הולנד אישרה חוק המתיר המתות חסד 481
היום העביר הסנאט את הצעת החוק המתירה המתות חסד, לאחר דיון שעורר עניין בכל העולם.

החוק החדש מטיל מגבלות רבות על הרופאים קודם שתתאפשר המתת החסד. ביניהן, הקביעה כי אסור לרופא להציע המתת חסד - על החולה לבקשה בעצמו בהתמדה ולאורך זמן, כשהוא בדעה צלולה, ולאחר שנידונו איתו אפשרויות אחרות. על הרופא להגיע למסקנה כי החולה סובל באופן כרוני ובלתי־נסבל. כן נאסרה המתת חסד של מי שאינו אזרח הולנד.

חברת הפרלמנט ההולנדי מטעם מפלגת הירוקים, דיאנה דה־וולף, אמרה ל-CNN כי החוק יעגן נוהג מקובל במדינה, ואף ישאר בצידו השמרני של הקונצנסוס. ארגונים נוצריים במדינה, שהנהיגו מסע כנגד החוק בשבועות האחרונים, גינו את החלטת הסנאט לאשרו. הותיקן הביע את התנגדותו לחוק כבר לפני שנה, כשההצעה עברה בבית התחתון.

באירופה ישנן כיום מדינות נוספות - שוויץ ובלגיה - המעלימות עין מהמתות חסד, אף כי אינן מותרות בחוק.

החוק החדש יכנס לתוקפו בעוד כשבועיים, לאחר תהליך פורמלי שיכלול בין השאר את חתימתה של המלכה ביאטריקס על החוק.
קישורים
CNN
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

על כך נאמר 20750
הגיע הזמן.

מדהים שמדינות מסוימות מסוגלות להגיע לפתיחות בנושא המוות הסמים הקלים ועוד ואילו אחרות נותנות קנסות על כך שמכרו חמץ בזמן אפריל.

אגב מאה השקלים בהחלט הינם סכום מרתיע למדי, מעניין אם הדרוזי שנתן את הכנסות הרוויח מספיק קנסות על מנת שיהיה שווה להחזיק אותו שנה שלמה.

וכעוד נקודה קטנה.
מעניין איך זה יחזיק מול חופש העיסוק בבית המשפט.
1984 זה כאן 20754
מדינת ישראל 2001 נראית יותר ויותר כמו מדינה מהעולם השלישי.

נציגי המשטר נשלחים אל מקומות הבילוי כדי להשליט את הנורמות המקובלות על השלטון, הריבון קבע שעל כל האוכלוסיה לאכול מצות בפסח, האזרחים חייבים להענות. הרי לא יעלה על הדעת שאזרח לא יפעל לפי הנורמה המקובלת וימכור חמץ! טוב שעדיין לא מכריחים אותנו להתעמל...

טוב, אתם נאנחים, מאה שקלים זהו לא קנס גדול, אך נציגי משרד הפנים כבר הכריזו קבל עם ועיתון: "בשנה הבאה הקנסות יהיו מרתיעים".
סיעת שינוי כבר מתניעה את מנועי הטנקים וחה"כ פריצקי (עו"ד במקצועו אם איני טועה) כבר מפשפש בנבכי החוק וקובע שהקנסות היו מוטעים כיוון שהחוק מדבר על הצגת חמץ ולא על מכירתו.
כולם מתעלמים מדבר בסיסי אחד, השלטון בעצם משליט על המיעוט את נורמות הרוב. אני מניח שרוב אזרחי ישראל שומרי כשרות, אבל *אני* לא. האם יש למחוק את זכויותי לאכול אוכל לא כשר? האם יש להפלות אותי לרעה במדינתי? מדוע?

אגב, אני בספק אם חוק איסור מכירת חמץ יעמוד בבג"צ, כמו שייבוא החזיר לא עמד בבג"צ. אולי זו הסיבה שמר דרעי הכריז בזמנו, לאחר שבג"צ אישר ייבוא חזיר על סמך חוק היסוד, שגם אם יציעו את עשרת הדברות בתור חוקי היסוד, ש"ס תצביע נגד.

די מוזר אגב, שאני סומך הרבה יותר על בג"צ מאשר על הגוף הנבחר. מראה משהו על מצבה של הדמוקרטיה, לא?
הבהרות והרחבות 20758
המתות חסד מתבצעות בהולנד מזה למעלה מ-‏20 שנה. בשנת 1981 קבע שופט הולנדי שבתנאים מסויימים אין לפתוח בהליך משפטי כנגד רופאים שסייעו להתאבדות, או שסיימו את חייהם של חולים על פי רצונם. בשנת 1984 קבע בית המשפט העליון של הולנד את התנאים בהם לא יינקטו צעדים משפטיים כנגד רופאים שיבצעו המתות חסד. לפירוט נוסף ראה בכתובת http://www.euthanasia.org/dutch.html

לפני 4 שנים התפרסם ב-readers digest מאמר מטריד ביותר. תקציר שלו ניתן למצוא בכתובת
אך התקציר אינו מגלה את כל הפרטים שמסר המאמר. המאמר תיאר שיטות שבהן לוחצים רופאים ובני משפחה על חולים להסכים להמתת חסד. במקרה אחד שתואר במאמר (ולא בתקציר) החליט חולה שברצונו לסיים את חייו. לאחר שבני המשפחה התאספו כדי להיפרד ממנו, שינה החולה את דעתו, ואז היה נתון ללחצים בסגנון: "לא נעים, ראה כיצד אנשים הטריחו עצמם ובאו מרחוק בכדי להיפרד..."

בחלק שכן נותר בתקציר מתואר כיצד רופא רוצח חולה, מתוך ידיעה שרצונה האמיתי של החולה לא ייוודע, ומשום שהמתת חסד היא כה מקובלת בהולנד, לא יישאלו שאלות.

למרות שהדבר נקבע רשמית רק בשנת 1981, התבצעו המתות חסד בהולנד החל מסוף שנות ה-‏70. באותה תקופה, הדרך היחידה להקל על כאביהם של החולים היתה בעירויים של מנות מורפיום גדולות, שהיו משאירות את החולים מעורפלי הכרה. כיום יש ברשותנו כדורי מורפיום שבהם משתחרר החומר הפעיל באיטיות רבה מאד, ומאפשר עירנות מלאה ללא כאב. המטופלים מסוגלים אפילו לנהוג במכונית.

על פי ה-readers digest, הטיפול להקלת סבלם של חולי סרטן בהולנד הוא הגרוע ביותר באירופה. מרכזי הקלת סבל לחולים סופניים (הוספיסים - hospices) כמעט ואינם קיימים שם. האתר http://www.euthanasia.org/dutch.html קובע, לעומת זאת, שאין צורך בהוספיסים בהולנד, משום שכל הטיפול שהוספיס יכול להציע ניתן על ידי בתי החולים הכלליים. לכך קשה לי להסכים, משום שהטיפול בהוספיס דורש מיומנות מיוחדת שקשה למחלקה אחרת להציע.

בישראל התיר בית המשפט לפני מספר שנים לפרופ. אבינועם רכס מהמחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה לנתק חולה סופני ממכשיר הנשמה, על פי בקשת החולה.

בארצות הברית קבע בית המשפט העליון שההחלטה בנדון נמצאת בידי כל אחת מ-‏50 המדינות, ואין חוק פדרלי בנושא. האיש המתוקשר ביותר בעניין זה הוא, כמובן, ד"ר ג'ק קבורקין, שהרג כמה עשרות חולים על פי בקשתם. כיום הוא מרצה עונש מאסר ממושך שנגזר עליו, לאחר שהוא עצמו הסריט את ההליך והפיץ את הסרט. בחוגי המקצוע נמתחה ביקורת חריפה על קבורקין, משום שחלק גדול מהחולים שהומתו על ידיו סבלו ממחלות שלא אובחנו סופית, או שהתברר שהאבחנה היתה שגויה.

דווקא במקרה שבגינו הורשע קבורקין, לא היתה כל מחלוקת. החולה באמת סבל מ-ALS, מחלה איומה הכרוכה בסבל רב. גם החולה שהומת על ידי פרופ. רכס סבל מאותה מחלה.

בסיכומו של דבר, קשה לי לגבש דעה. נראה שיש לכבד את רצונו של כל חולה, בתנאי שהוא מודע לאלטרנטיבות, ומקבל את ההחלטה בזמן שאינו שרוי בכאבים. עם זאת, נראה שקיים מדרון חלקלק וקל להגיע לניצול לרעה של חוק כזה.
הבהרות והרחבות 20792
אתמול שמעתי בבי.בי.סי .ראיון עם ראש הקבוצה הקתולית שהפגינה כנגד החוק והטענות הפרקטיות שלו היו מתחום הניצול לרעה של החוק (כמובן שהבעיה העיקרית שלו היא מוסרית). הדוגמאות שלו היו של קרובי מישפחה עייפים מטיפול או חמדנים או מנהלי/רופאע בתי אבות המנסים למקסם יעילות או להקטין לחץ עבודה. הוא סיפר שהקבוצה שלו קיבלה הרבה פניות מזקנים מפוחדים המיתגוררים בבתי אבות.

מניסיוני העגום אני יכול לקבוע שגם בישראל ישנה המתת חסד פארה-רישמית בבתי חולים ובהוספיסים, ורופאים דנים בנושא עם מישפחות וחולים. המתת חסד לא חייבת להיות אקטיבית אלא גם פסיבית.

בהרבה ארצות ניתן לחתום על צוואה בחיים ונדמה לי שהכנסת חוקקה
או מחוקקת חוק דומה.

אני ממליץ לכל אחד לפחות לעיין בחוק החדש.
חצות בגן הטוב והרע 20826
נראה שהמקרים השליליים שהצגת (בהולנד, בעבר) הם של רופאים שעברו על החוק אז, ומעשיהם הם גם עבירה על החוק החדש (החולה לא הביע את הסכמתו, וכו'). אולי דווקא כעת, כאשר הוגדרו מחדש ובבירור (יחסי) גבולות המותר והאסור, יהיה קל יותר למנוע אותם?
חצות בגן הטוב והרע 20832
יתכן שאתה צודק. המקרה שבו רופא רצח חולה סופנית משום שהיה זקוק למיטה עבור חולה אחר הוא פשוט עבירה על החוק, ואין לבוא בטענות לחוק במקרה זה. אין גם כל ודאות שהמקרה אכן התרחש. הוא עזר לתת קצת "צבע" לכתבה, ואינני נוהג לסמוך על עתונאים.

עם זאת, הצבעתי על מספר גורמים בעייתיים כאשר החוק קיים. אני נוטה לייחס את הבעייתיות לכך שהציבור רוצה ש"החוק" יכסה כל אינטראקציה בין בני אדם. כך בחוק המתת החסד ההולנדי, וכך בחוק זכויות החולה בישראל.

יתכן שהיה עדיף, במקום לקבוע מהם התנאים שבהם יורשה רופא להמית את החולה, לקבוע מיהו המחליט. מובן שזוהי זכותו של החולה, אך כדאי שיהיה צד שאינו מעורב אישית, שיוודא שאכן נשמרו זכויותיו של החולה ושהאלטרנטיבות הוסברו לו. אדם זה אינו יכול להיות הרופא המטפל בחולה, או רופא העובד באותה מחלקה, שכן הם יכולים להיות נתונים ללחצים שאינם ממין העניין.

בעניין זה אספר סיפור ששמעתי מפי פרופ. שמעון גליק, הממונה על תלונות הציבור במשרד הבריאות ומנהל מחלקה לשעבר בבית החולים סורוקה:
אדם דתי פנה לרב ושאל אותו באם מותר לו להתפלל למותה של אשתו, הסובלת סבל רב. הרב ענה שרק למי שאינו מטפל באשה מותר להתפלל לכך, כדי שלא יהיה שמץ של אינטרס אישי מעורב.

אגב, ירדן, לעתים אני קצת סתום. מה פשר הכותרת?
חצות בגן הטוב והרע 20888
אה, אל תשים לב. יש סרט בשם זה של קלינט איסטווד, ומשום מה זה היה נראה לי מתאים, אז.
הבהרות והרחבות 265533
"[יונה מלינה, אחד הפצועים הקשים ביותר בפיגועים, איבד לאחרונה את הכרתו ואושפז.] הוריו אווה ויאן הוזעקו לארץ, ונאמר להם כי ימיו של בנם ספורים. המטפלת הפיליפינית שסעדה אותו סיפרה להם כי יונה כבר איבד תקווה כמה ימים קודם לכן ואמר לה: "אני לא יכול יותר, אני רוצה למות". אווה ויאן האמינו כי זאת היתה משאלתו האחרונה של בנם - וביקשו להגשימה. בהסכמתם פנה עורך דין יצחק חושן לבית המשפט, וביקש בשמו של יונה לא להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים. בזמן שהוגשה הבקשה לנתקו ממכונות ההחייאה היה יונה מחוסר הכרה. הוא לא אישר אותה באופן רשמי וישיר. כל פנייה לבית המשפט לסיום חייו של חולה סופני מחייבת תצהיר חתום של החולה או של משפחתו המאשר כי זה רצונו, וכן חוות דעת רפואית ופסיכיאטרית. אבל הבקשה שהוגשה בשמו של יונה התבססה רק על דברי המטפלת. למרות שנתנו את הסכמתם לבקשה, אווה ויאן עצמם סירבו להצהיר או להעיד בבית המשפט כי בנם מאס בחיים, מאחר שלא שמעו זאת מפיו. אתמול, אחרי שבנם התעורר והדגיש כי אין לו כל כוונה לוותר על החיים, הקפיאו ההורים את הבקשה לבית המשפט."

באה לקלל ויצאה מברכת 719715
כתבה של שרית רוטשילד ב"הארץ": "בניו-זילנד עומדים לאשר המתות חסד. הם לא יודעים עד כמה המדרון חלקלק". הכתבה הקצרה סוקרת מה קרה מאז במדינות שחוקקו חוק דומה לזה של הולנד שנידון פה למעלה. בכולן הדיונים מאז הן רק על יותר ויותר הרחבות של ההיתרים להמתת חסד. גם, למשל, לילדים, לחולי נפש דכאוניים, לדמנטים שכבר לא מביעים את רצונם בזה (אבל הביעו את רצונם בזה לפני החמרת הדמנציה).

הקו של הכתבה מאוד תקיף נגד חוק כזה. הבעיה שלי היא שכל הדוגאמות שלה נראות לי סבירות ומעלה. הכי בעייתי הוא "בקוויבק שבקנדה התברר שרופאים בחדרי מיון לעתים לא טיפלו באנשים שהגיעו לחדר מיון לאחר ניסיון אובדני, על אף שניתן היה להציל את חייהם" - אבל כל מה שנאמר על זה הוא המשפט שציטטתי כאן, ונראה שחסרים בו הרבה פרטים ורקע (צעירים בריאים בגופם, או חולים סופניים קשישים?)

סיפור שאמור לזעזע הוא חולת סרטן ריאה מאורגון, שלאחר שהטיפול הכימותרפי בה נכשל, הביטוח הרפואי המדינתי סירב לממן לה טיפול ניסיוני ב-‏4000 דולר לחודש, אבל הסכים לממן לה טיפול תומך שכולל המתת חסד. רוטשילד ישרה מספיק כדי לספר מה קרה בסוף: היא יצאה נגד זה ברעש גדול, קיבלה את הטיפול הניסיוני, שלא הצליח והיא מתה אחרי שלושה חודשים. הכתבה לא מספרת מה חשבו בדיעבד יקיריה, רופאיה והיא עצמה לקראת הסוף, שהיה כדאי. בכל מקרה חכמת הדיעבד כאן היא דמגוגית משהו מצידי, אבל אנחנו יודעים שטיפולים ניסיוניים לסרטן (ולעתים קרובות גם טיפולים שכבר אושרו ואפילו בסל הבריאות) הם בור ללא תחתית, מדרון חלקלק בהרבה, ועניין מפוקפק בשיקולי טובת המטופל, בפרט לעומת טיפול תומך שמביא למוות טוב יותר, שלפי הרבה כתבות אחרות הוא באמת הטיפול שלא ניתן מספיק. הכתבה מנסה להדגים בזה את מה שכולם חוששים ממנו, שהמדרון החלקלק יביא לכך שעניים "יוסללו" להמתת חסד בעוד שעשירים יקבלו טיפול רפואי יקר ומועיל יותר. אני מניח שהסכנה הזו עדיין קיימת, תיאורטית, אבל האקדח המעשן שרוטשילד מצאה הוא רק הסיפור הזה מאורגון.

ולבסוף, אני אפילו לא בטוח שבאמת מדובר במדרון חלקלק. לאור זה שרוב המקרים שהיא מביאה נראים לי סבירים, אני חושד שמי שתמכו בהמתת חסד מלכתחילה ראו זאת כסביר להרשות גם אותם, אבל העדיפו (ובצדק) להתחיל ב"פיילוט" של מקרים שבהם ההחלטה קלה.
באה לקלל ויצאה מברכת 719725
זה ללא ספק מדרון חלקלק במובן שההיתרים להמתת חסד התרבו במידה ניכרת מעבר למה שהוחלט בהתחלה, כלומר ברגע שהמתת חסד הפכה לחוקית עבור מקרי קצה (מחלות סופניות בשלביהן האחרונים כאשר החולה סובל), נפרצה הגדר לבצע אותה אותה גם במקרים פחות קיצוניים (כל מי שמספיק רוצה וגם כמה כאלה שרצו בעבר ואין שום דרך לדעת מה ואם הם רוצים עכשיו). אני חושב שהמתת חסד נראתה נחוצה עבור אנשים שסובלים, אבל אין להם היכולת לשים קץ לחייהם בעצמם. אנשים שאינם חולים קשים במצב סופני, אבל תחת סבל כבד, יכולים בדרך כלל לשים קץ לחייהם בעצמם. ייתכן שהירידה במדרון בסך הכל מאפשרת לאנשים שהיו מנסים להתאבד עצמאית (בהצלחה או שלא) להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה (כלומר, למנוע מצב שנסיון ההתאבדות נכשל והפך את המנסה למשותק בכל גופו), תוך וידוא שזה באמת רצונם ושהם לא במצב דיכאוני שניתן לטיפול.
הדמגוגיה שעשירים יקבלו טיפול יקר בעוד שעניים יופנו להמתת חסד מתעלמת מכך שזה המצב כבר היום - עשירים מקבלים את הטיפול היקר ביותר בעוד שעניים (בעיקר בארה''ב, אבל גם בשאר העולם) מסתפקים במה שהביטוח הרפואי שלהם מכסה (בארה''ב, אם בכלל) והמתת חסד בכלל לא קשורה לכך. בנוסף, ללא המתת חסד, במקרה של מחלה סופנית קשה ומייסרת, עשירים יוכלו לעבור אותה במדינה שכן מתירה זאת (למשל שווייץ) בעוד שעניים יצטרכו לסבול עד הסוף.
בשוודיה הייתה המתת חסד של זקנים כדי להמנע מטיפול קורונה 719733
מדובר בעיקר בזקנים שהיו בבתי אבות והתגלו בהם תסמינים מחשידים לקורונה.

במקום להפנות אותם לבדיקות קורונה וטיפול רפואי, הזריקו להם מורפיום שכידוע הורג אנשים על ידי דיכוי תסמיני מצוקה וכאב שהגוף משדר בשלב מחלה (כדי לאותת לחולה שיש בעיה מסכנת חיים).
אין לא יכול יש לא רוצה? 719736
המשפט "אנשים שאינם חולים קשים במצב סופני, אבל תחת סבל כבד, יכולים בדרך כלל לשים קץ לחייהם בעצמם" צורם ואף שגוי בכל כך הרבה דרכים, שאני לא בטוח שבכלל יש לי כח לפרט את כולן. לכן אזרוק רק מושגים רלבנטיים:
לא תמיד יכולים.
נזק סביבתי.
נזק נפשי למשפחה ומעגל הקרובים.
נזק נפשי למתאבד עצמו.
כבוד האדם וחירותו.
סטיגמות חברתיות לפני ולאחר מעשה.
אין לא יכול יש לא רוצה? 719738
לא תמיד יכולים - נכון, אבל בדרך כלל כן.
נזק סביבתי - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד.
נזק נפשי למשפחה ומעגל הקרובים - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד.
נזק נפשי למתאבד עצמו - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד.
כבוד האדם וחירותו - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד.
סטיגמות חברתיות לפני ולאחר מעשה - נכון, ולכן עדיף לאפשר להם להתאבד בצורה מסודרת ובטוחה - המתת חסד.
אתה פשוט מרחיב את הטענה שלי: מה שהוגדר בכתבה כ"מדרון החלקלק", זה למעשה מתן גישה להמתת חסד לאנשים שקודם יכלו ברובם להתאבד, אבל עדיף גם להם, גם ליקרים להם וגם לחברה בכללותה לאפשר להם המתת חסד.
אין לא יכול יש לא רוצה? 719739
נסכים להסכים.
באה לקלל ויצאה מברכת 719734
זה גם היה הרושם שלי מהכתבה, עם זאת שאני מודה שלא קראתי את כולה לעומק.
לצד הערכתי הרבה למוסף הארץ - החלק הטוב שבעיתון לאורך השבוע - אני נתקל בו לאחרונה בלא מעט כתבות בהן האג'נדה של הכותב מכסה במעטה עבה מדי כל דיון מבוסס נתונים ועובדות.
באה לקלל ויצאה מברכת 719769
משהו אחד שמעניין כאן <אזהרה: פוליטיקת תיוגים שטחיים>: לרוב ב"הארץ" האג'נדה היא בכיוון הליברלי-שמאלני-רדיקלי (להוציא כמה יוצאי דופן מזוהים היטב); כאן הדילמה היא לא לגמרי על הציר הזה, אבל יש לה היטל על הציר הזה, ובכתבה הזו ההיטל הוא לכיוון השמרני. כשחיפשתי טיפה על אותה כותבת, התברר שהפעם הקודמת שהיא הופיעה מיקמה אותה בכיוון הליברלי-רדיקלי המאפיין את "הארץ". <סליחה על פוליטיקת התיוגים השטחיים, רק רציתי לעזור לכם לדעת מה לחשוב על הכתבה בלי לקרוא אותה. לא בטוח שעזרתי.>)

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים