הפוליטיקה של ההמונים 34
הסיבות הבסיסיות לרמת הנמוכה של הדיון הפוליטי בארץ. חלק שני: הימין.

נדמה שככל שעובר הזמן קולו של "הימין השפוי" אינו משתנה. דיעות סטטיות לחלוטין. אין הכרה בתהליכים העוברים על המדינות מסביבנו ב-‏50 השנים האחרונות ויש הרבה ליקויים בהבנה של העולם שמסביבנו. אפילו הביטויים לא משתנים בהרבה: זה תמיד 'שורשים', 'מרצחי אש"ף', 'הפקרת החיים', 'עיצומה של מלחמה!'.

נראה שראייה צרה זו נובעת מתוך גישה לאומנית למצב אנו עומדים בפניו.

הדבר הראשון שמאפיין דיעות ניציות כאלו הוא ההתייחסות הכוללת אל כל 320 מיליון האנשים (מדינות ערב + איראן) הסובבים אותנו כאל אישיות אחת. ובלי קשר, אישיות אחת המעוניינת לראות אותנו מתים כהלכה. אין כל התייחסות לאינדבדואל, לזרמים השונים, לבעיות המציקות באמת לעולם הערבי (שישראל היא בין הקטנות שבהן), למנטליות השונה. הטיפוס הימני אינו רואה בכל ערבי את המיצג של כל האומה הערבית, אלא אך ורק במבצעי הפיגועים ושולחיהם כמייצגיהם של אומה ענקית זו.

התכונה השניה המאפיינת את הימני הניצי הממוצע היא יכולת השקר והשכנוע העצמי. אם הנקודה הראשונה עסקה בהתעלמות המוחלטת של הימני מהעולם הלא־ישראלי במסביבנו, נקודה זו עוסקת בהתעלמותו, וגרוע מכך, מהניסיון להחדיר בעצמו אמונות שווא, בקשר למצבנו אנו - בתוך ישראל. הנסיון הזה מתבטא בכך שהוא מנסה לשכנע את עצמו בשורשיותה של החברה הישראלית, בקונספט שכולנו עם אחד, לאום אחד ומאוחדים תחת איזו שהיא מעטפת הכוללת יהדות, ישראליות, תורה וההכרה שכל עם ישראל אחים.

אין קשקוש גדול מכך - החברה הישראלית אינה כזו. היא גם אינה צריכה להתיימר להיות כזו ולדעתי, חסרת סיכוי לההפך לכזו. על איזה שורשים הוא מדבר? כששואלים אותו דברים כאלו, הוא יתחיל להזכיר נופי־ילדות, ערים שכולנו אוהבים ועוד רבים. אלו הם אינם שורשים אלא הוויה אישית. הדבר הקושר רבים וטובים לארץ הוא העובדה שגדלנו וחיינו פה - לא שורשיות עלומה, דת פאנאטית הקרויה 'יהדות' או מסורת מוזרה כלשהי.

שקר אחר שמשכנע הימני את עצמו בו הוא ביצירת סולמות ערכיות למוות בישראל. מוות בפיגוע הוא גרוע בהרבה ממוות בתאונת דרכים, בעיניו, שכן בעקבות הראשון יש לנקוט בשינויים אסטרטגים ומדיניים, ואילו לשני אינו מתייחס כלל. מוות של חיילים בשטח כבוש הוא פחות גרוע ממוות של אזרחים. עם הראשון הוא מסוגל להתמודד, אך השני אינו קביל בעיניו. אותו ימני משכנע את עצמו היטב שכשאזרחים מתים בפיגוע, או מופצצים בבתיהם ע"י קטיושות - יש לזה השלכות אסטרטגיות כוללות. אך כשמתים חיילנו ברצועת עזה ובלבנון, או כשמתים עשרות בתאונות דרכים - זוהי יד הגורל וזהו מחיר שצריך לשלם.

צביעות זו והעמדת פנים זו, שכמעט תמיד אינה בכוונה תחילה, מעידה על מסע ארוך של שכנוע עצמי וקבלתן של סתירות מסויימות לתוך מסכת שיקוליו.

האלמנט השלישי והאחרון שאזכיר, אם כי יש רבים נוספים המאפיינים את הימין האיתן, הוא הראייה הטקטית חסרת המעוף בה הם מביטים על המצב המדיני. עוד לא פגשתי ימני (ופגשתי רבים) שמסוגל להבהיר לי כיצד הוא רואה את המצב המדיני בסופו של דבר: כיצד לדעתו ניתן (או לא) להגיע למצב של שלווה עם שכנינו, לאיזשהו מצב של רוגע יחסי. אין בעיניו מטרה סופית וסט של יעדים בהם צריך לדגול בכדי לשפר את מצבנו - יש רק את ההווה. רק מה שעכשיו. אם עכשיו נהרגו שני סטודנטים במגידו - צריך לעצור הכל, להטיל סגר, להפסיק את הדיונים ולהתחיל לחמש את הטילים. העובדה שזה בכלל ישראלי שרצח אותם? חסרת משמעות. העובדה שפעולות מסוג זה אינן תורמות ולו במיליגרם אחד, למעט תחושת הנקמה? אין לכך קשר בעיניו. אין לו מטרות אסטרטגיות, רק טקטיות, וחבל שכך.

כמו ידידו השמאלני, גם הימני שופע בסיסמאות. יש לציין, בכל זאת, שמהבחינה האסתטית, אני מוצא את הסיסמאות הימניות הרבה יותר מעניינות ומוצלחות מאשר הסיסמאות השמאלניות שככל הנראה נוצרו ע"י הקופירייטרים המאד לא מוצלחים של מרצ ("כשאין שלום - באה מלחמה" - היש יותר אידיוטי?). בכל זאת, מכיוון שבניגוד לעמיתו מהצד השני, עוסק הימני במגננה, הוא מכיר את דיעות השמאל היטב, יחסית. דיעות הימין הן ברובן אנטי־תיזות: לא לסגת, לא להחזיר, לא להחתים, לא להאמין, לא להיפגש. מטבען, הן אינן יצירתיות במיוחד.

סיכום

בקרב שני המחנות ניתן לזהות התחפרות בעמדות - מצד אחד יש התעלמות מוחלטת מהצד השני, ואילו בכיוון ההפוך יש התנגדות כמעט אוטומאטית לכל נסיון לחידוש בצורת החשיבה המדינית. ההדברות בין שני הצדדים במצב הנתון היא כמעט בלתי אפשרית.

בסופו של דבר, מימין ומשמאל לא נוכל למצוא רבים שאוחזים בדיעות שלמות, מסודרות, אשר מעניקות פתרונות (ואפילו יהיו אלו תיאורטיים) למירב ההיבטים והקונפליקטים המצויים בלב הסכסוך הישראלי־פלסטינאי, ועל כך יש להצטער.
קישורים
החלק הראשון
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ועוד תוספת 260
ורק עוד תוספת קטנה:

עוד סממן לווכחן ימני הטיפוסי הוא תסביך שואה ונאציזם נוראי שהופך כל דיון מתורבת למסכת הטלת רפש בדמות ציטוטים של גבלס, השוואות למעשי מנגלה, אנלוגיות בין תנועות שמאלניות לתנועות בריטיות פרו-נאציות בזמן המלחמה ועוד רבות וטובות. נדמה שלא משנה עד כמה רחוק הדימוי מלהיות מלדמות למקרה המדובר, אין זה מפריע לאותו אדם להשתמש בו בלי הפסק. אין זה משנה מה הן הנסיבות, כל רוצח יהודים שאינו יהודי, הוא נאצי בעינהם. כל מעשה פשרה ישראלי עם הצד השני הוא כניעה לנאצים בעינהם. כל קריאה לשלום היא בעינהם קריאה לוותר לנאצים.

ניתן להניח (אבל קשה, היות וההשוואות הללו משוללות כל היגיון ולעיתים אף משעשעות למדי) שהרצון להפוך את הצד השני לדבר הרע ביותר, בכדי שלא נוכל להרשות לעצמנו להתפייס עימו או להרשות לו להפוך לחזק הוא המניע את קו המחשבה הזה. אם זה כך, יש לי הצעה מקורית משלי לאותם אנשים: ערפאת הוא לא ניאו-נאצי כי אם ערפד. זה גם מתאים נהדר. לא במקרה הוא חיוור ורועד - פשוט עבר זמן מאז הארוחה האחרונה שלו. אני בטוח שכולנו יכולים להבין את זה.
על הברקות וחסרים 261
אספי היקר, דימוי הערפד מבריק ומצחיק עד מאד, ואתה כותב יופי.

השאלה אם זהו סוף המאמרים? כי זה טיפשי אם כן.
זהו, נתת אקספוזיציה, עכשיו תציג את דעתך על הדיאלקט הפוליטי, על טרמינולוגיה שמאלנית וטרמינולוגיה ימנית ועל המאפיינים של מפגש ביניהן.

הצגת בינתיים למה כל צד דל מבחינה רעיונית, אבל זה לא חדש.
הכותרת מדברת על "שיח" פוליטי - דבר שלא עסקת בו כמעט לחלוטין, למעט הערתך על הכנסת הנאצים לתמונה כסנונית ראשונה לעיסוק בטרמינולוגיה פוליטית ובאופי השיח הנובע ממנה.

נו, תן את הבשר.
אני בעד 273
כמו שנאמר, המתחיל במצווה אומרים לו גמור
הדיאלוג נפתח, אתה מוזמן לפתח אותו הלאה
על הברקות וחסרים 285
לא ברור לי במיוחד מה היה חסר לך, ואיזה בשר אתה מצפה לקבל. נא הרחב.
הכותב כמשל 266
קראתי בעניין את חלקו הראשון של המאמר העוסק בשמאלנים - היו בו כמה וכמה הבחנות יפות לכשלים באידיאולוגיה ובביצוע של השמאל.
אין לי אלא להצטער שחלקו השני של המאמר מאכזב בצורה כזו.
נכון שהכותב כבר הזהיר מראש שהוא עצמו בעל דעות שמאלניות, אבל אין זה תירוץ להצגה חד-צדדית ומעוותת של הצד הימני של המפה ושל האידיאולוגיה שלו. ולפרטים:
איפשהו בין הפיסקה הראשונה לשנייה הכותב מבצע זינוק לוגי מוזר, ומכליל את כל מחנה "הימין השפוי" בתוך מחנה "הימין הניצי". הכללה גסה. יש ימנים (רבים) התומכים בהחזרת שטחים מבוקרת תוך מתן ערבויות מוצקות, מוכחות וברורות - הם לא רוצים לקפוץ למים לפני שהם בטוחים שהם יודעים לשחות ויש בסביבה גלגל הצלה. נשמע הגיוני, לא? אז מה פתאום להציג את המצב כאילו הם כולם עיוורים ותקועים בעבר? זו ללא ספק התקדמות מתורת ז'בוטינסקי.
בהמשך, הכותב טוען שכלל הימנים מכניסים את כולנו למין עמישראל כזה - האם הוא איננו מתבלבל עם המחנה הדתי-לאומי? מה בין יהדות "פנאטית" (כדבריו) לבין כלל המחנה הימני? מפלגת הליכוד, עדיין המפלגה הימנית הגדולה ביותר, הנה מפלגה חילונית.
חוץ מזה, הרי קיימת במחנה הימני מגמה חזקה של שנאה לשמאל (וגם ההפך, כמובן) - אז איך בדיוק הם רואים אותנו כעם אחד ומלוכד?
נמשיך: הכותב מציג כאבסורדי את ההבחנה בין מוות למוות. אפשר להתווכח על זה שעות, אבל רוב המדינאים והמדינות בהיסטוריה ראו מוות של חיילים כנסבל. חייל, למקרה שהכותב שכח, מטרתו להרוג ולהיהרג על מנת להגן על מדינתו. המוות הוא בתוך הגדרת התפקיד. לעומת זאת, רצח של אזרחים חפים-מפשע הוא בלתי נסבל - הוא הרבה יותר גרוע, כי זה לא ב"כללי המשחק" (זה בניגוד לאמנת ז'נווה!...). בנוסף, רצח (לדוגמא בפיגוע) הוא גרוע בהרבה מהריגה (לדוגמא בתאונה) - כמו שיעיד כל מכלול החוק האנושי אי-פעם, פחות או יותר.
ועוד: הכותב חורץ שפעולות כמו סגר ועוצר אינן יעילות, אלא דווקא מזיקות. מי שמו מומחה יחיד לביטחון? הדעות, למקרה ששכח, חלוקות. אין ספק שסגר ועוצר יעילים מאוד בטווח הקצר, לדוגמא.
לקינוח: אנשים רבים (אני, למשל) מאמינים שמסורת היא דבר חשוב. סמלים (כמו מגן-דוד, דגל, ירושלים) וטקסים (כמו חגים, חתונה, ברית-מילה) הם מהדבקים ומהיסודות החזקים ביותר לקיומה של מדינה וקיומו של עם - חשובים לא פחות מההיסטוריה המשותפות שלו.
בכלל, האיבחות בהן הכותב חורץ דעות לדין או לחסד מבלי להכיר באפשרות שאולי, רק אולי, יש משהו במה שהצד השני אומר, הן הן הבעיה המרכזית בוויכוח הפולטי (אליה דווקא עמד הכותב יפה) - כל צד מבוצר בעמדותיו, מזלזל בדעותיו של הצד שמנגד, וחורץ עמדות במחי-מחשבה ומבלי לתת לעובדות לבלבל אותו.

אני מאמין שהדיון הפוליטי בארץ (או כל דיון, למען האמת) יהיה לגיטימי, פרודוקטיבי ומעניין רק במצב שהצדדים _יקשיבו_ אחד לשני וינסו להגיע לעמק השווה.
לצערי, אצל רובנו זה לא ככה. לייגוני, גם לא אצל כותב המאמר.
"התקדמות מתורת ז'בוטינסקי"? 275
תורת ז'בוטינסקי עוותה במשך שני דורות על ידי אנשי מפלגת העבודה ההסטורית. ז'בוטינסקי היה האינטלקטואל החשוב היחיד בקרב ראשי הציונות, היה היחיד שהבין שהמאבק בפלסטינה הוא מאבק לאומי (ולא "מלחמת כנופיות אנטישמיות שקמו לחסל את העם היהודי"), היה חילוני קנאי (הלוואי על הליכוד של ימינו, שמתרפס בפני המפלגות הדתיות), וחשוב מכל: הוא צדק.

התפיסה העיקרית של ז'בוטינסקי דיברה על "קיר הברזל", על העמדת כוח עברי חזק ובלתי מתפשר כנגד התביעות הערביות. רק כאשר הערבים יבינו כי ישראל מוגנת על ידי "קיר ברזל", כי היא לא תעלם באמצעות כוח, הם יסכימו לעשות עמה שלום.

וזה נכון. השלום עם מצרים נחתם לאחר שמצרים נכשלה בכיבוש סיני במלחמת יום הכיפורים (ולאחר שישראל הבינה שההחזקה בסיני עולה הרבה, הרבה מאד - מבחינה זו, מלחמת יום כיפור היא נצחון אסטטגי-מדיני מצרי). ההסכם עם הפלסטינים בא לאחר שהאינתיפאדה גוועה למעשה. רק לאחר שהמאבק המזוין נכשל, יכול היה ערפאת לחתום על הסכם עם ישראל.

כמה מילים טובות על מנהיג, שסבל מרצח אופי במשך שנים. אנשים שומעים "ז'בוטינסקי" וחושבים "ג'ינגי'ס חאן", או לפחות "מוסליני". וזה לא נכון.

(הכותב, אגב, נמצא בצד השמאלי הרחוק של המפה הפוליטית)
מיי סנטימטס אקזקטלי 279
ומעבר לזה, ידידי ההיסטוריון, כפי שכונה גורביץ' באולטינט הנשכחת - אולי תפרסם מאמר שיפוץ אופי לתדמיתו של ז'בוטינסקי?
(ללא קורטוב ציניות)

פשוט לא להאמין שז'בוטינסקי הוא הדגל של הימין בישראל. זה כמו שמרצ ינפנפו ב"הצהרת זכויות האדם והאזרח".
אהמ..
כן, נכון.

הם עושים את זה.

בסדר.

ניחא, יוסי - קח לתשומת לבך.
הכותב כמשל 284
אענה בנקודות לדבריך:

ראשית, יש לציין שבתחילת מאמרי הראשון ציינתי בהבלטה שאם כי אני משתמש בטון מכליל - אינני עושה זאת. יוצאים מן הכלל יש בכל מקום, ולעיתים לא מעט מהם.

השימוש במושג "הימין השפוי" כתגובתי, וגם במאמרי נכתב תוך שימוש במרכאות. התומכים בהחזרת שטחים תוך כדי שמירה על הסדרי בטחון וערבויות נאותות (הי - זה אני!) אינם ימנים לטעמי. קו הגבול אינו ברור בדיוק, אבל דיעות אלו אינם ימניות כלל לדעתי.

בדברי לגבי היהדות של אותם ימנים במאמר לא "האשמתי" את כל הימנים בהיותם דתיים. חלילה וחס. כפי שציינת, רובם חילונים גמורים. עם זאת, קשה להבחין בזאת כשמתנחלי הגולן, לאחר שנוכחו שאף אחד לא מקשיב להם כשהם מעלים טיעונים בטחוניים לוגים, פונים למפלגות החרדיות לעזרה ומתחילים לערב את ריבונו של עולם במה שאמור להיות הסדר טריטוריאלי פרקטי והרבה יותר פשוט מההסדר עם הפלסטינאים. השימוש במושגי דת ולאום משרתים את הווכחן הימני, גם אם אינו האמין בהם במיוחד. אני נהנה מאד מוויכוח לוגי והגיוני עם ימנים פיקחים, אך מפסיק ברגע שעולים על פני השטח המושגים "שטחי מולדת" ו- "ארץ אבותינו". מסתבר שלא צריך להיות דתי אדוק בכדי להשתמש באלו.

כלל לא הייתי ממהר להניח שמצוי קרב "הימנים השפויים" תיעוב כלפי השמאלנים. אינני מדבר על המוכר המלפוננים בפינת השוק באופקים (אינני מכליל! אני מכיר את המוכר הספציפי הזה, והוא בהמה גסה) שכשהוא אומר "שמאלנים" הוא מתכוון יותר ל- "צפונים" (הרי בסופו של דבר, התיעוב נובע יותר ממניעים סוציו-אקונומיים מאשר מסיבות פוליטיות למהדרין). ראיה לאומית (לאו דווקא לאומנית) של המדינה והחברה מובילה הרבה פעמים לדעתנות ימנית. אין בראיה לאומית כל דבר רע לדעתי - אלא שלטעמי היא אמורה להוביל בדיוק למסקנות ההפוכות - אבל על כך במאמר נפרד.

אתה משנה את דברי. לא טענתי מעולם כי רצח הוא גרוע כתאונה, אלא שהמוות הוא אותו מוות. מבחינת המת, אין זה משנה במיוחד איך הוא נהרג בדיוק. הנקודה היא שאין סיבה לוגית להגיב לפיגועי טרור באופן שונה לפיגועי הכביש.

לא רק שאני חולק על אמירתך, אני גם מוצא אותה מעוררת שאט נפש במיוחד: "מטרתו להרוג ולהיהרג על מנת להגן על המדינה". לא יכלת לנסח את זה בצורה הפוכה יותר. מטרתו של חייל היא להגן על המדינה (שהיא, למעשה, הוא ומכריו) אולי אף במחיר שלהרוג או להיהרג. המוות הוא אמצעי, ולא מטרה. אני בוחר שלא להיכנס כאן לעד כמה זה ראוי ומוסרי למדינה לדרוש מאזרחיה למות בשבילם.

הכותב לא חורץ במאמרו שפעולות סגר והטלת עוצר אינן יעילות - אלא משתמש בהם כדוגמה במצב אבסורדי.
לעומת זאת, הכותב חורץ כאן ועכשיו שדעתו היא שסגרים ועוצרים מזיקים הרבה יותר מאשר מועילים. במקום לציין את העובדה שיש החולקים עלי, מדוע שלא תפרט, תנמק והדגם מדוע לדעתך אני טועה?

למרות שאינני חש כך בעצמי, אני מכבד את תחושותיך לגבי המסורת ואין ברצוני לפגוע בהם (גם לא הבעתי אחד כזה במאמרי).

ולנקודתך האחרונה, היות ומאמר מטבעו, הוא מעין מונולוג - לא היה ביכולתי לביים דיון ולקטרג על דיעות שאני מזדהה עימם. כל הנכתב הוא על דעתי בלבד, ולמעשה, נהגה לאחר וויכוחים רבים עם שתי צידי המתרס, לאחר קבלה והבנה של כמה אמיתות (בעיני לפחות), למידה מטעויות, קריאה רבה של חומר משתי קצוות הקשת הפוליטית (לא קל למצוא בימינו חומר קריאה בעל גוון ימני טוב) וכל שאר הדברים המאפיינים תהליך למידה בריא. נראה שטון המאמר הטעה אותך.
הכותב כמשל 319
אסף - אין לי עניין לנהל איתך ויכוח פוליטי, בין אם על ההגדרה "מתנחלי הגולן" (שאינם ימנים כלל וכלל, ברובם), בין על הנחיצות שבמות חיילים ובין על נושאי סגר ועוצר. אחת הסיבות היא שאני מסכים עם רוב דעותיך, אבל הסיבה העיקרית היא שזה לא רלוונטי.
במאמריך הצבת לך למטרה להציג את הכשלים בדיון הפוליטי בישראל, בשמאל ובימין. בעוד שבמאמר על השמאל עשית זאת במידת הצלחה לא מבוטלת, את המאמר על הימין הקדשת לניהול וויכוח פוליטי עם הימין, ולהסברה מדוע דיעות הימין טועות ומטעות.
מה הקשר? הטחו עיניך מראות שנכשלת במטרה שהצבת לעצמך, כיוון שהקדשת את זמנך ומילותיך למטרה אחרת?

יש בעיות רבות בדיון הפוליטי בישראל. אחת מהן היא שכל דבר הופך להיות דיון פוליטי. קיוותי מאוד שתוכל לנהל כאן דיון על הדיון, במקום סתם להציג עוד קונטרס שמאלני (הרי העיתונים מלאים בכאלו), ויצאתי כאשר חצי תאוותי בידי. זה הכל, ורק על זה אני מתלונן - לא על החיילים או תאונות הדרכים, לא על ז'בוטינסקי וצדקתו, ולא על שום דבר אחר.
אוביקטיביות היא מצרך יקר 277
אסף, למרות שגם אני כמוך לא מחבב במיוחד את הימין הקיצוני ואת הקנאות שלו לדעותיו הלא מנומקות,יצאת כאן בהכללה כואבת, על פי חלק קטן מאד מהימנים. לא כל הימנים הם דתיים-לאומים, ולא כל הימנים הם בעלי דעות לא מנומקות (בלי קשר בין שתי ההסתיגויות, כמובן). חלק גדול מהימנים כואב את מותו של כל חייל, כשם שחלק גדול מהשמאלנים מבכה את מותו של כל הרוג בפיגוע. בנוסף, חלק גדול משני הצדדים בוכה (אך לצער כולם מסתפק בבכי לא פרודוקטיבי) את כל הרוגי הדרכים.
עיקר הבעיה של הימנים בדיון הפוליטי היא לאו דווקא ההונאה העצמית, אלא יותר לכוון שנאת השמאל על כל הבטיו וצדדיו. כמובן שהבעיה הספציפית הזו גם קיימת אצל השמאלני הנפוץ, והיא גורמת להקצנה בדעות בעת דיון פוליטי, אשר מתחיל להזכיר מערכון של מונטי פייטון כאשר במקום להעלות דעות מנומקות שני הצדדים מסתפקים בסתירת דעותיו של השני מבלי ממש לטרוח להקשיב. בסיכומו של דבר, אני חושב שהמאמר הראשון שלך, בנוגע לשמאלנים, היה יותר קולע ורובו מתאים גם לימנים.
אבל יכול להיות שאני טועה.
735
קודם כל, לפני שאפתח בתגובה אני רוצה לומר שאתה פשוט כמעט, כמעט, כמעט נולדת לכתוב.
יש הבדל עצום בין המאמר הראשון לבין המאמר השני שלך, למרות שבמאמר הראשון ציינת שאתה שמאלני בדעותיך, מה שכנראה מצדיק את יתר הפירוט שלך על צד זה של הפוליטיקה, היה נורא חסר לי הצד הימני.
אתה נוטה לפרט יותר מידי ואף להשמיץ!
דבר נורא מוזר שגיליתי במאמר שלך הוא הדבר שבו אתה מניח את הדברים בצורה לא כל כך אוביקטיבית...
מצד אחד אתה משמיץ את מרץ ומסביר על הקלישאות והסיסמאות הלא כל כך מוצלחות, ומה בקשר לימין, ובנוסף לכך, ציפיתי לחלק שבו אתה אמור לספר לנו, הקוראים על ההסתה של הימין, ובסיסמאות מטומטמות, אך לצערי הרב מוצלחות (בדם ואש את .... נגרש).
בכל זאת אהבתי את החלק הראשון.
חולק על האלמנט השלישי 46688
אדם יכול לשלול את התזות השמאלניות גם בלי להציע פתרון משלו בדבר הדרך לישוב הסכסוך. יותר מזאת, אדם יכול לומר "לדעתי לא ניתן להגיע לשלום במצב הנוכחי", מבלי להחזיק בראיה טקטית שטחית כפי שמציע כותב המאמר. הרבה ימנים סבורים שלא יהיה שלום, הרבה שמאלנים סבורים שלא יהיה שלום עם ערפאת ו/או שרון. גם נהג מונית ערבי/דרוזי (לא ברור לי) שניהל עמנו דיון פוליטי אחרי שהתעצבן על דני נווה הרדיופוני, הודה שאינו רואה איך אפשר להגיע היום לשלום, ואת אותו נהג נכבד קשה להאשים בדעות ימניות במיוחד.
חולק על האלמנט השלישי 56427
מה, ערבי לא יכול להיות לאומני? ערבי הוא אוטומטית שמאלני?
הרי זה לא נכון עובדתית: ע"ע רע"ם\בל"ד.
חולק על האלמנט השלישי 56888
יפה מאוד, אגב!

אחד הדברים שאני חוזר ואומר (דומני שעוד לא באייל), הוא שהמפלגות הערביות (ובמידה מסוימת, גם חד"ש) אינן מפלגות שמאל כלל! אולי אפרט (מאמר?) יותר בעתיד, אבל בכל מישור שרק תסתכל על זה, המפלגות הערביות הן מפלגות ימין קלאסי, רק הלאום שלהן, פלסטיני! באיזה מובן הן שמאל, בכלל? הן ללא יוצא מן הכלל לאומיות, בדומה מאוד ל "איחוד הלאומי" (מה דעתכם, אגב, לתיקון השם ל "ייחוד הלאומי"? נראה לי הרבה יותר מתאים).
איפה הצל"ש שלי? 56908
ולא התכוונת "היחידון הלאומי?"
הצל''ש הוא עצם העלאת הרעיון... 56922
(מוסד חלוקת הצל"שים שלי סובל מחוסר תרומות מבהיל)

ייחוד, מלשון פרטיקולארי. (אולי, במקום ייחוד "ייהוד"?)
הצל''ש הוא עצם העלאת הרעיון... 56924
אני חשבתי ''יחידון'' מתוך ''קבוצה שיש בה איבר יחיד.''
הצל''ש הוא עצם העלאת הרעיון... 57251
טובה קבוצה שיש בה איבר יחיד ביד, מקבוצה שיש בה שני איברים על העץ. אבל לא בפרהסיה, זה לא מנומס.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים