 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום תמר ופיני קראתי את השירים ועלתה בי השאלה מדוע החלטתם לכתוב יחד. יש תחושה שהסגנונות שלכם שונים וכך גם השירה- הדיאלוג כאילו לא "מתחבר". האם חששתם מקנאת סופרים/משוררים בתוך הזוגיות? מה הסיבה שרציתם כי הביקורת/השבח יופנו לגוף אחד? אתם גם מגיבים במשותף ואף חותמים בלשון רבים. שווה לחשוב על זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אחרי כך וכך שנות נישואין, ובהתייחס לכך שלא בחרו בברירת המחדל שהיא לכתוב לבד) נראה לך שהם לא חשבו על זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום, הספר "שתי וערב" הוא יצירה בה חוברים יחד הצד האישי של כל אחד מאתנו עם הצד הזוגי. אפשר לקרוא את הספר כאילו כרך יחד שני קבצי שירה נפרדים. קובץ אחד, של פיני, בעמודים הזוגיים, וקובץ שני, של תמר, בעמודים האי זוגיים. וכן אפשר לקרוא את הספר, שיר מול שיר. שיר של פיני מול שיר של תמר, כצמדים של שירים המהווים מה שכינינו "דו שיח פואטי". הבהרנו, קודם בדיון תגובה 476510 , את מהות המושג ואת מקורותיו. החלטנו לענות בלשון משותפת על הביקורת לשירים כאן, כי הם חלק מהיצירה המשותפת מ"שתי וערב". יצירה זוגית זו היא רק חלק מכלל השירה של כל אחד מאתנו. רוב שירתנו לא נכתבת בקונטקסט זוגי. יחד עם זאת "קנאת סופרים" תמיד קיימת, ולא רק אצל סופרים. כתבת: "יש תחושה שהסגנונות שלכם שונים וכך גם השירה- הדיאלוג כאילו לא "מתחבר". דיאלוג פואטי איננו מחייב אחדות סגנונית. דיאלוג מתקיים בין שניים נפרדים, ולמעשה היא תנאי לו. השירה המדברת זו עם זו מהווה את היצירה עצמה. לצערנו, כפי שציינו בתגובה המצוטטת, שלושת הצמדים שמוצגים כאן אינם מייצגים היטב את סוגי הדיאלוג האופייניים לספר בכללותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקטע האחרון כתוב: דיאלוג מתקיים בין שניים נפרדים, ולמעשה היא תנאי לו צריך להיות: דיאלוג מתקיים בין שניים נפרדים, ולמעשה הנפרדות היא תנאי לו |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |