נדחה ערעור שרון נגד ''הארץ'' 891
בית־המשפט העליון דחה אתמול (ב') את ערעור ראש הממשלה אריאל שרון על דחיית תביעת הדיבה שהגיש נגד העיתונאי עוזי בנזימן והעיתון "הארץ". התביעה המקורית הוגשה לפני כעשר שנים, בשל מאמר בו כתב בנזימן כי "מנחם בגין יודע היטב כי שרון רימה אותו".

בית המשפט המחוזי קבע כי בנזימן כתב את הדברים בתום לב, ובדק אותם על־פי מידת יכולתו. השופט משה טלגם קבע גם כי הדברים בכתבה היו אמת, אך גם אם לא היו אמת, היתה עומדת לבנזימן הגנת תום הלב.

בית המשפט העליון דחה, כאמור, את עירעורו של שרון על פסיקת המחוזי. השופטים אליהו מצא, יעקב טירקל ואליעזר ריבלין קבעו כי בנזימן כתב את הדברים בתום לב. הם נמנעו מלהתייחס לקביעתו של השופט טלגם כי הדברים הם אמת.

על שרון הוטל תשלום הוצאות משפט ל"הארץ" ולבנזימן בסך 15,000 ש"ח.

לאחר פרסום ההחלטה אמר שרון: "ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, ידע כל פרט ופרט על מהלכי המלחמה. בית המשפט העליון הפנה אותנו לברר את הנושא בכלים היסטוריים וכך יהיה". בנזימן אמר כי הוא מרוצה שהעליון לא ביטל את קביעת המחוזי, לפיה דבריו במאמר היו אמת.
קישורים
הארץ
גרסה מזוגזגת - המאמר שהוביל לתביעה
פרסום תגובה למאמר

פרסומים אחרונים במדור "חדשות"


הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

מותר להגיד "שרון שקרן"? 57411
בפסק הדין נאמר:
"האמת ההסטורית"- ככל שיש קיום למושג זה - היא עניין להסטוריונים ולא לבית המשפט, וככל שישכיל בית המשפט להמנע מלעסוק בה, כן ייטב.
(פסקה ראשונה.)

אי אפשר להגיד, שהשופטים "נמנעו מלהתיחס לקביעתו של השופט טלגם כי הדברים הם אמת".
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57413
ואני תוהה – האם השאלה "האם יוסי רצח את דני" אינה שאלה בנוגע לאמת היסטורית?
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57455
גם, אלא שבוזמנית, וכל עוד יוסי כשיר לעמוד לדין, היא שאלה בנוגע לאשמתו של יוסי ברצח, ו*ככזו* מטפל בה ביהמ"ש.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57457
השופט מדבר על כך בפסק הדין. והוא עושה הבחנה בין "האמת העובדתית" לבין "האמת השיפוטית".

אין צורך למעשה להוכיח כי הפרסום היה אמת על מנת לזכות את העיתונאי. ע"פ סעיף החוק "הגנת תום הלב" המצוטטת בפסק הדין, אפשר להוכיח שהפרסום היה שקרי, ועדיין ישנן סעיפים על פיהם הדבר נעשה בתום לב.

במילים פשוטות:
במחוזי: השופט התיימר להכריע בשאלת אמיתות הפרסום, ולאחר שקבע כי הפרסום היה אמת, ממילא העיתונאי מוגן ע"י "הגנת תום הלב"

בעליון: 1. השופט דחה את הקביעה של המחוזי שהפרסום היה אמת, מהסיבה שלא היה בידי המחוזי את הכלים לקבוע זאת, והוא דחה את ההנחה של המחוזי על פיה אי-עדותו של בגין עומדת לחובתו של שרון.
2. השופט לא הכריע בשאלת אמיתות הפרסום, אולם הוא זיכה את העיתונאי על פי אותם סעיפים ב"הגנת תום הלב", שתקפים *גם במקרה בו הפרסום היה שיקרי.*
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57468
אוקיי. תודה. (אני חושב שהמינוח הנכון, אם כך, הוא ''גם במקרה בו הפרסום היה שגוי''. אם הוא שקרי, אין כאן תום לב).
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57475
כוונתך מובנת ומקובלת.
אבל יהיו פה אנשים (ובע"ח אחרים שמתחבאים מאריות וג'ירפות) שיתווכחו אתך על זה, שכן שקרי=לא-אמת. אין קשר לכוונת זדון.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57478
האם מישהו שאומר משהו שאינו אמת, אבל *חושב* שהוא אומר את האמת, משקר? לפי הבנתי את הגדרת המלה "שקר", התשובה שלילית.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57606
מאחר ואף מומחה לא התנדב להוכיח או להפריח אז:
יכל להיות שאתה צודק אם כי ייתכן גם שזו רק הדעה הרווחת.
בכל אופן, אני חושב שאפשר גם לבחון דבר(ביטוי/פרסום וכדומה), ללא שמייחסים אחריות לאדם. ובמקרה כזה אפשר(או צריך) לומר "שיקרי".

בפסק הדין קיימת הפרדה. בשלב הראשון השופטים בוחנים האם הפרסום הוא נכון, ללא קשר לשאלה האם הייתה כוונת מכוון או שלא.

"ewilde הוא טל כהן"

הביטוי הנ"ל כשלעצמו הוא שיקרי.

כל מה שנאמר לעיל הוא האינטואיציה שלי שנבנתה במשך השנים, ולכן ברשותך, אני משאיר בשלב זה את הבמה למומחים.

מומחים!
אייכם?
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57697
אוח, אתה מדבר על 'שקר' בלוגיקה, קרי אמת~.
טל, מדבר על 'שקר' מבחינה ערכית, קרי: מטרתו של השקרן.

אתם פשוט מדברים על דברים שונים.

(מזכיר את ההבדלה שלומדים מיד בהתחלה בלוגיקה בין 'נכון' ל 'תקף')
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57769
כן, אני משער שהעניין נדבק לי בקורסי הלוגיקה.
אולם השאלה היא האם מבחינת הכתיב העברי, השימוש שלי במילה "שיקרי" (בהודעה המקורית) היה נכון, *וביטא את נכונה המשמעות לה כיוונתי*.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57489
ככל שעלעלתי, השופטים בעליון לא "דחו את הקביעה של המחוזי, שהפרסום היה אמת". הם אמנם מתחו ביקורת על כך שהשופט נכנס לדון בה שלא לצורך, אבל הם לא דנו במסקנתו, וממילא לא חלקו על תוקפה לעניין המשפטי הנדון (ואף לא אישרו את תוקפה).

העולה מהדברים שלהם הוא, שכבכל הכרעה *משפטית*, לשופט לא עומדים כלים המספיקים להכרעה *הסטורית*. מבחינתנו, כאזרחים, זה רק אומר שהשימוש ב"אמת המשפטית" לצורך גיבוש עמדה ביחס ל"אמת ההסטורית" צריך להיעשות בזהירות, או לא להיעשות כלל. כל אחד ינסח לעצמו את הכללים הפרטיים שלו לעשות את השימוש הזה.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57603
השופט בהחלט דוחה את הקביעה של המחוזי, שהפרסום היה אמת, על ידי כך שהוא דוחה את אחד מהיסודות עליהם עמדה אותה קביעה:

הערתי הראשונה מתייחסת לקביעת בית המשפט, כי את אי-העדות של ראש הממשלה
בגין, במסגרת התביעה הראשונה, יש לזקוף לחובת שרון. קביעה זו - שבית
המשפט ייחס לה משקל בגיבוש הכרעתו בבשאלת אמיתות הפרסום - התבססה על
ההנחה, שבאי-כוחו של שרון התנגדו לבקשת המשיבים להקדים את שמיעת עדותו
של בגין. אלא שנכונותה של הנחה זו נשנתה במחלוקת בין הצדדים, מסופקני אם
על-פי הראיות ניתן היה להכריע בה. יתר על כן: גם אילו נוכחתי כי בית
המשפטצדק בהנחתו האמורה, הייתי נזהר מהסקת מסקנה כלשהי ממנה, לעניין
ההכרעה בשאלת אמיתות הפרסום. בצדק אמנם צוין בפסק הדין, כי דרך המלך
להוכחת ההנחה בדבר המירמה שרימה כביכול שרון את ראש הממשלה - היתה לזמן
את מנחםבגין להעיד ולהיחקר", וכי אפשרות זו לא עמדה עוד למשיבים במסגרת
ההתביעה השנייה, אשר הוגשה לאחר פטירתו של ראש הממשלה בגין. אכן, אילו
נשמעה עדותו של בגין (במסגרת תביעתו הראשונה של שרון), אפשר וניתן היה
להכריע במחלוקת העובדתית על יסוד בירור והערכת גירסותיהם שלל הנוגעים
בדבר עצמם; ופטירת ראש הממשלה בגין אמנם שלללה מבית המשפט כלי חשוב
לכאורה של מחלוקת זו, ואולם מאי-העדתו של בגין לא ניתן להסיק כל מסקנה
ביחס לאיזה מרכיבי המחלוקת שהועמדה להכרעה בממסגרת התביעה השנייה: כלום
שרון אכן "רימה" את ראש הממשלה בגין? וכלום "בגין אמנם יודע היטב כי
שרון רימה אותו"? מן החומר המצוי לפנינו עולה, כי השאלות הללו נשנו
במחלוקת ציבורית עוד בימי חייו של בגין; ואיש אינו יכול לומר או לשער מה
היה בגין אומר בעדותו אילו ניתנה לו ההזדמנות להעיד. בעמדה דיונית, כזאת
או אחרת, שנקטו באי-כוחו של שרון, אין כדי למלא את החסר. עמדה כזאת
עשויה לעתים להשפיע על ההכרעה בבמחלוקת עובדתית הנושאת אופי אישי גריד,
אך לא הייתי מייחס לה כל משקל בהכרעתה של מחלוקת ציבורית מובהקת, בדבר
קורות פרשה מן העבר, שלהכרעתה (גם במסגרת תובענה אישית) עשויות להיות
השלכות החורגות מגדר עניינם המוגבל של בעלי הדין. אף בכך יש משום הוכחה,
שדיני הראיות וסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט אינם כלים מתאימים להכרעה
באמיתות היסטוריות
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57814
טוב, הם דחו ראיה אחת. זה לא מחייב את המסקנה שהם דחו את התוצאה הכוללת. כלומר, לו דנו לגופה של שאלת אמיתות הפרסום, דחיית עמדתו של בית-המשפט המחוזי בשאלת עדות בגין לא היתה מונעת מהם לאשר את אמיתות הפרסום.
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57821
1. איך אתה קובע שדחיית הראיה הזו לא הייתה מטה את מאזני "הצדק" לצד השני?
2. לי אגב, מאוד מציקה העובדה שהמחוזי "התנדב" לדון שלא לצורך בשאלה אמיתות הפרסום. מה לדעתך זה אומר על תום ליבם של שופטי המחוזי?
מותר להגיד "שרון שקרן"? 57827
1. אולי היתה מטה ואולי לא. השופטים לא נכנסו לזה. ואם יורשה לי להעלות ספקולציה: גם מראש לא גיבשו דעה בינם לבין עצמם בשאלה, לאחר שראו עצמם פטורים מלדון בה. ממילא אי אפשר לומר ש"דחו" את קביעת המחוזי (כלומר את השורה התחתונה שלו). הם אף אומרים זאת במפורש, לפחות חלקם.

2. מה זה "תום לב"? שהם חשו רצון עז "לנעוץ" את שרון? מאחר שאני מניח ניגשו לעבודה השיפוטית באמונה, תוך שהם מסתמכים רק על חומר הראיות הכשר שבידיהם, אם הם הרגישו מספיק בטוחים בעצמם כדי להיכנס לדיון הזה – אולי סימן שהקייס של בנזימן דווקא חזק.
מכל מקום, זו פרקטיקה שיפוטית מקובלת. במקרה זה ברור היה לשופט המחוזי שיהיה ערעור על פסיקתו. משום כך, הוא ביקש לחסוך זמן ולהכריע בכל המחלוקות שהועמדו על הפרק. שרון עצמו טען שלא עומדת לבנזימן הגנת הבעת הדעה, אלא רק "אמת דיברתי", כלומר עד שלב הערעור היתה מחלוקת רצינית וממשית האם באמת היה מדובר בדיון מיותר. לולא הכריע טלגם בשאלת "אמת דיברתי", היה התיק עלול לחזור אליו לכתיבת פסק-דין בשאלה, ומשם שוב לערעור שני. שופטי ערכאה ראשונה מרבים להכריע "למעלה מן הצורך" בשאלות שנויות במחלוקת, אם כדי לתת יתר תוקף למסקנה הסופית שלהם, אם כדי לזרז הליכי ערעור.
שתי הערות 57486
1. איני בטוח כלל שלו הייתי אני בית המשפט לא הייתי מקבל את הערעור. אני מביא את עיקרי המאמר של בנזימן שאותו הוצאתי מתוך פסק הדין:

" גרסה מזוגזגת.

יומיים אחרי שכינה את משלחת הח"כים מהשמאל "קומנדו של מלשינים" הלך אריק שרון והלשין על מנחם בגין. בגין, טען, הסכים עם התפישה שירדן היא אתר המדינה הפלשתינית, ואף המריץ את שרון לומר זאת בפומבי. באופן מפתיע היתה תגובתו של ראש הממשלה לשעבר מיידית ונחרצת: הכחשה מכל וכל של גרסת שרון, שאילצה את שרון לחזור בו מדבריו. שוב הוכח כי כאשר שרון נתקל במישהו או משהו מוצק, הוא מתקפל.
בגין האב עשה לשרון השבוע מה שבגין הבן עשה לו לפני ארבע שנים. באוגוסט ‎87' פירש שרון את גרסתו על מלחמת לבנון. זו היתה הרצאה ארוכה במכון ללימודים אסטרטגיים שליד אוניברסיטת תל אביב, שבעקבותיה חיבר בנימין זאב בגין מאמר קצר ופירסם אותו ב"מעריב" ("בין הגרסאות", ‎28.8.87). בגין הבן שיפד את שרון בעטו. הוא כינה אותו מי שמזגזג בגרסאותיו, ומי שהוא חותר בלתי-נלאה לראשות הממשלה. בגין הבן חיווה דעתו ששרון אינו ראוי לאמון, וכי דרכו הציבורית ראויה לבחינה מדוקדקת. הוא ניתח את הרצאתו של שרון, את מאמריו ואת ההודעות הפומביות שמסרה הממשלה, חמש שנים קודם לכן, לגבי כוונותיה בלבנון, והמחיש את הסתירות הבוטות בדבריו של שר הביטחון לשעבר. מבלי שאמר זאת במפורש, הוביל בני בגין את הקורא לאותה מסקנה שאליה הגיע ‎30 שנה לפני כן ראש הממשלה דוד בן גוריון: שרון הוא שקרן חסר תקנה.
התוצאה הישירה של מעשהו של בני בגין היתה בלימת כוונתו המוצהרת של שרון ללכת מסניף לסניף ומאסיפה לאסיפה ולהוכיח את חפותו. שרון מוסיף להסתובב בעולם כאשר אות הקין של מלחמת לבנון חקוק על מצחו, ומכסה את התחבושת ההירואית של מלחמת יום הכיפורים.
מדוע מי שהצהיר כי שרון אינו ראוי לאמון מסתפק בגיחות בלימה בודדות? מדוע בני בגין אינו נאבק להשבת כבודו האבוד של אביו? ניחוש: ... ניחוש שני: ... ניחוש שלישי: בגין הבן אינו לוחם את מלחמת אביו משום שהאב אינו רוצה במלחמה זו, בגלל תחושת האחריות האישית האופפת אותו לגבי מלחמת לבנון.
במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל הוא אינו רוצה להסתיר מאחורי גבו הרחב של שר הביטחון שלו את אחריותו האישית של ראש הממשלה למלחמה, לתהפוכותיה, לתוצאתה ובעיקר למחירה. ...
שרון היטעה לגבי עמדתו של מנחם בגין על פלשתיניותה של ירדן משום ששגה בהערכתו: הוא הניח שבגין לא יגיב. אך אנשים הנמצאים בקשר עם בגין בשנים האחרונות מעריכים כי הוא יגיב על כל טעות, או הטעיה, או רמייה הנוגעות לו ולעמדותיו, ובלבד שלא תעסוק במלחמת לבנון. על המלחמה אינו רוצה, או אינו מסוגל, לדבר בפומבי; העניין מכרסם בו ומוסיף להכאיב לו. על סילופים בתחומים אחרים ישמיע את קולו, גם אם באמצעות יחיאל קדישאי . . .

כפי שאנו רואים, המאמר מביא בתחילתו מאמר של בני בגין בו (לפי בנזימן) מתוארים סתירות בגרסותיו של שרון לגבי מלחמת לבנון ולדעתו של בנזימן, מסקנתו של בני בגין היא ששרון שקרן, הוא מזכיר שבן גוריון בהזדמנות מסוימת כינה את שרון "שקרן", הוא מביא דברים של מנחם בגין בהם הוא מכחיש דברים שצוטטו מפיו לגבי היותה של ירדן מדינה פלשתינית.
בכל הדברים האלה אין קשר ישיר לשאלה אם רימה שרון את בגין בקשר למלחמת לבנון.
אחר כך מופיע המשפט שעליו הויכוח: "במלים אחרות, מנחם בגין אמנם יודע היטב כי שרון רימה אותו, אבל . . ."
לו היה מחליף המחבר את המילה "יודע" במילה "מאמין" היה המשפט הזה מכיל עובדה אחת בלבד שאי אפשר להוכיחה, באין אפשרות לשאול את הנפטר לדעתו, והיה אפשר להגיד שמדובר, אולי, בדעתו של המחבר. אבל בניסוח הזה שבו מופיעה המילה "יודע", מוספת עוד עובדה: "שרון רימה את בגין בקשר למלחמת לבנון". מדובר כאן על עובדה ממש שהמחבר אינו מסייג אותה במילה כמו "לדעתי", ולכן קשה לראות בכך "דעה" אלא קביעת עובדה שמחייבת הוכחה, ובאין הוכחה - דיבה.
נניח שבמשפט הזה היה כתוב (כפי שאמרתי הרי אין קשר ישיר בין ההקדמה ובין המשפט הזה): "מנחם בגין אמנם יודע היטב ששרון נוהג לאנוס קטינות ולרוצחן, אך מסיבות של כבוד הממשלה וכו' . . .", האם גם אז אפשר היה לקרוא לכך "דעה", ולא לראות בכך דיבה ? "

2. איך שהוא, לדעתי, שרון יצא דווקא בסדר מכל הפרשה למרות ההפסד במשפט. הרי מה שהוא ניסה להוכיח כל הזמן הוא שלא רימה את בגין בקשר למהלכי מלחמת לבנון, והוא כל הזמן חזר כמו תוכי על המשפט שהממשלה החליטה על כל צעד וצעד במלחמה. על האמת הזאת איש לא מתווכח עמו. מדברים על "תום הלב" של המחבר. מבחינתו זה ניצחון מסויים.
שתי הערות 57533
לדעתי אגב, בנזימן ניצח במלחמה על דעת הקהל.
משיחותי עם אנשים, ומקריאת עיתונים וספרים, מצטייר אצלי הרושם ששרון נתפס כמי שרימה את מנחם בגין, מבלי להכנס לסוגיה שאכן כך היה.
שרון גם נתפס כמישהו שלא יכול לסבול את התפיסה הזו, והולך למאבקים ארוכים בבית משפט. מאבקים שהוא לא ניצח בהם, מה שמביא את הציבור לחשוב ששרון רימה את בגין.
מה לעשות, רוב הציבור לא מתמצא בדקויות המשפטיות של הגנת תום הלב.
שתי הערות 57620
אכן, שרון נתפס כמי שרימה את בגין במלחמת שלום הגליל. מדוע הוא נתפס כך ? העובדה שהמאמר הזה שבו הטחת האשמה הזאת מובאת ללא הוכחה, דווקא הוא נבחר כיעד של שרון להגשת תביעת הדיבה, בצאתו למלחמה על טיהור שמו, מראה שכנראה לא נמצא מקור עיתונאי אחר שבו מוטחת בו האשמה הזאת ישירות, ובאופן שנראה כהבאת עובדה ולא כהבאת דעה.
זה מראה את אחד מנפלאות התקשורת: יכולתה לייצר "אמת" מבלי לומר אותה בצורה ברורה וישירה, כך שאפשר יהיה להעמידה במבחן.
איני חושב שהמשפט הוא זה שגרם לתפיסה הזאת. המשפט הזה יוזם ע"י שרון עקב התפיסה הזאת. רצונו העז של שרון להעמיד למבחן את "העובדה" עצמה, ולהתווכח עליה, לפי דעתי מחזקת עת גרסתו. לו באמת חשב שרימה , היה חושש שאפשר יהיה להוכיח זאת (הרי רוב העדים עדיין חיים), ולהטיח את הדברים בפרצופו. כך זה אצלי, ונדמה לי שגם במידה מסויימת בציבור, אך זה עניין של תחושה ואין טעם להתווכח על כך.
שתי הערות 57693
למה שרון נתפס כמי שרימה את בגין?
לדעתי, מכיוון שהוא פשוט רימה את בגין (ניתן לשלוח את כתב התביעה באיימיל).
שאני אומר זאת, אני מסתמך כמעט באופן טוטאלי על עדותו של בני בגין, שטען גם במאמר ההוא במעריב, וגם בתצהיר שהוגש לבית המשפט במהלך משפט הדיבה. בגין טוען שאריאל שרון הטעה את מנחם בגין.
ומכיוון שאני יוצא מתוך נקודת הנחה שבני בגין דובר אמת, ואריאל שרון הוא שקרן סדרתי, אני נוטה לקבל את גירסתו של בני בגין, ולקבוע ששרון רימה, שיקר והטעה.
שתי הערות 57703
לא קראתי את המאמר של בני בגין אבל לו באמת היה כתוב שם ששרון רימה את מנחם בגין בקשר למהלכי מלחמת לבנון, אין לי ספק שבנזימן היה מביא במאמרו את הציטוטים המתאימים או לפחות מספר על כך, והוא לא עשה זאת.
אדרבה אני נותן לך אתגר: אני טוען (מבלי שקראתי) שבני בגין מעולם לא טען טענה כזאת. אתה מוזמן להביא ציטוטים ממאמרו שסותרים טענה זאת.
קביעתך ששרון הוא "שקרן סדרתי" היא צורה של התלהמות שרק מוכיחה את טענתי בקשר להשפעת העיתונות. (אם תחפש תוכל למצוא אצל כל פוליטיקאי כמעט סתירות ואי דיוקים, וכדי לטעון טענה כזאת צריך להראות שאצל שרון יש כאלה יותר מאצל אחרים.)
האמן לי שאני רחוק מלהיות מעריץ של שרון, אבל אני אוהב להסתמך על עובדות ולא על "אווירה" תקשורתית.
שתי הערות 57724
א. לגבי המאמר של בגין - אין לי אותו מול עיני. ביום ראשון אני ימצא אותו ואצטט אותו להנאתך.
ב. בנזימן לא צריך לצטט את המקור אם הדבר ידוע בציבור. במשך שנים היה ויכוח עם שרון רימה או לא. בנזימן, בהערת אגב, הזכיר שלדעתו שרון רימה. לא מדובר בכתבה על מעללי שרון במלחמת לבנון, כתבה שדורשת מקורות, ציטוטים וכו וכו.
ג. הטענה ששרון שקרן מבוססת על הביוגרפיה שלו ''לא עוצר באדום'' של עוזי בנזימן, ביוגרפיה שבה מראה בנזימן ששרון מרבה לשקר ביודעין. גם דוד בן גוריון אגב, כינה את שרון ''שקרן''.
הבה נתמקד 57739
הנושא היחיד שעליו אני מדבר הוא השאלה:

האם רימה שרון את מנחם בגין במלחמת לבנון, ולא מה אמר עליו חיים לוינסון או בן גוריון או כל אחד אחר.

אין בידיי נתונים כדי לענות על השאלה הזאת אבל השערתי, "הדעה" שלי היא שלא עשה זאת.
השערתי מבוססת על *העובדה* ששרון יצא להילחם על השאלה הזאת. אני משער שלו באמת רימה את בגין, היה קל להוכיח זאת, ומטעמים תועלתיים הוא לא היה נוקט בדרך זאת.
אתה טוען שאתה *יודע* שהוא רימה. לא שאתה *משער* כך, כמוני. אם אתה באמת "יודע", אתה גם יכול להוכיח, ואני מצפה בכליון עיניים להוכחה.
הבה נתמקד 57888
שרון הלך למשפט לא בשביל שההיסטוריונים יקבעו שהוא לא רימה את בגין, אלא שה*ציבור* ישתכנע בעמדה זו.
מכיוון שמדובר במאבק של יחסי ציבור, העובדות הם לא כל הסיפור. אם רוב הציבור חושב ששרון רימה את בגין, גם אם נניח הוא לא עשה זאת, שרון לא הרוויח דבר במשפט הדיבה.

יכולה להיות שאתה מתעניין מה באמת היה שם. אני לא יודע מה היה שם, מהסיבה הפשוטה שבאותם שנים לא הייתי בחיים. אם כי, ממה שקראתי בענין זה, לא מצטיירת בעיני תמונה מחמיאה של אריאל שרון. יכול להיות שאני משער שכך היה.

אני ינסה לאתר ביום ראשון את המאמר המדובר של בני בגין, כדי שכולנו נחכים.
שתי הערות 57552
אני מסכים עם חיים לוינסון ובכל מקרה, גם אם שרון "ניצח", אני מקוה, שהנצחון היה שווה לו 15000 ש"ח הוצאות משפט.
שתי הערות 57623
שרון אינו סטודנט לפיסיקה.
אני מניח שהוציא במאבק הזה סכום גדול בהרבה מחמישה עשר אלף שקלים, ואיני חושב שהדבר הזה גרם לחוסר של אפילו פרור אחד בתפריטו. מכל מקום זה לא ניכר עליו.
15,000 ש"ח 57624
כולה שלוש כבשים (בערך).
שתי הערות 57658
אתה צודק.
אני (סטודנט לפיזיקה) הולך על משפט תעבורה חסר סיכוי. בהקראת כתב האישום השופט רמז לי, שאם אני לא מעונין לפרוש עכשיו ולהסתפק בקנס המקורי, אלא ללכת על עדויות וראיות, הקנס המינימלי (במידה ואמצא אשם) הוא פי 10 מהקנס המקורי.
שתי הערות 57663
לא כל סטודנט לפיזיקה הוא מליונר.
אני לא מציינ/ת את שמי כדי שלא תדע מי אני.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה למאמר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים