הגיע הזמן לדבר על הסכנה במפרץ חיפה 3768
במאמר שהתפרסם היום (ג') באתר "העין השביעית", סוקרת ליאורה אמיתי את תולדות הכיסוי התקשורתי של הסכנה הנשקפת ממפעלי מפרץ חיפה. אמיתי היא פעילה סביבתית, והמנהלת לשעבר של "הקואליציה לבריאות הציבור" ועמותת "אזרחים למען הסביבה".

לדברי אמיתי, "בלב מטרופולין חיפה, בשטח מצומצם של כ-‏20 קילומטר רבועים, מרוכזים מאות אלפי טונות של חומרים מסוכנים שונים: גפ"ם (גז פחמימני מעובה), דלקים שונים, אתילן, ברום, אמוניה ועוד". חומרים אלה גובים מתושבי האזור מחיר בריאותי כבד: "עודף של עד 21% של תחלואה בסרטן, שיעור אשפוזים גבוה במיוחד בשל אסתמה ושיעור גבוה במיוחד של סרטן ריאות – עד 35% יותר מהממוצע הארצי בקרב נשים. יותר מומים מולדים, יותר מחלות לב, יותר מקרי שבץ, והרשימה ארוכה."

עד אמצע העשור שעבר, אומרת אמיתי, גם התקשורת וגם תושבי האזור הפגינו אדישות כלפי בעיות מפרץ חיפה, למרות פעילות הסברה נמרצת מצידם של קומץ פעילים סביבתיים. ציון דרך חשוב אירע ביולי 2006, אז שודר ב"אולפן שישי" של ערוץ 2 התחקיר "העיר באפור". אולם מלחמת לבנון השנייה שפרצה זמן קצר לאחר השידור הורידה את הנושא מראש סדר היום הציבורי.

בשנים הבאות עלה האיום הסביבתי במפרץ חיפה מספר פעמים לכותרות. אולם, לטענת אמיתי, התנהגות תמוהה של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ושל יונה יהב, ראש עיריית חיפה, וכן ניגודי עניינים בין חלק מכלי התקשורת לתעשיינים, גרמו לכך שהדיון התקשורתי בנושא נקבר שוב ושוב.

אמיתי מתארת את תשובה של יערה שפירא, עיתונאית בגלי צה"ל, לתמיהה מדוע התקשורת לא מסקרת את האיומים והסכנות הסביבתיות באזור חיפה: "הנושא של מפרץ חיפה הוא רב־תחומי ומורכב כל־כך, הוא עוסק גם בבריאות, גם בהיבטים של טכנולוגיה ותעשייה, בחומרים מסוכנים, וגם בנושאי חוק ומשפט ותכנון. כתבים פשוט נרתעים מלהתעמק בו."

כך נוצר מעגל קסמים: "הציבור איבד את האמון ברשויות, במשרדי הממשלה ובעיריית חיפה, והפך יותר ויותר אדיש, בלי שום תחושה של סיכוי ויכולת לשנות. עיתונאים המתלוננים על חוסר העניין והאדישות של תושבי האזור אינם מבינים שהם מקור האדישות, הם מי שמייצרים את חוסר העניין, והם מי שמסוגלים לשנות את התודעה. כל עוד העיתונאים לא יהפכו את הזיהום והסיכון לנושא סיקור מתמשך ומרכזי כמו סוגיות חשובות הרבה פחות – יישארו ההבלחות הללו כתזכורת בלבד למה שעיתונות צריכה להיות."
קישורים
אנחנו במסך עשן - העין השביעית
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

689330
באמת, למה לא מזיזים את זה לנגב? בגלל העלויות היקרות של ההזזה והעלויות המתמשכות של שינוע דלקים מן הנמל לאתר החדש?
כי זה לא משנה 689362
אתה לא יכול להסיע את החומרים לנמל בלי מקום לאכסן אותם בנמל עצמו
כך שעדיין צריך מתקני אכסון ליד הנמל
אלא אם אתה מתכוון לחפור קודם את תעלת הימים ולהקים נמל נוסף בלב הנגב

שלא לדבר על דליפות ותאונות בזמן השינוע בין הנגב לחיפה
כי זה לא משנה 689366
השינוע יהיה בין הנגב לאשדוד (או לאילת).
כי זה לא משנה 689413
ואיך זה משנה את הפואנטה?
כי זה לא משנה 689398
אז מה עושים בכל מקום אחר בעולם?
כי זה לא משנה 689412
את זה
כי זה לא משנה 689502
את זה:

כבר אמרו את זה? 689503
אז במפרץ חיפה ישראל מאחסנת נשק להשמדה אמונית?
כבר אמרו את זה? 690548
חיפה היא רבת אמון
כבר אמרו את זה? 690576
ממך ציפיתי לגוש אמונים.
689523
התשובות לתמיהה של ליאורה אמיתי טמונות בקדושת הנגב, בקרנות הסביבתיות, בבועה התלאביבית, ובמודל הון נוניתון.

מי שמכיר את מפת ישראל יודע שלא נשארו מקומות פנויים ומדובר בקדימות לאור צפיפות אוכלוסיה, תנאים ונסיבות. המקום ההגיוני לאחסן חומרים מסוכנים (ותחמושת מסוג אללה יתסתור) הוא הדרום הפרוע שנהנה מאכלוס דליל לצד היתכנות קלושה לפיתוח מאסיבי שיביא להקמת ערים צפופות. מיקום נכון לסכנות כמו במקרה של רמת חובב ושטחי אימון לא יכול להתקבל כיום כי מבחינת התקשורתאים הנגב שייך לערבים. אגב ערבים, מי ששוקל להפגיז את מיכל האמוניה (ואתרים רגישים אחרים) ולהביא לאסון קולוסאלי מורתע מכך שישראל תגלה את זהותו ותזביר לו ולאחרים שעל שטויות משלמים ביוקר.

לארגוני הסביבה העשירים בישראל יש אג'נדה שלא קשורה בהכרח לסביבה. אג'נדה שמוכתבת בעיקר ע''י הקרן בעלות הקרניים. כשלא מדובר במניעת הקמת יישוב יהודי חדש את ארגוני הסביבה הנגב לא מעניין. גם לא הים ומקומות שהייהוד מתרכזים בהם. אך הפלא ופלא, כשתכנית מסויימת עלולה להשפיע על קשרי אדמה-ערבים הקרנות הסביבתיות נעמדות על הרגליים האחוריות ועותרות ומקבלות אייטמים תקשורתאים למכביר. סיבה נוספת שבגינה אופציית הנגב נגנזה.

הבעיה הנוספת היא הבועתיות התלביבית התקשורתית. נושא שלא נוגע אליה ישירות לא מעסיק אותה ברוב המקרים. הצפון והדרום מסוקרים כחוצלארץ. החומרים שהצלחתי לפרסם התקבלו באדישות ובבורות שהדהימה מצד העורך ''הסביבתי''.

הנוניתון לא לבד. ההשערה הלא מבוססת שלי נוגעת לטיב התוצר התקשורתי. כל ידיעה, סיקור (או ההתעלמות) פעילותו של תאגיד שמגלגל מאות מליונים וצפונה מושפעת מאינטרסים ואינטרסנטים, לוביסטים, יחצני''ם, עוכרי דין ובעיקר מחלקת המכירות של הערוץ או העיתון. למעט גיא רולניק שנראה שסיכן חוזי פרסום משמעותיים אני בספק אם כלי תקשורת כלשהו שפעילותו תלויה בבעלי התאגידים יחשוף בפני הציבור עוולות וסכנות. יונה להב לא לבד.

כיזם ופעיל סביבתי לשעבר שזכה לכתף קרה מארגוני ''הסביבה'' והתקשורת (למרות שקיבלתי במה) אך זכה לראות את חזונו מתממש לאחרונה (ע''י אחרים) אני מוריד בפני ההתמדה והנחישות של הגברת את הכובע. בעיני היא נאבקת בבלתי אפשרי וזה מכובד ומעורר מחשבה.
689524
עמ' 37 מסקנות מחקר שעסק בהקרנות הסביבתיות
...
ניתן להצביע על קונצנזוס בקרב הארגונים על כך שהעדפת הקרנות למימון פרויקטים הינה בעייתית. המחקר
מאשר שהחלק הארי מכספי התרומות, וכל כספי הממשלה למעשה, הולכים לתמיכה בפרויקטים ספציפיים...
... כתוצאה מכך, לעיתים קרובות גיוס כספים טקטי משפיע יותר על האג‘נדה של הארגון מאשר חזון, ידע מדעי, אסטרטגיה ואידיאולוגיה.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים