|
||||
|
||||
תל אביב היא בהחלט עיר מדהימה לטייל בה, ואני מאוד מאוד אוהבת לטייל בה, ברגל. גם בירושלים טיילתי המון ברגל בתקופה שגרתי שם. אולי עם פרוייקט "העיר הלבנה" תתרחב המודעות לטיולים אורבניים. אין לי בעייה עם הטבע, אבל אם כבר טבע, אני מאלו שמעדיפים להתרכז במקום קטן (עד קטנטן) ולעקוב אחריו לאורך זמן. רוב הטיולים בטבע בהם הייתי היו מהירים מידי. לא מעניין אותי ללכת קילומטרים, אלא למשל לתפוס עץ ולראות מה חי עליו ומסביבו. אני מאלה שיכולים לשבת ולעקוב שעות אחרי לטאות שמטיילות על עץ, קן נמלים, או זרימה של מים במפלון קטן. זה מרתק לראות איך הצללים והתאורה משתנים לפי מיקום השמש, איזה בעלי חיים מתעוררים או הולכים לישון, ואיזה פרחים נפתחים או נסגרים. הבעייה היא שרוב מי שהיה איתי לא מחשיב מעקב אחרי פינה קטנה בטבע לאורך יום שלם כטיול :-( |
|
||||
|
||||
איך שאת מתארת את זה, זה נשמע ממש מפתה. |
|
||||
|
||||
בהמשך למה שערן אמר, עזרת לי להבחין מה הפריע לי כל כך בטיולים של תנועת הנוער - הגישה שלהם פשוט צבאית מדי, מזכירה מסע כומתה: "היום נעשה מסלול", "יש לנו עוד 12 קילומטר", "נעלה על גב ההר ונרד". אף פעם לא הבנתי מה המאמץ הסיזיפי הזה, להתחיל ואדי, ללכת את כל אורכו ואז לחזור לנקודת ההתחלה במסלול אחר. וזה למרות שאני אוהבת לשהות בטבע - לשהות בו, לספוג אותו ולא להיתזז. בתנועת הנוער פשוט לא הבנתי *למה* צריך ללכת כל כך הרבה בכיוון א' או ב', איזו מטרה יש להשיג פה. כמובן שסבלתי, פרשתי, והיום החברים שלי צוחקים עלי שאני מפונקת. הם עצמם עורכים היום מסעי אופניים במסלולים קשים. גם אופי הטיול הממוצע של הישראלי בדרום אמריקה נגזר מהמורשת הצבאית הזאת - הכל מכוון הישגים, לסמן איקס על מקום, לסיים מסלול. |
|
||||
|
||||
הזכיר לי אסוציאטיבית שני ביטויים מעולם הטיולים הישראלי שאהובים-שנואים עלי במיוחד, בלי סיבה מעמיקה - זו אהבה-שנאת-חינם: "דוּך" ("דוח"?) - "אחרי שגומרים את הזויתן הולכים דוך עד החניון". וקצת יותר מורכב - "לעשות את". "לפני שנה עשינו את המוחרקה, בשבת הקרובה נעשה את נחל תבור". |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכבר קיטרתי פעם על השימוש בפועל ''לעשות'' במקום ''לגלם''. ''הפעם סנדרה בולוק עושה את לאקי, נערה ללא יומרות שמוצאת את עצמה ברומן סוער עם מוקי, שליח פיצה מקסים שמתברר לאחר מכן כמיליונר בתחפושת. אבל בכך לא מסתיימת התסבוכת- כאשר בראד פיט (שעושה את מוקי) מאבד את הכרתו עקב תאונה, חברתה הלסבית של לאקי ( ג'ניפר אניסטון עושה תפקיד קטן אבל מדהים) מתחפשת למוקי ( בעזרת נפלאות הפעלולים של הוליווד) ומנסה להכניס אותה למיטה. במקביל, משפחתה של לאקי ממשיכה לשדך לה שלימזלים. תשע כפול עשר במינוס שתים-עשרה בסולם רורשך.'' |
|
||||
|
||||
הביטוי "דוך" בעברית מקורו ממילת היחס הגרמנית durch. (כנראה מהגרמנית הגבוהה, בה ה-r כמעט לא הורגש) השימוש המקובל יותר בעברית, בביטוי "דוך-אנ-דוך" - עד הסוף, ללא עצירות או עיכובים - הושאל מ-durch und durch הגרמני. ביטויים דומים קיימים בשפות גרמאניות אחרות "through and through" באנגלית, "door en door" בהולנדית, במשמעות דומה מאוד. |
|
||||
|
||||
יפה. לא חשבתי על כך. |
|
||||
|
||||
ואני שמעתי (אמת או אגדת עם?) שמילת היחס הגרמנית durch באה מ"דרך" העברית. (בעזרת ההגיה האשכנזית "דוּרֶך"). לא דרך במובן way, אלא במובן through. כך כשעוברים דרך מכשול, מבלי להתחשב בו, ישירות, עוברים "דוך". ___ אגב, מגבעת בעבור הכותרת. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שזה נכון. ראשית, משום שזה נדיר מאוד למצוא מילות יחס מושאלות, ושנית, משום שהעובדה שמילות דומות מאוד (פונטית וסמנטית) מופיעות בשפות רבות מאותה משפחה (גרמנית, פריסית, הולנדית, אנגלית, סקסונית, גותית וכו') מעידה על כך שיש לכולן מקור עתיק משותף, ככל הנראה גרמאני. (והמגבעת מגיעה לירדן) |
|
||||
|
||||
(אני אמנם נתתי את הכותרת, אבל בדיעבד היא מתייחסת אליך.) |
|
||||
|
||||
לאדם שכותב ''מילות'' במקום ''מילים'' מגיעה נזיפה הגונה, לא כובעים מורמים... אבל תודה. |
|
||||
|
||||
אתה יכול בהחלט לשגר לו מילות תודה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל "מילות דומות מאוד" (מה שכתבתי ב-תגובה 254354) איננו זהה ל"מילות תודה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |