פוזנר ווייל: תקציב הצבעות לכל אזרח, התשלום בריבוע 3851
על הפרק השני ב''שווקים רדיקליים'' מאת אריק פוזנר וגלן וייל. תקציר שני בסדרה
הפרק השני ב"שווקים רדיקליים" של אריק פוזנר וגלן וייל מציע שיטה חדשנית לבחירות.

הם מציעים לתת לכל אזרח תקציב הצבעות שנתי, שישמש אותו בבחירות שונות – לפרלמנט, ראשות המדינה, רשות מקומית, משאלי עם, ואפילו לוועד בית הספר. האזרח יחליט כמה מהתקציב לנצל בכל הצבעה.

השיטה נקראת "הצבעה ריבועית", כיוון שמחיר ההצבעה הוא ריבוע מספר הקולות שהאזרח בוחר לנצל בהצבעה נתונה. הרעיון הוא שאזרחים ישקיעו קולות רבים רק בעניינים שחשובים להם במיוחד, ויתפשרו על מה שפחות חשוב להם. את הפונקציה הריבועית בחרו המחברים על־פי מודל מתמטי, ולדבריהם היא אוששה כיעילה גם בניסויים עם נבדקים.

בשיטה זו יוכלו מיעוטים להדוף ביעילות ניסיונות של הרוב לקבל החלטות נגדם. כמו כן, גופים נבחרים ייצגו בצורה טובה יותר את רצונות הציבור, כיוון שהייצוג יתן משקל לא רק למספר התומכים בנציג או בהחלטה, אלא גם למידת התמיכה בהם. כך, מקווים המחברים, יתחזק אמון הציבור בגופים הנבחרים.
קישורים
דמוקרטיה רדיקלית - תקציר הפרק השני
קניין הוא מונופול - דיון בפרק הראשון
הגירה בהזמנה אישית - דיון בפרק השלישי
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חברה וכלכלה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

ניתוק 699660
אני יכול להבין את היתרונות של מערכת שבה יש לאדם יותר מקול אחד, וכך ניתן להצביע בבחירות, למשל, באופן שמחלק את התמיכה בין מפלגות שונות. במקום להגיד "אני תומך במפלגה X ב-‏100%", אפשר לומר "אני תומך במפלגה X ב-‏70%, במפלגה Y ב-‏20%, ובמפלגה Z ב-‏10%". נדמה לי שהתוצאות, למשל, תהיינה יותר מתונות (נוטות למרכז) מחד, ויותר מפלגות תוכלנה לעבור את אחוז החסימה מאידך.

אני לא כל-כך אוהב את המודל הריבועי: הוא מניח שהמצביעים מבינים דברים שלנו אולי נראים טריוויאליים, אבל למצביעים רבים הם ממש לא. השיטה אולי "אוששה כיעילה גם בניסויים עם נבדקים", אבל מן המפורסמות הוא שהנבדקים הם בדרך-כלל סטודנטים, ואני בספק כמה בדיקות נערכו, למשל, עם אזרחים קשי-יום וחסרי השכלה. (אם הבדיקות כן כללו אותם, עם הכותבים הסליחה).

אני גם לא אוהב את התפיסה שמשלבת בין הצבעות במישורים שונים. אם אתה רוצה שיהיה לך טוב ליד הבית (הצבעה מקומית), אתה פוגע ביכולת שלך להשפיע על חוקי המס של המדינה, למשל. לא נראה לי מאוד הגיוני.
ניתוק 699661
כמוכן אם למישהו יש שליטה מובטחת על כמות גדולה של מצביעים, הוא יכול לחלק אותם בצורה אופטימלית בין הצבעות ובכך להגביר בהרבה את כוחו לעומת השיטה הקיימת.
דירוג מתמודדים 699670
מסתבר שהצבעות בשיטת דירוג מתמודדים מתקיימות פה ושם בכמה מדינות דוברות אנגלית ובבחירות מוניציפליות בערים גדולות בארה"ב. ביוני מדינת מיין תהייה הראשונה בארה"ב שתשתמש בשיטה הזו בבחירות המקדימות למושל המדינה.
דירוג מתמודדים 699698
אם אני מבין נכון, שיטת דירוג המועמדים שאליה התכוונת היא משהו שונה.

הדף שאליו קישרת מציג שיטת הצבעה שבה בכל הצבעה המצביעים מדרגים את המועמדים. אבל עדיין כל הצבעה עומדת בפני עצמה. בשיטה שמוצעת במאמר, יש לכל מצביע תקציב הצבעות ואותו הוא צריך לחלק על פני מספר הצבעות.
שני הראשונים 699736
הנה עוד שיטה. בבחירות המקדימות לקונגרס בקליפורניה, שתי המועמדות הראשונות (או שילוב מגדרי כלשהו :) בספירת הקולות, ללא קשר לשיוך המפלגתי, יתמודדו אחת נגד השניה בבחירות הכלליות. הרעיון הוא "מועמד הבוחרים" ולא "מועמד מפלגתי". לי לא ברורה הלוגיקה מאחורי השיטה הזו אבל לא בדיוק התעמקתי בהסטוריה שלה. נדמה לי שזה עבר בתקופת שוורצנגר.
ניתוק 699690
ברור‏1 שהמצביעים לא צריכים להבין בהמוניהם את המתמטיקה של הצבעה ריבועית. אני חושב שהסבר בעזרת כמה דוגמאות, ואולי אפילו צמצום האפשרויות לכמה "מסלולים", יעשו את העבודה.

1 לפני שקראתי את הפרק המלא בספר
ניתוק 699691
אם ב''יעשו את העבודה'' אתה מתכוון ''יקלו על בעלי עניין לשכנע אותם לפעול בניגוד לאינטרסים שלהם-עצמם'', אז כן, דוגמאות ומסלולים יעשו את העבודה...
ניתוק 699694
אני יותר אופטימי - כשכל הצדדים יכולים להציג את הדוגמאות והמסלולים, וכשיש בסביבה בכל זאת כמה עם מספיק ידע מתמטי לומר מה אמת ומה שקר, יש לאמת סיכוי טוב להגיע ליעדה.
ניתוק 699699
הנה דוגמה:

נניח שאתה סומך על חברך טל. עומדות על הפרק שתי הצבעות. למיטב ידיעתך שניכם בעד עמדה מס’ 1 בשתי ההצבעות (בלי הגבלת הכלליות).

אתם יכולים שניכם להשקיע מחצית מקולותיכם בשתי ההצבעות ולקבל בסך הקול n^2/2 קולות לטובת כל הצעה. לעומת זאת אתה יכול לבקש מטל להצביע עם כל קולותיו בהצבעה הראשונה (ואתה תצביע עם כל קולותיך בהצבעה השנייה). יתקבלו סה״כ n^2 קולות לטובת כל הצעה (ובאופן כללי עם m חברים שחוברים כדי להצביע במשותף על m הצבעות: n^2/m לעומת n^2).
ניתוק 699704
בדוגמה שלך התוצאה היא ריבוע ההשקעה, אך על פי הכתבה דווקא ההיפך נכון: אתה משלם בריבוע הקולות שתרצה לקבל. זה אומר שהצבעה שאינה מתואמת תיתן לכל הצעה
2sqrt)n/2)
בעוד שתיאום ייתן לכל הצעה
sqrt(n)

ומכאן שמוטב שלא לתאם.
קעור, קמור, קבור 699710
אם כך, הרי שהמטרה שכל אזרח יבחר רק _מעט_ נושאים ויתמקד בהם לא תושג. אם כל קול נוסף שאשקיע יועיל פחות, עדיף שאפזר את הקולות שלי כמה שיותר.
קעור, קמור, קבור 699725
נכון, אלא אם כן נושא מסוים ממש חשוב לך.
קעור, קמור, קבור 699735
זה היה נכון גם אם היו משתמשים במשקול לינארי. למה טרחו לקחת שורש ממספר הקולות שלי?
קעור, קמור, קבור 699739
אולי בדיוק כדי להשיג את האפקט עליו הצבעת.

אם באיזו עיר קטנה בוחרים גם את ראש העיר, גם את השריף, את התובע ואת השופט‏1, קבוצה קטנה של בוחרים יכולה להשיג הרבה כוח אם כל חבריה משתמשים בכוחם האלקטורלי הכללי לקידום מועמד לאחד התפקידים בלבד בעוד שאר האזרחים מחלקים אותו בין כל המשרות.
________
1- לפחות עפ"י ספרים הישנים שאני קורא זה אפשרי.
קעור, קמור, קבור 699813
אכן, ולכן זה בדיוק ההפך ממה שכתוב בסיכום, עדיף _לא_ להתמקד רק בנושאים חשובים.
קעור, קמור, קבור 699741
מתוך הקישור למעלה:

For reasons we explain in chapter 2 of our book, this quadratic cost is the only one under which citizens have in theory an incentive to and in experiments in practice do vote in proportion to how important issues are to them. It is thus the only rule that leads to social decisions that produce the greatest good for the greatest number. By making collective institutions that are thus truly responsive to the general interest and not just the prejudices of the majority or special interests, quadratic voting could restore faith in and thus a greater role for public institutions. And it is already being used for governance and to elicit opinions in polling using software created by our start-up, QDecide.

אז עכשיו נותר רק לקרוא את פרק 2 ולהשתכנע (טרם עשיתי את שניהם).

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים