הוא שרוף, הוא שרוף, הוא... שרוף? 207
''השרוף'', בעל סיפור החיים קורע הלב, התגלה כלא אחר מאשר חיים צינוביץ'. התגובות על הגילוי חלוקות בין המריעים לנפגעים. אייל בירנברג על התרמית והגימיק.

הזמר חיים צינוביץ' היה תמיד עוף זר ומוזר בנוף המוזיקה המקומית. הוא פרץ לתודעה המוזיקלית הישראלית כזמר צעיר ומלא אמביציה, והתרסק על קרקע המציאות. מכירות התקליט הראשון שלו, "בפרוייקט הג'יבריש", שכלל את השיר "סוניה", לא עלו יפה. צינוביץ' הבין שגימיק של שירה בג'יבריש אינו מושך מספיק - הוא אולי שובה את האוזן לשניות מספר, מעלה אצל המאזין חיוך, אולי גיחוך קל, אבל אחרי האזנה ביקורתית של דקה או שתיים, גורם למאזין להחליף תדר. ג'יבריש לא יכול לשמש כעלה תאנה על ערוותה של איכות המוזיקה.

אחרי הוצאת אלבום נוסף שלא נחל הצלחה, חבר צינוביץ' אל צמד ה"ראפרים" הישראלי - בועז וינון. יחדיו, הם שיחררו סינגל חדש, באנגלית. אבל גם ההרכב/גימיק החדש לא צלח את המצעדים כמצופה. יתרה מכך, היחיד שטרח ושידר את הסינגל החדש היה הערוץ הקהילתי בכבלים, שמשדר רצועות קליפים ארוכות כדי למלא חורים בשידור, בשעות בהן הוא סבור שקהל הצופים מאס בשקופיות מידע על החלפת שלט לא תקין, ועל סרטי "הום סינמה". צינוביץ' הפנים עוד לקח: לא רק רצפים של מלל ג'יברישאי תמוה לא יביאו לו את התהילה, גם קולות תופים אנושיים לא יעשו את זה, גם אם ברקע הוא ישיר באנגלית עילגת.

הכישלון השני הותיר את צינוביץ' אובד עצות. הוא נאלץ לעסוק בתחום האפור של מוזיקת פרסומות, ותר אחר הגימיק הבא.



בשבוע שעבר, יום שישי ה-‏28.4, במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות", פורסמה כתבת פרופיל על "השרוף". השרוף, כך נכתב, הינו קורבן טראגי של שתי תאונות: האחת, תאונת עבודה, אשר גרמה לו לשיתוק, והשאירה אותו מרותק לכסא הגלגלים, והשניה שריפה, בה נלכד בלא יכולת להימלט, בשל שיתוקו. שריפה שהותירה בו צלקות, פיזיות ונפשיות.

מתוסכל מאכזריות החיים אותם חיי, תיעל השרוף את תסכולו כי רב אל כתיבת השירים - מתוך אהבה לבחורה בעברו. (אבל רגע, השירים לא נבעו מתסכול?), והנה בימים אלה, אחרי מסע מפרך של זחילה בפרדסים, וחיים במקלטים, שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון, כי השרוף עומד להוציא דיסק חדש. הידד!
טראגי? אבל עם סוף טוב. קורע לב? וודאי, ואפילו סוחט דמעה או שתיים. חומר עתיר רייטינג, אין ספק. ידיעות שיחקו אותה.

אבל (והרי תמיד יש אבל)...

השרוף, הרי הוא לא אחר מאשר חיים צינוביץ'. אותו זמר מלא אמביציה. אותו זמר מחפש גימיקים. אותו זמר ששב ונכשל בכל אלבומיו. אחרי שהתחפש למחייה (ה)שפה (הג'יברישאית), ולכוכבן /זמר אמריקאי (לא זו הייתה מטרת השירה באנגלית?) החליט לשבור שיאים, והתחפש למסכן, נכה, מצולק, עני, ביישן, מוכה גורל, ו...מוכשר.

התרמית נחשפה על־ידי אתר האינטרנט החדשותי "עניין מרכזי", ב-‏30.4, יומיים לאחר פירסום הכתבה ב"ידיעות אחרונות", וידיעות נותרו עם חצי תאוותם בידם. הסיפור אמנם עתיר רייטינג, אבל שקרי כולו.

הסוגייה הזו מעלה שאלות רבות, אתיות בעיקרן:

בראש ובראשונה, השימוש בזהות בדויה, זהות שקרית. ההתחזות. באינסטינקט ראשוני, זה "כאילו בסדר", "כאילו מותר". הזמר חיים כהן, כידוע, השתמש בשם בדוי, והוא ידוע יותר בכינויו 'אדם'. אף אחד לא זעק חמס. הזמרת ריטה לא פרסמה במשך שנים את שם משפחתה. כך גם אילנית. סופרים רבים משתמשים בשם עט: מארק טוויין הוא הדוגמא הראשונה והטריוויאלית העולה בראשי. כל זה טוב ויפה, אבל במבט שני, זה מריח רע, רע מאד. הזהות הבדויה נרקחה במתוכנן ומראש, תוך שימוש במניפולציות רגשיות: הוא מסכן, הוא עני, הוא סובל, הוא השרוף שלנו. הדבר אפשר לצינוביץ' סולידריות כלל־ארצית מיידית וכמעט מלאה עם דמותו הבדויה. הזהות הותירה פן מסתורי: המסכה, שמו של השרוף. אלו מעוררים עניין מידי אצל השומע והקורא. מכאן ועד הבעת עניין בשיריו של השרוף, הדרך קצרה.

צינוביץ', בניסיונו הארוך של מגע עם קהלים, הבין שהוא איננו מסוגל לעמוד מולו כזמר בפני עצמו, לאחר שלא נחל הצלחה עם שני הפרוייקטים בהם עסק בעבר. צינוביץ' נאלץ להשתמש במניפולציות כדי לעניין את הקהל במוזיקה שלו. צינוביץ' הוליך אותנו שולל - הוא משך אותנו באף כדי ליצור עניין גובר בשיריו. לא עוד מוזיקה טובה העומדת בפני עצמה; לא עוד קופון בונוס כגימיק, בתוך אריזת הדיסק; אפילו לא עוד גימיק כמו "קנה דיסק וקבל כרטיס חינם להופעה". הפעם הגימיק הוא: קנה דיסק, וכך תרוויח שניים - גם דיסק, וגם תתרום לאדם שחייו התאכזרו אליו. האמנם? לאו דווקא: אמנם תרוויח דיסק, אבל התרומה תנתן לזמר העבר הכושל, והמחופש. לא מוסרי ולא אתי.

זווית אחרת של השאלה האתית היא עד כמה רחוק הגימיק מגיע. יש להניח שלו היה צינוביץ' מתראיין באמצעי תקשורת זה או אחר, אשר יודע ומכיר את הסוד, והיה מסיר את מסכת פניו (ומסכת שקריו) בסוף הראיון, היינו סולחים לו, אולי גם מבינים. אבל צינוביץ' מתח גם את התקשורת. הוא עשה גם בה שימוש לצרכיו האמביציוזיים. הוא בדה סיפור חיים, והתראיין כאדם אחר. הוא נתן לעיתון שלם ומכובד ליפול בפח. יש להניח שמישהו נתן ראשו על תחקיר כושל בידיעות. וזה, כבר הרבה יותר מסתם לא יפה ולא אתי.

שיתוף הפעולה לו זכה צינוביץ' מצד איש תקשורת וותיק ועתיר ניסיון כדידי הררי, שהיה שותף פעיל ביצירת הבדיה, גם הוא מעורר תמיהות. כשנבדקים הפרטים לעומק, מסתבר, על פי פרסומיו של "עניין מרכזי", כי דידי הררי היה אמור לשלשל לכיסיו אחוזים נאים מרווחי התקליט העתיד לבוא. כמו כן, התכוון דידי לחשוף את זהות "השרוף" בתוכניתו החדשה, המתוכננת לעלות בעתיד הקרוב בערוץ השני. לא אשתמש במילה המפורשת, מחשש פן יבולע לי, אבל מה הייתם אומרים אתם לו שמעתם על מעשה לא אתי שנעשה על־ידי איש תקשורת בכיר, שקיבל, לכאורה, בתמורה למעשים שכאלו, רווח כספי, ותועלת תקשורתית תעמולתית (יש לשער שעניין החשיפה בתוכניתו של דידי הררי היה זוכה לתהודה גדולה)?

צינוביץ' טעה. הוא טעה לא רק בכך שהטעה, אל בשיקול המרכזי שהוביל אותו לעשיית המעשה: הוא קיווה שסיפור כזה יעניק זריקת מרץ באחוריה של הקרירה הרדומה שלו, ובעודו מנסה להזניק את הקרירה אל שיאים חדשים, הוא קבר אותה.

חיים - חוזרים לנגן בפרסומות!

קישורים
"עניין מרכזי"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ומה עם השרופים האמיתיים 4505
א- באשר להיותו של ידיעות אחרונות עיתון שלם ומכובד(...),מילא

הנני מסכים לרוב טיעוניך באשר להיות תמיחתו של צינוביץ תרגיל פסול אתית ומוסרית, אך מה על השרופים האמיתיים?
יאיר לפיד אמר בתכניתו כי מערכת התוכנית קיבלה לידיה מאות ואלפי מכתבים ונפגעי
שריפות אמיתיים, אשר בזים וכואבים את המתיחה האכזרית וזאת בשל התקווה הרגעית אשר ניתנה להם ביד רחבה ומיד לאחר מכן התנפצה לרסיסים.
גם כמו שש. פוגל כתב במאמר הקודם על השרוף, כי יש בכך אמת אומנותית מסוימת, אם כי בקושי, עדיין אין אמת זו מצדיקה פגיעה שכזו בציבור רחב אשר לו עוול בכפו.
ומה עם השרופים האמיתיים 4511
זה מה שאמור להרוס להם את התקווה? מה הם קשורים לעניין, בכלל? הם צריכים לשמוח שהתקשורת תפסיק לחפש באנשים (הלוואי) את הגימיק. בפעם הבאה שאדם שרוף בגופו יעשה תקליט, כבר פחות יתייחסו לפן הסנסציוני שבעניין, ויתייחסו למוזיקה עצמה.
השרוף, האיש והאגדה 4509
ראשית כל, בסיפור הקאוור של השרוף לא דובר על תאונת עבודה, אלא על תאונה סתם. שנית, דידי הררי אף פעם לא התימר להיות עיתונאי (למיטב ידיעתי). הוא שדרן, בדרן, פטפטן, מה שלא תרצה. אבל עיתונאי? אף אחד לא מצפה לקבל דיווח חדשותי מדויק ובדוק מדודו טופז, למשל, אז למה מדידי הררי אתה מצפה ליותר? אם צינוביץ' (שאגב, קיבל ביקורות מעולות כשרוף, ומי אנחנו שנפקפק באוביקטיביות של מבקרי המוסיקה) היה מתכנן להמשיך עם העמדת הפנים לנצח, אז אולי (אולי!) היה משהו בטענות שהובאו כנגדו. אבל אין ספק שהסיפור נועד להיות גימיק, טריק קידום מכירות, שיוסר מעליו הלוט ברגע המתאים.

לא יכול להיות שמארגני הקנוניה ציפו להמשיך עם הסיפור הזה זמן רב. אתה בעצמך טוען שהם תכננו להסיר את המסיכה בשלב מסוים, בתכנית של דידי הררי. אז איפה האסון הגדול? בכך שהונו את התקשורת? בעיה של הכתבים שנפלו בפח, לא של צינוביץ' ומרעיו. כל הסיפור נופח מעבר לפרופורציה על מנת להציג את הכתבים שהונו (על ידי עצמם או הקולגות שלהם) בתור שיות תמימות, ואת צינוביץ' בתור שטן מרושע ומניפולטיבי.

נקודת התורפה היחידה של צינוביץ' בכל הסיפור היא הנקודה שהעלת אך ביטלת - הונאת הציבור, שכנועו שקניית הדיסק היא מעשה צדקה. אך גם היא מתבטלת אם אתה יוצא מנקודת הנחה שהמתיחה היא אכן מתיחה, ולא הונאה.

השילוב המוסיקלי בדיסק, לטענת המבקרים ששמעו אותו (בניגוד אלי, ששמעתי רק את הסינגל) הוא מקורי, ועומד כיצירה מוסיקלית בפני עצמה. זה כבר יותר ממה שלהקות מסחריות כמו היי פייב ודומיהן עשו בתור מוסיקאים.
השרוף, האיש והאגדה 4510
האם "השרוף" כבר הוציא את הדיסק? שמעתי איפשהו שהוא התכוון להחשף רגע לפני יציאתו, דבר שהיה מונע "קנייה מתוך רחמים" כפי שתוארה.
השרוף, האיש והאגדה 4512
דווקא נקודת התורפה שאת המציג איננה תקפה, לעניות דעתי, בהקשר זה.

בוא נאמר שאכן הדיסק היה יוצא, נמכר בכמה אלפי עותקים, ורק אז היה צ'ינוביץ' חושף את הסיפור האמיתי של "השרוף".
האם יש בכך משום הונאת הציבור? כל אדם שהיה מרגיש כאילו "רומה" ע"י צ'ינוביץ' בשלב זה היה חייב לעצור ולהסתכל על עצמו, כיצד בלע כשה תמים את הביקורת החיובית ואת המאמרים הסנסנציוניים של התקשורת, ואיך שוכנע באופן תת-מודע כי עליו לקנות את הדיסק - לא בשל המוזיקה שבו - אלא בשם "הסיפור האנושי הקשה" שמאחוריו.
כי הרי אין זה משנה מה הוא שמו או סיפור חייו של האדם העומד מאחורי המוזיקה, משנה מה היא איכותה של המוזיקה (כמובן שאם אדם מצליח לשלב את ניסיון חייו ביצירתו, הרי שישנו סיכוי טוב יותר שיצליח ליצור יצירה אמיתית יותר, איך אין זה הכרחי).

אני דווקא רואה את ההחמצה הגדולה של התרגיל הזה של צ'ינוביץ' בכך שהוא נקטע באיבו - לפני פרסום הדיסק, זאת משום שבמצב שנוצר קשה לאנשים לראות את שטיפת-המוח ואת ההזנייה של האמנות שמבצעת התקשורת משום שהם לא "נכוו" על-ידיה באופן ישיר; אם היו מוציאים 70 ויותר ש"ח מכיסם ורק אז היה מתבהר להם כי למעשה קנו תדמית, סיפור חיים, עמוד ראשון ב"ידיעות", ראיון ברפי רשף ואין ספור כתבות, ולא מוזיקה בתור מוזיקה - אולי אז היה איזהשהוא תהליך של מחשבה ביקורתית לגבי תפקיד המתווכים הלא-רצויים הללו בהליך הפצת המוזיקה לקהל.

בכל אופן, כל הכבוד לצ'ינוביץ' על הצבת מראה ברורה מול התקשורת והקרנת דמותה האמיתית בפני עצמה (למרות שכרגע נדמה כי המפלצת מזיזה את ראשה ומנסה לנפץ את המראה, במקום להביט לתוך עיניה שלה...באופן מטאפורי, כמובן)

גלעד
השרוף, האיש והאגדה 4518
אני חולק עליך קשות בענין הכבוד שיש לחלוק לצינוביץ' על "הצבת מראה" אל מולה של התקשורת.
הוא לא נשכר למצוא "פרצה באבטחה", וה"תועלת" הזו לא עמדה לנגד עיניו.
כל שעמד למולו בתכננו את המזימה המדוברת היתה תועלתו האישית.
כבוד? כבוד לא קונים בשקרים.
למי למי - יש יותר כבוד! 4521
אינני מכיר אישית את צינוביץ', אבל אני מוכן להמר כי לא טובתו האישית עמדה לנגד עיניו - שכן כמעט בכל תרחיש אפשרי הוא יוצא מפסיד. לו היתה התרמית מצליחה כמתוכנן היה הזעם גדול שבעתיים, וחלק מן המצחקקים לאידה של התקשורת כרגע היו מחפשים מקום להחביא בו את הדיסק שקנו. כך או כך היה צינוביץ' יוצא "שרוף" - שכן אם אתה מוכר מוצר, אין טעם להרגיז את קהל היעד שלך.
ולכן יש לומר - כל הכבוד! לא על שהפיל את התקשורת בפח. את זה רבים וטובים עשו לפניו. על זה שהראה *לכם* את פרצופכם האמיתי. לכם - קהל קוראי העיתונים שוחרי הסקופים, מאזיני הרדיו דורשי הגימיקים, צופי הטלויזיה אכולי הרייטינג. התקשורת, יקירי, משקפת אתכם, ולא שום דבר אחר. ולכן אתם כועסים. האיש חשף את ערוותכם בפומבי. כן ירבו.
למי למי - יש יותר כבוד! 4524
בוא נדייק בעובדות:
צינוביץ' בראיון עם יאיר לפיד, טען שחש שרוף, שלא היה לו עוד מה להפסיד, ומכאן, שהיה לו רק מה להרוויח - תועלת אישית, ולא משנה אם אובייקטיבית זה נכון או לא (וזה כן).
לתרבות הרייטינג אין כל קשר לנושא. כל נסיון לייחס לאדם הזה, צינוביץ' שנדמה כאיש מונע ע"י אימפולסים, אדם רגשני וחסר כושר שיפוט (כל זאת, כפי שהצטייר בעיני בהופעותיו התקשורתיות, כמו גם כפי שמעשהו והלך מחשבתו מעידים עליו) כל נסיון לייחס לו מידה נעלה של צדק אבסולוטי, של חשיפת התקשורת במערומיה, מועד לכשלון.
אולי אתה חש היבריס, מצחוקך לאידם של הנופלים בפח. תעשה חיים, אם מזה אתה מקבל את ה"קיק" שלך.
''לכם'' 4529
"רשע, מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם. ולפי שהוא עצמו מן הכלל..."

אגב, איך שלא יהיה, צינוביץ' ירוויח ממכירת הדיסק "השרוף" *הרבה* יותר ממה שהיה מרוויח ממכירת "הדיסק החדש של צ'ינוביץ"'. ומכאן שהוא יוצא מרוויח, במה שחשוב באמת מבחינתו -כספית. (מצטער, אני לא קונה את הבולשיט על "נפש האומן הרגישה").
''לכם'' 4540
רציתי לצטט את הפסוק הזה בתגובתי הקודמת, אך שכחתי. מאז ומעולם נראתה לי ההגדרה הזו כשורש כל (או רוב) רע ביהדות, לאמר - רשע הוא זה המוציא עצמו מן הכלל (הכחולמים הינו? צינוביץ' מוביל לדיון במגרעות היהדות?...)

"נפש האמן הרגישה" לא עושה לי כלום. איני יכול לשער את נבכי נפשו של צינוביץ', אבל גם לו היה עושה זאת מתוך שיקול קר ומנוכר של רמיה - כל הכבוד לו! הוא לא *הכריח* אף אחד לקנות את הדיסק, הוא לא כפה את דעתו על אף אחד - נתונה בידי כולנו הזכות לבחור אם לשמוע ולקנות אם לאו. ומה לכם מלינים, אם כך? "ניצול ציני של מומים" - שמעתי אומרים. לכו לרחוב דיזנגוף בת"א ותראו מה פירוש ניצול ציני של מומים - כל אותם קבצנים ומתחזים לבעלי מום השורצים על המדרכה ומנסים לסחוט כסף מעוברים ושבים. מדוע אף אחד לא קם וצועק על אלה? לא פוליטיקלי קורקט? שנאמר: יאללה יאללה.
''לכם'' 4544
הנזק הרציני של המעשה אינו מדיד ואינו תביע
השימוש שהוא עשה בנכות והרווח שהוא עשה על חשבונה עושים "אינפלציה של המיסכנות" בפעם הבאה שנפגע כויות יבקש את עזרת הציבור בעניין מסוים (לרוב מדובר בתרומות כספיות לצורך מימון טיפולים רפואיים שוטפים או ניתוחים בחו"ל), הוא יתקל הציבור קצת יותר סקפטי וחסר סבלנות. למרות שצינוביץ טען שהוא לא התכוון לפגוע באף אחד הנזק הזה קיים.
לדעתי הוא צריך לתרום את כל דמי האקו"ם על הסינגל הראשון שהתפרסם בתור "השיר של השרוף" לאגודת נכים ו/או לנפגעי כויות (דרך מרכז רפואי או משהו כזה). אני חושב שזה ישפר את הדימוי שלו בציבור ויוכיח שהוא באמת לא התכוון לפגוע באף אחד ומוכן לפצות את אילו שנפגעו בלי כוונה.
''לכם'' 4549
או. לך חיכיתי.

האינפלציה של המיסכנות קיימת - לא יום, לא שנה ולא עשור. העיתונים ולוחות המודעות מלאים בבקשות רחמים, לאמר "אני נכה! מקופח! עצוב! רע לי! תנו לי כסף!" - הגיע זמנו של הציבור להיות קצת יותר סקפטי וחסר סבלנות. מדינתנו אמורה להיות, או לשאוף להיות, מדינת רווחה - בה נתנים שירותי רפואה אלמנטריים לאזרחים. אני משלם הרבה מאד מיסים למדינה בשביל זה, והריני נטול כל כוונה לתרום עוד מכספי לכל מני אנשים עם בעיות. באם נפסיק לשמר את המערכת הקיימת ע"י נסיון לתמוך בכל אותם מיסכנים, אולי נאלץ את המערכת לעשות משהו בנדון. בכוון זה, אם כבר, יש לפעול.

ושים לב להבדל הקטן: צינוביץ' - בניגוד לכל אותם מבקשי תרומות ונדבות - לא ביקש כסף. גם לא בדמות ה-"שרוף".

כולי תקווה כי צינוביץ' יודע - או יבין - כי אינו חייב כלום לאף אחד, ויעשה בכספו משהו מועיל לעצמו. מגיע לו.
''לכם'' 4551
לרגע לא חשבתי שאתה מהאנשים שנענים לבקשת תרומות בעיתונים.
מדינת ישראל אינה מדינה חברתית. פער המעמדות גדול מאוד וגדל ללא הפסקה. ביטוח הבריאות הממלכתי מלא בחורים, תרופות מצילות חיים אינן מכוסות ועלותן מגיע לאלפי שקלים בחודש, וטיפולים שעלותם אינה ריאלית לרוב האנשים. אני משער שאתה אדם בריא ואינני מאחל לך שתגיע למצב שבו כדי להמשיך לחיות או לתפקד, תצטרך להוציא מידי חודש סכום של אלפי או עשרות אלפי שקלים עבור תרופה שלא נמצאת בסל הבריאות. ישנם אנשים שזה מצבם. זה מקומם שאחרי עול המיסים הכבד ותשלומי ביטוח הבריאות עדיין באים אנשים ומבקשים ממך כסף נוסף עבור טיפול בבעיותיהם, אבל לא האנשים הללו הם הכתובת לכעס אלא משרד הבריאות וקופות החולים.

אתה טוען שאם החברה תפסיק לתמוך באנשים הללו ע''י תרומות, המצב ישתפר. יתכן שאחרי שכמה עשרות אנשים ימותו או יצאו מכלל שימוש בגלל חוסר טיפול, המערכת תתעורר. אבל סביר יותר שאחר כמה מקרי מוות פשוט נתרגל לעניין שמי שאין לו כסף לתרופות פשוט מת כמו שהתרגלנו לתאונות הדרכים ולחילים שמתים בלבנון. אז אתה בעצם יוצא בטענות נגד אנשים שמבקשים עזרה מהציבור כדי לחיות, ומעודד אדם שעושה צחוק מאנשים כאלו ומהסבל שלהם.

נכון צינוביץ לא ביקש כסף מאף אחד הוא סתם גנב חשיפה ואמפתיה שלא הגיעו לו מכיון שהוא מוזיקאי בינוני שלא מצליח לעשות יותר מקוריוזים טיפשיים (ג'יבריש, נו באמת) והוא אדם בריא. אני לא חושב שהעונש שהוא הולך לקבל מהתקשורת (בצורה של חרם כללי) הוא מוגזם אבל בטח שלא מגיעים לו השבחים שחולקים לו כאן.
את הנשמה ואת הלב... 4553
סתם לשם העניין - אני מוציא כמות מסויימת של כסף בחודש על מנת לרכוש תרופות להן אני זקוק - ולא מדובר כאן באקמול.

אני מסכים ומדגיש - מערכת הבריאות צריכה ויכולה להשתפר. תנאי המחיה הבסיסיים כנ"ל. איני בא לומר כי הכל מושלם - רחוק מזה. עם זאת - קיבוע מנהג התרומות לא מוצא חן בעיני כלל וכלל. אני לא "כועס" על אותם אנשים המבקשים תרומות לצרכים רפואיים (בניגוד לאותם קבצנים מחרידים מדיזנגוף, למשל) - אבל אני לא מוכן בשום פנים ואופן לתרום מכספי לעניין. היה לא תהיה. וכפי שאתה אומר - את הכעס יש להפנות לרשויות.
אבל - מכאן ועד לחסימת חופש הביטוי של אמן (זלזלו בו עד כמה שתרצו - אני לא מכיר את רוב החומר שלו, והשאלה האם הוא "טוב" או "מקורי" לא נראית לי קשורה כלל - הוא אמן. טוב או רע - אבל אמן) בעוון "פגיעה ברגשות" - רחוקה הדרך. רוצה אדם לבקש כסף מהציבור? טוב ויפה. אבל שיקום אותו מבקש כסף וישאף לסתום את פי הציבור בעוון "פגיעה ברגשות"... נו, באמת.

ועכשיו, לביטוי המעניין באמת בתגובתך: "גנב חשיפה ואמפתיה". כלומר, חשיפה בכלי התקשורת היא רכוש. נניח. אבל אמפתיה? גנב אמפתיה? מה עוד? "הושיעוני, אחים! גנבו לי את הקלאוסטרופוביה!"

חברים - השאלה אם הוא בריא או לא אינה ממן העניין. גם לא שאלת התוקף האמנותי של יצירתו. השאלה היחידה הרלוונטית היא מה אתם, "קרבנות" השרוף, למדתם מכל הסיפור. נראה שלא הרבה, וחבל.
את הנשמה ואת הלב... 4556
צינוביץ' הוא בהחלט אמן
אמן במובנו האנגלי של
master
ולא
artists
ואם להיות יותר ספציפי:
master of disguise
ובתרגום חופשי: אמן התחפושות.
ואם כבר ביטויים אידיומטיים, 4658
האמת שיש דווקא ביטוי בהקשר הזה.

Con Artist

(אמן הונאה).

- אסף
את הנשמה ואת הלב... 4558
נכון זה לא בסדר אם לא ישמיעו אותו ברדיו כעונש על ההתחזות אבל אין לו מה לדאוג בעוד כמה שבועות יפסיקו לא להשמיע אותו כעונש ויחזרו לא להשמע אותו כי הוא גרוע.
צינוביץ התלונן על תרבות הריטינג, הרשה לי להזכירך שתי עובדות:
1. צינוביץ עצמו מתפרנס מכתיבה ונגינה של פרסומות. הוא בעצמו חלק מתעשיית הריטינג ולכן אין לו זכות להתלונן.
2. שירו סוניה שהיה להיט גדול זכה לכמות השמעות די מכובדת ברדיו זוהי הוכחה לכך שלאף אחד ברדיו אין שום דבר אישי נגדו. אז שוב מה הוא בוכה?

צינוביץ הוא ילד מפונק שלא הצליח להגיע לשום מקום בזכות המוזיקה שלו. הוא יכל היה לבחור להתחנף לרדיו וליצר להיטי גלגל"צ, או לוותר עליו ולהתמקד בהופעות ומכירת דיסקים ולחכות לשלב שבו המאזינים ידרשו אותו מהרדיו (כמו שעושים היהודים), הוא יכול היה לפנות לקרירה בחו"ל (ג'יבריש זה בכל השפות) אבל הוא החליט להידחף ע"י רמאות ונענש על כך. מגיע לו.
אם יש לקחים בסיפור הזה הם:
1. לא משתינים נגד הרוח.
2. היושב על ערמת הצואה, בל יתלונן על הצחנה.
3. סוף גנב לתליה.

ד"א בעניין הגניבה:
1. על פרסום באמצעי התקשורת אנשים משלמים. צינוביץ יכול היה לקדם את הדיסק שלו ע"י הפעה בתוכניות בתור אומן שמוציא דיסק חדש, הוא העדיף להופיע בתור נכה כווי שוציא דיסק חדש ובכך זכה ביותר חשיפה ממה שהגיע לו. זוהי הונאה פשוטה.
2. אמפתיה זה דבר שאתה חש כלפי מישהו ולכן ניתן לקבל או לגנוב אותה בניגוד לקלסטרופוביה שאותה ניתן רק להעניק (והמעניק אינו גורע).
את הנשמה ואת הלב... 4563
כפי שאמרתי - אין לי מושג מה ערכו האמנותי של צינוביץ' - את השיר המדובר לא שמעתי, והשיר היחיד הזכור לי משהו הוא אותו "סוניה" עתיק. בכל מקרה, לא זה העניין.
באשר ללקחיך: נראה לי כי חלקים נבחרים ומובחרים מהתרבות והקידמה האנושית הושגו ע"י אנשים שהשתינו נגד הרוח, ישבו על ערימות צואה ונתלו. איני משייך את צינוביץ' לרבים וטובים אלה, אבל יש כאן נקודה למחשבה.

באשר לגניבה:
1. לא תאמין, אבל הופעה מוסיקלית בתכנית טלויזיה היא כיום מצרך שלא נתן לקנות בכסף. דרושים מזל אדיר או קשרים אדירים, או, לחילופין, אנטומיה מעניינת במיוחד. תאמין לי, אני יודע.
2. כולי תקווה שיום אחד תבין עד כמה מגוחך ומחריד הוא הביטוי "גניבת אמפתיה."
את הנשמה ואת הלב... 4589
אכן צינוביץ מקדם את האנושות בכך שהוא מתחזה לנכה מופיע בתוכניות טלוויזיה ועיתונים גורם לקהל לקוחות פוטנציאליים לחוש הזדהות רגשית עם סבלו המפברק ובסופו של דבר מזדהה בתוכנית של יאיר לפיד ומציג את עצמו כקרבן של תרבות הריטינג ממנה הוא מוציא את פרנסתו אכן קידמה.
אנא שתף אותי בידיעותיך, אילו אנשים הצליחו לקדם את האנושות ע"י ניסיונות כושלים לרמות מנגנונים מושחתים שאליהם ניסו לחדור?

במצב הנוכחי שלכל אדיוט בטלוויזיה יש תוכנית אירוח בטלוויזיה, קשה לי להאמין שאומן מוכר וידוע שמוציא דיסק לא יכול למצוא אף תוכנית שתסכים לארח אותו. נכון, אם הוא היה מנסה להגיע לקהל שלו בצינורות המקובלים הוא היה זוכה לפחות חשיפה אבל מכיוון שהוא עצמו חלק מהמערכת, אין לו זכות קיטור.

אני מצטער אבל , אדם שגורם לי לחוש הזדהות רגשית ורחמים על בסיס שקר והופך אותי כתוצאה מכך לפחות רגיש לסבל של אחרים, הוא גנב. אם הביטוי גנב אמפתיה נשמע לך מחריד נסה סוחט רגשות ושקרן. אם גם זה מחריד אותך, אתה מקבל את רשותי המלאה להיחרד.
את הנשמה ואת הלב... 4591
אם תקרא בדקדוק את תגובתי הקודמת, ודאי תשים לב ש*לא* שייכתי את צינוביץ' לאלה. מטרתי היתה להראות לך כי זריקת פתגמים בעלמא ("אל תשתין נגד הרוח" וגו) יכולה להתבצע משני צידי הוויכוח, ולא תביא אותך לשום מקום.
בכל מקרה, בעניין הקושי להתארח בטלויזיה - קשייך להאמין אינם מעלים ואינם מורידים. זה המצב.
אותו "גנב אמפתיה" גרם לך לראות להיכן אתה משליך את רגשותיך, ומה "שוויים" של רגשות אלה. כפי שטענתי בתחילה - כן ירבו.
את הנשמה ואת הלב... 4636
לטובת העניין אבאר את אמרות השפר שהעלתי בתגובות הקודמות:
1. אל תשתין נגד הרוח: אל תנסה לפגוע באילו שהם הרבה יותר חזקים ממך בצורה כל כך ישירה ולא מתוחכמת משום שבסופו של דבר רק תיפגע בעצמך.
2. היושב על ערמת צואה בל יתלונן על הצחנה: אם אתה עורך מוזיקלי של תוכניות בערוץ 2 (התודעתי לעובדה הזו במהלך שידורי החג) ומלחין ונגן פרסומות, אל תתלונן על כך שתרבות הריטינג היא הרסנית משום שרק תעשה צחוק מעצמך.
3. סוף גנב לתליה: סוף מי שרימה את המערכת במטרה להשיג ממנה חשיפה, שיוחרם ע"י המערכת ותימנע ממנו בעתיד גם החשיפה שמגיע לו.

בעניין הקושי להיכנס לתוכניות טלוויזיה וכאן שוב אציין את העובדה שמדובר באומן מוכר שכבר היו לו להיטים ושבנוסף לכך הוא עורך מוזיקלי של כמה תוכניות ויש לו קשרים בערוץ 2 . אין שום סיכוי שתצליח לשכנע אותי שהוא לא היה יכול לזכות לחשיפה כמו כל מוזיקאי אחר ברמתו שמוציא דיסק חדש גם בלי הרמאות הזו.

בעניין גניבת האמפתיה. אם לדעתך תחושת רחמים והזדהות עם אדם סובל היא "השלכת רגשות" שאינם שווים, אז כנראה אינך מסוגל להבין את העניין מכיוון שאין בך אמפטיה כלפי סבל של אחרים.
את הנשמה ואת הלב... 4638
כלומר - לאדם שהוא חלק ממערכת אין את הזכות להתלונן על אותה מערכת, לנסות לשנות את סדריה או להדגים את חולשותיה. זכות זו שמורה ל... מי? המממם.

בעניין הקושי להכנס לטלויזיה - אין טעם לחזור על דברי מקודם - זה המצב. לנוכח תגובתך אני תוהה בכל זאת - אתה אומר "יש לו קשרים בערוץ 2". ואם היה מגיע לטלויזיה בזכות קשרים אלה - ודאי היתה זו חשיפה לגיטימית וכשרה, מה?

אין בי כלל אמפתיה כלפי סבל שאני קורא עליו בעיתון (לו הייתי קורא עיתונים) או רואה בטלויזיה (לו הייתי) או, לצורך העניין, ברחוב - סבל מאותו הסוג המאוס של "ראו כמה אני מסכן" - בו בעל המום מפגין את מומו לעיני כל ורוצה כסף על כך. הרגש היחיד שדבר זה מצליח לעורר בי הוא כעס.
את הנשמה ואת הלב... 4646
צינוביץ ככותב ג'ינגלים ועורך מוזיקאלי בערוץ 2 אחראי באופן ישיר למצב שעליו הוא מתלונן. הוא מצד אחד מקדם את תרבות הריטינג במו ידיו, ומצד שני מתלונן על כך שבגלל אותה תרבות ריטינג הוא לא מקבל חשיפה כאומן רציני.
הזכות לביקורת נתונה בידי כל אחד אבל במקרה הזה הוא גם המבקר וגם המבוקר שזה הופך אותו לסתם צבוע.

הוא טען שהטלוויזיה החרימה אותו אבל אני פשוט לא מאמין לו. נכון שהשגת דברים תוך ניצול קשרים זה לא כשר ולא טוב אבל הוא טען שרק בתור שרוף הוא יכול היה להיכנס לתקשורת וזה פשוט לא נכון. הוא יכול היה להופיע בתור צינוביץ האומן המוכר, הוא יכול היה להופיע בתור חבר של ארז טל, אבל בצורה הזו הוא היה מקבל 3 דקות ושיר כמו שאר האומנים. הוא גם יכול היה להיכנס לכתבה בעיתון בתור אומן מתוסכל שיש לו בטן מלאה על התקשורת, הרדיו והטלוויזיה ואז הוא היה מקבל כתבה של עמוד וחצי בשחור לבן עם תמונה קטנה ולא קטנת שער. הוא רצה יותר ממה שכל השאר מקבלים, הוא לא יותר טוב מאנשים שנדחפים בתור וזה לגיטימי לחלוטין לחשוב שהוא חרא של בנאדם.

אם אתה לא קורא עיתונים ולא רואה טלוויזיה, אז מאיפה אתה יודע על השרוף בכלל?

אם אין בך אמפתיה כלפי סבל שאינו נוגע בך אישית או באנשים בסביבה המיידית אליך אז אתה לא מסוגל להבין את המשמעות של גניבת אמפתיה באותה מידה שאני לא מסוגל להבין את צערו של ביל גייטס על אותם 15 מיליארד דולר שנגרעו מחשבונו בעקבות נפילת מניית מיקרוסופט. ולכן כל הויכוח הזה חסר טעם. (ד"א אני לא זכיתי לקרוא את הכתבה בעיתון אלא ראיתי את השרוף רק אצל יאיר לפיד כאשר כבר היה ברור שמדובר בצינוביץ ולכן לא "נפגעתי" מהרמאות).
את הנשמה ואת הלב... 4647
הבנתי. זאת אומרת, אתה *החלטת* מה מגיע ומה לא מגיע לצינוביץ', ושמת לו גבולות ברורים, שידע מאיפה לא לחרוג. כתבה קטנה - מותר. חשיפה זהירה - מותר. כתבת צבע ראשית - אסור. למה? כי זה מקומו. אה.

אני יודע על השרוף פשוט כי הרבה מידידי המוסיקאים מדברים על זה, זה הכל. תתפלא, אבל גם בימינו אלה שמועות עוברות מפה לאוזן. בכל אופן - המקרה עניין אותי עד כדי כך שטרחתי לקרוא כתבה (די מקיפה) עליו ב-"העיר".

אני שמח לבשר לך שהאנשים הכותבים ומלחינים פרסומות אינם *המפרסמים*, ואינם *רשויות השידור*. עבודה כזו היא בדרך כלל עבודה קבלנית (מנסיוני האישי), כאשר המלחין/אמן משמש כקבלן משנה של חברת הפרסום. כלומר - אתה יכול להלחין ולהקליט מאות ואלפי ג'ינגלים לטלויזיה בלי להכיר איש טלויזיה אחד. אולי לא זה המקרה כאן, אבל הקישור הישיר והחד-חד-ערכי שאתה עושה בין הלחנת פרסומות לבין התקשורת הוא פשוט לא נכון. לכן, גם, הרעיון שכותב ג'ינגלים קשור באיזשהו אופן לקידום תרבות הרייטינג נראה לי מופרך מעיקרו.

"הוא לא יותר טוב מאנשים שנדחפו בתור" - לא זה המצב. הוא לא גזל מאומה מאף אחד, ובכלל - איזה תור? מי הקרבן שנדחף הצידה?

באשר לאמפתיה, הרי שבאופן עקבי אינך מתיחס לנקודת המפתח - היות "קרבנות גניבת האמפתיה" *דורשי* אמפתיה. לא היותם "מסכנים", אלא *הדרישה* להכיר בהם ככאלה, ומכאן - כסף.
את הנשמה ואת הלב... 4650
כשהייתי בצבא, בכל פעם שהיו נשארים שבת היו מגיעים מספר חיילים למפקד עם רשימות תירוצים.''סבא שלי גוסס, זה הסדר האחרון שלו בחיים ואני חייב להיות אתו'', ''לאמא שלי יש דלקת ריאות ואני חייב לטפל בה'' ... ככל שהתרבו הסיפורים המפוברקים, סבלו אילו שבאמת היו להם בעיות ולא זכו להתחשבות (''עוד פעם אתם עם הסיפורים שלכם'') מה גם שהבעיות האמיתיות ניראו מינוריות ליד אילו המומצאות (בר מיצוה של בן דוד נראית תירוץ די עלוב ליד אח שעבר תאונת דרכים אתמול ולא ברור אם הוא יעבור את הלילה) .
צינוביץ הוא אחד מאילו שמבקשים יחס חריג בגלל ש ''תשמע אדון עורך יש לי בעיה אני נכה ונשרף לי הפרצוף ותבין אני חייב לצאת שבת'' ובשבת החברה מהפלוגה השניה פוגשים אותו בדיסקוטק. גם אם העובדה ששחררו אותו לא פגעה באף אחד זה לא גורע מהזכות שלהם לכעוס עליו או לחשוב שהוא חרא של בנאדם וזה גם מקטין את הסיכויים של ההוא שבעוד חודש אחיו מתחתן, לצאת לשבת חתן.

צינוביץ לא רק עוסק בפרסום הוא גם עורך מוזיקאלי של תוכניות טלוויזיה, הוא חלק מהמערכת.

קורבנות גניבת האמפתיה הם נותני האמפתיה אנשים שריחמו על אותו אומלל ומצאו את עצמם מרומים. הם אולי פתיים אופטימיסטיים ומטומטמים בעיניך אבל, יש להם הזכות המלאה לכעוס על האמן ולהחרים את הדיסק. אותם אנשים שנאלצים לבקש את רחמי הציבור הם נפגעים משניים בלבד.

השבחים שחולקים לצינוביץ דומים לשבחים שזוכים להם בארץ מעלימי מס, משתמטים ממילואים ושאר אנשים שמשיגים הטבות שונות באמצעות שקרים ורמאויות קטנות. הוא הגבר ש''שיחק אותה'' אני הפרייר שמרגישים שעבדו עליו ואין לי מה לעשות בעניין, רק לבוז לו. אתה יכול להמשיך להעריץ אותו על זה שהוא הראה לחברה מהתקשורת ''מאיפה משתין הדג'' אבל אני מקווה שלא תשתמש בטריקים מלוכלכים כאילו במהלך הקרירה שלך.
את הנשמה ואת הלב... 4653
לדעתי הדוגמא שהבאת מדגימה עד כמה אתה מוציא את המקרה מהקשרו. אינני חסיד של שקר כדרך חיים, אך גם איני חסיד של דבקות פנאטית באמת השלמה והמושלמת - דבר היכול לעתים לגרום לנזק רב בהרבה.
לא טענתי מעולם כי למישהו אין זכות לכעוס על צינוביץ' - זו מדינה חפשית, תכעסו כמה שאתם רוצים. חבל רק שכעס זה אינו מוביל לשום מקום, לאמר: צינוביץ' חטא, ודי.

השבחים שחולקים לצינוביץ' *אינם* דומים לשבחים שזוכים להם מעלימי מס ומשתמטים (אילו שבחים הם אלה, בדיוק? אשמח לדוגמא). אם, לאחר כל הדיון הזה, הרושם היחיד שנשאר בך ממני הוא שאני מעריץ את צינו "הגבר" ש-"שיחק אותה" - כנראה שלא הבנת דבר.
השרוף, האיש והאגדה 4559
דידי הררי איננו עיתונאי, הוא איש תקשורת, וכך נכתב.
מה ציפיותי מאנשי תקשורת? הגינות מינימלית. תביא את צ'יצ'ולינה שתחשוף את חזה אל מול מצלמות הטלוויזיה, תביא את עדן הראל והצע לה להיות אם ילדך - אך כשאצפה (ולא, ממש לא אצפה), אדע כי כוונותיך כנות.
הגבר--השרוף שיחק אותה 4522
שיחק אותה ובגדול

זה רק מראה שהתקשורת לא אוביקטיבית
ןלא שופטת שירים לפי האיכות אלה לפי יחצנות וסיפור אישי.נימאס לשמוע כל הזמן שלמה ארצי גם שהשיר לא כל כך יפה אז בכח הם מכניסים לך אותו למוח . בא חיים ושיחק להם אותה

זה הכל אגב שיר נחמד מאד
צינוביץ' 4525
צינוביץ' הוא אדם חכם מאוד או טיפש מאוד.

אם הוא חכם, אז הרי שהחכמה שלו מתבטאת בכך שהוא הבין שהכל בתחום הבידור הישראלי מתבסס על יחסי ציבור. בלעדיהם אין לאמן סיכוי. אני מאמין שאם צינוביץ' היה מקבל יחצ"נות כמו של אמנים אחרים, הוא היה מצליח. יש בארץ כמה להקות שהן פוזה, שהן יחסי ציבור בלבד, והן מצליחות יופי. והשירים? זוועה.
אז גם צינוביץ' יכול. במקום לשכור איזה יחצ"ן ביגשוט מדהים שיעלה לו המון כסף, הוא השקיע יחסית מעט ויצר את "השרוף", שהיה צריך רק מעט מאוד לדחוף את העגלה כדי שתתחיל לנסוע.. וראיתם באיזה מהירות היא נסעה! והצורה הזו של ניצול התקשורת היא בדיוק חוכמתו, והאומץ שלו, אם לכך התכוון.

לעומת זאת, אם הוא טיפש, אז הרי שטיפשותו מתבטאת בכך שהוא באמת ניסה טריק כזה. לעבוד על כל הארץ ועל כל הכתבים זה קשה, ועובדה שהוא נכשל. הוא טיפש כי הוא ניסה להשתמש בסימפטיה של הציבור וברחמיו כדי להרוויח כסף.

אני, אישית, חושב שהוא חכם. הוא "שרוף" בשביל תחום הבידור כבר הרבה זמן, אז מה זה יישנה אם הוא ינסה את הטריק הזה? לא היה לו מה להפסיד, ולכן הוא באמת ניסה. השאלה הנשאלת עכשיו היא אם הוא גם הרוויח מזה משהו.
הורה לצביעות 4546
צר לי, אבל אף אחד לא יוכל לשכנעני שצינוביץ' בפעולתו המתוחכמת משהו פעל ממניעים של ''הוכח את התקשורת'' גרידא.
לי אישית צורמת התמיכה לה זוכה צינוביץ' מהקהל הישראלי (עפ''י התרשמותי-יותר תומכים ממגנים), שעוטף אותו בהילת אנטי-גיבור שיצא נגד המסחור, הרייטינג, המיינסטרים והעורכים המוזיקלים. את כל הרייטינג והמסחור הוא מנצל בצביעות אין קץ לקידום אלבומו בתקוה שלא תיפח נשמתו באיבו כמו חבריו הקודמים.
אני מוצאת בתרגיל המלוכלך הזה נסיון צבוע ופוגע (אמנם לא בי אישית), שמטרותיו הן מסחריות בלבד, שוב גימיק, עוד פרסומת. הוא תופס בכבוד את הדוגמא לחברה ממוסחרת הנושמת רייטינג, אוכלת יחצנ''ות ושותה שעות מסך. חיים תפס טרמפ על התקשורת, והתקשורת תפסה טרמפ עליו. שניהם נהנו, הרוויחו, וכעת הם עתורי רייטינג.
לא נשרפתי, אני לא על כסא גלגלים ולא אוכל להגיד שנפגעתי מהניצול הציני להחפיר של הציבור הזה. נעלבתי מהנלוזות שלו והתביישתי ב''הקהל בבית ובאולפן'' שאכל בשמחה את כל מה שצינוביץ' האכיל אותו. אם לכאן הגענו בשביל למכור מוזיקה ו''להגיע לכל הציבור שרוצה לשמוע אותי ולא יכול'', (כן, זה ציטוט המביע זלזול וגיכוך על האמרה) אז באמת כדאי לשוב ולנגן לפרסומות.

ועוד משהו-אם הטלוויזיה לא היתה כ''כ ''מתוקשרת'', צבעונית, רודפת סקופים וכותרות, רייטינג ופרסומות, אז היא לא היתה טורחת להעניק לרמאי, לנצלן ולצבוע הזה אף לא דקת מסך בודדת.

אבל היא לא כזו.

אני לא קראתי את הראיון איתו, ואני לא עונה על קטגוריית ''צופי הטלוויזיה'' ובודאי לא תכניות ארוח. אבל עם יאיר לפיד וצינוביץ'-טרחתי. יכולתי באותו זמן להיות בחדר ולשמוע מוזיקה שקניתי ואהבתי בלי שהמציאו לי שאותו יוצר ניגן עם מדונה, עיצב שער להיי-פייב, שר עם בוב דילן וכתב לביטלס, בעוד שהוא גידם, חרש-אילם, ופליט הירושימה.
הורה לצביעות 4550
נו, אז הנה, צפית בתוכנית שבד"כ לא היית צופה בה. שיפרת את הרייטינג. נפלת בפח שהטמינו לך, ותרמת להמולה הכללית. צינוביץ', מסתבר, צדק. היית בכלל שומעת על הדיסק החדש שלו אם לא כל הסיפור הזה? ועוד מתיישבת במיוחד מול הטלוויזיה כדי לשמוע אותו מתראיין?
נוכל קטן שנתפס 4552
הבהרה: לא קראתי את המאמר המדובר בידיעות אחרונות, ולא ראיתי ושמעתי את הראיונות עם צינוביץ'. קראתי רק את המאמרים שהתפרסמו לאחר חשיפת הנוכל.

וצינוביץ' הוא לא יותר מנוכל, ונוכל לא מוצלח במיוחד. כמו רוב הנוכלים, הוא לא השקיע מחשבה באפשרות שיתפס. כל מי שמייחס לו תכנונים ארוכי טווח, מחאה נגד תרבות הרייטינג, וכו', מעניק הערכת יתר לנוכל כושל. הוא לא הצליח לעניין את הציבור במרכולתו, ואז הוא עלה על הרעיון המבריק של סחטנות רגשית המשולבת בגימיק. ועל כן, אני, אישית, לא אקנה שום מוצר ששמו של צינוביץ' מתנוסס עליו. אני לא אוהב אנשים שמנסים לרמות אותי, ואני לא מתכוון להציג אותם כגאונים או כמורדים. אני מקווה שידיעות אחרונות יתבעו אותו ויקחו ממנו את החולצה האחרונה שלו.

צינוביץ' רחוק מלהיות מורד. הוא מתפרנס מתרבות הרייטינג. מי שמצפה ממנו לצאת נגדה הוא תמים.
נוכל קטן שנתפס 4554
דוקא ממך לא ציפיתי לגישה צדקנית ומתחסדת שכזו. שהרי מהכרותי (הקלושה) אתך, אינך נמנה בדיוק על אותו קהל הנופלים בפח שוחרי הגימיקים והרייטינג. הטריק של צינוביץ', מעצם טבעו, אינו מכוון כלפיך וכלפי שכמותך (בלי קשר למניעיו - שאינם ידועים לי או לך). מה לך מלין, אם כן?
נוכל קטן שנתפס 4555
נמאס לי מתרבות המתיחות הישראלית. נמאס לי מסוג ההומור הזה, שכולו על חשבון האחר. הוא מעורר צחוק, אבל זה צחוק רע לב, שמחה לאיד. צינוביץ' הוא פשוט גירסה מוגדלת של יהודה ברקן ואלי יצפאן, הוא פשוט עבד על אנשי התקשורת ולא על סתם אנשים. די, נמאס. לאנשים מותר לחיות גם מבלי שיכריחו אותם להיות הבדיחה של אחרים.

המתיחה השנואה עלי ביותר היא זו שאירגן לפני כמה שנים יצפאן, כאשר כמה זמרים ובדרנים, שיצאו לבדר חיילים בלבנון מצאו את עצמם בבסיס סורי מבויים. כמה מצחיק לראות את הבדרנים מחווירים, לשמוע את גניחות הפחד שלהם, מה אני אגיד לך, אמנות ממש. אילו הייתי אחד מהם הייתי תובע את יצפאן על עוגמת נפש (וסתם מחשבה - מה היה קורה אם אחד מהם היה חוטף התקף לב?), ואת הקצין ששיתף פעולה הייתי זורק לכלא צבאי, לא לפני שהיו תולשים לו את הדרגות.

צדקני? אולי. קוראי האייל כבר יודעים בוודאי שאני מכור לחדשות. אני קורא שלשה עיתונים ביום. לרוב אני קורא עתון בדרך לעבודה או לאוניברסיטה, וכשאני מסיים לקרוא אותו - בדרך כלל באוטובוס או בתחנת אוטובוס - אני מציע אותו לאנשים אחרים. רוב האנשים מסרבים; אני רואה את המבטים שלהם מחפשים את המצלמה הנסתרת. תרבות המתיחות שכנעה אותם שלא יכול להיות שמישהו מציע להם משהו ללא תמורה, אלא אם הוא מתכוון למרוח את פרצופם הנדהם בזמן שיא בטלוויזיה, מול פני האומה. נמאס לי מזה. הגיע הזמן להפסיק.
נוכל קטן שנתפס 4562
את המתיחות *האלה* אני מתעב בדיוק כמוך. אני פשוט לא משייך את מעשהו של צינוביץ' לסוג זה. בניגוד למתיחות שתיארת, שכל מטרתן לעשות חוכא ואיטלולא מאדם *ספציפי*, עניין השרוף לא *נכפה* על אף אחד.

מותר לאנשים לחיות בלי להפוך לבדיחה של אחרים - אבל אלו שבחרו להם למקצוע לתחוב אפם לעניני אחרים, אינם יכולים להאשים אלא את עצמם...
נוכל קטן שנתפס 4564
אתה צודק בגנותך את תרבות המתיחות והשמחה לאיד אבל לא זה העניין.
צינוביץ' עשה את מה שעשה כהתבכיינות על כמה זה קשה להיות זמר מצליח.
זו מדינה קטנה ומעט מאוד מצליחים, מי שלא, צריך למצוא עבודה אחרת.
לצינוביץ' נמאס לעשות ג'ינגלים ולכן תיכנן את המתיחה בתקווה טיפשית שהמערכת תשתנה וגם הוא, ללא גימיקים, יוכל להצליח.

אנשים לא רוצים לקבל ממך עיתון מכיוון שהם רואים זאת כנדבה.
האם היית מוכן לקבל עודף ממישהו?
נוכל קטן שנתפס 4581
לא נראה לי שהם רואים זאת כנדבה. ראשית, משום בניגוד לעודף, כלומר כסף, לעיתון שסיימו לקרוא בו אין כבר שימוש. שנית - לאנשים לא מפריע *לבקש* את העיתון מאנשים ("אחי, אפשר תספורט(*)?"). אז אם לא אכפת להם לבקש את העיתון, מה אכפת להם לקבל אותו?

(*) כן, תספורט. בלי שום גקש אחרי ה-ת'. חלק ממלחמתי המתחדשת למען צירוף הקיצור ת' (קיצור של "את ה") ליתר אותיות בכל"ם כקיצור קביל והגיוני לחלוטין. הצטרפו גם אתם!
נוכל קטן שנתפס 4619
אף אם אין לעיתון שימוש זו עדיין מתנה מאדם זר ורוב האנשים אינם ששים לקבלה.

אולי אותם מבקשי הספורט יסכימו לקבל את העיתון אבל לא בטוח שיוסי נתקל בהם (אני בקושי נתקל בהם).

יש עוד הרבה סיבות למה לא לקבל עיתון או כל מתנה אחרת. אני מציע לתת אותו לידיד.
נוכל קטן שנתפס 4643
ואכן, רוב האנשים שמוכנים לקבל את העיתון מבקשים את מוסף הספורט (שאותו, לצערי, אינני יכול לתת להם, כי הוא מונח בפח הזבל שליד הקיוסק שבו קניתי את העיתון...)
נוכל קטן שנתפס 4570
"מניעיו לא ידועים"? נו באמת, ניר. אתה חוזר על הנקודה הזו ("הוא לא ירוויח מזה כלום", טענת בתגובה אחרת). אתה *באמת* מאמין בזה?

היו לו שלושה מניעים, בסדר החשיבות הבא: כסף, כסף וכסף. בנוסף, היו לו גם מניעים פיננסיים.

מכירות הדיסק יהיו גבוהות בהרבה מאשר אם היה נמכר בתור "החדש של צינוביץ"' - נדמה לי שכבר ציינתי נקודה זו. אפילו לאחר חשיפת התרמית, וה"חרם" שרבים יטילו על ה"אמן" שלך, המכירות תהינה גבוהות מאלו שהיה זוכה להן ללא ה"פן החדש" של האמנות שלו.
בעבור חופן דולרים 4576
לא הצלחתי עדיין לגבש עמדה נחרצת בסוגייה הכללית "צינוביץ', פרס ישראל לעיתונות או בית המעצר קישון", אבל אני חושב שהטיעון שלך, בדבר מניעיו הכספיים, לא מפריך שום דבר. יוצאת לי כאן תגובה ארוכה, אבל אני חושב שמדובר בכשל מחשבתי שרלוונטי לא רק למקרה צינוביץ'.
נבחן טענה חביבה:
"כאשר מוטי גילת חשף את פרשת דרעי מניעיו היו כספיים בלבד. עובדה: אם היה חושף במקום זאת את פרשת 'יענקל מוכר החמוצים בשוק שמרמה במשקל' לא היה מקבל מ"ידיעות" רבע מהמשכורת שהוא מקבל עכשיו".
ומשהו עוד יותר טפשי:
נניח שהיה מתעורר וויכוח על איכותה של תוכנה שכתב מר טל כהן בימיו בי.ב.מ. (זה לא מידע פנים שעבדת שם, זה כתוב כאן באתר) ואני הייתי אומר: "טל כהן הזה גאון, איזה תוכנה מבריקה ונפלאה", היה משיב לי מישהו "שטויות, הוא כתב את זה רק בשביל הכסף, והוא אכן קיבל מי.ב.מ הרבה כסף בשביל זה".
ומשהו הכי טיפשי:
"כאשר מתי כספי כתב את הלחן הגאוני של 'כשאלוהים אמר בפעם הראשונה' לא עמדה לנגד עיניו אלא תאוות בצע. הוכחה: אם היה כותב לחן בינוני כמו 'סוניה', הרבה פחות אנשים היו קונים את תקליטיו".
ועכשיו תטען בוודאי שגילת וכספי מקבלים הרבה כסף (נגיד) בגלל שמה שהם *עשו* הוא טוב, ולא בגלל גימיק צדדי. והם עשו משהו מבריק.
אבל על זה בדיוק הוויכוח. הטוענים בעד צינוביץ' אומרים שהוא עשה משהו מבריק, שיש בו אמירה ואיכות בפני עצמו. מה רע בזה שהוא ירוויח כסף מזה? או אולי זה שהוא מוזיקאי, שאמור למכור דיסקים, פירושה שעליו להתמודד "כמו גבר" עם שאר המוזיקאים במגרש המקובל (כמו מתי כספי, וכמו גילת במגרש העיתונאי) ולא לחפש לעצמו דרכי ביטוי וקידום מתחכמות? טענה אפשרית, אבל שוב בדיוק על זה הוויכוח, ושוב אני לא רואה מה עניין האינטרס הכספי מעלה או מוריד.
אולי זה שהוא מרוויח מרמאות? אבל גם על זה בדיוק מתווכחים כאן אנשים, האם היתה זו רמאות לגיטימית או לא. למה זה מוריד מהלגיטימיות אם הוא מרוויח?
קו המחשבה שלך, כפי שאני רואה אותו הוא: 1. הוא ירוויח מזה. 2. הוא ידע זאת, וזה עמד לנגד עיניו 3. שום דבר אחר לא עמד לנגד עיניו. אני חושב שאפשר לחתוך בין 2 ל-‏3. למשל, מה שאולי עבר בראשו של גילת היה: הרצון להצטיין, ולזכות בתהילה, ו(אולי) להועיל לציבור, ו(אולי) להרוויח כסף. לא רק שקשה לדעת, בכלל לא ברור עד כמה אפשר להפריד ביניהם. במידה רבה אלו צדדים שונים של אותו המטבע.
ובאופן די דומה, נניח שבראשו של צינוביץ' עבר הרהור כזה: "באסה, יש לי תקליט חדש, לא מעניין את התקשורת השטחית, אף אחד לא ידע עליו, אף אחד לא יקנה. הא! יש לי רעיון! אני אתחזה לאומלל! התקשורת רודפת הסנסציות והדמעות תפרסם אותי, אנשים יקנו, אני אעשה מכה. גאון אני!" ובכן, אני חושב שבהרהור כזה, אגואיסטי לחלוטין, כבר גלומה ביקורת על התקשורת והציבור - בדיוק מה שבגללו אנשים כאן משבחים אותו. זה אפילו לא בהכרח משנה עד כמה הוא היה מודע לזה.

ולבסוף (וזה כבר ספציפי למקרה צינוביץ'), האם באמת הוא יעשה כזו מכה, ואם כן האם זה רע? אני מתקשה לראות עדר אנשים נוהר לחנויות הדיסקים ובמוחם "וואו, הדיסק שכולם דיברו עליו, אני חייב לקנות אותו". מי שיקנה את הדיסק, יקנה אותו בוודאי בגלל שהמוזיקה מצאה חן בעיניו. זה שהוא נחשף למוזיקה בזכות רמייה, האם זה הופך את הרמייה לפחות לגיטימית? או אולי דווקא ליותר לגיטימית?
ואם יהיו אנשים שדווקא כן יקנו את הדיסק *רק* בגלל כל הטראראם ובלי קשר למוזיקה? גם זה, באופן מוזר, דווקא עושה את הרמייה ליותר לגיטימית. בשביל אנשים כאלה, צינוביץ' הוא לא יוצר של מוזיקה אלא יוצר של טראראמים, שמצא גם דרך למכור אותם. אולי טראראמים הם לא אפיק יצירה לגיטימי - אבל אם כן, לא משנה עניין האינטרס הפיננסי.
בעבור חופן דולרים 4577
ירדן, כל הטיעון שלך נפסל על הסף מהסיבה הפשוטה שאין דבר כזה ''רמיה לגיטימית''. לא פחות לגיטימית, לא יותר לגיטמית, ולא בכלל.
''לא תשקר'', אפילו בתנ''ך זה כתוב.
בעבור חופן דולרים 4590
ודאי תוכה בתדהמה, אייל, כשאספר לך שאיני חי לפי הכתוב בתנ"ך - ומן הסתם גם ירדן לא.
פרט לכך - שתי נקודות:
א. לא כתוב "לא תשקר" בתנ"ך. כתוב "לא תענה ברעך עד שקר". אם כבר, אז כבר...
ב. הבעייה כאן היא ההגדרה של "רמייה". האם כתיבה תחת שם בדוי היא רמייה? האם כתיבת דברים שאינם אמת הם רמייה? אם כך, הבה נזרוק למדורה את כל סיפורי או הנרי וכתבי מרק טוויין, למשל... בקיצור, כשבאמנות עסקינן, אין דבר כזה "רמייה". הכל הולך.
בעבור חופן דולרים 4593
עניין השרוף אינו אומנות אלא יחסי ציבור. באומנות מותר לעשות הכל, ביחסי ציבור מחויבים לאמת, מותר אמנם ליפות את האמת ולטשטש פרטים אבל חייב להיות בסיס לכל.
בעבור חופן דולרים 4592
כמעט כל אדם שעובד, עובד בראש ובראשונה למען פרנסתו. על זאת אין וויכוח. אולם אנשים ישרים מנסים להגדיל את הכנסתם על-ידי ביצוע עבודה באופן הטוב ביותר - במקרה של גילת, למשל, חשיפת הפרשות החמורות ביותר.

במקרה של צינוביץ', הדרך לשיפור ההכנסה היתה צריכה להיות יצירת שירים טובים יותר. אולם הוא התמקד בדרך לחשיפה רחבה יותר של השירים במקום זאת. (והרי מוסכם על כולם שבהפקת השקר החינני – אמבולנסים, אחים שירימו אותו, שכירת דירה ברמלה, כסאות גלגלים ועוד – עלתה יותר מהפקת "שקר החן"). כאן נעוץ ההבדל.

הדבר דומה לכך שאני *אציג* את העבודה שלי, בפני המנהלים ב-IBM, כטובה בהרבה ממה שהיא באמת, מתוך ידיעה ברורה שאני משקר (לא סתם התפארות ריקה אלא התפארות על דברים לא נכונים במפורש). וזו, מבחינתי, דרך *לא* לגיטימית לקבל העלה במשכורת.

ובעניין אחר - אנשים קונים דיסקים של מוזיקה שהם אוהבים. אנשים אוהבים מוזיקה שהם שומעים. התרגיל של צינו הוביל להשמעות רבות של השיר. מכאן שיותר אנשים אוהבים את השיר, ויותר אנשים יקנו את הדיסק. הרווח הפיננסי קיים ללא צל של ספק.
בעבור חופן דולרים 4598
אתה מבלבל כאן בין שני מושגים - מוסיקה ופופ. הקשר בינהם הוא רק בכך שהפופ משתמש במוסיקה על מנת לתת לעצמו צידוק (טוב, מספיק עם התסכול המוסיקלי שלי, נחזור לנושא:)).

הכוונה שלי היא בכך שאמן פופ, כמו צינוביץ', לא מוכר מוסיקה. הוא מוכר אייקון - גימיק. במה שונה התרמית שלו, מלהקת הבנים המהוללת היי פייב? מישהו באמת מאמין שחבורת הלא יוצלחים מוסיקלית האלה באמת כתבו משהו מהשירים שלהם, אם בכלל ניתן להתיחס ל"זה מה שבטו-אח" בתור ליריקה? גם כאן וגם כאן יצרו מיתוס מסביב לאמן, פה ע"י האמר עצמו ושם ע"י חברת ההפקה. גם כאן וגם כאן מבססים את ההצלחה על חשיפה תקשורתית מקסימלית, שהרי ההופעות הפומביות של הבחורים הטובים נקבעו עוד לפני שהסתיימו האודישנים ללהקה. אין מה לצפות מצינוביץ' להיות פגניני. הוא אמן צבעוני, כפי שהגדירו אותו אחרים, והוא מספיק מודע לעצמו בכדי להבין שבלי גימיק או שערוריה, אין לו סיכוי להצליח.

את האנלוגיה שלך, אם ככה, אפשר להשוות לכתיבת תוכנה בינונית עם גרפיקה וממשק מדהימים, לעומת כתיבת תוכנה יעילה יותר שפועלת על טקסט דרך דוס. מה ימכור יותר?
בעבור חופן נוסף... 4659
(זה, דרך אגב, שמו של סרט הממשך הנשכח לקלאסיקה המקורית...).

רק הערה קטנה.
לפי עדותו של צינוביץ' (ומובן למה לאור ההיסטוריה שלו אנשים לא יאהבו להאמין לה) הוא אינו זקוק לכסף. לאחר כישלון תקליטיו הוא התפרנס ממוסיקה לפרסומות בצורה מצליחה מאד - לטענתו זה האבסורד שעל המוזיקה ה''אומנותית'' שלו תמיד אמרו שהיא אינה מסחרית מספיק... לטענתו הוא שנא את המכירה הזו של עצמו ובער בעצמותיו לעשות מוסיקה ''אמיתי'' יותר (זה הניסוח שלי).

ואגב, אני מכיר דווקא שיר אחד חמוד מאד של צינוביץ', ביצוע שלו ל''חיפשתי חיפשתי ושוב חיפשתי'' בתקליט המחווה ליוני רכטר. הומוריסטי וחמוד.

- אסף
שיפור המוזיקה לאן? 4620
אני חוזר שוב, שאיני משוכנע שמעשהו של צינוביץ' היה חיובי, או לגיטימי, רק שהאינטרס הכספי שלו אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה (לכן, אייל בירנברג, הטיעון שלי לא קורס, לפחות לא מהסיבה שציינת). אבל אם כבר, שים לב (טל כהן) שאתה סותר את עצמך: מצד אחד צינוביץ' "כמוזיקאי" היה "חייב" לנסות להצליח יותר על-ידי שיפור המוזיקה שלו (המרכאות על מילים שאני חושב שהם פתוחות לדיון ולפרשנות, אבל אני לא מתכוון לעשות זאת שוב כאן). מצד שני, אנשים יקנו את הדיסק בגלל שהם אהבו את המוזיקה (שלה נחשפו בגלל המעשה השנוי במחלוקת). דא עקא, אם ישפר את המוזיקה שלו אז אולי אותם אנשים כבר לא יאהבו אותה (שהרי במוזיקה, עוד יותר מאשר בתוכנה, אין איכות אובייקטיבית ואם יש, היא לא תמיד הולכת יד ביד עם אהבת הקהל). ואולי "שיפור" המוזיקה פירושה הפיכתה לתואמת יותר את טעם הקהל. אבל שוב, אם יש אנשים שיקנו אותה בגלל שהיא מוצאת חן בעיניהם (כפי שאתה טוען, ודווקא אני מפקפק בכך, אבל ניחא) אז הרי שיש כבר קהל שהמוזיקה הזו היא לטעמו, והבעיה של צינוביץ' אינה רמת המוזיקה אלא איך להגיע לקהל הזה.
בעבור חופן דולרים 4640
האלמנט המעניין כאן הוא זה המוזכר בסוף תגובתך: אנשים קונים דיסקים של מוסיקה שהם אוהבים; אנשים אוהבים מוסיקה שהם שומעים. כלומר, בדוגמת IBM שלך - אינך צריך להציג את התכנה שלך כיותר טובה - מספיק שתציג אותה *יותר*. זה ההבדל הקט. תכנה היא עניין פונקציונאלי - היא ממלאת פונקציה ברורה ומוגדרת מראש, ונתן לשפוט אותה לפי קנה מידה אבסולוטי. מוסיקה, כמובן, אינה כזו, וחיבה לשיר זה או אחר יכולה לבוא ממקורות רבים שאינם מוסיקאליים דווקא. למרבה הזוועה והצער, המקור העיקרי לחיבה כזו היא האזנה חוזרת ונשנית לשיר. הקשב עשר פעמים לשירו של צינוביץ' (שלא היה לי העונג המפוקפק להאזין לו עדיין), ומן הסתם תמצא עצמך מהמהם אותו מפעם לפעם. מצב זה גורם לאבסורד, כמובן, ולעובדה המצערת כי בתחום המוסיקה הדבר היחיד שמוכר הוא *שם* או, בלשון המקצועית *מותג*. המותג של צינוביץ' היה ועודנו מבוסס גימיקים - כמוהו כמותגים רבים אחרים בשוק. השאלה האם הגימיק הוא "אמיתי" אינה מעלה ואינה מורידה. "אמת" כפי שהיא מוכרת לנו לא מהווה פקטור ממשי בעולם הפרסום.
תזכיר לי 4567
איך דידי הררי הפך ל''שותף פעיל'' . למיטב ידעתי הוא לא הודה בכלום. ניחא אם הוא היה מורשע בדין....
שקר ותרמית או מתיחה גאונית? 13811
אני מוכרחה לציין שגם אני הגעתי ממקום של בוז וכעס על האיש הציני שמעז להשתמש בנכים למטרותיו המסחריות המובהקות.
אבל, מאחורי כל הגימיק עומד אדם אומנם שחצן, ציני לעיתים, עם אגו בגודל של הבית (המופלא אם יורשה לי ) שלו, אבל פשוט גאון מוסיקלי, יודע לקרוא את הקהל, למרות שזה לא הסגנון בו היה בוחר לשיר מיוזמתו, ואם ניתן לו צ'אנס אולי נאהב את מה שיש לחיים צינוביץ לומר, ויש לו.
נתקלתי באיש תוך כדי ראיון איתו לעבודה לאוניברסיטה ויצאתי פשוט מוקסמת, ואני לא קלה להשפעה, אם רק היינו נותנים סיכוי לשונה ולאחר, ולא רק למוכר כמו שלמה ארצי , היינו מופתעים לטובה, לצינו יש המון מה לומר או בעצם לשיר, כדאי להקשיב, הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה!!!
ומצד שני 109088
האם לא מגיעה לאדם הזדמנות?
תראה אם יש פונטציאל אהדה לשירים שלו שקר החן הבל היופי ומכונת הלהיטים למשל (למרות שאני לא מת עליהם) למה זה פייר שבתור אדם רגיל לא יקבלו אותם ובתור שרוף כן
בכל אופן דידי הררי הוא האדם הלא אתי שבעניין
493579
מוזר לי מאוד שבכל הדיון הזה העומד במרכזו הוא צ'ינוביץ, האתיקה שלו, המסחריות וכו'.
מה לגבי "ידיעות אחרונות" שכשלו כשלון נחרץ? התאווה לסקופ השכיחה
את הסטנדרטים של עיתונאות רצינית, לא תחקיר, לא בדיקת רקע, אף לא שיקולי סבירות.
כותב תגובה זו מחרים את ידיעות ומעריב מטעמי מצפון, טעם טוב והיגיינה, ובעצת רופאיו.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים