בתשובה לאייל מולד(ר), 11/03/06 12:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אל תהפוך הערה אגבית שלי למרכז העניין. לא כתבתי באף מקום שמטפלים הם בעלי הון. כל הסטיה לכיוון הזה נעשתה בגלל ההתייחסות למשמעותו של הכסף בחברה שלנו. די נמאס לי מדו שיח החרשים הזה איתך; כנראה שיכולת הביטוי שלי לא מספיק טובה ולא הצלחתי להסביר היטב את השקפתי. ראשית, אינני מתלונן על שום דבר. שנית, נכנסתי לנושא מורכב ואל תציג אותי כמטומטם. מי שיש לו חנות גם הוא מנהל עסק-איש עסקים -עסקים קטנים -ולאו דוקא מה שמוגדר כבעל הון. מה פירוש-"*לדעתך האישית* איש העסקים... "? זאת איננה דעתי האישית ולא המצאתי אותה. הפעילות הכלכלית היא המוטיב המרכזי של החברה בימינו. אולי אתה חושב שכמו בימי הבינים, האמונה ויכולת הלחימה הם המוטיבים המרכזיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני באמת לא מבין אותך. אולי כדאי שתיקח כמה רגעים, ותכתוב בצורה ברורה את כוונתך. א. מהי בדיוק אותה פעילות כלכלית שאתה מתייחס אליה כ"לא אנושית". ב. איזה מקצועות עוסקים באותה פעילות? מה לגבי פועלי יצור? מתכנתים? מטפלים פסיכולוגיים? עורכי דין? רופאים בקופת חולים? רופאים פרטיים? עבור אלו שכן עוסקים בה, איזה היבטים ספציפיים במקצוע נחשבים במסגרת אותה פעילות ואיזה לא? ג. מהם בדיוק החסרונות שנגרמים לחברה או לפרט בחברה כתוצאה מאותה פעילות כלכלית? האם אתה יכול לתת דוגמאות קונקרטיות מהשטח לחסרונות כאלו? ד. מהן הראיות לכך שאותה פעילות גורמת לחסרונות הללו (ואני מדבר על ראיות ממש, ביטויים מהסוג "הטבע של הכסף מנוגד למערכת יחסים אישיים" רק מבלבלים אותי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא ייחסתי חוסר אנושיות לשום פעילות כלכלית. אינני מבין היכן גירדת את זה. דיברתי על היותו של הכסף שהפך בחברה שלנו לא רק אמצעי אלא מטרה- מימד שמבטא הרבה מאד פעילויות אך הביטוי הוא אבסטרקטי- מספר. אתן לך דוגמא: השתתפתי פעם בישיבת הנהלת בית ספר איזורי מסויים. נציג אחד הקיבוצים היה הגזבר של אותו קיבוץ. באותה תקופה דובר על כך שבית הספר יתחיל לשלם לקיבוצים שכר דיפרנציאלי עבור עבודת המורים. אותו גזבר נחמד דיבר על כך שיש כל מיני מורים, כאלו שצברו יותר השתלמויות, עשו תארים נוספים וכאלה שלא השלימו את התואר. הדבר כמובן התבטא במשכורת. "שידעו מה הם שווים". אני מודה שהוא הקפיץ לי את כל הפיוזים. יושב לו הכלכלן הדגול בהנהלת בית הספר כנציג ההורים-הבעלים, ומקטלג את המורים על פי המדד היחיד שהוא יודע- הכסף שהם מביאים הביתה. אם הוא לא היה חבר הנהלת בית הספר הייתי מבין את זה אבל הוא חבר הנהלה; הכרתי את המורים; שתי המורות הטובות ביותר-אני מאחל לכל בית ספר מורות כאלה- לא השלימו את התואר. לעומת זאת היו מורים/ות עם תארים שהיו גרועים ומשעממים כמורים. על פי מימד הכסף היה ברור את מי צריך להעסיק אבל איכותו של מורה איננו נמדד בערך כספי. הכסף אינו אומר הרבה פעמים שום דבר חוץ מערכו המיספרי. שוב, אל תכניס לי דברים שאינני אומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרדתי את זה מתגובה 372339. טוב נראה לי שכדאי שנעצור כאן, נראה לי שאני מרגיז אותך סתם וחבל. לסיום, רק אומר שאני מסכים שאיכות של אדם לא נמדדת במשכורת שלו, ושהתרבות שלנו אכן די חומרית, ושקשר מטפל-מטופל כולל גם יחס אישי אינטימי, ושיחס כזה אינו תלוי בכמות הכסף שהמטופל משלם. אבל אני ממש לא מסכים שהתובנות היפות הללו מובילות לטענה שזה לא בסדר שמטפל גובה הרבה כסף עבור שירותיו. בעיניי זו טענה מתנשאת ומתחסדת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |