ציוד לייצור שבבים – צוואר בקבוק תעשייתי ונשק מדיני 4136
כתבה ב"אקונומיסט" (תרגום ב-TheMarker) מציגה את תפקידן של חברות מעטות המייצרות ציוד קריטי לתעשיית השבבים העולמית. שלוש מהחברות האלו הן אמריקאיות: "אפלייד מטריאלס", שמכונותיה מניחות שכבות חומר ברמת אטומים בודדים; KLA, המייצרת כלי מדידה, בעצם מעין מיקרוסקופי אלקטרונים, שסורקים את שטח השבב למציאת פגמים; ו"לאם ריסרץ', שמכונותיה חורטות דפוסים בפרוסת הסיליקון. בנוסף להן, שתי חברות דומיננטיות בתחומים אלו הן "טוקיו מטריאלס" מיפאן ו-ASML ההולנדית.

בשנים האחרונות נתח דומיננטי ממכירותיהן הוא לסין: ממשלת סין מסבסדת בסכומי ענק את תעשיית השבבים המתעוררת שלה, וזו בתורה מזינה ביקושים למכונות הייצור. יצרניות שבבים אחרות בעולם מתקשות לעתים להתחרות בכוח הקנייה של הסינים לאותן מכונות. כך למשל TSMC, היצרנית הקבלנית הגדולה בעולם של שבבים, הודיעה ל"אפל" ו"קוואלקום" כי ייתכן שהיא לא תעמוד בביקוש שלהן ב-‏2023 ו-‏2024, בגלל חוסר זמינות של ציוד ייצור.

מעבר לכך, סין רואה בהובלה טכנולוגית בתחום מטרה אסטרטגית, והמערכת הפוליטית בארה"ב חוששת מכך. למעשה, שתי המפלגות בארה"ב תומכות בהגבלה חמורה של יצוא הכלים המתקדמים של התעשייה לסין. היצרניות האמריקאיות התאגדו כדי לפעול במשותף מול הממשל האמריקאי, בפרט לנסות למצוא דרכים לייצא לסין מכונות שאינן בטכנולוגיות המתקדמות ביותר.

לצד זאת, מנסה הממשל האמריקאי לשכנע את "טוקיו אלקטרון" ו-ASML להחיל מגבלות דומות על מכירה לסין.

סין חותרת להצליח לייצר בעצמה גם את המכונות, אך ההערכה בתחום היא שייקח לה עוד שנים רבות להדביק את הטכנולוגיה המערבית.
קישורים
TheMarker
אקונומיסט
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

לסינים יש סבלנות 748824
ההערכות הן שייקח לה עוד שנים רבות להדביק את הטכנולוגיה המערבית?
אז ייקח.

הסינים יצליחו בשנים הקרובות לשבור את הדואופול העולמי במטוסי נוסעים רחבי גוף. ההערכות (לפי כמה שנים) היו שייקח לה עוד שנים רבות להדביק את הטכנולוגיה המערבית, אבל (לפני המלחמה באוקראינה) הצפי השנה לטיסת ניסוי ראשונה עדיין היה ל 2025.
בעיכוב של שנתיים לעומת הציפיות מלפני כמה שנים, שזה לא עיכוב גדול במיוחד, יימסרו המטוסים צרי הגוף הראשונים מתוצרת סינית לחברות התעופה (הסיניות, כמובן). אם ייקח לרחב הגוף עוד שש או שמונה או עשר שנים להתחיל מסירות זה לא מאוד משנה. הדואופול של רחבי הגוף קיים מסוף שנות השמונים, כאשר מקדונל דאגלאס הפסיקה לייצר את ה DC-10, ולבסוף מוזגה לתוך בואינג. הוא היה נמשך עוד חמישים שנה אלמלא הסינים (בשת"פ עם רוסיה) היו מדביקים את הטכנולוגיה המערבית.
748835
לגבי ההערכות הטכנולוגיות - אני יכול לספר קצת מנסיוני בעבר בחברה בתחום שמקביל לסריקת שבבים - סריקת צגים שטוחים‏12.
הטכנולוגיה הזו נשלטה באופן בלעדי על ידי יפן, קוריאה וטאיוואן משלהי המילניום הקודם, אבל כבר בתחילת העשור הקודם החלו להיפתח בסין מפעלים רבים לייצור מסכים שטוחים - חלקם בשיתוף פעולה הדוק עם היצרנים הקוריאניים ואולי גם אחרים. תוך כמה שנים הם התחילו לתפוס נתחים של עשרה ואז 20 אחוז מהשוק, וקל היה לראות שהם בדרך לתפוס נתחים גדולים יותר ויותר. נכון שבתחילה הייצור בסין היה עבור מסכים ברמה בינונית - טלויזיות ולא טלפונים - אבל הם התקדמו די מהר.
תוך כדי כך, תהליכים מקובלים (ומאתגרים לחברות שמייצרות את ציוד הבדיקה והייצור היקר מאד הזה) בתחום הם שכשאתה מוכר ליצרן סיני (וגם קוריאני) קו מכונות שכזה, הוא עושה מאמצים גדולים ובדרך כלל גם מוצלחים לבסוף להעתיק את המכונות שלך כדי שיוכל לייצר אותן לבד ולא להסתמך על קבלן חיצוני.
יחד עם הנתון שחלק ניכר מהידע עובר גם מהחברות שמשתפות פעולה עם המפעלים בסין מסיבותיהן (הכלכליות) עמהן, ההנחה שהסינים מפגרים עשרות שנים מאחורי הטכנולוגיה ה"מערבית" (מזרחית ראוי לקרוא לה, לאור מיקומם של המפעלים המובילים בתחום) נשמעת לי חלשה למדי.

1 בעצם הטכנולוגיה ליצירת צגי מחשב/סלולר ושבבים היא מאד דומה בעקרון: נידוף חשיפה וקילוף של עשרות שכבות דקות של מוליכים למחצה (ולא למחצה) שיוצרים את המעגלים המורכבים שמכילים הן השבבים והן המסכים. השוני העיקרי בין שתי הטכנולוגיות הוא הרזולוציה הנדרשת - עבור מסכים הרכיבים הם ברזולוציה של מיקרונים בודדים, ועבור שבבים הם בעשיריות או אפילו מאיות מיקרון‏3.
2 היום אפשר לקרוא לה KLA - אחת מהמוזכרות בכתבה לעיל.
3 וכמובן, הבדלים בסקאלות יכןלים להביא להבדלים גם בטכנולוגיה, החל מאורכי הגל שבשימוש, האופטיקה הנדרשת ועוד.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים