אנושי, אנושי מדי 407
פרנקנשטיין, מאת מרי שלי. מאנגלית: יערית בן יעקב, הוצאת פראג.
"...הסופר הוא, למיטב הבנתנו, אשה; עובדה זו רק מחמירה את הכשל השולט בספר (אבסורד והגזמה); אולם גם אם הסופרת שלנו מסוגלת לשכוח את אופיו המעודן של המין הנשי - אין סיבה שגם אנחנו נעשה זאת; ולפיכך רק נשלח רומן זה מעל פנינו ללא הערות נוספות".

'פרנקנשטיין', מאת מרי שלי, זכה כמובן גם לביקורות אוהדות מזו, שנכתבה ב-‏1818, עם צאת הספר. כיום, כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, אנו יודעים שגם מי שלא קרא את הספר שמע על 'פרנקנשטיין' ואולי ראה את אחד הסרטים שנעשו בעקבות הספר. משהו עם מפלצת, לא?

מרי שלי (1797-1851) היתה בתם היחידה של ויליאם גודווין ומרי וולסטונקראפט. הוריה היו אנשים ידועים - היא סופרת פמיניסטית והוא סופר ופילוסוף - ובעלי השפעה על המחשבה המהפכנית־שמאלנית באנגליה של תקופת הרומנטיקה. כבת להורים כאלו נתלו בה ציפיות גבוהות, וכבר מגיל צעיר הוקפה במורים ואנשי רוח מהשורה הראשונה. אך גם אסונות אפפו אותה מינקות - אמה של שלי מתה עליה בלידתה, גיסתה ואחותה־למחצה התאבדו, ובעלה, המשורר פרסי שלי, טבע כשהיתה בת 24. ההשפעה הביוגרפית על יצירתה לא תידון במסגרת הנוכחית, אולם קשה להניח שאין קשר בין האסונות שידעה שלי לבין העצב העמוק ונטול התקווה העולה מתוך יצירותיה.

'פרנקנשטיין' נולד במהלך שהותם של בני הזוג שלי עם לורד ביירון בשווייץ. בעקבות קריאה משותפת בתרגומיהם (לצרפתית) של סיפורי רוחות גרמניים הציע ביירון שכל אחד מהם יכתוב סיפור רוחות. אחרי מספר ימי 'בצורת' עלה במוחה של שלי הרעיון הגולמי לפרנקנשטיין, בעקבות שיחה בין בעלה לביירון בדבר האפשרות ליצור חיים. באותו לילה לא מצליחה שלי לישון. בדמיונה היא רואה את מעשה יצירתו של אדם בידי אדם. היא רואה את אותו סטודנט שיגולם בספרה בדמותו של ויקטור פרנקנשטיין, כשהוא כורע לצד הגופה שהרכיב. "הוא (הגוף המת) ישן; הנה הוא מתעורר; (...) ומביט (...) בעיניים צהובות ומימיות, אך גם סקרניות. עיני שלי נפקחו בבעתה".

'פרנקנשטיין' הוא סיפור בשלושה מעגלים. הראשון, החיצוני, ניתן במכתביו של וולטון, הרפתקן אנגלי צעיר ושאפתן. המעגל השני הוא זה הניתן בסיפורו של פרנקנשטיין, אותו פוגש וולטון באזור הקוטב; המעגל השלישי, הפנימי, הוא זה של "היצור" נטול השם אותו ברא פרנקנשטיין.

ויקטור פרנקנשטיין, צעיר שאפתן לא פחות מוולטון, שם לו למטרה ליצור חיים, חיים אנושיים - והצליח. אולם "הצלחה" זו היא שהרסה את חייו. היצור אותו ברא, ה"מפלצת", ה"שד", ה"שטן", כפי שהוא מכנה אותו - אותו יצור שם לו למטרה למרר את חייו של בוראו עד שיסכים לבקשתו. ומהי בקשתו של היצור הגדול, המכוער, המבחיל והמפחיד? שתינתן לו אשה בדמותו ובממדיו. שיהיה בעולם יצור אחד שלא יתקוף אותו, לא ילעג לו ולא יברח ממנו - יצור שיתן מזור לבדידותו הנוראה. אולם פרנקנשטיין מסרב - ובכך גוזר על עצמו כלייה. הסיפור, מכאן והלאה, הוא סיפור מאבקו של הבורא האנושי, ויקטור פרנקנשטיין, ביציר כפיו.

שמה המלא של היצירה הוא 'פרנקנשטיין, או פרומתיאוס המודרני'. שם המשנה מבוסס על אחת הגירסאות המאוחרות של המיתוס הפרומתיאי, לפיה פרומתיאוס - הידוע בזכות האש שהביא לבני האדם והעונש שנגזר עליו בשל כך – הוא בורא האדם. על פי גירסה זו צר פרומתיאוס את האדם, או את בני האדם, מבוץ.

מי שראה את סרטי 'פרנקנשטיין' יזכור בעיקר את האימה. האימה מפני מפלצת מטורפת. אבל האימה, כמו הפנטזיה, היא רק אמצעי בסיפורה של מרי שלי; שכן 'מפלצתיותו' של היצור שברא פרנקנשטיין נתונה תחת סימן שאלה גדול. זהו יצור שנולד לתוך עולם עוין, תוקפני וחסר לב, והבזקי החמלה הבודדים שבהם הוא נתקל נעלמים במהרה מפני גילויים של רוע, אכזריות ודעה קדומה. הוא מציל ילדה מטביעה, הוא מסייע למשפחה ענייה להתקיים - ובתגובה הוא נורה, מוכה, מושפל ומבוזה.

היצור של פרנקנשטיין קורא אמנם את Paradise Lost, אולם הוא עצמו לא גורש מגן עדן - הוא מעולם לא היה בגן עדן. הוא נולד ישר אל תוך האיבה והשנאה, עם נתוני פתיחה שהפכו את חייו לגיהנום, גיהנום עלי אדמות.

מיהי המפלצת האמיתית, אם כן? זו אחת השאלות שמעלה הספר. האם זהו פרנקנשטיין, שאסף חלקי גופות מחדרי ניתוח ומבתי־מטבחיים ומתוכם ברא יצור שנולד לבדידות ולסבל? האם זו האנושות, שאינה מוכנה לקבל את החריג והשונה? או שמא אכן זהו אותו יצור מחריד וקטלני, היודע לתת למעשיו צידוקים מוסריים?

'פרנקנשטיין' היא יצירה רומנטית לעילא ולעילא - על תיאורי הטבע ופלאיו (כנגד אטימותה של הנאורות ליפי הטבע), העיסוק בנשגב (גם היא תגובת נגד למחשבת הנאורות), השאפתנות (וולטון השואף להצטרף להיכל התהילה של שיקספיר והומרוס, ופרנקנשטיין השואף להפוך לבורא, לאלהים), והשפה מלאת הפאתוס.

יצירה זו, שהקנתה למרי שלי תהילת עולם, זכתה לפרשנויות רבות. היו שראו בה משל דתי, שהנמשל בו הוא האדם שנזנח בידי אלהים; היו שראו בה סיפור על ירידתו של האדם לשפל מוסרי; יש הרואים בה משל נבואי על סכנות המדע בכלל, וההנדסה הגנטית בפרט; וישנן גם פרשנויות מרקסיסטיות, פמיניסטיות (איך לא) ואחרות.

ומילה על התרגום

ככלל, תרגומה של יערית בן־יעקב (יעקב אורלנד תרגם את קטעי הפואמות) נקרא בשטף ומעניק גם לקורא העברי את תחושות הדרמה, הפאתוס והאימה הטמונות במקור האנגלי. ניתן כמובן לחלוק על הכרעות תרגומיות מסוימות (למשל על הבחירה ב"מפלץ" ו"דמון" כתאריו של ה"יצור" האומלל) - אולם כך ניתן לעשות בכל תרגום. אם נתייחס ליחידות טקסט גדולות יותר (וכך ראוי, לדעתי, לעשות לפני ש"תוקפים" מינוחים, תעתיקים וכיו"ב), ניתן בהחלט לומר שהעבודה שנעשתה כאן הינה עבודה יסודית וברוכת כשרון.
קישורים
פרנקנשטיין - לקניית הספר ב"מיתוס"
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "ספרים"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

פרטים חסרים 14755
ראשית - האם מדובר בתרגום חדש? מתי הופיע? (סליחה על הבורות. אני לא קורא את מדור הספרים של "הארץ").

שנית - בורות חמורה עוד יותר: מהי הוצאת "פראג"? אילו ספרים אחרים פרסמה? (לא הייתי שואל שאלה כזו בדרך-כלל, אבל לא שמעתי מעולם על ההוצאה, ושמה מתקשר בדמיוני הפרוע - איך לא - עם הגולם, קרוב-רחוק של המפלץ).
פרטים חסרים 14769
מדוע אתה מציין את מדור הספרים של "הארץ" דווקא?

הוא מצויין, אגב. אני מניח שאתה לא קורא אותו מקוצר זמן.
פרטים חסרים 14784
אני יודע שהוא מצויין. רק מקוצר זמן.
פרטים חסרים 347702
הגולם של בשביס זינגר?
יופי של ביקורת 14765
השאלות המוסריות שמעלה סיפור פרנקנשטיין מתעוררות בכל תקופה מחדש, בלבוש אחר. נדמה לי שהשאלה שמונחת עמוק ביותר בתוך המיתוס הזה, מעבר לשאלת הפחד, היא - מהו האנושי?
אם פרנקנשטיין הוא לא אנושי, לגיטימי לקרוא לו מפלצת (או דמון...). אבל זה מקרה קל, מה עושים עם בן אדם שמייצר זוועות? איך נקרא לו אז? ומה עושים עם מפלצת "טובה", שניצנים שלה מתחילים לצוץ, ועוד יצוצו, בעזרת הטכנולוגיות של רובוטיקה וביוטכנולוגיה?

(ולטל כהן - מה שאלות הטריוויה האלה? מדובר ביצירה קלאסית, כנראה בתרגום חדש. רוצה לדעת, תיכנס ללינק לרכישת הספר ותלמד את הפרטים).
יופי של ביקורת 14767
או זהו, שהמידע הנ''ל לא מופיע שם.
קשים החיים 14770
שתי הערות לענין סבלותיה של מרי שלי:

1. פרסי שלי מת רק לאחר שפורסם "פרנקנשטיין" (בעילום שם המחברת, אגב), ועל-כן לא השפיעה עובדת מותו על הרומן הזה. אני מעיר זאת כהבהרה למי שאולי הבין אחרת מהמאמר.

2. הרבה לפני מותו, הספיק שלי לבגוד במרי שוב ושוב, עם נשים מחוג מכריהם, כולל אחותה. מצד שני, הרומן ביניהם התחיל בדיוק באופן הזה, כאשר מרי היתה האשה הבלתי-לגיטימית. נוטים לשכוח לו את זה, אך פרסי שלי היה נבל אנוכי בצורה בלתי-רגילה. אשף במלים, ונבל.
קשים החיים 14774
מן הסתם. אם הספר נכתב בעקבות התערבות שפרסי שלי היה שותף לה - סביר להניח שהוא היה חי בזמנו.
קשים החיים 14783
אכן, אך משום שהמחבר מנה את סבלותיה של מרי שלי וכלל בהם את מות בעלה, וזאת כמעין אקספוזיציה לתיאור כתיבת הרומן, עלול היה להיווצר הרושם שגם האירוע הזה השפיע על כתיבתו. באשר להתערבות, ספר לא כותבים בן-לילה (היא כתבה את *הסיפור* בן-לילה. הספר הושלם הרבה אחר-כך), כך שההתערבות היא אינדיקציה לא רעה מבחינה סטטיסטית, אבל בהחלט לא מספיקה. ואתה אומר *שאני* קטנוני.
קשים החיים 14786
סתם ובלי קשר לספר המדובר, אני ממליץ גם לעשות היכרות עם מר שלי האדון, משורר נפלא ומסאי פנטסטי, גם אם מורכב מדי לעתים(ובל נתעלם מן העובדה כי כתב רק מסה אחת).
הוא אמנם היה חתיכת מנוול קטן ורודף שמלות גדול, אבל לכל מי שמבקש להבין שירה מעט טוב יותר ויש לו זמן, סבלנות ובעיקר סובלנות, שיקרא את ''סניגוריה על השירה'', מסה שנכתבה בעקבות מאמר של תומס ל' פיקוק-''ארבע תקופות בשירה'', מאמר שטען בכל כוחו לאפסותה הכוללת של השירה באשר היא.
קשים החיים 14823
אני די בטוח שכתבתי כשם ''אילן מעוז'', אבל הטכנולוגיה וקשייה האובייקטיביים הכריעו את כף המאזניים.
גם ליהודים יש 14850
במסורת היהודית ישנן התיחסויות ליצורים מעשי ידי אדם
עוד מלפני סיפור הגולם .התלמוד מספר במסכת סנהדרין על
רבא שיצר אדם ועל רב חנינא שיצר עגל גמדי לארוחת שבת.

אם נתעלם מהמופרכות המדעית של סיפורי חז"ל נגלה שאותם אנשים דנו בהשלכות פילוסופיות, מוסריות, אתיות וחברתיות (אמנם מאספקט יהודי-דתי) על נושא שבחמנם היה טכנית ספקולטיבי והזוי.

יד דיון שלם אם יצור כזה נחשב לאדם, היינו אם מותר להרוג אותו, להעלותו לקורבן או לכללו במנין, בקיצור האם הוא נחשב אנושי. למשל נאמר בשם רבי יוחנן שאם היצור הוא בעל פני חיה וגוף אדם הוא אינו אנושי, ואם להפך הוא כן. ההלכה אומרת שאם היצור לא נולד מאם אז צריך לבדוק אפיונים סביבתיים כדי לקבוע אנושיות, כמו לימוד ]תורה כמובן[.
מישהו שר את זה קודם 14854
דיון 300
שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם 14856
...ומודה על האמת
שאל ת'אייל: שיר של פרסי שלי 81467
ישנו שיר של פרסי שלי בו הוא מתאר כיצד הוא רואה את בבואתו. מישהו יודע את שם השיר?
מאמר על פרנקנשטיין 371841
עוד מאמר על המפלצת

כתבת הרבה ויפה ולא סיפרת דבר חדש 496351
כל מה שהמאמר הזה מספר לנו אלה תובנות שכל קורא טיפה ביקורתי יכל להסיק וליצר בכוחות עצמו מהקריאה, שלא לדבר על זה ששלושת רבעי מזה מופיע בהקדמות ועל הכריכה האחורית של הספר (ובויקיפדיה..)...

אז יופי , קראת את היצירה המקורית. נהנית? ספר לחבריך -
אבל למה סתם לשעמם אותנו?

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים