יהודיה רוצה שבנה יהיה איש מחשבים, דווקא עכשיו בוחרת ישראל באיש צבא כנשיא.

לא, לא צריך לוותר על מוסד הנשיאות, אבל לפני שממנים את שמעון פרס לנשיא הבא, צריך לחשוב טוב טוב - האם לא כדאי להציב בראש המדינה, כמו פעם, דמות בלתי שנויה במחלוקת, שתוכל לשמש מודל לחיקוי לכולנו? החיים־ויצמנים והקצירים לא נעלמו מהנוף הישראלי, זה אנחנו שבחרנו להתעלם מהם. עד כה.
קישורים
חיזבאללה
מכון ויצמן
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

רק בנוגע לנשיאות... 2421
זוהי באמת תופעה מעניינת - אופיו של הנשיא לעומת אופיו של העם אותו הוא אמור לייצג.
לצערי קרה לנשיא מה שקרה בשאר התחומים הציבוריים במדינת ישראל בשנים האחרונות: ממצב שבו הנבחרים ייצגו איזהשהוא מודל השראה ומקור להערצה (בל נשכח כי הנשיאים הראשונים שלנו היו מן האקדמיה או מתחומי התרבות השונים), למצב שבו הם מייצגים את המכנה המשותף הנמוך ביותר של האוכלוסייה, או לפחות את הממוצע שלה, במקום את ראשיתה.

מובן שזוהי הכללה גסה - ישנם היום פוליטיקאים אותם אני מעריך ומכבד על יושרם הציבורי והאינטלקטואלי, כמו שהיו אז פוליטיקאים מושחתים ועלובים, אך התחושה הכללית (שלי לפחות) היא שמשהו בסיסי בראייה של נבחרי הציבור (עוד שארית מאז) נפגם.

אני הייתי רוצה לראות דמות ציבורית מכובדת וידועה, דמות שנוכל להיות גאים בכך שהיא מייצגת אותנו ולא נצטרך לחשוש מפני מוצא-פיה, אלא נוכל לקוות לו, דמות שכוחה נמצא בראשה ולא בזרועה (או במטוסה...), דמות אשר מקובלת על רוב רובו של העם וכו'.

האדם שאני באופן אישי רוצה לראות על כס הנשיאות הוא מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון לשעבר; אך אני משוכנע שישנם עוד מועמדים ומועמדות אחרים הראויים לכהן בתפקיד.

נותר רק לקוות כי בסיומן של הפרשות הנוכחיות נוכל לדון בכובד ראש כיצד _אמורה_ להראות המערכת השלטונית שלנו...
לבנון, הנסיוב השומר על בריאותנו 2426
כיום לאחר סילוק האימפריאליזם הקומניסטי, המאבק בעולמנו הנו בין העולם המפותח והשבע לעולם המפגר והרעב.
מאחר ועמי ערב שסביבנו הנם ברמת התפתחות ירודה, הן כלכלית והן חברתית – שלטונית, ישראל הנמצאת על קוו התפר בין העולם המפותח והעולם הרעב, מהווה ותהווה לעשרות השנים הבאות, יעד לקנאה ושנאה של הערבים.
אך כיוון שישראל היא בעלת מנטליות הומניסטית, היא נמנעת מלבצע את הנדרש, ולכבוש בירת האויב כדי למנוע מהערבים ניסיונות להתנכל לקיומה. ומאחר וישראל נמנעת מכך, האויב יכול להמשיך פיגועיו ללא חשש אמיתי לעור שליטיו.
כדי שישראל תמשיך להתקיים, ולעמוד בהתקפות הערבים היא חייבת אפוא לתחזק צבא בעל יכולת מלחמתית אמיתית רציפה. דרך זו אפשרית רק אם לכוח הצבאי יש אפשרות להתנסות במלחמה, ועדיף מלחמות קטנות, (ממש כמו תפקידה של זריקת החיסון – המאמנת את הגוף ליצור נוגדנים למחלה האמיתית).
שדה האימונים באש אמיתית עבור שיבוח צבאנו הוא כיום לבנון והחיזבאללה, או האינטיפדה בעבר.
לכן, באופן אבסורדי אולי, אחת הסיבות החשובות לכדאיות השארות צה"ל בלבנון, היא דווקא העובדה שהוא משתתף במלחמה מתישה והרוגים.
זאת כמובן מעבר לעובדה, שתורת הלחימה של צה"ל הוותיקה, והנכונה היא "להעביר את שדה הקרב לאדמת האויב". ומאחר ונגזר עלינו להלחם בערבים, עדיף שהאוכלוסיה הנפגעת מטעויות התותחנים או הטייסים תהא שלהם ולא שלנו.
עייפות הציבור מהמלחמה בלבנון, היא מובנת, הציבור אוהב פתרונות קלים ופשוטים. אך אנו במזרח התיכון, והאויב הוא ערבי, ולא בלגי או הולנדי. כל עוד אנו דבקים בגישות ההומניות המודרניות, ואויבנו לא רואים בשלום ערך, אלא אמצעי בירוקרטי לקירוב צבאם לערינו, המלחמה תימשך. אם צבאנו יהיה מאומן ומוכן למלחמה הבאה, היא עשויה להדחות. ובעת מלחמה חלילה אנחנו עשויים לעמוד בה במחיר נמוך יחסית. אך אם הצבא לא יהיה מאומן, אם מפקדיו יקבלו את טבילת האש הראשונה רק בעת התקפת השריון המסיבית שחלילה תבוא, מצבנו יהיה רע ומר.
אם נגזר עלינו להמשיך ולחיות במזרח התיכון, טוב יהיה אם שדה האימונים והקרב יהיה בלבנון, ולא בגליל, בעזה ולא בבאר שבע. ולנו עדיף שהמכונית המתפוצצת תסע בכביש בירות דמשק ולא בכביש חיפה תל אביב.
נגיף מוח 2428
אינני יכול שלא להגיב על דבריך, אולם אני מתקשה למצוא מילים הולמות לנוכח השילוב האיום של כשל מחשבתי, בורות וחוסר הערכה לחיי אדם העולה מהם. היכן להתחיל? כרגיל, אחלק לסעיפים:
א. "יעד לקנאה ושנאה של הערבים" - סיבות הסכסוך באיזורנו הינן, כפי שיספר לך מר גורביץ בהרחבה, היסטוריות. בלבד. כל "גורם" אחר יתגלה, בחקירה לעומק, כגרורה היסטורית. הדימוי הנחמד של "אנחנו מתקדמים והם מפגרים, לכן הם שונאים אותנו" לא יחזיק מעמד שניה אחת מול עין בוחנת.
ב. "נמנעת מלבצע את הנדרש ולכבוש בירת אויב" - למה רק בירה אחת? אולי את כולן? איזה חזון! נכבוש, בנוסף על בירות (שכבר כבשנו), את דמשק, קהיר, רבת עמון, בגדד וטהרן, ונגמור עניין! בתוך כך נוכל גם לגייר את כולם לפי חרב, ולאמן את צה"ל אימון שלא במהרה ישכח... האם כבר הבנת מה אמרת, בפזיזותך כי רבה, או שאמשיך עד כיבוש טוקיו וושינגטון, מה שבטוח יראה לעולם מי כאן הבוס?
ג. "כדי שישראל תמשיך להתקיים ולעמוד בהתקפות הערבים" - האם עלתה בדעתך האפשרות כי נתן, בעזרת קצת חכמה, להגיע למצב בו *לא יהיו* התקפות? מדהים, נכון? אוטופי ממש, הא? מוזר, אם כך, לציין כי זה קורה כבר מספר לא מבוטל של שנים מול מצרים וירדן. עולם הפוך ממש!
ד. "שדה האימונים... עבור שיבוח צבאנו" - הדבר היחיד המשתבח כתוצאה מהישארותנו בלבנון הוא פרנסתם של העוסקים
בבריאות הנפש. נסה להתעמת עם הרעיון החדשני הבא: *נתן* לאמן צבא ולהחזיקו ברמת כוננות סבירה *ללא כל מגע עם האויב*.
ה. "להעביר את שדה הקרב לאדמת האויב" - (במאמר מוסגר - את שדה הקרב לא העברנו לאדמת האויב. לשם אנחנו מעבירים אוכלוסיה אזרחית) - שדה הקרב לא יעבור לעולם לאדמת האויב. מי שירצה לפוצץ אוטובוס בדיזנגוף, אין רצועת הכיבוש בלבנון מזיזה לו כהוא זה.

יכולתי לכתוב עוד הרבה, אך נראה לי כי הבהרתי את הכוונה. עלינו לשאוף למצב של שלום. מצב זה יכול להתקיים (ע"ע סעיף ג') ונתן להגיע אליו. מוזרה היא נטייתן של מדינות אשר שלום שורר ביניהן - הן לא נלחמות אחת בשניה. אין קרב, אין שדה קרב, אין "טעויות תותחנים וטייסים", אין מלחמה. *אין*, הבנת?
אנשים = תאים?!?! 2438
מה בדיוק הייתה הפואנטה שלך בכל המגילה המיותרת הזאת, לא הצלחתי להבין. מה שכן הצלחתי להבין, הוא שאין לך שמץ של מושג על מהותה האמיתית של מלחמה, שאין לך שום הבנה בקשר לערך חיי אדם.

יוסי, סלח לי על שאני לוקח את מקומך, אבל אני חייב במקרה זה: יאיר, דעה כל כך פאשיסטית לא שמעתי מאז מוסוליני. בעצם, אני חושב שגם אצלו לא. שקול מחדש את דעותיך ואת סדר העדיפויות שלך בנוגע לחיי אדם.

בנוגע לנקודת המוצא התמוהה שלך - ארצות ערב לא שוטמות אותנו מתוך קנאה. להיפך. הן ארצות פונדמנטליסטיות בעיקרן, בייחוד סוריה, ועל כן הן מחשיבות את התרבות המערבית כמופקרת ומושחתת.

לגבי שאר הנקודות, אני סומך על ניר יניב על כך שציין אותן בתגובתו, אשר אותה לא הספקתי לקרוא.
יחי ההבדל הקטן 2447
ברי לכל אדם מן הישוב שישראל מנהלת מילחמת מאסף בדרום לבנון, ובמיוחד במקום המכונה 'רצועת הביטחון' - מילחמה אשר בה תפסיד ישראל.
אינני חושב שקיים ויכוח עקרוני בין ברי דעת על כך שמדיניותה של ישראל בסוגיה זו בנוייה על חולות נודדים - חמור מזאת - שאין באמתחתה של מדינת ישראל ולו מתכון אחד לאיזשהו סוג של פיתרון, מלבד המשך ההדרדרות המכוערת הכוללת אובדן חיי אנוש ופגיעה שיטתית בזכויות האדם בחבל ארץ זה, אשר עליהן מדווחת העיתונות הביינלאומית בהרחבה.
אי לכך ובהתאם לזאת על ישראל 'להתקפל' מדרום לבנון ולחזור אל הגבול הביינלאומי המוכר בצפון - ללא פיתרון, ללא רעיון - ללא כלום.
דבר לא יבוא על מקומו בשלום. השיגרה הביטחונית בגבול הצפון תמשך, וגם קטיושות חדשות תיפולנה מדי פעם על ישובים שונים בצפון הארץ.
אך בהבדל קטן - ישראל תוכל להגיב באופנים שונים על הפרות אלו, וזאת ללא מחאות משמעותיות בדעת הקהל הביינלאומית: מן המקובל בעולם זה שמדינות ריבוניות זכאיות להגן על עצמן ועל חיי אזרחיהן בתוך גבולותיהן המוכרים.
זהו גם המודל המומלץ לשאר השטחים בהם ממשיכה ישראל להחזיק כילד המסרב להפרד מצעצוע לא לו - 'התקפלות' חד צדדית עם הבטחות לאי-אלימות על חוזי נייר.
רק אז יפרוץ לו השלום הקר בין מדינת ישראל לשכנותיה. כנראה.
דיינו.
כל אופציה אחרת רשומה בחזון יוחנן בברית החדשה.
בברכה
א. מאן
נ.ב.
וכמובן בהקשר זה על ישראל להיפטר מן הרפלקס המותנה להטיף מוסר לעמי המערב - במילים אחרות - מהמוסר המשולש.
עם המוסר הכפול אפשר לחיות בשביעות רצון ולאורך ימים, כמדינת תרבות מתוקנת.(ע"ע 'המערב').
אנשים = תאים?!?! 664070
"דעה כל כך פאשיסטית לא שמעתי מאז מוסוליני" וחלפו 15 שנים ואין צורך עוד במקרי קצה כמוסוליני.
איזו מילה אני מחפש? 2470
פאשיזם, זהו.
פאשיזם 7320
פאשיזם 14507
הפאשיזם כפי שמציע זבוטינסקי במידה מסוימת זה הדבר הנכון
רעיון ''המדינה לפני הכל'' זה הדבר שהמדינה צריכה כדי לצאת מהמצב הנוכחי
מצב מסוכן ליהדות וליהודים
פאשיזם 14508
אמת
יש לזבוטינסקי את הספר ''שמשון'' שמומלץ
פאשיזם 18409
למצוא חומר על הפאשיזם....
שמסכם על הפאשיזם!!
וגם תמונות....
ואם אפשר גם סיפורים שילדים חיו שם.....
איזו מילה אני מחפש? 22088
זוכרים את המאמר הישן ההוא?... 2427
לפני כמה חודשים פרסמתי כאן מאמר בשם "מדינת ישראל כמדינת טרור", ובו העלתי את הטענה שישראל מתנהגת ככנופיה טרוריסטית. המאורעות האחרונים בלבנון רק חיזקו את הטענה הזו.

מה היה לנו? חיזבאללה, ארגון שחרור דרום לבנון, העיף לשמיים את אחד מבחירי הבוגדים העובדים אצלנו. הפעולה הייתה נקיה: רק המטרה עצמה חוסלה. לשם השוואה, כשישראל ביצעה פעולה דומה - חיסול מוסאווי - היא רצחה איתו את אשתו ובנו. מי כאן החייל, מי כאן הטרוריסט?

החיזבאללה יורה - בהצלחה - על חיילי צה"ל. צה"ל יורה - בחוסר הצלחה - על חיילי חיזבאללה. על כן, פוצח הצבא הכושל בהתקפה על מי שלא יכולים להגן על עצמם - אזרחי לבנון ומתקני התשתית שלהם. והתקשורת הישראלית צוהלת: "בלבנון השתמשו בנרות לתאורה". הם לא ציינו שהם השתמשו בנרות הללו גם לחימום, בחורף הקר הזה. מי כאן החייל, מי כאן הטרוריסט?

הרמטכ"ל האידיוט שלנו מיהר, לפני כחודש, להתרברב שישראל עשתה את הבלתי אפשרי: היא ניצחה במלחמת גרילה. עד כמה היה הנצחון הזה שברירי, העידה העובדה שלאחר חמישה הרוגים בלבד, ישראל שברה את הכלים. אנחנו חכמים על אזרחים, על מי שלא יכול להתגונן. נגד כל האחרים אנחנו מזמן כשלון. ויש לנו גם את היכולת הנפשית המרתקת לראות את עצמנו כקורבנות.

ולקינוח, שאלה (ותודה לארגון בצלם): נניח שאחד ממטוסינו היה מופל, ואחד הטייסים היה נלכד. באיזו זכות היינו דורשים ששוביו ימנעו מלענותו? הטייס הוא "פצצה מתקתקת", הוא יודע על הגיחות הבאות, הוא יודע היכן יפגעו הפצצות הבאות. הוא יותר "פצצה מתקתקת" מכל פלסטינאי שאי פעם עצרנו ועינינו. באיזו זכות היינו באים בטענות לממשלת לבנון, אילו חייליה היו מענים אותו?
די לתבוסתנות 2439
המדיניות הישראלית בלבנון סובלת מנכות חמורה: אנחנו מגבילים את עצמנו כדי לא לאבד הישגים מדיניים שלא הושגו עדיין במו"מ עם הסורים שבקושי התחיל. אז מה הפלא שכל מה שנותר לעשות זה כותרות בעיתונים?
את המלחמה בלבנון לא ניתן לפתור כל עוד ישראל לא משנה את תפיסתה האסטרטגית התבוסתנית בלבנון: אם לסורים השפעה חזקה על חזבאללה, בואו נאיים עליהם שאם הם לא מפסיקים את פעולותיהם, נפגע במטרות סוריות בלבנון. הם יגיבו גם ותהיה מלחמה?? הרי תומכי הנסיגה בגולן יזכירו לי, שהסורים חלשים ולכן הם עשו "תפנית אסטרטגית" לשלום עם ישראל. כדי לחזק מוסרית ותעמולתית את עמדתנו, יש לסגת מלבנון עכשיו - זה יסיר את העוקץ התעמולתי מפעולות חזבאללה ויהפוך אותם מארגון לשחרור לאומי, כמו שמציג אותם יוסי, לארגון טרור פונדמנטליסטי (שגם זה תיאור נאה להם).
'' ...על מיזבח אותם אינטרסים'' 2457
הדיון הציבורי שוב מתלקח - לצאת או לא לצאת- ושוב נזנח הנימוק המוסרי . מרוב תחושת צדק עצמי ('לעולם לא נסלח לערבים' וגו) אנחנו מקפידים תמיד לשכוח שכל הפצצה מוצלחת שלנו מותירה אלפי אנשים ללא חשמל, ילדים אחוזי בעתה, ושינאה שהולכת ותופחת. במעשיה בלבנון ישראל מחלישה באופן מובהק את ההזדהות של אזרחיה עם מדינתם. זהו פרדוקס: ככל שהאזרח מזדהה יותר עם האינטרסים של המדינה, הוא נאלץ להשלים עם יותר עוולות מוסריות, ומחויבותו כאזרח למעשי מדינתו פוחתת. השקר הגדול, כי צה"ל הוא צבא טהור, הולך ומופרך במחקרים היסטוריים .כל אזרח יהודי צריך להציב לעצמו את השאלה: האם חיי במדינה יהודית-ציונית חשובים לי יותר מחיי כאדם מוסרי?
רפלקסים 2465
מאמר מעניין (כרגיל) של דורון רוזנבלום ב"הארץ" העלה במוחי מחשבת-אימה:
לפני כחמש שנים הזדעזעה מדינת ישראל מסדרת פיגועים בירושלים. פיגועים אלו אירעו בעיצומו של תהליך השלום שהובילו רבין ופרס, והשפיעו בצורה דרסטית על דעת הקהל בישראל. בסופו של דבר, פיגועים אלו עצרו את תהליך השלום בחריקה, שקולה הידהד במשך כמעט ארבע שנים.
תהליך השלום חודש לא מזמן, גם עם סוריה וגם עם הפלסטינאים. הרבה אנשים, בשני הצדדים, לא היו מרוצים מהמהירות בה התפתחו השיחות. ופתאום, החיזבאללה מתחיל לצלוף בנו בלבנון בצורה יעילה להפחיד, וכמו רובוטים שלחצו להם על הכפתור אנחנו מגיבים בדיוק כמו שכולם ידעו שנגיב - בצורה לא-יעילה אך חמומת מוח.

רוזנבלום טען שהטענה "אנחנו נגיב במקום ובזמן שנבחר" מגוכחת, כי אויבנו מנגנים עלינו כמו על עוגב - אנחנו מגיבים במקום ובזמן ש_הם_ בוחרים.
האם יכול להיות שהחיזבאללה פשוט רצה לעצור את תהליך השלום עם סוריה? הרי, במידה מסוימת, הוא השיג את מטרתו. האם הוא פשוט רצה לחשוב את ערוות הבטחתו של ברק לסגת ביולי? כי גם שם הוא הצליח לא רע.
ושאלה אחרונה לקינוח - למה אנחנו תמיד חייבים להגיב בלבנון? הרי נסיון של כמעט 20 שנה מוכיח שזה אף פעם, אבל אף פעם, לא עוזר לנו.
הרוצה בשלום - יתכונן למלחמה 2518
מר קלין הנכבד,
הרשה נא לי לפתוח בהתייחסות לנקודה האחרונה אותה העלת בתגובתך - באמת, מדוע להגיב?
דומני שהתשובה לשאלה זו הינה יותר פילוסופית במהותה - הזכות להגנה עצמית הינה מוסרית לא פחות - ולשיטתי אף יותר - מזכות הגשת הלחי השנייה.
מובן מאליו שכל זמן ששילטונות צה"ל אוחזים בחבל הארץ המתקרא 'רצועת ביטחון' אין לנימוקי זה ולו אחוז אחד של זכות קיום.
אך ברגע חזרת ישראל לגבולה הביינלאומי הצפוני המוכר - תוכל ישראל לפתוח בטורניר פינג-פונג עם החיזבללה, אירגון אמל, 'המחבלים' ושאר ירקות במידה ואלה ימשיכו לשגר קטיושות אליה וזאת לפי מצב רוחה המתחלף, ללא כל קביעת לוח זמנים תגובתי זה או אחר.
לעניות דעתי נימוקיו של מר רוזנבלום בנדון הינם סופיסטיים, היות וטענתו ש'אנחנו מגיבים במקום ובזמן שהם בוחרים' אינה נכונה, מאחר ותגובת ישראל הינה פועל יוצא אשר אינו אמור להמדד במושגי הצלחה תזמוניים אינדוקטיבים, כי אם במושגים צירקולרים דדוקטיבים, אשר לפיהם עצם התגובה היא ההצלחה - תפיסת עולם אשר בהחלט מקובלת במחוזות Arabia Felix האגדתיים.
בברכה
א. מאן
עלוב פיקוד הצפון 2489
הבוקר, התבשרנו, התלונן עלוב פיקןד הצפון ואמר ש"יש חיילים סמרטוטים שמתבכיינים לכרמלה מנשה". תגובה אינסטינקטיבית ומטומטמת, כפי שרק קציני צה"ל יכולים לתת. לדעתי, עלוב הפיקוד חייב לעוף מתפקידו. לא יתכן שעלוב בכיר, היושב בלשכה מחוממת ורחוק מאזורי הקרבות, יתבטא כך כלפי חייליו.

אבל אנחנו מדברים על צה"ל, ולכן סביר שהוא יקודם, ולא יודח. אם כן, יש לי בקשה קטנה מאנשי החיזבאללה: אנא ממכם, כוונו את הטיל הבא שלכם אל עלוב הפיקוד. אולי אז נראה מי כאן הסמרטוט.
להכות בחיילים הסוריים בלבנון ! 2590
פגיעה בתשתיות ובאזרחים לבנוניים הווה עילה להפצצות קטיושות, וגם משרתת את האינטרס הסורי: גינוים בינלאומיים, עקב ריבוי פגיעות בתשתיות ובאזרחים הלבנוניים, יאלצו את ישראל להפסיק זאת בבושת פנים, כמו בתקדים של כפר קנא.
פגיעה כואבת במחנות צבא הכיבוש הסורי בלבנון, כנגד כל פגיעה בחיילי צה"ל, תפגע ישירות בנוכחות הסורים בלבנון, תזכה באהדת חלק גדול מהציבור הלבנוני, לא תגרור גינוים עקב פגיעה באזרחים, לא תהווה עילה לתגובת קטיושות, והסורים יאלצו להפסיק את פעילות חיזבאללה, אשר, במצב חדש זה, תסכן את האינטרס העליון הסורי של שליטה בלבנון. יתכן שיספיקו מספר סיורים אוויריים של מטוסי צילום ותצפית לא מוסווים מעל מחנות הצבא הסורי, לשם הצהרת כוונות, בתוספת עידוד גורמים לבנוניים בגלות וכן אנשי קונגרס אמריקאיים לפתוח במסע נמרץ נגד הנוכחות הסורית בלבנון. יש תקדים: איום צבאי ישיר על סוריה ע"י טורקיה (אף כי צבא טורקיה חלש בהשוואה לצה"ל), גרם לאסד להכנע מידית, לסגור את מחנות האימונים של הכורדים בלבנון, ולגירוש אוג'אלאן, מנהיגם.
ניתן להגיע לשלום עם הסורים ולשקט בלבנון, כמחיר שעליהם לשלם עבור הסכמתנו לנוכחותם שם. נפסיק להיות הפראירים שנתנו להם להפוך את היוצרות: איום בפגיעה צבאית ישירה בנוכחות הסורית בלבנון, בתוספת מסע ציבורי נרחב בסיסמאות כגון "תשתיות ואזרחים לבנונים אינם הכתובת! להכות בחיילים הלבנונים בלבנון!", הוא אשר יבהיר לאסד, שאנו דורשים, שהחיילים והקצינים הסוריים בלבנון יהיו בני ערובה ישירים עבור שלום חיילינו, במסגרת הפיכת האינטרס העליון הסורי של שליטה בלבנון לבן ערובה לאינטרס שלנו בשלום.
חבל על כל חלל צה"ל נוסף.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים