![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			או כמו שהבוסית שלי אמרה: למה ארבעה וחצי ימי עבודה אם אפשר רק שניים? | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			
				מה אכפת לי כמה עובד מי שמספק לי מצרכים ושירותים? אכפת לי רק מאיכות המוצר שלו.  | 
			![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			הבעיה היא שמדובר כאן בעיקר על המגזר הציבורי. באמת לא אכפת לך מה שעות קבלת הקהל של משרדי הממשלה, למשל? | ![]()  | 
		
![]()  | 
		
![]()  | 
				
				
  | 
			![]()  | 
		||
				
  | 
			||||
![]()  | 
			
				אם המגזר הציבורי היה צורך 20% מהתקציבים שהוא צורך היום, לא היה אכפת לי שיעבדו שלוש שעות שבועיות (מה שממילא קורה היום, עם מעטה יקר להחריד של אבטלה סמויה).  | 
			![]()  | 
		
![]()  | 
		
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא | 
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
			  RSS מאמרים |
			כתבו למערכת |
			אודות האתר |
			טרם התעדכנת |
			ארכיון |
			חיפוש |
			עזרה |
			תנאי שימוש והצהרת נגישות
		 | 
		© כל הזכויות שמורות |