ההבדל בין איגוד-מקצועי לאיגוד של איגודים-מקצועיים 251
איומו של עמיר פרץ באשר להשבתת המשק עודנו מרחף מעל רפורמת המס של ועדת בן־בסט. מה כוחו של כלי ההשבתה, ומתי הוא מפסיק להיות מועיל?

מבלי להיכנס לוויכוחים תיאורטיים, ניתן לקבל את הקביעה שרבות מההנחות ורבים מהרעיונות של התנועות הסוציאליסטיות לא עמדו במבחן הזמן והמעשה. "פועלי כל העולם התאחדו" לא עמד במבחן מול הלאומיות - ודווקא הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית, מאחדת את העולם. תוכניות חומש כלכליות נכשלו במבחן התוצאה, בהשוואה למשק חופשי, תחרותי, ואינטרסנטי. במדינות קומוניסטיות הוכח שניתן להחליף מעמד חברתי חזק אחד - הבורגנות, במעמד חברתי בעל עוצמה רבה עוד יותר - בדמות חברי המפלגה, אולם לא קל, וספק אם אפשרי, ליצור שיויון מעמדי מלא.

בצד הקביעות הללו, שאין ספק שכבר ניתן לסווגן כקלישאות, ראוי לזכור שהחברה בה אנו חיים עוצבה במידה רבה תוך שיג ושיח עם הרעיונות הסוציאליסטיים־רדיקליים. אחד מסוגי הארגונים החברתיים המרכזיים להבנת הכלכלה המודרנית הוא האיגוד המקצועי. לא ניתן להבין את הכלכלה של העולם שלאחר המהפכה התעשייתית ("הגל השני" לפי הסיווג של אלווין טופלר) ללא הבנת התפקיד של איגודים מקצועיים - ולדעתי ניתן גם להמר שעל אף הנסיגה הדרמטית בכוחם של איגודים מקצועיים בעולם של תעשיית ההיי־טק ("הגל השלישי"), נסיגה זו אינה המילה האחרונה.

פעולותיהם של איגודים מקצועיים רבות ומגוונות, אולם ניתן לחלקן לשני סוגים מהותיים. האחד מורכב ממנגנונים שונים של תמיכה ההדדית: הלוואות, מבצעי הנחות, ביטוח רפואי וכד'. הפונקציה השניה של איגודים מקצועיים מבוססת על היותם גורם בעל כח רב יותר מכוחו של עובד יחיד, ביחסי עובד־מעביד. הבחנה זו מרכזית, שכן מבחינות רבות אין כל דמיון בין התפקיד של איגוד מקצועי כמועדון קניות (פונקציה שאותה יכולים למלא, ואף ממלאים בפועל, גם אירגונים רבים אחרים - חלקם למטרת רווח) לבין התפקיד היחודי שאיגוד מקצועי ממלא ביחסי עובד־מעביד, תפקיד שאף זוכה למעמד חוקי מיוחד.

הכלי המרכזי שעומד לרשות העובדים במאבק על יחסי עבודה, ומשמש את האיגודים המקצועיים ככלי עבודה עיקרי הוא, כמובן, נשק השביתה.

ההסבר הבסיסי לכוחה של שביתת עובדים נובע מהבנת כוחו של העובד היחיד בתעשיית הגל השני: אין לו כל כוח. הוא בר החלפה. החלפת עובד אחד באחר היא פשוטה, זולה ומיידית. אין לו כל השפעה על תפקוד המפעל. מאבחנה זו, שנכונה בתנאים רבים - ובודאי במשק בו שוררת אבטלה - נובע שלעובד בודד אין כל סיכוי במאבק על תנאי עבודתו. שונה מכך היא התארגנותם של כל העובדים במפעל, או בתעשייה מסוימת - שיכולים לעצור את המכונות, תרתי משמע. כח זה, שלעיתים אינו מספיק, שכן ניתן למצוא עובדים מחוץ לתחומי האיגוד המקצועי, מספק לעובדים תנאי משא ומתן משופרים מול המעסיקים.

ניתוח כלי השביתה במסגרת מודל זה מתאים להבנת היחסים בין איגוד עובדים בחברה מסוימת, לבין הנהלת אותה חברה. המודל יכול גם להסביר איגודי עובדים המאגדים בעלי מקצוע מסוים, העובדים בחברות שונות - שכן עובדים אלו הם היכולים להחליף זה את זה, במידה ובעלי העסקים יבחרו להשתמש באמצעי הכח המרכזי שלהם - נשק הפיטורין.

קל להבין מדוע מודל זה מבוסס על זהות האינטרסים של העובדים באיגוד המקצועי. זהות האינטרסים שלהם היא הבסיס לחברותם באיגוד המקצועי. אחת הסיבות להיחלשות האיגודים המקצועיים בחברות ההיי־טק הוא הרגשת העובדים במקצועות מסוימים שיש להם אינטרסים משותפים רבים יותר עם הנהלת החברה מאשר עם בעלי מקצועות דומים. כך, דרך משל, מתכנת בחברת STARTUP שאחוז ניכר מתגמולו מבוסס על אופציות, מעוניין יותר בהצלחת החברה בה הוא עובד מאשר בהבטחת שכר הוגן למתכנתים בחברות תוכנה אחרות. במובן זה, ראוי לשים לב שחלוקת אופציות יותר משהיא משמשת כלי לתגמול, משמשת כלי לשליטה בעובדים.

אותם עובדים שבוחרים להיות חברים באיגוד מקצועי, סביר שעושים זאת מתוך תחושה שהאיגוד המקצועי מייצג את האינטרסים שלהם. אלא שכדי להוות בסיס כח יש צורך באיגודים גדולים, וכך השלב ההתפתחותי הבא הוא התאגדות של איגודים מקצועיים נפרדים לקונגלומרט של איגודים מקצועיים. מן הסתם, בשלב זה זהות האינטרסים של כל החברים נחלשת, אם לא אובדת לחלוטין.

התוצאה העיקרית היא שהאיגוד החדש מוגבל למאבקים שיש בהם עניין לציבור רחב מאוד של עובדים. סוג אחד של מאבקים כאלו הם מאבקים המתאימים ליחסי ציבור, והסוג השני הוא מאבקים של קבוצות מאורגנות גדולות - כגון העובדים במגזר הציבורי.

המשותף לשני סוגי מאבקים אלו הוא שהם במרבית המקרים מאבקים על דעת הקהל, הרבה יותר משהם מאבקים מול מעסיק. ומכאן שנשק השביתה, שכוחו גדול מול מעסיק בודד, אינו הנשק המיטבי למאבקים אלו. במקרים רבים התוצאה היא שהשביתות נמשכות זמן רב (עד שהן מצליחות ליצור מומנטום של לחץ ציבורי), ושהן פוגעות באוכלוסיות שאינן צד למאבק. בעוד ששביתה של עובדים במפעל לייצור נעליים לא תגרום לאיש ללכת יחף - שכן יש תחרות בין יצרני נעליים - אלא רק תגרום ללחץ על בעלי המפעל, הרי ששביתה של רופאים תפגע בחולים, הרבה יותר משתפעיל לחץ על משרד האוצר.

אין זה המקרה היחיד שבו שביתה גולשת, ומנסה לפתור בעיות שאין היא מתאימה להן. בהזדמנות קודמת (ר' מאמרי "הפגנה בצורת שביתה" הארץ 26/10/98) סיימתי את הדיון בתופעה זו בקביעה: "שביתה של חלשים היא מתכון לכישלון." השביתות המתוכננות כנגד הרפורמה במיסים מהוות הזדמנות חשובה לתאר צורה אחת של כישלון: ריקון האיגוד המקצועי מתוכנו.

טועה יו"ר ההסתדרות בנסותו להפוך את ההסתדרות מאיגוד מקצועי למפלגה פוליטית. שהרי ממה נפשך? אם הכלים הפוליטיים הם המתאימים למאבקי עובדים, מה הצורך באיגודים מקצועיים? הנסיון מראה, באופן לא מפתיע, שרוב מוחלט של העובדים לא מצביעים למפלגת עובדים. מקובל היה להסביר תופעות כאלו (כמו גם הכישלונות של מפלגות גמלאים וכד') בכך שהמצביעים מחפשים מפלגה שמייצגת תפישת עולם רחבה, ולא סקטוריאלית. אלא שתוצאות הבחירות בישראל מראות שיש מקום למפלגות סקטוריאליות. המפלגות שכשלו, יחסית, הן מפלגות פסבדו־סקטוריאליות שאינן מייצגות אינטרסים מוגדרים היטב. לא לכל העובדים אותם אינטרסים - והראשונים לחוש בכך הם העובדים עצמם.

כישלון הפלטפורמה הפוליטית של האיגוד המקצועי מביא לניצול מחדש של כלי השביתה. הפעם, היות שמדובר באיגוד של איגודים שאין בין חבריהם זהות אינטרסים, המשמעות היא, באופן ברור, שביתה פוליטית.

פוליטית מבחינות רבות, שלא הפחותה שבהן היא שמטרתה להשפיע על הליכי חקיקה.

בשונה מרבים, סבור כותב שורות אלו שעל אף ששביתה פוליטית מן הסוג הזה אינה שימוש נבון בזכות השביתה, הזכות כזכות צריכה לעמוד לעובדים. אלא שלא חובה להשתמש בה. השימוש בשביתה פוליטית בסיטואציה הנוכחית, יותר משישפיע על הרפורמה במס, ישפיע על עתיד האיגוד המקצועי.

השביתה הפוליטית, שמנסה להשפיע על תהליך חקיקה שלא דרך בית המחוקקים, אלא על־ידי הפעלת לחץ ציבורי על הממשלה, לגיטימית ככל אמצעי לחץ אחר - ויתכן שאף ניתן להצדיקה כ"לובי" של העובדים, המקביל לשתדלנים של בעלי הון, אלא שכשביתת "דעת קהל" היא גלויה מדי מכדי לשמש למניפולציה, ובעיקר מחדדת את הבדלי האינטרסים בין החברים השונים באיגודים השונים המרכיבים את קונגלומרט האיגודים, שמנסה להפוך לזרוע פוליטית.

הבדלי האינטרסים הללו, תוצאתם הסבירה תהיה חיסולו, או למצער - החלשתו, של האיגוד המקצועי.

בהחלט יש מקום להסברה של עמדות ציבור העובדים, לשתדלנות אצל המחוקק, להגשת הצעות לממשלה וכד' - ישנן דרכי השפעה רבות. השימוש בשביתה, שמחירה לעובד גבוה, לעיתים מחיר שאינו מורגש ברגע הראשון, אינו שימוש נבון. המחיר, האמוציונלי והאחר, ששביתה - ביחוד שביתת סולידריות - גובה מעובדים שאינם מסכימים איתה הוא גבוה. התוצאה היא שהם מבינים את קונפליקט האינטרסים בינם לבין האיגוד המקצועי, והמסקנה המתבקשת מכך ברורה.

היחסים בין עובד למעביד אינם יחסים דמוקרטיים - ולכן כלי השביתה הוא כלי ללא תחליף במאבקים על תנאי עבודה. מאבקים פוליטיים בחברה דמוקרטית יעיל יותר, וכדאי יותר, לנהל בכלי הוויכוח הדמוקרטי המקובלים.

קישורים
הארץ
ההסתדרות
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

הערה טקנה 6139
הכלכלה הקפיטליסטית הגלובלית מאחדת את *בעלי ההון* בעולם, לא את פועלי העולם.
הערה טקנה 6168
זה בדיוק מה שטענתי, או כך לפחות נדמה לי

אולם אני כן סבור שראוי להיזהר מהצהרות
גורפות כאלו. יש גם אלמנטים של סולידריות
מסוגים שנוים (כמו למשל ההפגנות בסיאטל).

כנו-כן ההבחנה בין פועלים לבעלי הון היא
נכונה, אולם לא מלאה. ראה ההתיחסות לעובדים
בעלי אופציות ב-''כלכלה החדשה.''

מה שבטוח - הגלובליזציה זוכה להצלחה רבה
יותר אצל הבורגנות מאשר הסיסמה ''פעולי
כל העולם התאחדו'' הצליחה אצל הפרולטריון.
אותי זה לא מפתיע.
הערה קטנה 6173
לגבי ההפגנות בסיאטל, אני חושש שהמארגנים באמת האמינו במטרתם, אולם מרבית המפגינים היו סתם חבר'ה צעירים שחיפשו "אקשן" ותו לא; אם ההפגנה היתה בעד שיפור תנאי המחיה של עצי הסיליקון בדרום קוריאה הם היו מפגינים באותה התלהבות (דיעה זו שלי מסתמכת על טקסט שכתב אחד המארגנים, אינני זוכר את שמו כרגע).
הערה קטנה 6174
אני משער שאתה צודק.

צריך לזכור שברוב המהפכות וההפגנות, יש
הנהגה, במקרים רבים מעורבות של
אינטלקטואלים, וציבור רחב שהולך אחריהם.
כך שלא צריך לראות בעיה בכך שכך גם
בנושא זה.

עם זאת, אני רואה מקום לציין שלדעתי
מרבית הטענות של מתנגדי הגלובליזציה הן
מוטעות, ונובעות או מחוסר הבנה תמימה של
העולם, או מצביעות. יש להניח שבקרב
המפגינים, היו כאלו שחיפשו "אקשן" וכאלה
שפשוט יש להם כוונות טובות, ותו לא.

הדבר היחיד שרציתי לתאר בעזרת הדוגמה
של סיאטל היא שכלי הגלובליזציה (של "בעלי
ההון" כדבריך) מאפשרים התארגנויות נגד
(שמן הסתם אורגנו גם על-ידי EMAIL, WEB
וכן הלאה).
הלא להפגנות אלו לא היתה כל השפעה בכלל,
אלמלא הן זכו לפרסום בטלוויזיה העולמית.

תהליכים היסטוריים הם לרוב חרב פיפיות.
הערה קטנה 6186
שלום, אהוד,
אפילו את מגמת ההתנגדות אתה רושם כהישג של הגלובליזציה, זה חמוד... מכל מקום, הגלובליזציה לא המציאה את מעמד העובדים, היא לא המציאה את הצורך והזכות שלו בחירות ושוויון, ולכן קצת קשה לזקוף את ההתפרצות הדמוקרטית הראשונה בעולם בעשור האחרון לזכות בעלי-ההון.
גם את פיתוח הטכנולוגיה קשה לזקוף לזכותם. האינטרנט, כמעט במלואו, פותח דווקא בידי מוסדות ממשלתיים: ARPANet של הצבא האמריקאי והאוניברסיטאות, ה- WWW של מדען במכון מחקר שוויצרי, וה- Mosaic (מה שאנחנו קוראים לו היום בשם "דפדפן") פותח במרכז הלאומי למחשבי-על, NCSA. אפילו המחשב עצמו פותח בידי חברת יבמ לפי תוכנית של הצבא האמריקאי. לא אעיז לשלול לגמרי את מימד הקידמה של פעילות מסחרית, אך לא כדאי לנו לעוות את המציאות גם בכיוון השני.

אם נחזור לנושא, ההתנגדות הגוברת בעולם לגלובליזציה (שמקבלת מימד לאומי מצער) היא כשל פנימי שהיא לא יכולה להתגבר עליו, "סתירה" אם תרצה. מצד אחד, ההון לא סובל את המרחב הציבורי הפתוח שצמח בעולם תחת מטריית המלחמה הקרה, וזו הסיבה להשחתה המתמשכת של הדמוקרטיה (ה"פוליטיקה" וה"פוליטיקאים"), ומצד שני הוא לא מצמיח אלטרנטיבה אגליטרית, כי הוא מתנגד לכך מעצם טבעו. זה לא משהו שכדאי להתגאות בו.

(רציתי להתייחס גם למאמר המקורי, אבל נדמה לי שאשחית את זמננו לשווא בדיון שאיבד רלוונטיות - בכל מקרה, שתי נקודות שמפריעות לי במאמר הן התפקיד הצר מאוד שאתה נותן לאיגוד המקצועי בחברה, והיחס הציני שלך לדמוקרטיה בתוך ההסתדרות לעומת הנאיביות שלך לגבי הדמוקרטיה הכללית בישראל.)
הערה קטנה 6298
המאמר שלי לא עסק בגלובליזציה, ואני
לא מעוניין להרחיב בנושא - כי הכשלים
המחשבתיים המתבטאים בשימוש לא זהיר בו
רבים מספור.

גם הדוגמאות שאתה מביא מחטיאות לדעתי את
המטרה, שכן הן מסתכלות על הפרטים - אולם
מתעלמות ממהקשר בו כל הדברים הללו נעשו.

אבל ברוח הדוגמאות, אתן עוד דוגמא (שוודאי
תומר שהיא נאיבית). ביליתי את סוף השבוע
במלון באילת, ושלא בפעם הראשונה ראיתי את
השלט הזה בחדר האמבטיה במלון: "אנו
מעוניינים לשמור על הסביבה. חומר הכביסה
במלונות מזהמים. לכן אם אתה לא זקוק
לכביסה של כל המגבות, השאר אותן במקומן.
אנו נחליף רק את המגבות שיוטלו על הרצפה"

ללא הכוח שכל אותם גורמי גלובליזציה נותנים
ל-"אזרח הקטן" אני סבור שלא היית רואה
התייחסות כזאת של עסקים.
לחשוב שהעסק פועל כך מתוך אהבת הסביבה -
זו, כמובן, נאיביות.
הערה קטנה 6303
במקרה הספציפי הזה (כמו גם במספר מקרים אחרים) שמירת הסביבה היא עלה תאנה לסיבה האמיתית - הרי אם השלט היה אומר, "חומרי הכביסה עולים לנו כסף, וגם זמנם של המכבסות עולה לנו כסף, אז בוא ותחסוך לנו כביסות מיותרות" – התוצאה היתה שונה לגמרי. אבל זו, בוודאות גבוהה למדי, הסיבה האמיתית. אם זה יוביל, נאמר, לחיסכון של %10 מהוצאות הכביסה, הרי שהם עשו את שלהם, ומישהו יקבל בונוס על ייעול (מיד אחרי שאחת מכל 10 מכבסות תפוטר).
הערה קטנה 6342
לפני שנה, קראתי איפשהו שגם במלונות רבת-עמון יש אותו סיפור, אלא שהסיבה האמיתית לבקשה היא מצוקת המים החמורה שם, ולא רוצים לתת לתיירים הרגשה שהם לא רצויים (עקב בזבוז המים שלהם), אז תלו שלטים דומים...
6169
עושה רושם שהמאמר הזה שכתבתי לפני כשבועיים
הודלף לעמיר פרץ - שהחליט לא לשבות.
הערכתי אליו גדלה, כשאני רואה את מי הוא
קורא...
או ש... 6184
אי אפשר לשבות יותר מדי פעמים. לאיים בשביתה, לעומת זאת - אפשר גם אפשר. במקרה דנן, היה די באיום כדי להשיג הישג לא-מבוטל: העקרון של "מקשה אחת" נסדק, ובפועל - האוצר הקפיא את הטיפול בנושאים השנויים במחלוקת. אם פרץ שוב לא יהיה מרוצה ממשהו - עדיין שמורה לו הזכות והלגיטימציה הציבורית לשבות, מה שלא כן אם היה מממש את איומו הפעם. זו רק התאוריה שלי, ואני מודה שהיא מעט פחות מתקבלת על הדעת מהתאוריה שלך (פרץ קרא את מאמרך), אולם שתיהן עומדות בינתיים בלתי-מופרכות.
או ש... 6185
עוד תגיד שיגאל עמיר רצח את יצחק רבין,
ולא מאבטחי השב''כ.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים