מילכוד חד-מיני 226
לכבוד שבוע הספר הקרב ובא, האייל הקורא יציג בימים הקרובים את הספרים שכדאי (או לא) לשים לב אליהם בזמן שתטיילו בין הדוכנים בחוצות העיר. והיום: "ציפר ובני מינו", מאת בני ציפר.
"ציפר ובני מינו", בני ציפר, הוצאת עם עובד, 160, 1999 עמ'.

"ציפר ובני מינו" מוגדר, על־פי הכריכה האחורית, כ"פסיפס של תמונות מחייהם של ציפר ויו, בני זוג הומוסקסואלים מתל־אביב... 'ציפר ובני מינו' הוא פוגה לשני קולות, המנסה לפרוץ בדרכה הפרובוקטיבית והמשועשעת כביכול את גבולות המהוגנות ולהשמיע במלוא הכנות את צעקתם של הלכודים בסבך האהבה המתביישת עדיין לומר את שמה." בדרך־כלל לא כדאי להאמין לכריכות אחוריות, בעיקר של הוצאת "עם־עובד", אבל הפעם היא מדייקת. זוהי בדיוק הבעיה של הספר הזה, שכתוב מעולה אבל נפל במלכודת שלא היה צריך ליפול בה.

בני ציפר נלכד במלכוד שממנו ניסה כל־כך להתחמק. הבעיה בסיפור אהבה הומוסקסואלי היא שהוא עלול לגלוש לסיפור שבו עצם ההומוסקסואליות היא הנושא, כלומר - הגימיק. ציפר ניסה להתחמק מכך, ולכן יצר סיפור שאמנם דמויותיו הומוסקסואליות, אבל נושא הדיון הוא האנשים ההומוסקסואלים ולא עצם מיניותם. הבעיה פשוטה - אם נשארים בהגדרה של סיפור הומוסקסואלי, הרי שאין שום דבר מעניין בהומוסקסואליות; אם עוברים להגדרה של סיפור אהבה, הרי שזהו סיפור די שבלוני ומיניות הגיבורים פשוט מפריעה לרגשות המסובכים הנובעים ממיניותם לעניין את הקורא, כיוון שהסופר מתעסק מרבית הזמן בעצם המיניות.

לדוגמה, אביא את הפרק שמתאר את הרצאתו של ציפר בברלין. כל הפרק עוסק בבעיות שבין ציפר ליו, אך מרוב רצון לתאר את ההתרחשות כמצב בין בני זוג מבלי לתת למיניות להפוך לנושא, נעלמת העובדה שהבעיה מתחילה במיניות (שהרי לציפר "אין הגדרה ליו"), ועל כן תאורי הבעיה הינם שבלוניים, ובפשטות - משעממים. אז אם ציפר רוצה להראות לנו שגם להומואים יש צד משעמם, שיעשה זאת על חשבון הזמן של מישהו אחר, ואם הוא נמנע, בצדק, מלהפוך את הספר לדיון על הומוסקסואליות, אזי לפחות שיהיה בשר לספר, בכך שהבעיה נעוצה בשוני. בקיצור, הספר מנסה למצוא מקום בין סיפור אהבה שבלוני למניפסט הומוסקסואלי, אך נכשל בכך, ובאמצע מפספס בגדול את הדיון במערכת יחסים מיוחדת למדי.

אמנם הספר לא חף ממניפסטים הומוסקסואליים שמנסים לרמוז לנו על ייחודיות היחסים כתוצאה מהשוני, אבל דווקא כאן מצא ציפר דרך נהדרת לספר לנו על דעותיו. הספר משובץ בפרקים פיקטיביים מספרים אחרים, מהרצאות של ציפר (שאני מניח שמעולם לא נישאו) מרשימות עיתונאיות מזויפות ועוד כמיטב מסורת הכתיבה של השנים האחרונות (מהסוג המכונה "ספרות פוסט־מודרנית"). ה"שיבוצים" מעניינים מכיוון שהם כל־כך "אחרים" משאר הספר, וגם קצרים במידה. אני מאמין שאם שילובם של הרעיונות שבהם היה נעשה בטכניקה של שימת דברים בפי הדמויות הדבר היה פשוט הופך את הספר לבעל נימה פדגוגית, שלא לומר מעצבן.

יש בספר גם צד חיובי, כמובן: סגנון הכתיבה של בני ציפר. בפשטות - גם כשהספר מבלבל את השכל על מערכת יחסים שלא מעניינות את הקורא, עדיין נעים לקרוא אותו. הוא קולח, משעשע כשצריך, השיבוצים ממקורות שלא קיימים מוסיפים לו חן, המעברים בין דוברים שונים טבעיים ועושים לו רק טוב, ובכלל - הספר כתוב היטב. גם הדמויות בספר מעוררות עניין (מלבד אמו של ציפר, שהיא מטרד אמיתי) ודמותו של חורי, שהוא לפעמים כלב לפעמים אדם, מעניינת ומשעשעת במידה ולמרות זאת לא מחביאה לגמרי את האמירה הפוליטית הקטנה.

לסיכומו של עניין - נחמד, קריא (סיימתי את הספר בכשעתיים), אבל משאיר תחושה של החמצה במימד התוכני.
קישורים
ציפר ובני מינו - לקניית הספר ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ספר אחר 5927
לא קראתי את "ציפר", אולם הרשו לי להמליץ על ספר מד"ב מרתק בנושא ההומו-סקסואליות: The_Left_Hand_of_Darkness של אורסולה ק. לה-גוין. ספר ישן למדי (1969), שלא תורגם לעברית למיטב ידיעתי.

העלילה מספרת על מבקר בעולם בו בני-האדם מחליפים את מינם תקופתית (באופן ביולוגי, לא מלאכותי) ולכן זוג מאוהב חווה את כל צירופי המינים האפשריים. המבקר, הומופובי למדי בתחילת העלילה, לומד להבין עד כמה מינו של אדם הוא גורם חיצוני.
ספר אחר 6014
באופן ודאי ומוחלט, הספר תורגם לעברית.
אם אינני טועה, שמו בעברית הוא 'מעבר לעלטה', והוא אכן מרתק.
הוא אינו מתאר בדיוק הומוסקסואליות, אלא משהו שונה. בכל ''מחזור חודשי'' הופך אחד מבני הזוג לנקבה מובהקת, והשני לזכר מובהק. בשאר הזמן הם בלתי מיניים, אך ממשיכים להיות רגשיים. הזהות של בן הזוג הנקבי נקבעת בכל מחזור באופן אקראי, והשינויים ההורמונליים גורמים לבן הזוג השני להפוך לזכר.
בהחלט ספר מומלץ. הדיון במיניות הוא מודגש, אך הספר אינו מתעלם מהעלילה שאינה מינית. אני זוכר שבזמן הקריאה נראה לי מוזר שדווקא אשה כתבה אותו, אך כנראה שזה מעיד על הפרימיטיביות הטמונה בי, ולא על משהו בה.
ספר אחר 6017
אישה באמת כתבה אותו - אורסולה לה גוין.
אני אישית ממש לא נהניתי מהספר. נכון שהיו על הכוכב יצורים עם מיניות לא קונבנציונלית, אבל חוץ מזה לא קרה שם כלום.
ספר אחר 6029
טוב, אורסולה אחותנו נוהגת, בדרך כלל, לקחת ת'זמן בנדיבות. הספרים שלה אינם מיועדים לקריאה חפוזה בזמן נסיעה או טיסה (כך נראה לי), אלא לאותו עיון מעמיק שבו נזכה סופרים מזרח אירופאים בדרך כלל (להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן, ובכל זאת).

בכל אופן, אם באורסולה עסקינן, הרשו לי להמליץ על "A Wizard of Earthsea" (תורגם לעברית כ-"המכשף מארץ ים"), וכן הנובלה "העולם כיער", שהופיעה באחד מקבצי "הטוב שבטוב" שערך אסימוב בזמנו.
ספר אחר 6033
קוסם. הקוסם מארץ ים. יש גם סיקוולס, אבל בינינו - הם קצת צולעים.
ספר אחר 6036
מה לעשות, העותק שלי של הספר הוא בשפת המקור...
באשר להמשכים - השני והשלישי חביבים למדי (אם כי, כמובן, לא ברמתו המופלאה של הראשון). הרביעי נכתב זמן רב מאד לאחר כל השאר, ואני מודה שלא הבנתי כלל מה רצתה המשוררת.
ספר אחר 6071
"הקברים של אטואן"; האם גם החלק השלישי תורגם?

התרגום, אגב, לא רע, עד השלב בו הם נתקלים (במהלך ההפלגה, בכרך הראשון) ב"בית-ספר של דגים".
ספר אחר 6089
כן, ''החוף הרחוק מכולם'' יצא בהוצאת זב''מ, בסדרת מרגנית.
ספר אחר 6020
הספר בפירוש אינו נטול עלילה שאינה קשורה למיניות הגיבורים, אולם הדברים שזורים זה בזה. לה-גויין היא כנראה "פמיניסטית לוחמת". שים לב, למשל, לכך שמכשיר התקשורת המיידת (ansible), שהופיע למיטב ידיעתי לראשונה בספר זה, הוא שיכול אותיות של lesbian. מקרי? אולי.
ספר אחר 6027
והקשר לדעתך בין פמיניזם לוחמני לבין לסביות הוא...?
ספר אחר 6032
טעות עלובה מצידי, כמובן. הכוונה היתה ל-''פרו-לסבית'', או ''דוגלת בשיוויון זכויות להומוסקסואלים'' ליתר דיוק. בהתחשב בשנת פרסום הספר, זוהי הצהרה נועזת.
ספר אחר 6114
1. אני לא חושב שבתקופת סוף שנות השישים ותחילת השבעים, ימי האהבה החופשית והאמביולנטיות המינית, תמיכה בהומוסקסואליות הייתה נחשבת נועזת. במיוחד לא כשהתומכת היא סופרת מד"ב.
2. פמיניזם לוחמני קיצוני רואה בגברים את האוייב. לאישה התרוסקסואלית קשה להיות פמיניסטית לוחמנית קיצונית משום שהיא מקיימת יחסים עם האוייב ולכן יש קשר בין חד מיניות נשית לפמיניזם לוחמני קיצוני.
ציפר ובני מינו 649760
אף אני קראתי את ספרו של ציפר " ציפר ובני מינו " אמנם לא בשעתיים אלא במהלך יומיים ובהפסקות.
שום חדשנות מרתקת אין בספר גבוב מתיש של 160 עמודים.
אוי לעצים שנכרתו ביערות העד של האמזונס כדי ליצר נייר לספרון משעמם זה.
בכבוד רב
קונראד
יו
חורי
ואבא ואמא של ציפר

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים