אינסטינקט מפוספס 19
בסרטו החדש של ג'ון טרטלטאוב כונסו שני שחקנים בעלי שם: אנתוני הופקינס וקובה גודינג, וזאת בסיפור הנוגע בחיה שבאדם ובטירוף - לכאורה הרכב מנצח. האמנם?
מאז שהופיע אנתוני הופקינס בסרט "שתיקת הכבשים", ממתינים הצופים לראות אותו עושה תפקיד אינטנסיבי כחניבעל לקטר שנית. במידה מסוימת, כל תפקיד שהוא עושה נבחן מול המראה המעוותת של לקטר. אולי זוהי הסיבה שהופקינס נמנע מלעשות תפקידים מוחצנים ודרסטיים כמו זה של לקטר בשנים האחרונות - הוא שחקן מוערך ומצליח, למה לו להיתקע בדמות אחת, למה לא להשאיר את הציפייה ברקע?

לבמאיי קדימונים (פרומואים), לעומת זאת, יש בדיוק אינטרס אחד: למכור את הסרט.

אי לכך, יש סיכוי סביר שגם אתם, כמוני, חשבתם שהתפקיד שהופקינס עושה ב"אינסטינקט" הוא התפקיד האינטנסיבי והמופרע ביותר שעשה מאז "שתיקת הכבשים". במידה מוגבלת מאוד, יש בזה משהו: יש כמה רגעים בסרט שהאלימות החייתית שהופקינס מקרין בתפקיד מבהילה ומיוחדת (יש הרי הבדל גדול בין להגיד "הוא מתנהג כמו חיה משוגעת" ובין להצליח להעביר את התחושה של חיה משוגעת). לעומת זאת, הרגעים האלה מעטים מאוד, ונעלמים אחרי חצי־השעה הראשונה של הסרט. אח"כ הופקינס משחק אדם אינטליגנטי, רהוט ומעט אקצנטרי.

הסיפור הוא סיפורו של חוקר גורילות, ד"ר איתן פאוול (הופקינס), שנעלם יום אחד ברואנדה. כעבור שנתיים הוא נמצא בג'ונגלים, לאחר שרצח שני שומרי יערות ופצע שלושה. הוא מועבר לבית סוהר בעל אגף לחולי־נפש בארה"ב. פסיכולוג צעיר בשם תאו קאלדר (קובה גודינג, זוכה פרס האוסקר על משחקו ב"ג'רי מקגוויאר", שמתמודד עם תפקיד חסר אתגר בצורה חסרת השראה) שומע על המקרה, ומחליט להשתמש בו כדרך לקדם את הקריירה שלו. הוא מתחיל בסדרת פגישות עם פאוול, במהלכן התפקידים מתחלפים, ובסופו של דבר פאוול מלמד את קאלדר דבר או שניים על החיים ועל העולם.

הסרט "מריח" נפלא - יש בו את כל המרכיבים של נושא מעניין, במאי מוכשר, פסקול מוצלח (דני אלפמן המצוין - אם כי המוזיקה מניפולטיבית ופולשנית מידי לעיתים), שחקנים מצויינים, ומה לא. ואכן, בסופו של דבר, "אינסטינקט" הוא סרט לא רע בכלל. הוא פשוט לא סרט מצוין, וזאת מהות הבעיה: הוא לא מצליח להמריא מעל מכשול הבינוניות. איפשהו בדרך נשארנו עם ריח של כבד אווז משובח ועם הטעם של מנת פלפל טובה. רימו אותנו.

הבעיה היא שהסרט לא מעיז ללכת עד הסוף: למרות שבכל הקדימונים, הפרסומות והכרזות מוצג פאוול כאדם משוגע, מהר מאוד מסתבר שהוא שפוי לחלוטין. למרות שהנושא המרכזי הוא, לכאורה, מערכת היחסים בין בני־האדם לבין הטבע, הסרט לא בדיוק אומר איזו מערכת יחסים צריכה להיות לנו עם הטבע, הוא רק מעביר ביקורת (אף היא לא ממוקדת וברורה) על מערכת היחסים הנוכחית. בנוסף, הסרט סוטה לכל כיוון אפשרי - מסרט על סוגיה אקולוגית, איכשהו חלק ניכר מהזמן מתבזבז במערכת היחסים בכלא ובהנהלה המושחתת. עם כל הכבוד, סרטי כלא ראינו מספיק. יש סיפור(?) אהבה(?) בין בתו של הופקינס לבין קאלדר, שלא ממש מגיע לשום מקום. יש שלל דמויות משנה שלא ממש תורמות לעלילה, אבל סיפוריהן מסיחים את הדעת מהעיקר. הסרט מנסה, בקיצור, לטפל ביותר מידי נושאים, וכתוצאה מזה לא ממש מטפל באף אחד מהם.

בעיה נוספת, כאמור, היא שהנושא המרכזי, האקולוגי, של הסרט לא מוצג באופן ברור: מאיפה נובעת האלימות של פאוול? הוא חוזר ומדגיש כמה פעמים שהוא לא הפך לגורילה, אלא שהגורילות קיבלו אותו כבן־אדם (זאת בעצם הטענה הפילוסופית המרכזית של הסרט: אנחנו לא צריכים לחזור לטבע, אלא ללמוד לחיות איתו) - אם כך, למה הוא נהיה אלים כ"כ בתחילת הסרט כשהוא מושם במצב־לחץ? ואיך, בדיוק, אנחנו צריכים לחיות עם הטבע? הנושא מעניין, ועדיין לא טופל בצורה מוצלחת בשום סרט שיצא לי לראות - הרי אין ספק שהיחסים בין האנושות לבין הטבע חד־צדדיים ביותר: אנחנו השולטים, והוא הסובל. גם די ברור שזאת לא הדרך הנכונה. למה בדיוק מתכוון ד"ר פאוול כשהוא מציג את "ההיסטוריה האמיתית של האנושות"? איפה טעינו, ואיך נוכל לתקן? כל הסוגיות האלה מועלות בצורה לא ממוקדות, ולא מקבלות תשובה. הטיפול בנושא שטחי.

עדיין מדובר בסרט שנעים לראות - כל הכרוכים בדבר היו מקצוענים, בזה אין ספק - אבל לא ביצירה בעלת משמעות או אמירה משמעותית, וחבל.



לסיום, הייתי רוצה להעלות טענה כלפי שתי רשתות בתי־הקולנוע הגדולות בישראל, "גלובוס גרופ" ו"תיאטראות ישראל" - מה בדיוק הרעיון של לשלם 3 ש"ח נוספים על כרטיס קולנוע כאשר מזמינים אותו מראש בכרטיס אשראי? אנחנו הרי עושים לכם טובה כשאנחנו מבטיחים שיהיו אנשים באולם מראש, ואנחנו גם חוסכים לכם כסף על קופאים. עלות אין לכם מכל העניין, אז מה פתאום לעשות עלינו עוד כסף? תאמינו לי, 27.5 ש"ח לסרט הם די והותר, אין סיבה להעלות את המחיר ל30.5- ש"ח.
קישורים
אינסטינקט האתר הרשמי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "קולנוע ואמנויות הבמה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ריח של כבד אווז?! 121
... זה מה שקורה כשמבקר הסרטים שלך הוא גם מבקר המסעדות! :-)

אגב, חברות הקולנוע גובות תוספת תשלום עבור מכירת כרטיסים בטלפון כדי לכסות את העמלה שחברות האשראי גובות מהן. כמובן שעל-פי ההסכם עם חברות האשראי, אסור למחיר באשראי להיות גבוה מהמחיר במזומן; לכן התירוץ הרשמי הוא שאתה משלם על השירות הטלפוני, או קישקוש דומה.
"לא רע בכלל"? גרוע. נורא. 125
אני לא מבין איך אתה מעניק לסרט את הדימוי ל- "מנת פלאפל טובה". הפופוקורן המעופש והדוחה של הקולנוע בו צפיתי בסרט העניק תחושת בינוניות מינוס מנחמת - שלא כמו הסרט שהיה לדעתי בין תחתיות היצירות בהן צפיתי. אני מגזים, כמובן.

מלא חורים, לא שלם, חסר פואנטה, חסר משמעות, לא מבדר במיליגרם ולוקה בכמעט כל תחום (חוץ מהצילומים הבכלל לא רעים של הגורילות - בסאפארי, כמובן). אנתוני הופקינס בפרט נתן הופעה לא משכנעת וממש ממש מאכזבת. כבר מההתחלה רצו שנזדהה איתו וזה הציק. הוא היה רוצח מתועב עם בעיות - זה הכל. למה לא יכלו לעשות אותו רע לחלוטין, כמו פעם? על שאר השחקנים כלל אין מה לדבר. הופעה בינונית ומטה, שולית ולא מתאימה. נראה שמישהו חשוב היה מאד עייף בזמן יצירת הסרט.

נקודה לסיום: שמתם לב שכמעט בכל הסרטים בשני העשורים האחרונים, כל פעם שמופיעות גורילות על המסך, הן נורות?
ראיתי את סרט 535517
ראיתי את הסרט בשיעור, סרט מעניין.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים