|
||||
|
||||
בעיקרון אין דרך פעולה קבועה. כפי שכתבתי - שום פוליטיקאי לא פוסל אף דרך. הכל נזיל ומשתנה בהתאם לנסיבות. עם זאת, רוב הזמן יעדיפו המשתלבים מבצעים קצרים, ובד''כ לא מהסוג שסוגר דלתות. דלתות שנסגרות כתוצאה ממבצע יהיו לרוב ''דלתות בדלניות'' שלא ממש היו פתוחות גם קודם. לכן חשוב לדון בכל מקרה לגופו כדי לנסות להבין את הנפשות הפועלות. אם יש לך דוגמה - אפשר לדון בה. |
|
||||
|
||||
לא יודע, אני לא זוכר שמלחמת לבנון פתחה בפנינו יותר מדי דלתות בעולם... אם אני זוכר את הבלבניזם שלי כראוי, לא יתכן שאותה פוליטיקה מביאה למדיניות שונה, ופוליטיקות שונות מביאות לאותה מדיניות, ולכן לא יתכן ש''שום פוליטיקאי לא פוסל אף דרך''. אבל אולי לא הבנתי אותך נכון. |
|
||||
|
||||
זיכרון זה דבר מתעתע. מלחמת לבנון היתה הכלאה קלסית בין מדיניות משתלבת ובדלנית (רה"מ בדלן ושר ביטחון משתלב) שיצאה כמיש-מש שנתן משהו לכל צד, אבל הניצחון הסופי לצד המשתלב בגזרה זו הגיע רק הרבה שנים אחר כך, בנסיגה של ברק. לגבי הדרך, אנסה במילים אחרות: פוליטיקאים לא מגבילים עצמם בד"כ באופציות העומדות לרשותם כדי לקדם את הפוליטיקה שלהם. הווה אומר, אם האופציה היחידה לקדם מהלך משתלב/בדלני מסויים הוא לחימה, שניהם יצאו אליה (כמובן יעדי הלחימה ישתנו באופן קיצוני בהתאם למדיניות הדומיננטית). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |