הגרעין כזרע הפורענות 44
בצהרי יום שלישי השתלטו גורמים צבאיים בפקיסטאן על בתי השרים, חברי הפרלמנט והמוסדות המדינה הרשמיים והשלימו בכך את המהפיכה הצבאית השלישית של פקיסטאן. בערב יום רביעי הצביע הסנאט האמריקאי נגד אישרור האמנה להפסקת ניסויים גרעינים. לשני הארועים הללו השלכות אסטרטגיות נוקבות על ישראל.
דגל פקיסטן
דגל פקיסטן (מקור: ויקיפדיה)
ביום שלישי בצהריים ניסה ראש־ממשלת פקיסטאן, נוואז שריף, להדיח את הרמטכ"ל הפקיסטאני ששהה באותה העת בסרי־לנקה. ניסיון זה הוביל להשתלטות צבאית על המדינה, להכרזת מצב־חירום, ביטול החוקה, סגירת אתרי אינטרנט ממשלתיים(!) ול-"העלאתו בדרגה" של הרמטכ"ל הפקיסטאני, פרבאז מושאריף, לדרגת שליט בפועל. בזאת הושלמה המהפיכה הצבאית השלישית בפקסיטאן (הקודמות היו ב-‏1958 וב-‏1977. פקיסטאן קיבלה את עצמאותה מהבריטים ב-‏1947).

פקיסטאן היא מדינה בעלת יכולת גרעינית כבר עשור שלם, לפי ההערכות. לפני מספר חודשים ביצעה ניסויים גרעיניים (בעקבות הניסויים הגרעיניים בהודו), והכריזה על עצמה כבעלת ארסנל גרעיני. אי־היציבות הפקיסטאנית והתחמשותה בנשק גרעיני מהווה איום ברור על ישראל. פקיסטאן היא מדינה מוסלמית קיצונית (בעלת מיעוט מוסלמי־שיעי ורוב מוסלמי־סוני), ולה טילים בליסטים ארוכי טווח (רובם מתוצרת רוסית וצפון־קוריאנית) המסוגלים להגיע לישראל בקלות. שני אלו, בשילוב עם המהפיכה הצבאית שהיא עוברת והעויינות הדיפלומטית הכללית בין ישראל לבינה עקב הידוק היחסים הישראלים־הודים יוצרים נסיבות מעט מפחידות שיש לתת להן תשומת לב ראויה.

למחרת היום, במרחק אלפי קילומטרים, הורידו פוליטיקאים אמריקאים את המסך על האמנה להפסקת הניסויים הגרעיניים. האמנה הייתה אמורה להיות הצעד הראשון בדרך להקטנת הארסנל הגרעיני העולמי, ואפילו להתפרקות של כלל העולם מנשקו הגרעיני בעתיד הרחוק. הרפובליקנים שהצביעו נגד האמנה ניסו להסתתר מאחורי התירוץ שנשק גרעיני שלא נוסה אינו בטוח ומהווה מפגע בריאותי לאזרחי ארה"ב. האמת היא שהצבעתם הנלוזה תאמה את התנגדותם רבת השנים לפיקוח על נשק, לצמצום הארסנל הגרעיני האמריקאי, להקטנת תקציב ההגנה האמריקאי ושאר מריעין בישין שנובעים מתוך גישה מיליטנטית וכוחנית.

ניתן להתווכח רבות על נחיצותו של נשק גרעיני למעצמה כארה"ב, אך לא בזאת מדובר. האמנה להפסקת הניסויים הגרעיניים טובה לכולם. היא אינה פוגעת במאום ביכולת ההרתעה של נשק זה, אך פוגעת מאד ביכולת ההתחמשות והשיגור הגרעיני של מדינות מתפתחות וקבוצות טרוריסטיות פונדמנטליסטיות. קבלת האמנה על־ידי מדינה, דורשת חתימה על האמנה ואשרורה במוסדות המחוקקים של המדינה. קבלת האמנה על־ידי ארה"ב הייתה אמורה להפעיל לחץ על שלוש המדינות שעדיין לא חתמו עליה (צפון־קוריאה, הודו ופקיסטאן) ועל 15 המדינות שחתמו עליה, אך לא אישררו אותה (וביניהן ישראל ומצרים) לקבלה. קבלת האמנה על־ידי 44 המדינות להן משוייכת יכולת גרעינית הייתה מוציאה את הניסויים הגרעיניים אל מחוץ לחוק ומקטינה ללא ספק את האיום הגרעיני מצד מדינות לא יציבות.

שני ארועים אלה: מצד אחד הגברת הדליקות בזירה הגרעינית, וכישלון אמריקאי עולמי בהגבלת ניסויים גרעיניים מצד שני, מעמידים ביתר בהירות את הסכנות האסטרטגיות־גרעיניות של ישראל מצד פקיסטאן, איראן ועיראק. זליגת מידע יקר ערך מפקיסטאן לאיראן ואף לעיראק היא כמעט ודאית וסביר שכבר קרתה. האיום האסטרטגי החמור על איראן מצד ארבע מעצמות גרעיניות עויינות (ישראל, סין, הודו ופקיסטאן) מאיץ בה להשיג נשק גרעיני ואמצעים לשיגורו בכל מחיר, וכנ"ל לגבי עיראק.

אל מול איומים חמורים אלו, על ישראל לפעול בכמה מישורים, לטעמי:

במישור הדיפלומטי: יש לרתום את הלובי היהודי לפעול למען אשרור האמנה שנדחתה על־ידי הסנאט. יש לנסות להשפיע על המחוקקים האמריקאים לבטל את אמנת ה- ABM, האוסרת על פיתוח מערכות הגנה לאומיות כנגד טילים בליסטים ובכך להסיר מעל ידיה של ארה"ב את האזיקים המונעים ממנה לצעוד קדימה בדרך זו. יש להמשיך ואף להחריף את ההגבלים על מדינות כאיראן וצפון־קוריאה ולנסות ולהמשיך לסכל העברות נשק, ציוד וידע צבאי.

במישור ההרתעתי־צבאי: יש להפסיק להתעסק במערכות הגנה כושלות, כמו "החץ", שלא מיועדות לתת מענה לאיום הגרעיני ושאין סיכוי לממן ולפרוס אותן כראוי, ולהתרכז בחיזוק ההרתעה כמענה לאיום הגרעיני. הרתעה זו תיושם בכמה רבדים: מן היבשה, על־ידי משגרים נייחים החמושים בטילים גרעיניים ארוכי־טווח. מן האוויר, על־ידי מטוסים חדשים ארוכי טווח דוגמת ה- F15I החמושים גם הם בנשק גרעיני. מן הים, על־ידי צוללות דולפין המסוגלות אף הן לשגר טילים גרעיניים לעבר האויב. ולסיום, על־ידי מערכות הגנה בשלב ההאצה, המאיימות לפוצץ את טיל האויב כבר בשטחו הוא. הרתעה זו, שתדאג שתמיד תתקיים "יכולת המכה השנייה", המבטיחה את השמדתו של האויב במקרה של שימוש בנשק אסטרטגי, היא המענה.

במישור האסטרטגי־צבאי: יש להעמיק את הקשרים הביטחוניים והכלכליים עם הודו. אלו מסוגלים להעניק למדינתנו זרוע אסטרטגית נוספת, בנוסף לארה"ב אשר בה גלומים יתרונות רבים: הוספת הודו למעגל המדינות התומכות בישראל יכולה להקטין במקצת את העויינות המופגנת כלפי ישראל באו"ם; חלוקת עלויות הפיתוח והרכש של פרוייקטים בטחוניים עם הודו יכולה לאפשר פתיחה מחדש של פרוייקטים ישראלים שנסגרו עקב המחסור בכספים (כמו פרוייקט "מואב"); שיתוף פעולה צבאי ישראלי־הודי באוקיינוס ההודי יכול להוסיף לישראל יכולת אסטרטגית משמעותית, בעיקר בתחומי המודיעין ויכולת המכה השנייה המדוברת.

לסיכום דברי, השבוע האחרון הבליט עד כמה פגיעותה של ישראל יכולה להשתנות מתנודות דיפלומטיות וצבאיות אשר לכאורה אינן קשורות בה לחלוטין. כדי להתמודד עם האתגרים שבמצב המדיני והצבאי המורכב יש לפתח וליישם אסטרטגיה החלטית ובלתי מתפשרת לפיה תבוזר התלות האסטרטגית של ישראל אל מדינה נוספת מלבד ארה"ב, וישראל תלמד להשתמש בשדולות היהודיות בארה"ב, כמו בכלים אחרים המצויים ברשותה, גם למטרות אסטרטגיות, ולא רק למטרות כלכליות ומדיניות.

קישורים
ממשלת פקיסטאן
"החץ" זה רע ליהודים
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "פוליטיקה"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

חוצפה ישראלית 442
השדולות היהודיות הן כלי בידי ישראל, ככל שאר הכלים? נראה לי כי שכחת, אסף, כי יהודי ארה"ב הם אנשים ברשות עצמם, עם אינטרסים משלהם. אחד מהאינטרסים הללו הוא הצורך שיהיה ברור לכל האמריקאים כי ליהודי ארה"ב אין נאמנות כפולה, והם לא ישימו את ישראל בראש מעייניהם, אם תהיה בכך פגיעה בארה"ב. הצעתך, אם מישהו יעיז להעלות אותה באופן רשמי (ואחרי שדוד לוי איים על האוסטרים, אני מאמין שהכל אפשרי), יהודי ארה"ב, יש להניח, ישקלו לנתק יחסים דווקא איתנו... הם לא פראיירים, אתה יודע.
חוצפה ישראלית 444
אני שמח לשמוע שלא רק לי נדמה שמדינת ישראל צריכה לנתק לאלתר את קשריה עם דוד לוי.
חוצפה ישראלית 454
הלובי היהודי בארה''ב הוא לובי חזק ויציב אשר פועל בקונגרס ובסנאט האמריקאי שנים רבות ותרומתו למדינת ישראל היא עצומה. זהו בדיוק כלי ישראלי מובהק כיוון שישראל מנחה את הלובי להפעיל את לחציו על המוסדות האמריקאים בתחום בה זה מועיל לה. הלובי היהודי בהחלט פועל לטעמי בניגוד לאינטרסים של ארה''ב כבר זמן רב, בעיקר בתחומי הסיוע הכספי המופרז והמופקע שניתנת לנו ע''י האמריקאים. סיוע זה נגזל ישירות מפיותיהם של עניי אמריקה וניתן למדינה אשר כבר לא נחשבת ל- ''מדינה מתפתחת'' אלא ''מפותחת''.

הלובי היהודי פעל ופועל בתחומים אשר לא אמורים להיות לו שום נגיעה בהם. אין להתפלא שעם כזו תעוזה, מתפתחת אנטישמיות בארה''ב. הנקודה היא שאם כבר מפעילים אותו בדרכים לא דרכים - אז לפחות למטרות הנכונות ולאינטרסים הנכונים. זה חשוב יותר.
מדינה קטנה, מתחמקת מצרה 449
כותב המאמר נוטה לשכוח כמה דברים:

1. ישראל היא מדינה קטנה מאוד, עם יכולת השפעה מצומצמת ביותר על העולם.
נכון, אנחנו חיים פה, וזה נוטה לעוות מעט את הפרספקטיבה שלנו. נכון, אנחנו מופיעים הרבה ב-CNN, וזה נוטה לעוות מעט את הפרספקטיבה של כל העולם.
אבל בסופו של דבר, כמו שדובי ציין, אין לנו ממש כלים דיפלומטים מוחשיים להשפיע לא על מדיניות ארה"ב, ובטח שלא על המדיניות העולמית. להיפך, הדיפלומטיה הבינלאומית היא תחום שבו אנו נוטים לירות לעצמנו ברגל פעם אחר פעם (ודוד לוי הוא דוגמה טובה, דווקא).

2. הרתעה מובילה להסלמה.
מי שזוכר את המלחמה הקרה, זוכר את הרגש הקר והכבד הזה ששרר כל הזמן ברקע, את הידע שלא דרושים יותר מכמה שבועות של יחסים דיפלומטים רעועים להביא לסוף העולם והאנושות. האימה שהפכה לשיגרה במשך 40 שנה היתה, אני חושב, הדבר המוחשי והזכור ביותר מהמלחמה הקרה.
ומה הכותב מסיק? שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, ושהרתעה היא נשק יעיל להחריד. הרתעה מובילה, בהכרח, למירוץ חימוש. מירוץ חימוש מוביל, בהכרח, להסלמה צבאית. הסלמה צבאית מובילה, בהכרח, לנסיבות כלכליות המחזקות הרתעה (חברות הנשק, הצבא - כולם משמינים וטוב להם). איזה מעגל קסמים נחמד!
כבר הצלחנו לצאת מזה פעם אחת, למה בשם אלוהים אנחנו רוצים להיכנס לזה שוב?
לא רעיון טוב 453
אני מציע שלא לדון באייל על מדיניות הגרעין של ישראל. זאת דרך נהדרת להביא לסגירתו על ידי הצנזורה הצבאית. זה נושא שהם רגישים אליו מאד. אם לא ראיתם מאמרים בתחום האיסטרטגיה הגרעינית הישראלית בעתונים היומיים, זה לא מקרה.
(huh?)!לא רעיון טוב 461
Sorry for writing in english, I write realy
slowly in hebrew, and would like to finish
this post today..)

Haaretz has, more then once,
had opinion pieces about the elleged
nuclier capability of Israel, I'm pretty
sure other papers address this issue
as well.

I know of no case were a paper was
shut down as a result of censorship
issues in this contry,what makes
you think that web publications might
be a target?.. as long as there is no
revelation of actual secrets I think
Haayal is in the clear..
ההיסטוריון טועה ומטעה 469
בוא ניקח לרגע את מקומה של הצנזורה:
גדי א. (אל"מ) - המקורות שלי מורים על קיום של קן תככנים שמקיימים דיון על המדיניות הגרעינית של ישראל.

אלי ק. (תא"ל) - אתה מדבר על הבטאון של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית בירושלים?

גדי א. (אל"מ) - לא, "האייל הקורא"! (כינורות בירידה כרומאטית) האיום החדש על בטחון ישראל.

אלי ק. (תא"ל) - אהם.. כן, הם באמת מסוכנים.

מסעודה משדרות (מנקה) - מה, מי מסוכן? על מה דיברתם?

גדי א. (אל"מ) - יש עיתון מחתרתי של האינטרנט שיש שם שמאלנים שמדברים על נשק גרעיני. נו, כמו וענונו.

מסעודה (מנקה) - אתם לא חושבים שאם אתם סוגרים אותם אתם בעצם מודים פומבית בקיומו של נשק גרעיני בישראל? ובעצם כך מחסלים את הבסיס לצינזור של אותו אתר?

אלי ק. (תא"ל) - טוב, צריך לחשוב על זה.

גדי א. (אל"מ) - כן, מסעודה, תעשי קפה שניים סוכר.

מסעודה (מנקה) - זה לא אני עושה קפה, זה דליה, הפקידה. דליה, תבואי הנה!

[אין קול ואין עונה]

גדי א. (אל"מ) - שחררתי את גליה הביתה.

אלי ק. (תא"ל) - לא גליה, דליה.

גדי א. (אל"מ) - (מגחך), נו טוב, איך אפשר להבין מה היא אומרת כשיש לה משהו בפה?

אלי ק. (תא"ל) - (מגחך)

מסעודה (מנקה) - (מגחכת)

גדי א. (אל"מ) - מסעודה! תפסיקי לצחוק ותעשי קפה לפני שאני זורק לך חץ עם ראש כימי על הבית.
מדינה קטנה, מתחמקת מצרה 459
1. אמת - אין לנו הרבה כוח. אבל ראוי שנשחק עם מעט הקלפים הדיפלומטים שיש לנו בדרך שתועיל לנו הכי הרבה. העצמת מערכת היחסים עם הודו יכולה להיות נכס דיפלומטי משמעותי. ניסיון להשפיע על המוסכמות הגרעיניות של ארה"ב, עד כמה שהוא קלוש, יכול לנשוא בחובו תועלת מרובה גם כן.

2. יפה אמרת (כמעט). הכותב אינו מסיק שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר, אלא ההרתעה. אך עם זאת, אמת היא שבכדי לשמור על רמת הרתעה גבוהה נדרשת טכנולוגיה צבאית מהדרגה הראשונה, והתחמשות בלתי פוסקת באמצעי לחימה. למרות כל אלו- ההשוואה בין המזרח התיכון הנוכחי למלחמה הקרה היא מוטעה מכמה טעמים:

ראשית כל, שלא כמו ארה"ב ובריה"מ לשעבר, ישראל מפותחת הרבה יותר טכנולוגית מיריבותיה הערביות והלא-ערביות. מכאן שייתכן מאד שמירוץ חימוש בקנה מידה היסטורי, כפי שהיה בזמן המלחמה הקרה לא יתרחש כאן כיוון שלא תהיה סימטריה בין החימוש.
שנית, מדינות המזרח התיכון הן הרבה פחות יציבות מבריה"מ לשעבר. מהפכות צבאיות ואזרחיות קורות בתדירות גבוהה. קבוצות טרוריסטים ושאר פאנאטים נעים ביתר חופשיות ועצמאיות, מאורגנים היטב ומתערטלים בשלטון מדיני כושל, ולהם יכולה להיות גישה לכמעט כל דבר.
שלישית, הנסיבות המדיניות והדיפלומטיות שונות לחלוטין. אנו נמצאים בעולם בו קיימת מעצמת-על והיחסים עימה הם בעלות תשומת אסטרטגיות. מעצמה שכבר הוכיחה שהיא מוכנה להפעיל את נחת זרועה (אם כי בכשלון צורב) בזירת המזרח-התיכון.

בנוסף, ראוי לציין שאינך מציע פתרון אלטרנטיבי. אינני מאמין כי במצב הנוכחי במזרח התיכון ניתן להגיע לשלווה שאיננה מבוססת על הרתעה. רמת החיים העלובה במדינות סביבנו, המנטליות המוסלמית הרואה במערב פגע רע אשר מבולבלת ממנו ומאויימת, חוסר הדמוקרטיה המשווע - כל אלו מונעים מאיתנו לטעמי להגיע לשלווה המבוססת על רצון טוב, אלא בטווח של דורות. הדרך היחידה לדעתי היא, כפי שכתבתי בעבר, היא ליצור מערכת של אינטרסים ביננו לבינם שתמנע עויינות ואלימות כלפינו. הרתעה חזקה היא אחת מאותם הדברים היוצרים אינטרסים כאלו.
מדינה קטנה, מתחמקת מצרה 467
התשובה לשתי הטענות שהעלת כנגדי הן פחות או יותר אותה אחת:
לא מדובר פה במזרח-התיכון, אלא בעולם. נכון, פקיסטן כבר קרובה מספיק להוות איום, אבל במזרח-התיכון היא לא ממש יושבת. כמעט אף אחד, עד היום, לא הכניס אותה למשוואות המסובכות-להחריד של יחסי האיבה הקיימים בין ישראל לבין שכנותייה הערביות.
הנחתך שפקיסטן עווינת, מייד ובאופן אוטומטי, את ישראל - הנחה המתבססת רק על עובדת היותה מדינה מוסלמית - לא בהכרח תיווכח כנכונה בטווח הארוך של הדברים. אין פלסטינאים (שיש להם סיבה טובה לשנוא אותנו) בפקיסטן. אין לה גבולות משותפים איתנו, ומעולם לא לקחנו אפילו פיסה מאדמתה (או אדמה שיכולה להיחשב כאדמתה).

המטרה שלי בכל הפיסקה הארוכה למעלה היא להבהיר דבר אחד: הנושא הרבה, הרבה, הרבה יותר מסובך מכפי שאתה מציג אותו. ספק עם הפתרונות שהצגת יעבדו, אפילו רק כי אף פתרון אחר שנוסה במזרח-התיכון לא עבד - ופה מדובר (כאמור) בנוסחה גדולה בהרבה, הכוללת את ארה"ב באופן ישיר, את כל המדינות המחזיקות (או מפתחות) נשק אטומי באופן עקיף, ועוד כהנה וכהנה מדינות.
מדובר פה, בקיצור, בסיטואציה שגדולה בכמה מידות מכפי יכולתנו, ויש סיכוי ניכר שכל נסיון שלנו להתערב יביא רק להסלמה או לתוצאות לא צפויות (אני צריך להזכיר את הפרשה? את תנועות החמאס והחיזבאללה? את מלחמת לבנון?)

לסיכום, גם הצגת הדברים הטכנולוגית שלך לוקה בחסר. ראשית, אתה טועה - אין לנו יתרון טכנולוגי ניכר על מצרים. שנית, אפילו אם אתה צודק לגבי המדינות האחרות, מה זה משנה? טילים סקאד עתיקים עשו בנו שמות במלחמת המפרץ - הרי ברור שאם הם היו נושאים בחובם מטען כימי או (חס וחלילה) ביולוגי, מניין ההרוגים בישראל היה מגיע לאלפים. טיל יכול להיות מאוד מיושן, ולשאת ראש נפץ גרעיני עתיק ממש, אבל אם הוא מתפוצץ בגוש דן, למי זה בדיוק משנה?

וכן, אתה צודק, אני לא מציע פתרון אחר. אני לא בטוח שיש אחד, ואני די משוכנע שגם אם הוא קיים, לישראל לא יהיה יד לא בהמצאתו ולא ביישומו.
אני די פסימי בנושא - צריך לתת למעורבים מקרוב לנסות לפתור את הבעיות שלהם, ולקוות לטוב.
מדינה קטנה, מתחמקת מצרה 470
עיוותת במקצת את דברי. אינני מניח כלל שפקיסטאן היא עויינת אותנו. אני שם אותה בקטגוריית ה- "איום אך לא אויב", כפי שאני משתדל לשים את איראן, למרות שהיא ללא ספק עויינת ואף לה, כפקיסטאן, אין סכסוכי גבולות או סכסוכים עמוקים בכלל. עם זאת, האינטרסים של איראן הם אחרים לחלוטין. יש לדאוג שפקיסטאן לא תפתח כאלו אינטרסים כנגדנו.

דבריך לגבי סיבוכיות העניין אינן מותירות הרבה פתח לדיון. אינך אומר איך זה מסובך או במה הצעותיי רעות ויביאו רק להסלמה של המצב. אינך תוקף את נקודותי באופן ספציפי אלא את הלגיטימציה שלהם. קל לפטור דברים ב- "זה הרבה יותר מסובך מזה!".

אינני טועה לגבי מצרים. יש לנו יתרון טכנולוגי ניכר: נשק גרעיני. מצרים ויתרה על האופציה הצבאית הזו כמעט כליל. אמנם, צבא מצרים עולה עלינו בכמה אמות מידה ויש סיכוי כלל לא רע שאם תיפתח מלחמה ביננו לבינם שנובס באופן משפיל ומחריד, אך עדיין, טכנולוגית, אנו מעליהם. ולא רק כשמדובר בטכנולוגיה צבאית.
הפחתתך בערך טכנולוגיה צבאית מוטעית בעיני. לדוגמתך, מטען נפץ גרעיני עתיק מאד יכול להיות בעל קוטר הרס הרבה יותר קטן ולהרוג הרבה פחות אנשים בעוד שמתקנים גרעיניים חדשים מסוגלים להשמיד שטחים נרחבים הרבה יותר. יש לזה המון משמעות. ליתרון טכנולוגי איכותי יש משמעותיות צבאיות הנובעות ממנו כמעט תמיד.

אתה פסימי אך עם זאת מקווה לטוב? :-)

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים