סקירת ספרים - פברואר 2008 2951
שלושה ספרים מקסימים על אהבה מארבע יבשות שונות
הטורקי ואמא שלי / מרי הלן סטפניאק, מאנגלית: מרב זקס־פורטל, כרמל 2007

בכפר נידח בקרואטיה, נובו סולו שמו, שאין בו מים זורמים, אבל יש בו שדות ירוקים וחזירים בחצר, גרה סטרמייקה. סטרמייקה בקרואטית - סבתא, ויש להניח שלא תמיד נקראה כך, אך עבור מספר הסיפור שלנו, ג'ורג'י, זוהי סבתו ותמיד תהיה, גם כאשר הוא כבר איש זקן המחובר למכשירי הנשמה. זוהי סבתא שלו. המלכה הגדולה המושכת בחוטים.

לסבתא שני בנים - ג'וזף ומרקו. ג'וזף עוזב את ביתו ואת אשתו ונוסע לארצות הברית כדי להרוויח כסף ולשלוח בחזרה הביתה למשפחה, ולהביא אותם אליו, לארץ החדשה ומלאת ההבטחה. זמן קצר לאחר שהוא עוזב, בניגוד לרצונה של סטריימקה, מגויס בנה הצעיר מרקו למלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה, שגורמת לו לצעוד עשרות אלפי קילומטרים באירופה החרבה כחייל, כשבוי מלחמה וכעריק, עד שהוא מוצא לו מקום בסיביר, שם הוא מקים לו בית.

בכפר הקטן והנידח, נובו סולו, נותרות סטרמייקה; כלתה, אשתו של ג'וזף; והתינוקת שנולדה לה (כשג'וזף עזב היא אפילו לא ידעה על הריונה). שלוש נשים, ובעצם כפר שלם, כמעט ללא גברים. לא פלא שכאשר מגיע לכפר טורקי אסיר מלחמה שמובא מאי שם, נשות הכפר שמחות לנצל את כישוריו הפיזיים לעבודות הקשות. ומכיוון שבביתה של סטרמייקה יש דיר ריק, מחליט ראש הכפר לשכן את הטורקי בדיר זה.

באהבה וברגישות מתאר ג'ורג'י (מפי מרי הלן סטפניאק בתו, שהיא גם הסופרת) כמה סיפורי אהבה עדינים ומרגשים. האחד, שעל שמו הספר, בין אמו לבין אותו אסיר מלחמה המשוכן באסם (ששיאו בחיבוק חטוף ערב צאתה של האם לאמריקה). סיפור אחר הוא סיפור אהבתה של סטרמייקה לצועני עיוור המנגן בכינור, שאתו היא בורחת לשלושה ימים. גם כאן לא יקרה דבר בין השניים, פרט להסתופפותם בקרון צפוף עם אמו ואחותו של הצועני כדי שהיא תוכל לשמוע אותו מנגן ברהמס. סיפור אהבה מקסים אחר הוא סיפור אהבתו של מרקו האח הצעיר לאשתו הסיבירית נדיה. ג'ורג'י לא היה עד לאף אחד מסיפורים אלה. הוא כבר יליד ארצות הברית, אחרי איחודם מחדש של ג'וזף ואשתו. ועדיין הוא שייך במידה רבה לנובו סולו.

בתוך כל סיפורי האהבה האלה, ואחרים, מסופר גם סיפורה של אירופה הנקרעת פעמיים בתוך שתי מלחמות עולם אכזריות; סיפורן של משפחות ותרבויות הנעלמות בתוך המהומות הנוראות של ראשית המאה העשרים; וסיפוריהם של אנשים שאינם מצליחים להבין את השינויים החלים מול עיניהם, אנשים שאינם מסתגלים לרעיון של הכורח להציג דרכון רק כדי לכבס כביסה בצדו השני של הנהר, ואנשים שנובו סולו, או כל כפר קרואטי אחר, יקרים להם מהשירותים והמים הזורמים בבית במילווקי שבארה"ב.

זהו ספר עדין המספר את סיפורה של אירופה ואנשיה בראשית המאה העשרים, ואת סיפורם של המהגרים לארצות הברית של ראשית המאה על כל קשייהם, מנקודת מבט ייחודית ומתוך אהבה וסלחנות.



אהבה זועקת בלב העולם / קיואיצ'י קאטאימה, מיפנית: עינת קופר, כנרת 2007

סאקוטארו ואקי מאוהבים. סיפור אהבתם מתחיל בחטיבת הביניים, וכשהם מגיעים לתיכון אהבתם צומחת, והם מבטיחים לעמוד תמיד זה לצד זו. זה סיפור אהבה של שני ילדים טובים, הגדלים ביפן הבורגנית, בנים יחידים להוריהם. היא אוהבת חיות ופרחים. הוא אוהב מדעים ושירי פופ.

אלא שכבר בעמודים הראשונים אנו למדים שאקי מתה סמוך ליום הולדתה השבע־עשרה מסרטן הדם. למעשה, פתיחת ספרו של קאטאימה מזכירה במידה רבה את הפתיחה המפורסמת של "סיפור אהבה" של אריך סגל. שני הספרים פותחים בהספד על אהובה שמתה בצעירותה, ולכאורה לא משאירים מקום לתקווה או לעלילה.

ועם זאת, קאטאימה מצליח ליצור יצירה עדינה ומעוררת מחשבה. ראשית, הוא פורש לפנינו את חייהם של הצעירים היפנים - דומים כל כך לשלנו, ושונים כל כך: התרבות, תחומי העיסוק והנופים אינם דומים למה שאנו נתקלים בו. למשל, הוריו של אחד הנערים עוסקים בגידול פנינים, ואנו קוראים על משטחי גידול הפנינים כמקום לשחות ולבלות בו. ולמרות השוני הניכר כל כך בנוף התרבותי והסביבתי, הרגשות המתוארים דומים כל כך לשלנו. באחד הרגעים המרגשים ביותר בספר, קורא סאקוטארו עם סבו שיר שנכתב לפני אלפי שנים, ומבין פתאום שאותם רגשות משותפים לא רק לו ולסבו, אלא גם לאותם אנשים שחיו דורות רבים לפניו.

מעבר לסיפורם של סאקוטארו ואקי מספר הספר גם את סיפורו של הסב ואהובת נעוריו. אהובה זו חלתה בשחפת ולכן לא יכלה להינשא לסב. הסב המאוהב יצא לעבוד, לעתים בעבודות לא כשרות, חלקן בשירות המאפיה, על מנת להציל את אהובתו ממחלתה. היא אמנם ניצלה, אך כיוון שעבד בעבודות לא מכובדות, אסרו עליה הוריה להינשא לו, וכך נאלצה להינשא לגבר אחר, והוא לאישה אחרת. סיפור זה, והפתרון של הסב לפרידה הכפויה מאהבת חייו, ילוו את הנכד הנאלץ אף הוא לחיות בנפרד מאהובתו שנפטרה בדמי ימיה.

"אהבה זועקת בלב העולם" הוא סיפור אהבה מרגש, שגרם לי להרהר בו גם הרבה אחרי הקריאה. ספר שהפך לרב מכר ביפן, ונדמה לי שיהיה אהוב גם על הקוראים הישראלים.



הרוח שורקת בעגורנים / לידיה ז'ורז', מפורטוגזית: מרים טבעון, הוצאת הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, 2007

"הרוח שורקת בעגורנים" הוא סיפורן של שתי משפחות שונות בתכלית. האחת - משפחת ליאנדרו - משפחה פורטוגזית לבנה, עשירה ומיוחסת: בת אחת, נשואה לראש העיר, בן אחר הוא עורך דין מצליח ובת שלישית נשואה לבעל קרקעות דרום אפריקאי אמיד. אידיליה.

מילנה, הגיבורה העיקרית של הסיפור שלנו, היא בתו של הבן הבכור, שנהרג בתאונת דרכים. היא גדלה אצל סבתה, שסיפור מותה המוזר פותח את הספר. ובכן, אותה סבתא רז'ינה שגידלה את מילנה כל חייה, בורחת מאמבולנס שאמור להוביל אותה לביתה, והולכת ברגל עד לבית החרושת הישן שבבעלות המשפחה, מרחק של שני קילומטרים. היא נמצאת מתה בפתח בית החרושת, וכאילו להכעיס עושה זאת כשכל בני המשפחה, עורכי דין, ראשי עיר ובעלי קרקעות, מבלים חופשה מחוץ לפורטוגל. היחידה שנותרת לטפל בסידורי מותה היא מילנה. כשהיא מנסה ללכת בעקבות סבתה המתה, ולהבין טוב יותר את סיפור מותה, היא נקלעת לבית משפחת מאטה.

משפחת מאטה היא ההפך הגמור ממשפחת ליאנדרו. זוהי משפחה של מהגרים אפריקנים שחורים מקייפ ורדה, רובם חיים חיי עמל בארץ החדשה. אנטונינו, למשל, עדיין לא בן 30, כבר אלמן ואב לשלושה, ועובד באתר בניה. יום נפלא, מבחינתו, הוא יום שבו הוא עובד במרומי העגורן. המשפחה מתגוררת בהריסות בית החרושת הישן של משפחת ליאנדרו, והסבתא הזקנה אנה מאטה יושבת על יד השער ומתענגת על הנהרות הזורמים בבית (נהר, מבחינתה, הוא כל אפיק של מים זורמים, גם אם מקורם במקלחת).

החיים מפגישים את המהגרים השחורים עם החברה הגבוהה הלבנה באותו בית חרושת ישן, כאשר מגיעה לשם מילנה, מחכה למישהו שיצליח להסביר לה מה קרה לסבתה. מכאן יתפתח באיטיות אמינה סיפור אהבה עדין בין מילנה לבין אנטונינו, למורת רוחם של כל הנוגעים בדבר: למורת רוחם של הקרובים הלבנים העשירים, הפוחדים מהשחור הצעיר והפורה; למורת רוחו של ראש העיר החושש מן הצהובונים; למורת רוחו של הדוד בעל הקרקעות, הרוצה להרוס את בית החרושת הישן; ולמורת רוחה של אמו של אנטונינו מאטה, המאמינה שלבן צריך להתחתן עם לבן ושחור עם שחור.

בסופו של דבר, מתברר, הלבנים והשחורים אינם שונים עד כדי כך. אלה ואלה מחפשים תשובות על שאלות גדולות כמו אושר, ערכים והמשכיות; אלה ואלה רוצים לראות בהצלחת בניהם ומנסים לשמור על הגאווה והלכידות של השבט; ואלה ואלה לא באמת יודעים מה לעשות כאשר מישהו אינו מציית לערכים הבלתי כתובים שהתגבשו במהלך השנים, או, כמו במקרה של מילנה, אפילו לא מבין אותם.

הספר, שאורכו מעל ל-‏400 עמודים, נקרא בנשימה עצורה. הדמויות, גם אלה הבוחרות בדרכים שונות, אולי אפילו נפשעות, לפתור את הבעיות העומדות בדרכן, מצליחות לעורר חמלה. כמה מהתיאורים והדימויים הדהדו אצלי הרבה אחרי סיום הקריאה.

לידיה ז'ורז', הסופרת, היא אחד הקולות הנחשבים בספרות הפורטוגזית. אם כך נשמעת הספרות הפורטוגזית העכשווית, בהחלט כדאי ללכת לחפש עוד ממנה.

קישורים
הטורקי ואמא שלי
אהבה זועקת בלב העולם
הרוח שורקת בעגורנים
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

אכן ספר מקסים, 472949
שהיה לי העונג לתרגם. אגב, אני לא לגמרי בטוחה שמה שהיה בין הטורקי לאמא שלו זה רק חיבוק, מה שהתרחש שם לאור ירח נותר מרומז מאוד ופתוח לפרשנות. ויש כמובן גם את סיפור האהבה האחרון בין ג'ורג'י לבין הנערה הקאשובית.
אכן ספר מקסים, 473050
תרגום נפלא, אגב. חלק לגמרי.
תודה, טלי. 473927
אכן ספר מקסים, 489055
שלום אני לקטור לשעבר בהוצאת ספרים גדולה ומוכרת ,לפני כחודשיים ימים נתקלתי בשאלות הללו מפיה של יוצרת צעירה באחד מפורומי הספרות: למה המו"לים {הוצאות לאור} ממעטים לפרסם ספרים של יוצרים חדשים? האם אין סופרים חדשים ומבטיחים בארצנו? הנה מה שעניתי לה על פי הידוע לי ממקורות מהימנים על המתחולל בהוצאות לאור, ואני מקווה שלא תמחקו את הטקסט כי אני חושב שאין צורך להסתיר מיוצרים צעירים את התשובות. הנה תגובתי לשאלות היוצרת הצעירה:

אכן גבירתי יש ויש בעירנו סופרים חדשים ומבטיחים. פשוט מה לעשות? הבירוקרטיה של ההוצאות לאור כזאת מגוחכת ואטומה:
עד כדי כך שאם יפול לידם ספר שעשוי להפוך לרב מכר עולמי הם יפספסו זאת תחת אפם. וכמובן יחליטו שלא לפרסמו מסיבות תמוהות כאלו ואחרות. יש סופרים חדשים ומבטיחים אך השאלה שהיית צריכה לשאול הוא: האם קיימים עורכים בהוצאות לאור שמבינים משהו מחייהם שלהם? או מבינים משהו בספרות בכלל? הספרות הישראלית ובכלל הספרות בארץ תקועה כבר הרבה מאוד זמן בשטחיות ורדידות סתמית שלא מגלות לנו שום דבר חדש. הרומנים שמתפרסמים בארצנו מעת לעת חרושים מין היסוד.
אני חושב שמאסנו כבר מכול ספרי הטיסה והרומאנים הזולים שאיכשהוא מוצאים את עצמם במדפי החניות בדרך מוזרה כולשהיא.. כנראה התשובה לכך משתמעת אך ורק לכיוון אחד: כסף! ועוד פעם כסף. כן הכסף מדבר היום. אם יש לך סכום מכובד של כסף בחשבון הבנק, או שאת קרובת משפחה של איזה עורך או עורכת מאיזה הוצאה לאור כול שהיא, גם את הספר שלך יפרסמו אפילו שהוא יהיה סתמי, מגוחך, שטחי, רדוד, וחרוש מין היסוד.. והעצוב מכול הוא שלעומת זאת הספרים האיכותיים באמת שהיו עשויים להפוך לרב מכר אינם מתפרסמים משיקולים מפוקפקים כאלו ואחרים השמורים למערכות ההוצאות לאור. זה גם עניין של פרסום.. היום כול מפורסם דביל עשוי לחשוב שהוא סופר, לכתוב ספר, ולשלוח להוצאה לאור וכמובן להיענות בחיוב אף על פי שספרו שלו היה מבייש את היותו סופר, ובכלל היותו בן אנוש.. לצערי זה מה שקורה במדינת ישראל. הכול עניין של כסף וקשרים.. לאף אחד לא באמת אכפת מספרים איכותיים ורבי ערך שבהחלט עשויים להפוך לרבי מכר בינלאומיים, ואולי זה רק בגלל שהסופרים שכותבים את הספרים הללו הם אנוניימים ללא כסף וגם לא מפורסמים. היצירות הספרותיות המעולות והגדולות ביותר שנכתבו אי פעם רובם המוחלט נכתבו על ידי סופרים אנוניימים.. רק חבל שההוצאות לאור לא מבינות זאת.. ספר טוב מעולם לא יוכל להיכתב על ידי מישהו מפורסם או מישהו עשיר. הספרים האיכותיים באמת מגיעים מהסופרים האנונימיים.. אלו האוטנטיים שמגיעים להביא דבר חדש לשוק הספרותי ונתקלים באטימות. על פי המצב הזה נראה ששוק הספרים ימשיך להיות מלא בגיבובי שטויות ורומאנים זולים שנקראים על ידי ההוצאה "יצירה ספרותית".. אני חושב שכבר נמאס מהספרים השיטחיים והרדודים על מדפי סטימצקי בנוסח: עורך דין פוגש נאשם. "סוכן פוגש מתנגש" "בחור פוגש בחורה" "חזיר פוגש יבלות" נמאס כבר מהסוכנים המטופשים הללו שמשום מה נוהגים לכתוב עליהם עשרות ספרים. נמאס כבר מספרי האהבה הקלישאתית והבלתי אפשרית. נמאס כבר מכול הגיבובי שטויות הללו שמשום מה הופכים לספרים. המצב פשוט מצער. מדובר כאן על רצח תרבותי וספרותי. התנהלות ההוצאות לאור שגויה מיסודה. לפני כשנה וחצי עבדתי בצוות הלקטורה בהוצאת ספרים מוכרת וגדולה שלא אציין את שמה. הייתי עד למחזות מזויעים בטיפול בכתבי יד! ראיתי לא פעם כיצד כתבי יד מעולים ויצירות מדהימות, שאף על פי שקיבלו חוות דעת מדהימה מצוות הלקטורה, הועברו לגריסה רק בגלל שהעורכים חשבו שכתבי היד הללו לא מסחריים.. אומנם כתבי היד היו איכותיים ביותר, שווים זהב! אך לא הוצאו לאור בגלל האטימות של עורכי ההוצאה. יש לציין שבחלק מעבודתי בהוצאה הייתי עד לכך שלא כול כתבי היד הנשלחים להוצאה מגיעים אל הלקטורה. אולי 5 אחוז מכתבי היד עברו דרכנו, והשאר פשוט הושלחו לגריסה ללא אפילו עיון בהם. היה מנחם לחשוב שאולי הדברים המבישים הללו קורים רק בהוצאה לאור שאני עבדתי בה... אך לא כך הדבר! ב90 אחוז מההוצאות לאור זה בדיוק אותו הדבר! רצח תרבותי וספרותי כבר אמרתי? ובזאת תמו טיעוניי אני מקווה שעניתי על שאלתך..ובכלל אני מקווה שעניתי על כול שאלות היוצרים. נ.ב הסיבה היחידה שהסכימו לקבל את הספר של טלי וישנה היא לא פחות ולא יותר אלא בגלל שהיא עצמה עורכת ספרותית בהוצאה ש"במקרה" היא גם ההוצאה שתוציא את ספרה לאור..
אכן ספר מקסים, 489063
דוקטור, אני רואה כפול.
אכן ספר מקסים, 489090
ספרה של טלי וישנה כבר *יצא* לאור.
אכן ספר מקסים, 489100
לא אבל בטוח שהוא יצא בקרוב!
אכן ספר מקסים, 489101
צר לי, אתה לא מעודכן. ראיתי אותו בחנות כבר לפני כמה חודשים.
אכן ספר מקסים, 489113
יצא, נרכש ומומלץ.
ואם כבר בספרים עסקינן 473171
מזל טוב!
ואם כבר בספרים עסקינן 473224
מה מזל? ספר טוב!
ואם כבר בספרים עסקינן 473225
מה, כבר הספקת לקרוא? לי יש תמיד ערימת ספרים חדשים שממתינים לפני החדש-הכי-חדש.
ואם כבר בספרים עסקינן 473229
עשיתי לה פרוטקציה.
ואם כבר בספרים עסקינן 473251
אני הספקתי לקרוא.
אכן ספר טוב (בעיקר החלק השני, הראשון קצת פחות טוב).
ואם כבר בספרים עסקינן 473260
תודה. אם כך, אקרא את הספר לא מתוך הסנטימנט האיילי לטלי (אם כי גם לכאלה יש מקום) אלא עקב ההמלצות הטובות.
ואם כבר בספרים עסקינן 473347
יש עוד ספר של איילה כותבת שמוזכר בבלוג הזה.
ואם כבר בספרים עסקינן 473349
איזה בלוג?
ואם כבר בספרים עסקינן 473364
תגובה 473171
ואם כבר בספרים עסקינן 473402
נו יופי, אבל איזה ספר ואיזו איילה?
ואם כבר בספרים עסקינן 473403
ואם כבר בספרים עסקינן 473485
אבל שאלת איזה בלוג (הכל צריך לתת לכם בכפית?).
ואם כבר בספרים עסקינן 473486
זה לא היה אותו אלמוני בשתי השאלות...
ואם כבר בספרים עסקינן 473490
טוב, אז האלמונית השנייה, כמו שאומרים אצלנו במשפחה, ''עושה טובה שנולדה''.
ואם כבר בספרים עסקינן 475896
קראתי את הספר לפני יומיים, והזדעזעתי. הנושא מאוד בלתי נעים, הכתיבה חוזרת על עצמה.. הרגשתי מלוכלכת בסוף הקריאה, והזדרזתי להתרחץ, עד כדי כך..
ואם כבר בספרים עסקינן 473267
אני אהבתי יותר דוקא את החלק הראשון.
ואם כבר בספרים עסקינן 473268
את החלק הראשון לקח לי ארבעה ימים לצלוח. זמן הקריאה שלי הוא לפני השינה ובכל פעם אחרי פרק או שניים העדפתי לסגור את הספר, לכבות את האור ולהמשיך בלילה אחר. אתמול קראתי את הפרק האחרון של החלק הראשון והמשכתי לתוך השני. לא יכולתי לסגור את הספר עד שלא הגעתי אל סופו, וגם אז, למרות השעה המאוחרת, התקשיתי להרדם.
תודה על הספר 473685
לטלי שלום
קראתי את ספרך במסגרת ''הקוראים המשפיעים''
וברצוני להגיד תודה
ספר מצוין, לא משאיר את הקורא אדיש וצופה מהצד

אבא קלין
על טעמם של החיים 489105
"מה טעם לחיינו, מה טעם לחיי היצורים בכלל? לדעת תשובה לשאלה זו, משמעו - להיות דתי, תשאל: כלום יש בכלל טעם לכך, שתוצג שאלה זו? אשיב:מי, שאינו רואה טעם בחייו ובחיי בני-אדם זולתו, אינו אומלל בלבד, אלה ספק גדול, אם הוא בכלל מוכשר לחיות."
מהספר: דמות עולמי
(העולם כפי שהוא מצטייר לי)
אלברט איינשטיין
מגרמנית ד"ר ש.אטינגר
הוצאת א.י.שטיבל
תל-אביב תרצ"ה 1935
מעודפי הספריה העירונית, 5 ש"ח, אכן ציד מוצלח.
על טעמם של החיים 489292
ובתרגום חדש יותר:
"מה משמעות יש לחיינו, מה משמעות לחיי היצורים בכלל? לדעת תשובה לשאלה זו משמעו - להיות דתי. אתה שואל: האם יש בכלל טעם להציג את השאלה הזאת? ואני משיב: מי שרואה את חייו שלו ואת חיי אחיו עלי אדמות כחסרי טעם, לא זו בלבד שהוא אומלל, אלא ספק אם הוא מתאים לחיים."
(כמו שאיינשטיין אמר, בעריכת אליס קלפרייס, הד ארצי 1999)
על טעמם של החיים 489302
עם כל הכבוד לאיינשטיין (ויש כבוד), מה הוא בכלל רצה לומר כאן? ולמה ראית לנכון להביא זאת?
על טעמם של החיים 489314
אנטילופה כתב את זה כשחזר מאילת, עדיין במסגרת היעפת והמעבר בין עולמות.
על טעמם של החיים 489324
ואיינשטיין? גם בדיוק חזר מאילת?
על טעמם של החיים 489327
לא, הוא נסע לאט מדי.
על טעמם של החיים 489473
מה רצה איינשטיין לומר, זה נושא לדיון אחר, מדוע סיפרתי על כך?
חדוות הגילוי, צדדים לא מוכרים לי באישיותו, מציאת אוצר בערימה של זבל והרצון לשתף אחרים במה שחשבתי לידיעה מרעישה, (לא ידעתי שיצאה מהדורה חדשה).
על טעמם של החיים 489493
אבל האם חדוות הגילוי וכו' לא קשורה לתוכן הדברים? כי אם לא, אני יכול למכור לך את הסיפרה שמונה אפילו יותר בזול.
על טעמם של החיים 489495
שמונה? פחחח. אני מכירה מישהו‏1 שמוכר אוויר בשקל אחד.

על טעמם של החיים 489526
שמונה יותר שווה.
על טעמם של החיים 489530
שמונה זה אינסוף מאונך.
על טעמם של החיים 489532
וגם שני אפסים ממש ממש קרובים.
על טעמם של החיים 489535
שני מעגלי חיים נושקים זה לזה.
ביבלומניאק 489496
תוכן הדברים, או בעיקר נושאם חביבים עלי,על איינשטיין ההוגה קראתי בספרון של האוניברסיטה המשודרת, את דבריו שלו לא הזדמן לי לקרוא לפני כן והציטוט שהבאתי, נבחר כי היה הראשון, בספר מבחר אמירות שכתב במשך עשרות שנים, בנושאי דת ואמונה, מוסר, מלחמה ופציפיזם, ייצור, עבודה וכלכלה, ציונות ומדע, מכתב לב. שואו, לפרויד.חליפת מכתבים עם האקדמיה הפרוסית למדעים (1933), ועוד, תענוג לקרוא.
את המקום בו מצאתי את הספר לא הזכרתי בכדי לאמוד רווחיות אלה בנסיון שוא (מסתבר), לתאר את ההרגשה של נודד במדבר המגלה מעיין מים זכים.
ביבלומניאק 489527
גם אני לא ניסיתי באמת לאמוד רווחיות. ניסיתי להבין את הקשר בין ה''תענוג לקרוא'' לבין תוכן הדברים (שלא מובן לי). חשבתי שהתענוג נובע מהתוכן ולכן יש עניין להתייחס אליו. לא משנה.
ביבלומניאק 489541
ניסיתי להבהיר, הספר הוא אוסף של הגיגים, רעיונות וראיונות, נחמד המאמר ל"טיימס", "תורת היחסות מהי?" לשמוע הסבר ישירות מפי הגבורה.
ובכן אין תוכן ספציפי אליו אפשר להתייחס, אלא לסך הכל של האדם.
בפיסקה שהבאתי אפשר לראות את מהות "דתיותו" ואת דעתו על היחס בין אדם לזולתו.
יום אחד אדע להקליד כמו שצריך ואז אסביר את עצמי טוב יותר, זה מאד משנה לי, אני מרגיש כמו מטומטם כשאיני מצליח להסביר את עצמי.
ביבלומניאק 489542
יחסית לאנטילופה אתה מקליד לא רע בכלל.
ביבלומניאק 489579
יצא לך כבר להתכתב עם אנטילופות?
ביבלומניאק 489783
האם ידוע לך מה היו מילותיו האחרונות של אלברט א.?
ביבלומניאק 489789
נו?
ביבלומניאק 489792
תשובתך אמורה היתה להיות ''לא. איני יודע''.
ובכן אינך לבד.
איינשטיין הנוטה למות היה לבדו בהשגחת אחות רפואית. הוא מלמל משהו בגרמנית, שהאחות לא הבינה וכך אבדו מילותיו האחרונות.
ביבלומניאק תיקון עולמות 489795
לא, איני יודע.
ביבלומניאק תיקון עולמות 489796
הפרש הזמנים בין תגובה 489792 לתגובה 489795 מן הסתם יכול להתפרש על סמך תורת היחסות הפרטית.
ביבלומניאק תיקון עולמות 489798
אחד מהבנקים פרסם את עצמו כ''הבנק הצועד במהירות האור'' ,
תמיד נהנתי לעמוד שם בתור... לנצח...
ביבלומניאק 489790
ודאי:
"אוי איזה דביל אני! זה לא בדיוק mc בריבוע, אלא... אלא..." (קלוז אפ על עיניים נעצמות).

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים