בתשובה להאייל האלמוני, 03/08/03 15:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהזדמנויות חגיגיות (הפטרות בר-מצוה ושאר בישין מרעין), המשפטים בהם מככבות המלים המדוברות נמצאו בלתי ראויים לשמש כפינאלה, ולכן חוזרים לאחריהם על המשפט הקודם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא נשמע כמו דבר הגיוני לעשות, כאשר לפחות במקרה של מלאכי ואיכה, הפסוק הקודם נשמע הרבה יותר אופטימי ונחמד כפינאלה וזה האחרון מהווה אקורד סיום צורם למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה שמעתי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספרים לעיל מכונים "יתק"ק", ר"ת: ישעיהו, תרי-עשר, קהלת, קינות. בקריאת ספרים אלו נהוג לחזור על הפסוק שלפני האחרון: ישעיהו, הפטרת שבת וראש חודש - "והיה מדי חודש בחודשו", אחרי "והיו דראון לכל בשר". תרי עשר (מלאכי), שבת הגדול - "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא", אחרי "והכיתי את הארץ חרם". קהלת, סוכות - "סוף דבר הכל נשמע", אחרי "אם טוב ואם רע". איכה, אוטוטו - "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם", אחרי "כי אם מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד מאד". התכוונתי לתת רמז, אבל הייתם מהירים, ולכן אעשה ממנו חידה משלימה: באיזה עוד ספר מספרי התנ"ך נוהגים רוב העולם לחזור על הפסוק שלפני האחרון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קטנוניות, ברשותכם: א. הקרדיט, ברובו, מגיע לאדון חרדון. ב. במלאכי: "*אליה* הנביא". ג. באופן אישי, העדפתי את ימק"א בתור ר"ת. ויש לי גם הצעה ללחן ותנועות ידים אגב הריקוד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון ב. נכון ג. גם אני ד. לא ענית על המספר הנוסף |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר השירים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! החזרה בסיומו של שיר השירים לא נזכרת במסורה ולא כולם מקפידים עליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |