|
||||
|
||||
הפוך על הפוך. בגלל שהילד הוא מטרתי אז נראה לו שאם הוא יתנהג לא יפה המטרה שלו לא תושג ותחליפה יהיה סטירה |
|
||||
|
||||
לא הפוך על הפוך אלא נס על חלב. זה רק מראה שההבחנה בין "יצור סיבתי" לבין "יצור תכליתי" אינה מועילה במיוחד כאן. מה שמסתתר מאחריה הוא שאחרי מספיק ענישה והטפות מוסר (סיבה) הילד מפנים את המסר ומרגיש הוא חלק מהותי מאישיותו שלו, כך שבהמשך הוא כבר לא יצטרך את הסיבה הזאת כדי להמשיך ולהתנהג בצורה המתוקנת מתוך רצונו שלו (תכלית, יענו). מכל מקום, ענישה גופנית אינה שונה לעניין זה מכל ענישה אחרת. אגב, דוקא חוגים דתיים אמורים לדעת שאין צורך בענישה גופנית דוקא כדי להטביע את רעיונותיהם אצל הטף. עכש"י אף אחד לא מעביר לילדיו את האמונה הדתית עצמה באמצעות מכות (מצד שני, מה אני באמת יודע?). |
|
||||
|
||||
ברור. מה שרציתי להראות זה שלא משנה מאיזה כיוון תדבר על הכאת ילדים, חוגים דתיים תמיד ינו להעביר את הגמל בגוף המחט. אגב, דווקא דתיים צריכים לפקפק בתועלת של ענישה גופנית. אחרי כמעט 6000 שנים של עונשי גוף ורוח הם עדיין ממשיכים לסבול. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |