 |
|
 |
||
|
||||
 |
שיר יפה מאוד. איך שכל בית מתחיל בנוסח קר ורשמי ומתרסק בהתפוצצות של רגשות.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם הראשונה מזה זמן באייל, הצטערתי כשהשיר נגמר. נדמה שאורך-הנשימה של משוררים (צעירים?) כיום הוא קצר משהיה פעם; לרוב זו ברכה, לפעמים זה חבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהשיר קצר מדי. לטעמי הוא בדיוק במידה הנכונה גם באורך, וגם במבע הרגשי- בנקודה טובה באמצע בין איפוק לזעקה. חזק, ונוגע ללב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם הבעיה איתו - רציתי לנתח אותו, וחבל לי לעשות את זה :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |