סיפור ירושלמי 183
"מישהו לרוץ איתו" דויד גרוסמן. בהוצאת הקיבוץ המאוחד "הספרייה החדשה" פברואר 2000
שמחתי כשקראתי בעיתונים שעלילת ספרו החדש של דויד גרוסמן מתרחשת בירושלים. שמחתי כיוון שלא הכבירו תארים מיותרים על העיר הזאת .לא "ברחובות הקסם של ירושלים," לא "בירושלים המופלאה שמכילה טיפוסים מקצוות שונות," בלי תארים - "ברחובות ירושלים". שמחתי כיוון והבנתי שעלילת הספר הזה תעביר את ירושלים שאני אוהב. תמיד היה מבחינתי משהו מיוחד בירושלים - לאו דווקא בעיר העתיקה או בשכונות ה"מיוחדות", אלא גם בהליכה במרכז העיר - ברחוב אגרון, ברחוב הנביאים ואפילו ברחוב יפו הרועש. התחושה הטובה שירושלים משרה עלי נעוצה במשהו לא ברור.

ואכן את ירושלים הזו בדיוק משרטט גרוסמן. הוא מסתכל על ירושלים של היומיום ולא על "ירושלים של התיירים" - ירושלים שחיים בה בני נוער נורמלים לחלוטין (אסף, עידן, עדי), ובכל זאת יש בה משהו מיוחד. ירושלים היא גם הציר המרכזי של הסיפור, שכן דרכה לומד אסף על תמר. יותר מכך, בכל פעם שתמר יוצאת למקום שמיקומו המדויק לא מצוין, או שאיננו ירושלים (המערה, ביתו של פסח, חיפה וזיכרון), היא מבצעת את המהלך שלה במשחק שבין הבגרות והנערות.

ניתן לומר שכשתמר צוללת אל עולמו של שי, היא למעשה צוללת אל עצמה. ככל שהיא שוקעת בעולם הזה, הקורא מבין יותר ויותר שתמר היא נערה בוגרת, ולא אישה שלמה ומבוגרת. בתחילה, כשעוד לא ידועות מטרותיה של תמר בירידה לרחוב, ההנחות שמבצבצות אצל הקורא קשורות בעיקר לעולם שבו אנשים יורדים לרחוב לשם ניסוי (כלומר בגרות שלמה) או כהתרסה כלפי ההורים (כלומר ילדותיות), אולם רק כשמתגלה תוכניתה בשלמות, כמו גם פרטי הקשר בינה לבין שי, מבין הקורא שמדובר בפעולה נערית מאד. הנאיוויות חסרת האחריות המשתלבת עם האומץ והנחישות, היא מיצוי של נערות. אותו דפוס התנהגות קיים בנתינת הכסף לרוסייה ברחוב, או בניסיון שלה עם שי במערה.

גם אסף חווה תהליך של התבגרות שבסופו אין הוא איש בוגר אלא נער בוגר. בתחילה, הוא מתואר כנער גמלוני וחולם. אולם במהלך הריצה בירושלים הוא מתגלה לכאורה כבוגר בעל אחריות. מבחינת אסף, הנקודה שממצה אותו בדיוק המרבי היא ה"מלחמה" שלו על הכלבה. בקטע זה עובר אסף מטמורפוזה מוחלטת בעיני הקורא - התחושה שנוצרת במהלך כל הסיפור על עובדת היותו נער בעל כוח פיזי אם כי אפאתי ופסיבי נשברת כשהוא נלחם על "שלו" - הוא מתגלה בחולשתו הפיזית, אך עומד על שלו ויוזם מהלך. התנהגותו של אסף זהה לזו של תמר המשלבת אומץ ובגרות עם ילדותיות.

שיאה של ה"נערות" שמפגינים אסף ותמר באה לידי ביטוי כשהם נמצאים יחדיו במערה. לכאורה סיומו של הספר ב"הפוך על הפוך על הפוך" היה מתאים יותר לסרט הוליוודי או לספר טיסה של רם אורן. למעשה, לא הייתה לגרוסמן ברירה, כיוון שהסיום הוא מיצוי של ה"נערות" שנבנית לאורך כל הסיפור. סינתזה של אומץ, נאיביות שמוכחת כנכונה (סירובו של שי) וסיוע מצדם של מבוגרים, היא המוצא של הנערות הנכונה על פי תפיסתו של גרוסמן.

זוהי אינה נערות אנכרוניסטית של ספרי בלשים על ילדי פלא, נערות של ילדים מושלמים, אלא נערות של נערים בוגרים וחכמים שהלכו קצת רחוק מדי ולכן זקוקים לעזרה נוספת. הן תמר והן אסף נעזרים בחברים מבוגרים, כיוון שהם לא מהזן של ספרי הבלשים. אסף ותמר הם גם לא ילדי פלא מבחינה חברתית: לשניהם יש חברים, תמר גם מאופיינת כאחת מ"המלגלגים", ובכך הם יוצאים מהסטיגמה של "חנון המחשבים" שיש שציפו שתאפיין את דמות הבלש הצעיר. אסף ותמר הם בני־נוער מעודכנים.

גם ירושלים שגרוסמן מציג כ"מובנת מאליה" - זו שאוהבים בלי להבין מדוע - היא עיר מאוד מעודכנת. גרוסמן זורע אזכורים שמשויכים רק לעיר של השנים האלו. הטלפון בעל עשרות המנגינות ו"הצוללת הצהובה", בנוסף לתיאורים של מקומות כמדרחוב בן־יהודה ו"כיכר המשביר", נועדו ליצור את התחושה של ירושלים המיוחדת שלא ברור מה כל כך מיוחד בה. כל־כך חשוב ליצור את האווירה הירושלמית הזו, מכיוון שירושלים מהווה אנלוגיה ליחסים בין תמר ואסף בסיום הסיפור - אהבה שתלויה "בחלק של הלגו" בדיוק כאהבה שקושרת אנשים רבים כל־כך לירושלים. גם תמר וגם אסף הם בני נוער נורמלים ומעודכנים שזכו באומץ ובגרות מיוחדים, שלא שללו את תכונתם כנערים, וגם ירושלים היא עיר מעודכנת שזכתה בתכונה מיוחדת שלא שוללת את היותה עיר גדולה.

בסופו של דבר, "מישהו לרוץ איתו" הוא ספר שמצליח להחזיק את הקורא ברמת עניין ומתח מבלי לאבד את העומק והיכולת לתאר דמויות מיוחדות נפשית, שחוות תהליכים של התבגרות והשלמה עם עצמן - הרי בסופו של דבר "נערות בוגרת" היא דרך ההתנהגות הנכונה לשני ילדים בני שש־עשרה.

קישורים
מישהו לרוץ איתו - קנו את הספר בדיבוק
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

זר לא יבין 3572
הצלחת לתאר במדוייק את ההרגשה שלי כלפי הירושמיות שבספר. הירושלמיות שאני כל-כך אוהב. לדעתי הספר בלתי-ניתן לתרגום מבחינה זו מעבר למקום וגם מעבר לזמן, כיוון שהוא כל-כך "מעודכן" הן מבחינת המקומות והן מבחינת השפה.
אני חושב שגם "אבישג" של דוד שיץ העביר אותה ירושלמיות אמיתית של ירושלמים שאוהבים כל-כך את העיר, בלי צורך בהסברים.
גרוסמן התגלה כאמן גדול בעיני במדויקות הזו, של העברת התחושות והמצב המדוייק של ירושלים 99. במהלך סוף השבוע בו קראתי את הספר יצאתי ביום שישי בערב לסינימטק וכל הזמן ראיתי תמר-יות בין הצעירות בסינימטק.
הספר מופלא בעיני ושרטוט הדמויות מאד אמיתי ומדוייק. אהבתי מאד את תמר ואת הסיפור-בתוך-סיפור של תיאודורה. אהבתי את חוסר השיפוטיות של גרוסמן כלפי הנערים במעון.
teguva al hasefer 3581
lo yakholti lehagiv ki lo karati et hasefer ve'eyn li yekholet likhtov ivrit ba'internet sheli. ani mitgoreret beamerika, maka kazot! atem yekholim bikhlal likro et ma shekatavti? Im ken ana anu. dvora
זר לא יבין 216391
נכון מאוד בדיוק אין מלים בפי!
ביקורת ספרים או חיפוש רווחים? 3583
מביש שהאייל הקורא מנסה להרוויח כמה שקלים ע''י לינק לחשבונכם בדיבוק. עושה רושם שזו האמתלה העיקרית לפרסום הביקורת. הדבר דומה לאותם אתרי ילדים מתלהבים ששמים באנרים של חברות שמשלמות עבור גלישה בשיטת הפרמידה של חבר מביא חבר.

רוצים לכתוב ביקורת ספרים, בלי לינק לרכישת הספר דרך חשבונכם בדיבוק בבקשה.

או שתלכו לעבוד. הרבה יותר מכובד.
ביקורת ספרים או חיפוש רווחים? 3584
אנחנו אוהבים ביקורת, אבל גם ביקורת כדאי לדעת איך לכתוב. כל ראשון הוא לתת את שמך האמיתי.

אבל ניחא - נענה לך: את הביקורת קיבלתי כפי שהיא ממר פוגל הנכבד, מבלי שזה ידע כלל על הלינק שיתווסף לספר, ומבלי ציפיה לקבל את כמות הכסף המכובדה שמן הסתם תערם בחצר ביתי בעקבות ההתנפלות ההמונית על הלינק המדובר. הטענה כאילו פרסמנו את הביקורת כדי להרוויח כסף היא, איך לומר, בלתי-מבוססת.
מעבר לכך - גם לביקורות ספרים לא מחמיאות (ראה השוואתו של טל כהן בין ספריו של קרייטון) צירפנו לינק עבור הספר בו עוסקת הביקורת. מדובר, מבחינתנו, בשירות לקוראים: במקום לחפש את הספר בחנויות הספרים, הנה לכם חנות אינטרנט שאני אישית סומך עליה, שתוכל למכור לכם את הספר, אם אתם מעוניינים בו.
אינני רואה מה העוול הנורא בכך שנקבל אחוזים מהמכירה עקב קניות שמקורן באתר שלנו. ראשית, כקפיטליסט אני לא רואה בעשיית רווח דבר רע. אני עובד למחייתי במקום עבודה סדיר יותר מהאייל הקורא, אך אם האייל יוכל להכניס לי מעט ג'ובות לכיס, למה לא? לשם כך בדיוק יש לנו את הבאנרים בראש העמוד - האם גם אותם עלינו לסלק?
אם אתה דואג לרמתנו האתית, ומאמין כי לא נפרסם ביקורות לא מחמיאות על ספרים, אתה מוזמן לכתוב לנו ביקורת מעניינת ומוצלחת על ספר גרוע למכביר, ולראות איך היא מתפרסמת מעל דפינו, ולמרגלותיה - כן - לינק קטן וחמוד לקניית הספר.

תודה על ההתעניינות.
ביקורת ספרים או חיפוש רווחים? 3586
להשלמת התמונה, פרטים שדובי החליט משום-מה לא לפרסם:

כל מפעילי האייל, והכותבים, פועלים בהתנדבות. ההכנסות מפרסומות, קישורים לדיבוק וכו' עד היום לא מכסים אפילו את עלות החזקת השרת (כן, זה עולה *הרבה* כסף). כל מפעילי האתר, ללא יוצא מן הכלל, עובדים למחייתם ולמעשה מפסידים כסף (שלא לדבר על זמן) מניהול האתר.

סך כל הרווחים מקישורים לדיבוק עד היום, אגב, הוא מספר חד-ספרתי של אגורות. אני משאיר לך לנחש את הספרה לבד. השימוש העיקרי בקישור לדיבוק הוא הדו"חות מדיבוק, שמאפשרים לנו לדעת מה רמת העניין בספר שעוררה הסקירה.
הודעה טיפשית, עדיף לא לקרוא! 3595
יש לי רעיון, נסו להנפיק את עצמכם. נכון שהמשקיעים בבורסה מתחילים להתפקח אבל עדיין ניתן לעשות בוכטה (או שמא סטיפה?) נאה מהנפקת מגאזין אינטראקטיבי באינטרנט. זה כמובן יגדיל את כמות הפרסומות וסביר להניח שיורד את רמת האתר אבל מה לא עושים בשביל כסף.
מותר לחזור ולהגיב על הביקורת? :- 3606
משהו לא מוסבר קרא לי כשקראתי את הספר הזה.
נכון, גרוסמן אכן "עושה" את זה לירושלים, הקסם שביומיום הירושלמי (לפעמים, ואפילו ירושלמים שרופים יודו שקצת קשה להבחין בו מבעד למהומות בכביש בר אילן או סכסוכים אחרים בעיר המורכבת הזאת ) מוצג על ידו בצורה אמינה ואפילו מרגשת.
לראשונה מזה הרבה זמן והמון ספרים , לא יכולתי להפסיק לקרוא, כמעט בלי הפסקה מההתחלה ועד הסוף.
לדעתי אין הרבה "תמריות" בסינמטק כמו שכתב רן. תמר היא דמות שקשה למצוא במציאות, ואולי דווקא ה"ילדותיות" שבמעשים שלה , בביטחון המוחלט שלה שהיא תציל את שי , בכל הרבדים שגרוסמן בונה אותה, היא היא בגרות אמיתית?
אולי.
בכל מקרה, ספר שאי אפשר להניח מהיד, בהחלט שווה.
לנעמה, או: המלצה אישית:- 3841
המצב של" לראשונה מזה הרבה זמן וספרים" מוכר לי
אז רציתי רק להגיד שגם " שתהיי לי הסכין" של גרוסמן הוא ספר שנקרא בנשימה אחת.

ספר נוסף ומעולה שראוי שאכתוב ואף אשלח לאייל מאמר עליו (אלא אם ה/יקדימו אותי) הוא "כשניטשה בכה " המדהים של ארוין ד.ילום וכל מה שאומר על מנת לשבחו - לא יהיה מספיק.
תהנו
איך בשבת? 3676
למרות שתגובתי לא קשורה כלל לספר, אני תוהה איך בחור דתי, הסדרניק לעתיד, שולח כתבה בשבת?!
למען הקוראים הדתיים התוהים, כוון את התאריך במחשב שלך...
איך בשבת? 3679
לא רק שהשעון במחשבו של מר פוגל אינו קשור לעניין (אלא השעון שבסרבר עליו יושב האייל), אלא גם שמאמרו של מר פוגל נשלח אלי מבעוד מועד, ורק לאחר עריכה, ותוך חוסר מודעות מצידי, פורסם במהלך השבת (בפעם הבאה נשים כתובית "נכתב לפני כניסת השבת"... :) ). עם פוגל והתוהים סליחה.
איך בשבת? 3781
פשוט חיכיתי שמישהוא ישים לב לזה.
את המאמר כתבתי ביום רביעי בלילה או חמישי בצהרים. וכן גם הקום להעיר משהו בענין הכסף, נוסף על כל מה שאמרו דובי וטל.
*סיומת כתובתו של האיל מעידה על כך שמדובר באתר מסחרי- קרי רווח אינו דבר מוגנה בעיני יוצריו. וכך אמור להבין כל כותב ששולח פרי עטו לאתר. ודומני שניתן היה להבין מהמכתב שנשלח לכל כותב דבר דומה (קרי שבעתיד המטרה היא גם רווח).
*אני אישית חושב שהפירסום באתר נותן לי יותר ממה שאני תורם לחלל העולם בהגיגי ולו בשל העונד הילדותי שמוסב לי כל אימת שאני רואה את שמי מתנוסס בראש מאמר. אי לכך לא מפריע לי כלל שמי שנותן לי את העונג הלז (למעשה אני נהנה לדעת שיש מי שאולי יהיה מודע למחשבותיי) ירווח פרוטות כל עוד הדבר אינו פוגע בי והובהר לי מראש במכתב שנשלח (והוא נשלח).
?לרוץ לאן .. 4900
שלום
קראתי את רשימתך בעיון רב וגם את הספר והיה קשה לי לראות את העומק בסיפור, לעיתים חשתי שאני באיזו עלילה של ''חסמבה'' עם חלוקה פשוטה של טובים ורעים לא הצלחתי לראות בעיני הנערים את גרוסן של ''הכל אודות אהבה'' ראיתי לבטים של גיל הנעורים לא מצאתי מעבר לכך הרבה. איני רושלמי (קורה)ותאור ככר החתולות לא אומר לי הרבה אולם מצאתי ענין בדמותה של תיאודורה בעיני היא הדמות המורכבת בסיפור. אולם הסיום היה קלוש ו''רם אורני'' במידה רבה.אני חושב על גרוסמן כאיש ''הזמן הצהוב'' כאדם שלא חשש להביע את דעתו בנושאים חברתים. והספר אותי אכזב במידה רבה. אולי בתת ההכרה ציפיתי לברקים ורעמים ולכן נישארתי וחצי תאוותי בידי
בברכה
שמוליק

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים