|
||||
|
||||
"וקו הגבול שאת יוצרת בהגדרותייך ל"דתיה" ול"מאמינה" - מחטיא את מטרתו." את המשפט הזה אני קוראת כבר 5 פעמים ולא מצליחה להבין. אומר רק בקיצור שבעיני אדם מאמין הוא יותר אדם, ויהודי מאמין קל וחומר (ולא זאת לא גזענות) והאמירה ההיא נאמרה קצת בגיחוך, אין לי צורך לתקן "רושם" וכשמסתבר לי לעתים שטעיתי אני מנסה לתקן את עצמי, הרושם הוא לא עיקר (אם כיגם ל"מראית עין" יש חשיבות) והעיקר העיקר הוא שלא אני והדפקטים שלי הם הענין, מה שחשוב הוא שאברהם אבינו היה ענק ענקים. |
|
||||
|
||||
במה אדם מאמין הוא יותר אדם? |
|
||||
|
||||
את הדברים הבאים אני כותבת עם חשש מסוים,משום שזו תובנה אישית שלי מכל מה שמוכר וידוע לי, (ואינני מרבה לקרוא במיוחד- רואם מה ?), אני מאמינה שהיכולת של האדם להתבונן על "הבריאה" (על הקיים, החומר, החיים) ממקומו של "בורא"- של זה, או של מה, או של מי שגורם לבריאה להתרחש ללא הרף - כלומר להזדהות איתו באיזשהו אופן, הוא מה שמאפשר לאדם להיות יותר "אלוהי" במובן הפשוט שנדמה לי שכולם מבינים וזה מה שעושה אותו ליותר אדם - צלם האלוהים שהוא מקנה לעצמו. |
|
||||
|
||||
באמת. אפשר הבהרה? ואגב, הוגים יהודים דתיים רבים טענו שנסיון להבין את האל הוא לא רק בלתי-אפשרי, אלא אסור לחלוטין. מצד שני, יש כאלו שחלקו עליהם. |
|
||||
|
||||
אני הזכרתי "הוגים דתיים" ? הבעתי את הבנתי ותחושתי האישית בתשובה לשאלה: למה בעיני, מאמין הוא יותר בגדר אדם? הבהרה למה התכונתי בלהיות יותר אלוהי : ללא העצמי שאליו עולם החומר כופה אותנו, מאפשר התבוננות במובן הטהור (ראייה של הבנה/קבלה ללא צידוד) משום מה אני נזכרת באיזה שורה נדמה לי משיר הפתיחה בשירי מכות מצריים של אלתרמן(בדרך נא-אמון) כשהוא משווה את השיר לעכבר קטן עין הניבט מחשכת חורו ("בך ניבט זה השיר קטן עין כעכבר מחשכת חורו")שגם האדם הוא בסך-הכל עד אפסי לקיום הרבה יותר נשגב (אם אפשר לומר) אבל העדות שלו כמו העכבר/השיר היא מהות קיומו- זה כל ההבדל |
|
||||
|
||||
מבלי להיכנס לויכוח כאן ולהבדלה בין מאמין לדתי, ברצוני לשאול רק למה כוונתך כשאת אומרת על אברהם "ענק ענקים" - האם תוכלי להבהיר? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |