עיתון בשקל! 238
מהדורה מיוחדת לכבוד הצרות של ידיעות.
כן, כן, עיתון בשקל. הקרב בין הנהלת ידיעות אחרונות לעובדי הדפוס, שהסלים אתמול לכדי פריסת גדרות תיל סביב בניין המערכת, החזיר אלינו מראות שלא חשבנו שנזכה לראות שוב - עיתון בשקל אחד בודד (85 אגורות באילת). נכון, מדובר ב-‏24 עמודי החדשות בלי כל המוספים השונים (פרט למוסף כדורגל, כמובן, ונדון גם בזה בהמשך), אבל בכל זאת - גם זה משהו.

לאור הקשיים התפקודיים, נאלצו המו"לים לשכור את שירותיהם של מדפיסים חיצוניים, והתוצאה ניכרת באופן משעשע במיוחד בעמוד הראשון של העיתון: פרט לאדום הסטנדרטי, זכינו היום לתוספת מרעננת - ורוד מזעזע, שבחלק הדרומי יותר של המסגרת הפך למעין סגול־כחלחל. מאמר ההתנצלות של המערכת בפני הקוראים, גם הוא בעמוד הראשון, מופיע, לפחות בגליון שבידי, בדפוס מטושטש, כמו מרבית הטקסט בגליון הנ"ל.

אבל מעניין, בהזדמנות זו, להביט דווקא בעבודה העיתונאית שעל־פי הפרסומים כלל לא הופרעה על־ידי השביתה הנ"ל.

כבר בעמוד הראשון מופיעה כותרת עליזה: "'4 אמהות' הכריזו בשמחה על פירוקן". אכן מאורע משמח. איתן גליקמן יודע לספר לנו על הכינוס שנערך בקיבוץ גדות, ואף מצטט נרחבות מנאומה של יושבת־ראש התנועה, רחל בן־דרור. "הארץ", חבורת ציניקנים מיזנתרופים שכמותם, דווקא בחרו בכותרת "סוף שמח באקורדים צורמים", וכל זאת משום שלאחר דבריה של בן־דרור ושל מספר הורים שכולים, עלתה לנאום הרכזת הראשונה של התנועה ועוררה מהומה כשהזכירה מיני פעולות דיקטטוריות של ראש התנועה, וגלי עזיבה שנגרמו בעטיין. אכן, נון־אייטם, וטוב שידיעות החליט שלא לפרסם את הנושא הקטנוני הזה. לחלופין, האם יתכן כי אצה לו דרכו של מר גליקמן, והוא כלל לא טרח להשאר עד לתום הארוע? העובדה שאין כל תאור של הארוע, ואף אין אזכור של השרה יולי תמיר שנאמה גם היא באותה הזדמנות, מעלה את התהייה האם בכלל שהה שם הכתב, או שמא פשוט קיבל את תוכן נאומה של בן־דרור והסתפק בכך?

הפוליגרף והילד

אך אל דאגה, יש לנו מספיק בעיות מחרידות בארץ גם בלי להטפל לעבודה העיתונאית שמבצעים כתבי ידיעות אחרונות. הנה, בכתבה מאותו הגליון, מסופר על הצעה נפלאה חדשה - בדיקות הפוליגרף הנערכות למגוון תפקידים בשירות הציבורי, שהפכו לנורמה מאז ועדת השרים שהוקמה לאחר סירובו של אליקים רובינשטיין לעבור מבחן שכזה, יורחבו לתפקידים נוספים, ויכללו שאלות נוספות. כאילו לא מספיק שהרשויות חודרות לפרטיותו של אדם כדי לקבלו לעבודה, כאילו לא מספיק שהן משתמשות בכלי שאינו קביל בבית־משפט, ומסיבות טובות וידועות, הרי שכעת גורמי הבטחון רוצים להרחיב את ההוצאה המיותרת והפולשנית הזאת עוד יותר.

מצב זכויות העובדים בארץ הוא בכי רע. אנשים זוכים ליחס מחפיר ממעבידיהם, משכורות אינן משולמות בזמן, ואם כן, אינן תמיד עומדות ברף של שכר המינימום, אפליה, ניצול, הטרדות ומה לא - כל אלו הינם חלקם של השכיר המצוי במדינתנו. ומה עושה המגזר הציבורי כדי לשמש דוגמא טובה? נובר אל תוך חייו הפרטיים של האדם. בין השאר, הבדיקה מנסה לגלות שימוש בסמים בעברו של הנבדק. להזכירכם: נשיא ארצות הברית המכהן, וויליאם קלינטון, השתמש בעברו בסמים. בישראל, כמובן, זה לא היה קורה. פקידי הממשל, שנולדו על החליפות והעניבות לגופם, מעולם לא עישנו אפילו חצי צינגל'ה מתועב. הם שומרי חוק כדבעי. מי שכן ניסה קצת גראס בנערותו, אינו זכאי למשרה בשירות הציבורי.

ללא ספק, כספי המיסים מוצאים למטרות הגיוניות ומוצדקות.

עכשיו, ברשותכם, נדון בהתייחסותם של גורמי הבטחון (במקרה זה, המשטרה) למצבים קצת יותר מורכבים, המצריכים טיפת חשיבה. עמוד אחרי הדיווח הנ"ל, מופיעה כותרת אחרת - "עשרות שוטרים חיפשו בן 10 שברח בגלל 'ציונים נמוכים"'. אילו היה מדובר בקומדיה אמריקאית, היינו כולנו מחייכים חיוך סלחני כלפי הילד, וממשיכים הלאה. אבל אנחנו לא. על־כן, כדאי אולי בכל זאת להעמיק בחקר הנושא.

מדובר בילד שמורתו זימנה את אימו לשיחה עקב ציוניו הנמוכים. הילד, במקום להתמודד עם העונש שהיה צפוי לו בביתו, העדיף להמלט ולהתחבא. שלא תבינו אותי לא נכון, גם לי היו תקריות דומות כשהייתי ילד. אבל אני הייתי הולך לחבר ונשאר שם עד הערב, ובסוף בולע את הרוק ומספר להורי מה קרה. לכל היותר, הייתי נשלח לחדרי או זוכה לעונש מינורי אחר. כדי שילד בן 10 יבחר להסתתר בין השיחים במשך לילה שלם, עליו להיות מפוחד באמת. איש לא טרח לשאול את האם איזה עונש היה עליו לצפות לו אילו היה שב לביתו. איש לא טרח לפנות לפסיכולוג ילדים שישיב לשאלה - מה עשוי לגרום לילד לפעול כך. אם כן נשאלו השאלות, העיתון בחר שלא לספר עליהן, והעדיף להעמיד סיפור עם הפי־אנד על פני העלאת הסוגיות הקשות יותר העולות ממנו. אם השאלות אכן לא נשאלו, הרי שמדובר ברשלנות פושעת מצד הרשויות המופקדות על שלום הילד.

אני אישית מציע למורתו של הילד לבדוק מחר אם יש סימנים על גופו, ולדווח למשטרה בהתאם.

יותר כדורגל מחדשות

24 עמודי חדשות היו במהדורה של ידיעות היום. אל 24 העמודים הללו צורף רק מוסף אחד יחיד, שכלל אינו מבית ידיעות אחרונות, אלא נמכר בדרך־כלל בנפרד, וכנראה שצורף לגליון כדי להניח את דעתם של חלקם הגדול של קוראיו: מוסף ספורט בשם "ראשון", שכל כולו עוסק אך ורק בכדורגל. 32 עמודים של כדורגל, עם תמונות, ראיונות מעמיקים עם מאמנים ושחקנים, תוצאות וסטטיסטיקות, טורים אישיים, מאמרי פרשנות, ומה שאני רואה כגולת הכותרת המלבבת - בחירה בשחקנים היפים והמכוערים ביותר בליגת יורו 2000.

ללא ספק, יודע מו"ל נפש בהמתו, וכשכל שאר קוראי העיתון נזנחו לאנחות, אוהדי הכדורגל זכו לגליון כה מושקע, עד כי המחיר הנקוב עליו הוא פי שלושה מהמחיר הנקוב על העיתון עצמו. אני לא אופתע אם זה יהפוך להרגל גם כשהעובדים יחזרו לעבודתם הסדירה.
קישורים
בשבחו של ידיעות - הערות של כותב אלמוני באייל בזכות ידיעות ובגנות "הארץ"
ידיעות אחרונות
הארץ
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "תקשורת"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

על זה חשבת? 5582
רציתי לעזור לך קצת עם התמיהות:
בכדי להדפיס את "ידיעות אחרונות" של הארבעה במאי אלפיים, השתמשו קברניטי ידיעות במדפיסים חיצוניים, ובין השאר, נעזרו ב"גלובס", וב"הארץ" (קולגיאליות מקסימה בעיני). עבדי הדפוס איימו להשבית את עבודת העורכים, כך שלא סביר שהעריכה נעשתה בבית ידיעות אחרונות. כל השינויים הללו מצריכים סידורים מיוחדים, וה-ר-ב-ה זמן, המון זמן. העיתון, כך סביר להניח, לא נסגר בשעה הרגילה, אלא מוקדם הרבה יותר (גם מכיוון שמכבשי הדפוס של "הארץ" ושל "גלובס" עסוקים בשעת הסגירה הנהוגה), וגם לטפל בסידורי ההפצה השונים, ממקורות ההדפסה החדשים.
ידיעות ביקשו גם היום (כך נאמר בחדשות הבוקר) מכתביהם להעביר ידיעות מוקדם מהרגיל.
עבודה עיתונאית מוצלחת לא יכולה לצאת ממצב כזה, אבל לזכותו של ידיעות נזקף המאמץ העילאי שהשקיעו, גם אם הם נראו הבוקר כמו מעריב.
על זה חשבת? 5592
לכל המזדעקים והמודאגים מרמיסת זכויות העובדים...
על זה חשבת? 5598
ההתנהגות שלהם היא מאוד טרוריסטית, זה ידוע לא מהיום. אני התנסחתי קודם די בזהירות, ואולי כן ראוי להיכנס בהם. אבל צריך שניים למנגו: קרא למשל את המאמר של אביב לביא בהארץ של היום, אני חושב שהוא יותר מאוזן.
אולי יצא מזה רק טוב 5585
הבוקר ידיעות הגיע עם... המוספים של "הארץ".

נקווה שימשיכו כך מספיק זמן ואוכל להנות גם ממוסף "הארץ ספרים" ו"קפטין אינטרנט"!
אולי יצא מזה רק טוב 5615
אתה נהנה מ"קפטן אינטרנט"? החומר המקורי שלהם רדוד, והחומר המעניין שלהם לא מקורי!

קפוץ ל-
אולי יצא מזה רק טוב 5617
אז ככה. Wired כבר מזמן הפסיקו לעניין אותי. בקפטיין אינטרנט, לעומת זאת, אני קורא כל מילה בשקיקה - כדי לגזור ולשמור התייחסויות לאייל הקורא.
חוקי? 5586
לא שאני יודע על מה נאבקים העובדים של ידיעות, אבל שיתוף=הפעולה המתהדק והולך בין ידיעות והארץ בתחום הוא בעייתי: יש כאן קרטל של מעבידים נגד העובדים. לדבר הזה יש משמעות קשה ביחס לזכויות העובדים. תארו לעצמכם מצב דומה, שבו כל העיתונים הגדולים מתכנסים ומחליטים לא להעסיק אף פעם כל עיתונאי שיעז לתבוע את העיתון שלו על אי-תשלום שכר.

מעבר לפגיעה בזכויות העובד, ייתכן גם שהקרטל הזה הוא עבירה על החוק. ידיעות היא מונופול בתחומה, וככזו חלות עליה חובות מוגברות שלא להביא לפגיעה בתחרות החופשית בתחום. נוצר כאן ללא ספק מצב מוזר.
חוקי? 5590
צריך להבדיל בין קרטל נגד עובדים לקרטל נגד לקוחות. המקרה הזה הוא "קרטל" נגד עובדים, ודווקא *בעד* לקוחות: העיתון זול יותר, ומכיל מוספים של *עיתון מתחרה* – נותן לי, למשל, כקורא ידיעות, אפשרות להכיר את "הארץ" - ואולי לא ארצה לחזור? (מה שוודאי יקרה לאחוז כלשהו, זניח או לא, של מנויי ידיעות, בעיקר לאור מסע הפרסום המסיבי (ברדיו) של "הארץ").
חוקי? 5591
הוא בפירוש נגד העובדים, הוא גם לא בעד הלקוחות. האינטרס של הלקוח הוא בקיום תחרות מגוונת ככל האפשר, כי היא המנגנון לשיפור מוצרים. כך למשל, אם הארץ הופך למונופול, קטן המניע שלו להשתפר (זה שיש לו היום כדי לנצח פעם את ידיעות, כביכול). אגב, אני חושב שמהיות המצב זמני ככל שהוא, הלקוחות לא נהנים ולא יוצאים בהפסד. העובדים ללא ספק מפסידים כאן.

אני לא יודע אם זה נכנס להגדרות החוקיות של קרטל. אני חושב שאם תביעות העובדים אינן שערורייתיות, האמצעי הזה הוא פסול בעיני. זו גם, למשל, נטיית החוק, הקובע שאסור לחברת כוח-אדם לשלוח אנשים למלא את מקומם של שובתים. האפשרות של מעבידים לכרות את מטה לחמם של העובדים נראית לי נשק בלתי-קונבנציונלי במאבקים האלה. אני לא יודע מתי אפשר להצדיק אותו, אבל צריך להכיר בכך שזו חריגה משמעותית ממאזני הכוחות הרגילים. ודווקא המבנה המונופולי-קרטלי-ריכוזי (מונופול- ידיעות, קרטל- יוזמות משותפות שוקן-מוזס לא מהיום, ריכוזי- חמש משפחות וכו') של שוק העיתונות הישראלי הוא שמאפשר זאת.
ידיעות לייט 5602
בעקבות המצב שנכפה על ידיעות אחרונות (מבלי להכנס לויכוח של האם מדובר בוועד עובדים דורסני המונע ממעבידיו לייעל את עסקם או במונופול דורסני המנסה לפגוע בזכויות הסוציאליות של עובדיו) מגיע מדי יום לבתי המנויים בן-כלאיים שונה (לצערי, לא קיבלתי את מוספי "הארץ" שהזכיר טל כהן, אך כן הגיעו אלי דברים שונים ומשונים אחרים) - אני ממליץ להנהלת ידיעות לנצל את ההזדמנות הנ"ל ולקצץ בבשר בחי והמיותר של עיתונם; באופן אישי, אני חושב שהמתכונת אשר בה מגיע עכשיו ידיעות אחרונות היא-היא המתכונת בה צריכים להיות עיתוני השבוע, כלומר - חדשות וידיעות + פובליצסטיקה איכותית, וזהו.
לא תשבצים, לא מיני טורי רכילות, לא פירוט תוכניות הטלוויזיה, לא סיפורי "עניין אנושי" מטופשים, לא ספורט, לא עמודים על עמודים של מוספים מיותרים ופרסומות - חדשות ופרשנות לחדשות.
אך מכיוון שמקצוע העיתונאות (או ליתר דיוק: המ"ולות) מחויב לעוד כמה ערכים מלבד יושר עיתונאי ומקצועיות, קשה להאמין שבשוק קפיטליסטי יוולד עיתון אידילי שכזה. אני מציע לאנשי ידיעות לאפשר למנוייהם, בסוף המשבר הנוכחי, את האפשרות לבחור האם ברצונם לקבל באופן קבוע גירסה מצומצמת של העיתון, או שמא את הגירסה הרגילה שלו - ואפילו יש לי שם קליט וזמרירי למהדורה שכזו - ידיעות לייט.

גלעד
ידיעות לייט 5604
אני, למשל, הייתי מסתפק בכותרת הראשית בלבד (כן, אני מתכוון לשתיים-שלוש מילים האלה שמופיעות בנגטיב לרוחב העמוד), פשוט כדי לבדוק אם הצלחתי לקלוע לניסוח של "ידיעות" בכל בוקר. (שבלונות מומלצות: "ה____ וה____", או "_____ ב_____", או במקרים חריגים (נא לסובב את הגליון בתשעים מעלות) - "_____!")
בעלי העיתונים נגד העובדים 5622
שיתוף הפעולה בין "ידיעות אחרונות", "גלובס" ו"הארץ" בנסיון להכניע את עובדי הדפוס של ידיעות אינו צריך להפתיע יותר מדי. שיתוף הפעולה הזה לא נולד בן לילה במעין סולידריות רגעית. מאחורי הקלעים, מאחורי הכתבות והידיעות שמוכרים לנו חדשות לבקרים בעיתונים, בעלי ההון תמיד משתפים פעולה אלו עם אלו במאבקם בעובדים - במאבק הזה תמיד יד רוחצת יד. בעלי ההון לא היו קבוצת הלחץ החזקה ביותר במדינה אלמלא שיתפו פעולה בכל האינטרסים שמעסיקים אותם כמעמד. דוגמא מובהקת לשיתוף הפעולה המתמיד הזה היא התמיכה הגורפת של העתונות ברפורמת המס.

ג. שמעון

נ.ב

לכל המעוניינים במידע המסביר כיצד רפורמת המס תביא להעצמת הפערים הכלכליים בחברה הישראלית (פער שכבר עתה זועק לשמים) ראו תגובתי מהיום 6.6.00 במדור של "האייל" המוקדש לרפורמת המס.
5626
ואילו ב"אייל" לא יודעים לתת לינק כמו שצריך. כפי שבוודאי גילה כל מי שניסה, הלינק לאתר ידיעות שניתן כאן, פשוט לא עובד. אז הנה הלינק הנכון:
וכל הקורא ישפוט.
5649
אכן, התנצלותי בפני כל המנסים. את הלינק שנתתי, נתתי בהסתמך על הפרסומים בעיתונות (ואפילו לינק אחד בואללה) שהפנו אל y-net, ולא אל ynet. אתמול אי שם באמצע הלילה, בעת שיטוט סהרורי, הגעתי איכשהו את הכתובת הנכונה, ומיהרתי לתקן את טעותי שלי. מכיוון שעל פי כל הפרסומים שקראתי עד לפרסום המאמר, האתר כלל לא עלה, הנחתי שהסיבה שאין שום דבר בכתובת שנתתי היא פשוט משום שאין מה לחפש עדיין. אבל לא נורא. העיקר שכולם יודעים מה הכתובת של ידיעות אינטרנט עכשיו, ויכולים ללכת ולקרוא שם כתבות בזמן שעשרים אלף באנרים קטנים מרצדים להם מול העיניים.
אכן, ידיעות נשאר ידיעות.
מוספים ושערים 5627
באשר לתהייתך אודות המוסף "ראשון" שקיבלת עם ידיעות, מדובר במוסף הכדורגל של "הארץ", אשר הוזנה לצורך הענין לטובת ידיעות.

אכן, יודע מו"ל נפש בהמתו.

מצד שני, כבר הוברר שרוב קוראי האייל (בעצם, רוב *משתתפי* האייל - אין אנו יודעים דבר על קוראי האייל שאינם משתתפים) מעדיפים "הארץ" ממילא, כך שאנו לא מתרגשים, נכון?
מוספים ושערים 5650
"ראשון" הוא אכן של הוצאת שוקן, אך הוא לא בדיוק "מוסף הכדורגל של הארץ", ולו משום שבגליון הארץ שקיבלתי באותו היום, למשל, לא קיבלתי אותו. הוא נמכר בנפרד (ועל כן יש לו מחיר משלו). שוקן אינו מתכחש לעובדה שיש מספיק חוליג... סליחה, אוהדי כדורגל בארץ כדי להצדיק הוצאתו לאור של מגזין שכזה (יש מגזין דומה לטוטו, אגב, הכולל הימורים של ידוענים). הם פשוט לא מוצאים לנכון לצרף את הדבר המטופש הזה לעיתון יומי...
בימי ראשון הארץ מוציאים מוסף ספורט נפרד (בניגוד לימים רגילים, בהם שני עמודי הספורט הם פשוט שני העמודים הלפני אחרונים ב"חלק א"' של העיתון. למה לא העדיפו בידיעות פשוט להשתמש במוסף הזה במקום בעיתון הכדורגל?
שטויות ושטויות 5655
דובי קננגיסר ואסף ברטוב היקרים...
הזלזול וההתנשאות שלכם על ציבור אנשים שאתם חושבים לנחות ממכם מבחינה אינטלקטואלית גובל בחוצפה.דובי ידידי - העובדה שאתה מתעב כדורגל אינה נותנת לך לגיטימציה לזלזל בסקטור רחב מאוד בחברה הישראלית שאוהב את הספורט הזה וקורא בשקיקה את כל מוספי הספורט.לידיעתך,חוליגנים יש בכל מקום. בארץ הם מתקשרים אוטומטית עם כדורגל אבל האם כולם אכן חוליגנים???אם כך אז המון אנשים בכירים בארץ, המחזיקים במשרות מפתח בממשלה הם חוליגנים בעיניך. אני יודע שאני אוהב כדורגל אבל אני יודע בוודאות שאני לא חוליגן.ומה איתך, אדון ברטוב הנכבד - הבנתי שעשית לאחרונה סקר ובו בחנת את הרגלי הקריאה של קוראי האייל. טוב, כנראה לא הייתי בבית כי אחרת הייתי מודיע לך שאני לא נמנה עם קוראי הארץ. תקרא לי שטחי אבל אני מעדיף עיתון שלא דואג לפרסם את דעותיו הפוליטיות ברבים (בייחוד שהן נוגדות את דעותי).אבל תסכימו איתי שניכם שיש כאן סתירה מסויימת - הכיצד יתכן שעיתון לאינטליגנטים כמוכם, שחוליגנים כמוני כלל לא אמורים לקרוא אותו היות והוא יותר מדי מתוחכם בשבילם, מוציא את עיתון הספורט הכי גדול במדינה???

ועכשיו שנייה בלי ציניות...הזלזול שלך, דובי, הוא לא יפה ולא מכובד היות והוא פוגע באוכלוסייה גדולה מאוד של אנשים. ההכללות האלה הם בדיוק מה שאנשים ממוצעים כמוני שאוהבים כדורגל שונאים. אני נהנה לגלוש באתר שלך אבל הייתי מצפה, לפחות ממך, למידה של הגינות בנושאים מסויימים. וסליחה מראש אם מישהו ממכם נפגע מדברי.
שטויות ושטויות 5659
לא אסתיר את העובדה שאני מתעב את החוליגניות המופגנת במגרשי כדורגל בכל משחק ומשחק, ולא אסתיר גם את הזלזול העצום שיש בי כלפי כל אותם אנשים שנותנים למשחק הזה להפוך למרכז חייהם (מלבד, כמובן, השחקנים, שאצלם זה מובן מאליו). כל עוד אני מתפקיד ה''מגיב'', אני רואה עצמי רשאי להביע דעותי אלה, ואני יכול להבטיח לך שכעורך, דעותי הללו לא יהוו שיקול (ולראייה - מאמר שהתפרסם כאן אחרי תקרית נבחרת ישראל בדנמרק. הנושא כלל לא עניין אותי, אך מתוך הבנה שיש מספיק ישראלים שזה כן מעניין אותם - לא פסלתי אותו).
בבסיס בו שירתתי בצבא עד לפני חודשים מספר, ראיתי עד כמה אנשים מונחים על פי אהדת הכדורגל שלהם. עמיתים לעבודה שהלכו מכות בגלל יריבויות על המגרש, קללות שפוזרו בנדיבות כלפי כל מי שאינו אוהד את קבוצתו של הדובר באותו הרגע, ויותר מכל - אווירת הזלזול והתמיהה על אדם כמוני (''אשכנזי'', כמובן) שלא רק שלא מכיר כל שחקן בשמו הפרטי, אלא אפילו אינו אוהב באופן רשמי קבוצה כלשהי. נסיונות להדביק לי אהדה לבני הרצליה (עיר מגורי) נתקלו בחומה בצורה של חוסר הבנה טוטאלית בנושא השיחה. אבל מה שהציק לי היה חוסר העניין שלהם בכל דבר אחר שהוא - הם קראו את מוסף הספורט, וזהו. תמיד ידעתי שאני יכול בשקט להעלם עם העיתון, כל עוד דאגתי להשאיר מאחור את המוסף המיותר הזה. איש לא יתעניין בעמודי החדשות.
קבוצה גדולה למדי מהאנשים הללו, אני מוכן להשבע, לא הייתה זוכרת איך לקרוא אילולא מוספי הספורט.
היום, מה שבעיקר מציק לי בקשר אליהם זה הפקקים שהם עושים לי בדרך הביתה כל פעם שיש משחק בת''א או בהרצליה. סבל מייגע. וחבורות הבבונים שמנופפים בצעיפים מבעד לחלונות המכוניות ומקללים זה את זה לא תורמים לשקט הנפשי שלי.
כן, אני מזלזל בהם, ומסיבה טובה. לא כל מי שצפה בכדורגל בבית, כמובן, נכנס להגדרה של חוליגנים. גם ההורים שלי צופים במשחקים, ויש להם קבוצות מועדפות, אך לא זכור לי שהנושא עלה על שולחן ארוחת הצהריים אי פעם. לא תמצא אצלנו צעיפים או דגלים בצבעים ספציפיים כלשהם...

ורק לגבי הערתך לאסף - למעשה, כן היה סקר בין קוראי האייל, והארץ אכן גרף מקום ראשון באופן בולט. מכך שאב מר ברטוב את טענותיו, ואין סיבה להטיל בו דופי בגלל דברים אלו.
נודניק 5660
למרות שחיבתי לכדורגל מתחילה ומסתיימת בכך שאני קורא את החלק של הכדורגל בעיתון (הארץ, כן, אני דוס שקורא הארץ ואף אחד מההורים שלי לא מרצה באוניברסיטה, למישהו יש בעיה?)אני חייב להעיר הערה נודניקית כהרגלי
בני הרצליה היא קבוצת הכדורסל של הרצליה , קבוצת הכדורגל היא מכבי.

נודניק, כבר אמרתי?
נודניק 5664
בור בספורט, כבר אמרתי?

האמת, הייתה לי הרגשה שמשהו לא בסדר עם בני הרצליה. אני גם זוכר עכשיו למה הייתה לי הבעיה הזאת - בימי ילדותי העשוקים הייתי מועמד, בשלב הזוי כלשהו של חיי, לקבוצת הנוער של בני הרצליה. חשוב איך היה נראה העולם אם במקום להיות היום עורך האייל הקורא וחנון למהדרין, הייתי הופך לעודד קטש הבא. (:
שטויות ושטויות 5666
אני שמח לבשר לך שבין הקוראים שלך יש אחד שהוא גם בבון,גם חוליגן,גם שטחי וכל מה שמעניין אותו זה עיתון הספורט.אני מאוד מקווה שאני לא מוריד את הרמה של האתר שלך.להבא פשוט תכתוב את דעותיך בדף הפתיחה ואז יידעו מראש כל הבבונים למיניהם לא להכנס. בכל מקרה, זה מה שאני הולך לעשות באתר בו אני עובד.

אני חייב לציין שדעה שטחית ואטומה כמו שלך לא שמעתי הרבה זמן. ולא שאני פוסל אותה חס וחלילה כי זכותך לחשוב ככה כמו שזכותי לא להסכים.אבל לשנוא את חובבי הכדורגל באשר הם רק בגלל שהם מפריעים את שלוותך וגורמים לך לאחר הביתה להרצליה זו שטחיות.ולשנוא משחק שמאחד מאחוריו כמעט חצי עולם זה חוסר הבנה מינימלי של הספורט באשר הוא.יש מתלהמים בכדורגל כמו שיש מתלהמים בכל מקום אחר שאני מכיר.ואני אוהב כדורגל ואפילו מחזיק בבית צעיף אחד או שניים.אז לקרוא לי בבון וחוליגן (למרות שאני בכלל לא כזה) ולזלזל בכל אותם אנשים (שהם יותר מחצי מדינה) זו אם כל השטחיות.
שטויות ושטויות 5670
חבל לי לשמוע שהחלטת לנטוש את האתר, אם כי אינני רואה מה רלוונטיות דעותי האישיות (שאינן באות לידי ביטוי בעריכת האתר) ליכולת שלך להנות מהמגזין.
אוסיף ואומר שאילו באמת כל שהיית מתעניין בו הוא מוסף הספורט, מן הסתם לא היית נכנס לדיונים השונים פה באתר, שבמרבית המקרים עוסקים יותר בעמודי החדשות, ולא בעמודי הספורט.
אני לא "שונא אוהדי כדורגל". אני כל מזלזל באותה קבוצה שתיארתי שכל חייהם סובבים סביב המשחק. אני לא מיפי הנפש שמצהירים שהם אינם מזלזלים באיש. אני מאמין בזכותי לזלזל בכל מי שהוכיח עצמו כראוי לכך. אין לי שום דבר נגד משחק הכדורגל. אפילו, אספר לך, צפיתי בכמה משחקים בחיי. אני לא נהנה מזה מי יודע מה, אבל גם מרמת אביב ג' אני לא נהנה, וזה לא אומר שום דבר עלי או על הסדרה.

שוב, אני מצטער ומתנצל אם נעלבת מדברי. הם כוונו כלפי קבוצה מאוד מסויימת של אנשים שאני מכיר אישית, ואנשים דומים להם. אני לא נוטה להכליל את דעותי כלפיהם כלפי *כלל* אוהדי הכדורגל.

אגב - באיזה אתר אתה עובד? מעניין אותי לראות אותך "כותב את דעותיך בעמוד הראשי" שם.
באתר האישי שלי, דעותי הרלוונטיות כתובות בריש גלי. האייל הקורא, לעומת זאת, הוא לא אני, ולכן דעותי אינן רלוונטיות לעמוד הראשי שלו.
התנצלות התקבלה 5672
קודם כל התנצלותך התקבלה.
ספורט בהחלט אינו הדבר היחידי שמעניין אותי וזו גם הסיבה שאני לא אממש את איומי לעזוב.אחרי הכל,איפה עוד אני אוכל להלחם ב''אליטות השמאלניות שקוראות רק הארץ'' אם לא מעל דפי האתר הזה.
לצערי איני יכול להביע את דעתי האישית באתר בו אני עובד היות ואין זה אתר שכזה.אולם אם אתם יושבים בהרצליה כמו שאני חושב,אשמח להפגש איתך לכוס קפה וללבן את המחלוקות שביננו היות וגם אנחנו עובדים שם.
הדעות והאתר 5676
בקיצור, מר חנן, אתה מבלבל במוח. בנפיחות שלא היתה מביישת את רם-און אגמון (למי שזוכר...) אתה מודיע שתלך ותפרסם את דעותיך בדף הראשי של "האתר בו אני עובד", ושלוש שעות לאחר מכן אתה ממלמל שלצערך וגו'.

בחייך, דבר לענין, עזוב את המלודראמה.

ובאשר לדעותי, איני מזלזל בכדורגל, אך אני שונא חוליגניזם באשר הוא. סטאטיסטית, מסתבר שיש *הרבה* חוליגאניזם במגרשי הכדורגל (*ובדרך* למגרשים, כפי שדובי ציין), ואת זה אני לא סובל. עם זאת, אני גם לא סובל חוליגאניזם במגרשי כדורסל (ספורט חביב עלי ביותר).
הדעות והאתר 5696
אסף ידידי
המאלודרמה הינה כלי חשוב להדגשת נקודות מסויימות שאנשים יכולים בטעות שלא להתייחס אליהן...כמובן שאיני יכול לפרסם את דעותי באתר בו אני עובד היות והוא לא שלי.אנחנו מתכננים לפתוח פורום בעתיד ואז אולי...
בכל מקרה,גם אני שונא חוליגניזם.אבל אני גם שונא שקוראים לי חוליגן בגלל שאני אוהב כדורגל.ההכללות הללו לא מוצאות חן בעיני.אני יודע שלא אתה אמרת את זה אבל אם כבר נגענו בכדורגל אז...
התנצלות התקבלה 5677
"אנחנו" איננו עובדים במקום מסויים, אלא מהבית. הבית הספציפי שלי, למשל, נמצא (עד תחילת שנת הלימודים האקדמית) בהרצליה. האימייל שלי מתנוסס לו בגאון בראש התגובה הזו, אתה מוזמן לכתוב אלי לשם כדי שנתאם פגישה, ואולי אפילו איזה משחק ידידותי של פיפ"א 2000. (:
התנצלות התקבלה 5704
מה אתה הולך ללמוד אם מותר להתעניין?
ואיפה?
שטויות ושטויות 5675
האמת היא כזו.
לכדורגל יש שלושה פנים הראשון הוא העניין האסתטי ואם מישהו אומר שכדורגל הוא אידיוטי הנימוק הזה לא יכול לשמש טיעון. השני הוא הרגשי,- הקשר לקבוצה והמתח נכללים בפן זה, גם כאן שמורה הזכות לוויכוח. דובי יכנה אותו דבילי ואתה תאמר שזה דווקא נחמד.

הפן השלישי הוא המסובך- השבטיות, חוות ההתפרקות וההשתוללות במגרש, הדיון הציבורי ותעשיית הכסף. כאן זכותו של דובי לטעון שכל העניין הזה הוא בלתי מוסרי לחלוטין כיוון שהוא משחית את האנשים וגורם להם להתנהג כחולגנים. ואני חייב להעיר שיש לנו הרבה מזל שכאן יש מק-סי-מו-ם ערסים ואפילו לא חוליגן אמיתי אחד (אם כי זכור לי אזה פורום אינטרנט דבילי במיוחד שבו היו חברים רק שני אנשים שהי משאירים 3 הודעות ביום ואני הייתי קורא מהצד ומתפקע מצחוק. אחד הדברים שהם פיללו אליו היה "אוהדים אמיתיים" וכשהם הסביר למה הם מתכוננים התברר שהם רוצים חוליגניזם אנגלי) כאן יש דיון מוסרי והטיעון שכל השאר אוהבים את זה איננו מסייע כנגד דובי.
וזה ההבדל בין כדורגל לכדוריד- הפן השלישי.
שטויות ושטויות 5684
פוגל צודק בכך שישנם כמה פנים לכדורגל בכלל ולדיון הזה בפרט.
אני אישית לא רואה רע בהתפרקות מסוימת, כל עוד היא אינה חוצה גבולות של טעם וריח(מה שלרוב היא בהחלט כן..., בעיקר ריח).
גם אם נכונה היא העובדה כי הכדורגל וכל ההתעסקות השיבטית והפרימיטית סביבו יכולים להוות מפגע של ממש, אין לשכוח כי לא ביכולתם של כולם או ברצונם להוסיף נדבכים נוספים לעולמם התרבותי וכי כדורגל מהווה את החלק התרבותי בחייהם. וישנם גם אנשים בהחלט אינטיליגנטים ובאריאים בנפשם שאוהבים מדי פעם לצאת מעולם המחשבות ולשבת על הכורסא, לתקוע גרפסים, לפצח גרעינים ולנתח את המשחק על כל פרטיו בחוכמה ובדקות של מערבל בטון מופעל על ידי שימפנזה מסוג נדיר.
כמובן שלפעמים העניינים יוצאים משליטה, אבל דבר אינו מושלם...

נ.ב לחנן- הדוגמא שהבאת באומרך כי אנשים שמחזיקים במשרות בכירות בשלטון הנם אוהדי כדורגל, היא לא ממש טובה או בכלל מחזקיה איזשהוא טיעון.
כמה שהייתי רוצה להאמין כי ''האנשים אשר ידם על הכפתור'' הנם נעלים ממני או מהווים דוגמא(או בכלל בחלקם אינטיליגנטים) בכל זאת...
שטויות ושטויות 5700
''בחוכמה ודקות של מערבל בטון המופעל ע''י שימפנזה מסוג נדיר''.האמת, אהבתי.קריאטיביות מהסוג הזה ,היא זו שהופכת אותי למגיב קבוע באתר זה.אילן ידידי,המשך כך.
הדוגמה שהבאתי באה להראות כי האנשים ש''ידם על הכפתור'' הם חוליגנים ובבונים מכיוון שהם אוהבים כדורגל (לפי דובי).רציתי להראות לדובי וחבר מרעיו שההכללות שלו כוללות גם אנשים קצת (ואני מדגיש קצת)יותר מכובדים ממני וממנו.בכל מקרה אני חושב שהוא הבין למה התכוונתי ועל כן אין טעם להמשיך לחפור בדבר. ובקשר לכל השאר - ובכן אתה צודק היות ואני אדם בריא בנפשי שאוהב כדורגל. אין מה לעשות,זה קורה גם במשפחות הכי טובות...
שטויות ושטויות 5798
דובי היקר,
למרות שמקריאת מאמריך ומתגובותיך אני חייב לציין שבד"כ אני בצד שלך - הרי הפעם לכלכת...
יש להפריד בין לא **לאהוב** כדורגל (כמו מישהו שלא **אוהב** אופרה) לבין תגובה קיצונית כל כך כמו שלך לגבי כל מי שאוהב / אוהד / עושה-את-הפשע-שלא-יאומן-והולך-למשחק-כדורגל.
כדורגל הנו אמנות, ממש כמו אופרה. גם אותו ניתן לנתח ברמות רבות ושונות. ראשית, יש בו אסתיטקה ויופי - וירטואוזיות בשליטה בכדור וראיית משחק חכמה.
שנית - יש בו מערכת של כללים מוגדרת בין הקבוצות ובין הקבוצות לקהל. אולי מערכת הכללים הזו בין השחקנים לבין הקהל שונה מבסוגי אמנות אחרים, אך אם נבחן זאת נגלה שלא תמיד היה כך, ושאפילו כיום יש לראות את מערכת היחסים הזו כלגיטימית:
1. בעבר, הופעות אופרה / תיאטרון (בדגש על תיאטרונים נודדים) לוו בתגובות קולניות וקבות של הקהל, אשר נטה התערב רבות בנעשה על הבמה והביע את דעתו בנוגע לאיכות המחזה (אמנם לא בדיוק - "הו, הא מה קרה, רומיאו אכל אותה" אבל בסגנון...).
2. גם כיום, בהופעות רוק וקרקס (האחרון - אמנות אשר לטעמי ממש משעממת ולא אטרקטיבית) הקהל מעורב רבות בנעשה על הבמה.
מבחינת התייחסות לספורט בכלל - להזכירך שביוון הקדומה הספורו והאתלטיקה נחשבו לענפי תרבות ואמנות חשובים ומרכזיים. פילוסופים התייחסו אליהם בכבוד וניתחו את המשמעויות של תחרויות הספורט מבחינה פילוסופית (בחינת גבולות יכולות האדם, התחרותיות וכיו"ב).
לכן, דרך אגב, גם התייחסות רצינית לספורט (מה שאתה כינית - אנשים שכל עולמם סובב סביב הכדורגל) אינה שונה מהתייחסות רצינית לכל אמנות אחרת. ובנוגע לאנשים אשר
הלכו מכות בגלל קבוצות ספורט - אני מקווה שאתה מבין שהכדורגל היה רק תירוץ, באותה מידה הם היו יכולים ללכת מכות בתואנה של "איזה אוכל טעים יותר" או "מי היה האחרון שניקה את הרחבה מול השקם".
נדבך נוסף שאני מרגיש שעליי לבקר בתגובתך הוא הייחס לו זוכים אוהדי הכדורגל ובהכללה אשר בה אתה מתייחס אליהם (כן, קראתי את המשך הדיאלוג בינך ובין חנן אך ההתנצלות, אם אכן היתה כזו, אינה משככת את כעסי).
להכליל מהתנהגות של מספר אוהדים מסוים (ולא משנה אם המספר קטן או גדול) אל כלל אוהדי הכדורגל בארץ הינה חשיבה שאינה מתאימה לך. הדבר דומה לאמירה "כל הערבים חמאסיניקים" או "כל הדוסים משתמטים מהצבא".
אני מציע לך ללכת מתישהו למשחק כדורגל (מומלץ עם כמה אנשים שאוהבים כדורגל), להבין את היופי, את ההתלהבות ואת האווירה המדהימה ששוררת במשחקים (**בכל** המשחקים שהייתי בהם היתה אווירה מדהימה - גם כאלו של בית"ר או בני-יהודה, אשר עשו לעצמם שם של מועדונים פרועים במיוחד).
סוף סוף 5817
מיכאל ידידי - יישר כוח
סוף סוף מישהו שמבין עניין...
על בבונים, דמוקרטיה וכל השאר 5946
בויכוח הזה נאלצתי לצפות בשטויות לא מעטות, ועיקרן תחילה:

אז מה אם מישהו פוגע ב'ציבור גדול מאד של אנשים'? הדמוקרטיה כסיסמה (להבדיל מדמוקרטיה כערך) חילחלה אצלנו כל כך עמוק, שאנו מזהים אוטומטית פופולריות כצדק חברתי, לאמר: אם כל כך הרבה אנשים אוהבים את זה, אין לך זכות לזלזל בהם. באמת? ואם רק אני אוהב את זה וכולם לא, הזכות לזלזל בזה יותר גדולה?

ובכן, מותר לי לזלזל בכל דבר. אם אני בוחר להביע את הזלזול שלי באופן פומבי, עלי לדעת שהדבר מראה גם כמה דברים עלי ועל עולמי.
שלטון הרוב הוא טכניקה למניעת עריצותו של המיעוט. הדמוקרטיה משיגה זאת במידה לא מבוטלת של הצלחה, אם כי לא שלמה. עם זאת, שלטון הרוב *אינו* הערך העליון. חופש הפרט נעלה ממנו, והוא מושג, ככל הידוע לי, רק בדמוקרטיה. אם תימצא צורה שלטונית שבה חופש הפרט גדול יותר, אקפוץ עליה בנפש חפצה.

משחק הכדורגל משלב טכניקה שיכולה להיות אמנותית. אך אינני מבין גדול במשחק זה ואינני שותף להתלהבות. לרוב אוהדי הקבוצות איכפת כקליפת השום מהערך האסתטי של המשחק, ורובם אכן בבונים מצויים. כמו כן, רוב השותפים לדעותי הפוליטיות אימצו את עמדתם מתוך בורות ולא מתוך ידע או התעמקות. גם הם בבונים. מדי פעם אתה אכן מוצא פנינים יקרות ערך כאן או כאן.

ובצד הזכות - נחמד לראות כיצד דיון בנפתולי המאבק של מערכת 'ידיעות אחרונות' בעובדי הדפוס מתגלגל לדיון ברמת אוהדי הכדורגל. מאמר על האירוויזיון הופך לויכוח בנושא סמים וכן הלאה. מה הטרנד הבא?

כן - ובצד הבלשני: מכבי ניצח או ניצחה, כפי שמתלבטים חלק מהמגיבים? ועוד לא ראיתי שום התייחסות לביטוי המזעזע והנפוץ "לנצח את המשחק".
על בבונים, דמוקרטיה וכל השאר 5953
יובל היקר,
עפ"י הכותרת, תגובתך מתפרסמת כתגובה לתגובתי (סיבוך לשוני, אך לאבשלום קור פתרונים)... עם זאת, ככל שהפכתי והפכתי בתגובתי (אלוהים עדי, ניסיתי הכל - מקריאה בדילוגים של אותיות ועד שיטתו של ריפס לקריאה בתנ"ך) לא הצלחתי למצוא בה מקום בו אני מבקר את דובי על כך שהוא "פוגע בציבור גדול של אנשים".
גם אני, כמוך, קצתי באופנה הקיימת על פיה "מה שהרוב מחליט - הוא הנכון והצודק". שיטה אשר מקדשת את התקינות הפוליטית (במקום לדאוג לשוויון אמיתי), עומדת בבסיסה של תרבות הרייטינג ומונעת כל דיון מעמיק.
לכן תגובתי התמקדה בטעויות הבסיסיות של דובי ושל טיעוניו. לא מזיז לי קצהו של יוד העלבתו את ציבור אוהדי הכדורגל - מה שהפריע לי היתה **ההכללה** - שהיא (בלשון גוזמה) אם כל חטאת (גם היא, דרך אגב, סימפטום של "תרבות הרוב" - כאשר נוח מאוד לקטלג את הקבוצות על פי גודלן מטשטשים ההבדלים בין הפרטים בתוך הקבוצות).
ואכן - נחמד לראות כיצד דיונים ב-"אייל הקורא" נוהגים בדרך אסוציאטיבית (יאמרו הפלצנים - בדרך הייפרלינקית) ומדלגים מנושא לנושא.
על בבונים, דמוקרטיה וכל השאר 5957
מיכאל יקירי.

צר לי כי בחפזוני היקשתי על הקישור הלא נכון. בכוונתי היה להגיב למאמר ולאו דווקא לתגובתך.

הציטוטים שהבאתי הם מתוך ה-thread ולא ממך.

ושוב, סליחה.
על בבונים, דמוקרטיה וכל השאר 5961
אני חושב שחוקי הג'ונגל מספקים מקסימום חופש לאדם. התתמוך בשיטת משטר מתקדמת זו?
מה זה קשור? 5965
האם אתה מנסה להביא את עניין האסוציאציות לשיאים חדשים?
דיון בנושא משבר עבודה הופך לדיון בנושא כדורגל בעד ונגד והופך בסופו של דבר לדיון בנושא אנרכיה כן אן לא.

מהם בדיוק חוקי הג'ונגל? מימי לא הייתי בג'ונגל ולכן אינני מכיר את מערכות החוקים שם אולם עד כמה שאני יודע האסונות הגדולים ביותר שקרו בכמה מהג'ונגלים בעולם נגרמו כתוצאה מניסיון לכפות על הג'ונגל את חוקי העולם המודרני (היה לפני כמה שבועות דיון בנושא הזה שהתגלגל מהר מידי לדיון בנושא הרשות הפלסטינית).
מה זה קשור? 5976
חוקי הג'ונגל משמעותם: "איש הישר בעיניו יעשה".
סתם נטפלתי למשפט אקראי בתגובה, כדי להדגיש את מה שלדעתי הוא קונפליקט מתמיד בתפיסה הדמוקרטית המקובלת על אנשי הפורום, והיא העמדת מה שמכונה פה "חרות" במרכז.
ברור שחרות מהסוג המדובר לא יכולה לבוא כל עוד ישנם אנשים מסביבך בהם אתה צריך להתחשב.
פתרון אפשרי נכתב מספר פעמים על ידי דובי והוא ההבחנה בין פגיעה פיזית לפגיעה רגשית (שכלל אינה קיימת לשיטתו) אולם טיעון זה כושל מהסיבה הפשוטה שיתכן שחרות אצל אדם מסויים משמעה דווקא פגיעה פיזית בזולת. אם כן היכן עובר הגבול בין חרות הפרט לזולת?
פה נכנס המוסר המקובל שקובע שפגיעה בזולת מרמה מסויימת גם לשיטה הדמוקרטית עומד מעל חופש הפרט.
אם כן שוב אין משמעות לחופש הפרט שכן הארגז חול בו ישנו חופש כזה הוא היכן שנגמר המוסר.

מה קיבלנו- שמה שמכונה "ערכי הדמוקרטיה" הוא מושג ריק מתוכן המשמש תירוץ לצד מסוים במפה להכתיב את קביעותיו המוסריות לכל הייתר תחת מטריית האקסיומה ה"דמוקרטית".

אכן עולם אסוציאציות והיקשים מופלא.
פרובוקציה 5978
כלומר העובדה שיכול להיות אדם שלשיטתו חרות היא הזכות להרוג את מי שמעצבן אותו היא סיבה טובה מספיק לשלול את רעיון החרות ולהחליף אותו במערכת חוקים אחרת כמו למשל ההלכה היהודית.
גם ההפרדה בין פגיעה רגשית לפיזית לא נראית לי מלאה (אני לא הייתי נפגע פיזית אם מישהו היה מציץ לי למקלחת ומאונן אבל אני חושב שיש מקום לאיסור בחוק על מעשים כאילו), אבל ברור לי לחלוטין שיש לתת יותר חשיבות לעניינים פיזיים על עניינים רגשיים במערכת השיקולים של המחוקק. בכל מיקרה יש לקחת בחשבון מי נפגע מכל מגבלה, עד כמה הוא נפגע, ומי נהנה מהמגבלה הזו מתוך שאיפה לתת מינימום של מגבלות שיאפשרו למקסימום אנשים לחיות במקסימום נוחות. חוק שאוסר על אנשים ללכת ערומים ברחוב למשל פוגע אולי בציבור קטן מאוד של אקסיהיבציוניסטים (וצופים פוטנציאליים) אבל מאפשר לרוב המוחלט של האנשים להתהלך ברחוב ללא חשש שאיש ערום יתגלה בפניהם ויעמיד אותם במצב לא נוח.
בעניין של חוקי דת (חיכית לזה, לא?) צריך להעמיד את החוק במבחן. מי נהנה ממנו, עד כמה ומי ניפגע ממנו ועד כמה. מכיוון שהפגיעה היא פיזית (מחירים גבוהים למוצרי מזון לא כשרים בגלל האיסור ביבוא, מניעת זכויות מזוגות הנשואים בנישואים אזרחיים וכו) וההנאה היא רגשית (המאמינים נהנים הנאה סדיסטית מכך שאנשים שבוחרים לחיות אחרת מהם סובלים) החוקים הללו גרועים.
אני משער שתבוא כאן תגובה זועמת (אופינית לאייל) אבל לא יכולתי להתאפק.
פרובוקציה 5988
מערכת השיקולים שלך היא ניטרלית פחות או יותר ונותנת משקל בדרך כלל לרצון הרוב. מערכת שיקולים כזו היא בעיני ברירת מחדל מקובלת. אבל זה לא מה שיובל חושב. הוא לא מציע לשקלל בדרך זו את רצון האנשים (רצון זה הצד השני של מטבע ה"מפריע לי") אלא את רצונו הוא תחת מטריית אותם "ערכי דמוקרטי".

תגובות נזעמות!? נו באמת, אם הייתי טורח לזעום בגלל תגובות פוגעות באייל הייתי אחרי ההתקף לב השמיני שלי.
ולעצם העניין- כמובן שתגובתך נוסחה בצורה טיפשית קצת אבל הנה אמצא עבורך את נקודת האמת בתגובתך ואעזור לך לחדד את הנקודה.
לפעמים אצל דתיים, תראה מין זעם וכעס כשהם רואים את זולתם עובר על עבירה מסויימת, אותו כעס הוא לפעמים בבואה של כעס שהם כועסים על עצמם על חטאיהם הם, מצד שני קשה לטעון שיהודי החש עצב כשהוא רואה שנעברת עבירה, ועוד בפרהסיה, והיה שמח שזה לא יקרה, יש בזה משום שאיפה לסדיזים מכל סוג.
פרובוקציה 5991
בעניין של התגובות הנזעמות, לא התכוונתי בהכרח לתגובה שלך, ואני עדיין מחכה (בהתחשב בכך ש 4 מתוך 5 המאמרים המובילים במספר התגובות עוסקים בצורה זו או אחרת בעניינים דתיים חילוניים יש יסוד סביר להניח שפוטנציאל ההתנפחות תגובה תלוי במידת נגיעתה בנושא).
ולענייננו. אני מצטער אבל לא עקבתי אחרי מהלך התגובות ולכן ייחסתי לתגובה שלך משמעות קיצונית בהרבה ממה שהתכוונת. ראיתי בה סוג של השוואת עקרונות כבוד האדם וחירותו לאנרכיה (במקום התייחסות למגבלות חוקיות על חופש מוחלט במטרה לשמור על מבנה חברתי יציב).
אכן, הוא ניצח 5784
בקשר לאותו מוסף ספורט של "הארץ", זכורה לי שיחה משעשעת בעבודה עם מישהו שאמר שיש דבר אחד שהוא לא מסוגל לסבול במוסף ספורט של "העיתון לאנשים חושבים" :
"הם תמיד כותבים בכותרת: ' מכבי ניצח' .
מה ניצח? מי ניצח? מכבי ניצחה! מה זה הסנוביה הזאת! "

דיקדוק. לא מה שחשבת.
- אסף
אכן, הוא ניצח 5845
אגב, הם כבר לא עושים כך.
ןהכל נבע מהשאלה האם המועדון מנצח או שמא הקבוצה.
אכן, הוא ניצח 5913
וייתכן שרלף קליין צדק, והפועל מסריח.
ברכות ל-YNet 6238
היום (ואולי לפני זה ופשוט לא שמתי לב) הוכיחו החברה ב-YNet שהם לא רק הכוח התקשורתי החזק ביותר בסביבה, אלא שהם גם הראשונים מבין כל העיתונים המודפסים שקלטו שהם נמצאים באינטרנט. מבזקים זה נורא נחמד, נכון, אבל רק ידיעות אינטרנט הבינו שמה שאנשים באמת רוצים זו אינטראקטיביות.

YNet מאפשרים לקוראיהם לכתוב תגובות למאמרי הדעות והפרשנות המתפרסמים באתר. התגובות אמנם נפתחות כחלונות חדשים, אבל לפחות הן מופיעות בעמוד המאמר, והקוראים לא נשלחים "לפורום", כמקובל במקומותינו, שם הם נדרשים לצפות בעוד עשרות פרסומות כדי לקרוא את התגובות...

במאמר הראשון שהתפרסם באייל הקורא, כתבתי שזה בדיוק מה שחסר לי באינטרנט הישראלי - האפשרות להגיב למה שאני קורא (ולמה שקורה בכלל). הלוואי והייתי יכול להצביע עלינו כהשראה לצעד החדש של ידיעות אינטרנט (אבל כנראה שלא. לא נורא).

אם אני כבר מדבר עליהם, היום, כפי הנראה, עברו החבר'ה בידיעות אינטרנט לעברית ויזואלית ולא לוגית, כך שגם קוראי נטסקייפ יוכלו לקרוא את העיתון (אם כי התגובות, כמה מטופש, עדיין מופיעות במהופך...).

ללא ספק, ידיעות אינטרנט ממשיך לבסס את עצמו כאתר החדשות של הרשת הישראלית YNet
ברכות ל-YNet (לאחר 9 חודשים) 19531
Ynet קיים כבר 9 חודשים? איך שהזמן רץ...

בכל מקרה, שים לב למנהג שמתפתח אצל חלק מהכותבים ב-Ynet גם להגיב לתגובות שבמאמריהם, בעיקר הצעירים שבהם (למרות אופיים הירוד מאוד, על פי רוב, של אותן תגובות).
זהו בהחלט צעד מבורך ומראה על הבנה של המדיום בו הם פועלים (זאת בניגוד למנהג המגונה של כפילות מאמרים בין מדור הפרשנויות המודפס של ידיעות ומדור הדעות המקוון של Ynet, מה שמראה על חיפוש שמות ידועים על חשבון מקוריות ועצמאות).
ברכות ל-YNet 249010
עברו יותר מארבע שנים. מעניין לשמוע מה דעתך על הטוק-בקים היום.
ברכות ל-YNet 250589
לעיתים אני נהנה לקרוא אותם - בעיקר בכתבות "נישה" (ביקורות ספרים או סרטים, למשל), ופחות בכתבות של אקטואליה קשה. לעיתים קרובות הן מספקות בידור חביב (אם כי לא תמיד בכוונת מכוון), ולעיתים קרובות עוד יותר הן מעצבנות.

אין לי מושג מה רצית שאני אכתוב כאן. אני בעד טוקבקים, אבל אני הייתי מעדיף אם הרמה של התגובות הייתה כמו באייל. אבל זה לא מיוחד: אני גם בעד דמוקרטיה, אבל הייתי מעדיף שכולם יצביעו למפלגת הדעות-של-דובי.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים