בתשובה ליובל נוב, 23/04/04 1:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היו הרבה נסיונות בתפישה חזותית. באחד מהם, החוקר ענד למשך תקופה ארוכה משקפיים שהופכות את התמונה מעלה-מטה. בהתחלה היתה לו בעיה רצינית של אוריינטציה אבל אח''כ הוא החל להתרגל לאט לאט ולמצוא את דרכו בבית. בשלב הבא הוא יצא לרחוב ולאחר כשבועיים הוא היה מסוגל לנהוג באופנוע. עכש''ז, הוא לא ראה ''הפוך''. אם תרצה, אחפש נתונים יותר מדויקים על הניסויים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החלק היפה היה שאחרי חודש הוא הסיר את המשקפיים, ושוב הוא ראה הפוך. לקח קצת זמן עד שהתרגל חזרה לעיניו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוי נשמע מאד מעניין, ואשמח לשמוע עליו עוד. בכל מקרה, נראה לי שהקשר עין-מוח אינו קשור במישרין לשאלה המקורית שהעליתי - היא עומדת בעינה גם אם יש מצלמה במקום עין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. משקפיים המזיחות את שדה הראיה ב-40 מעלות - כשענדו משקפיים כאלה לאפרוחים, הם המשיכו לנקר היכן שהגרעינים *ניראו* להם, ז"א בסטיה של 40 מעלות. לבני אדם לוקח כמה דקות להתעשת ולאפס את התפיסה החזותית עם העולם. ז"א, תוך כמה דקות הנבחן היה מסוגל לנווט בחדר מלא מכשולים ללא שום בעיה. אחרי הורדת המשקפיים לוקח כמה דקות לחזור לאוריינטציה נורמלית. 2. משקפיים שהופכים את התמונה מעלה-מטה וימין-שמאל. למעשה, הרשתית קולטת תמונה "ישרה-ימנית" של העולם בזמן שמי שעונד אותם עומד ישר (בד"כ, התמונה ברשתית היא "הפוכה-שמאלית"). בימים הראשונים החוקר התקשה לתפקד. כשהוא ניסה ללכת הוא "חיפש" את הרגליים שלו שנראו לו "למעלה". הוא לא היה מסוגל לאכול והיה תקוף בחילה ודיפרסיה. לאחר כשבוע הוא התרגל והאורינטציה שלו "התאפסה". עם הורדת המשקפיים, החזרה למצב נורמלי היתה מהירה. 3. בניסוי דומה ל-2, אחרי תקופה מסוימת של התרגלות, הם היו מסוגלים לעשות סקי, לנהוג באופנועים, להטיס מטוס. העולם אמנם נראה להם הפוך, למשל הכביש מופיע מעל לנהג, אבל הם עוברים תהליך אקטיבי של התאמה תפיסתית. הם *לומדים* לקשר ולתאם את תנועות הגוף ביחס לעולם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |