![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
די מסכים אתך, בקטע הסיום קצת גלשת לססממאות ריקות. אם אתה מדבר על רווחה כלכלית יחסית שממנה נהנו הפלסטינאים באותן שנים לא נותר לי להסיק שלא זכית לחוות את אותה תקופה ממקור ראשון. יחסיות זה דבר מסוכן. לך תספר לישראלים שאין להם מה להתלונן על הפיגוע האחרון. היות ויחסית לשנה שעברה קצב הפיגועים ירד הם אמורים על פי תיאורית היחסיות לשמוח בחלקם ולומר תודה. החיים של הפלשתינאים באותן שנים היו חיים ללא בטחון כלכלי ללא כבוד וללא עתיד. דווקא האינתפאדה הראשונה התעוררה בצורה עצמאית כאות מחאה נגד המנהיגות הפלשתינאית בפרט ותפיסת העולם הערבי בכלל. ההדרדרות החלה כאשר ערפאת מבחוץ תפס טרמפ על ההתקוממות ומאז כמו שאמרת, תוך שימוש בהסתה הפך את הסכסוך לבלתי פתיר עוד יותר. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
יצא לי לראות גרפים המתארים את עליית רמת החיים של תושבי השטחים. לצערי אינני זוכר את המספרים המדויקים או את המקור אבל הקו היה מאוד ברור. רמת החיים בשטחים עלתה בהתמדה משישים ושבע ועד תשעים ושלוש (האינתפדה הראשונה האטה את ההתקדמות אבל היא עדיין הייתה שם) העליה היתה גם במונחים אבסולטיים וגם במונחים יחסיים מול רמת החיים של הישראלים. |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |