|
||||
|
||||
הימור שלי, שמי שגדל בסביבה קומוניסטית לא רוחש יותר אמון לרשויות מאשר מי שגדל בישראל. |
|
||||
|
||||
במדינה קומוניסטית ישנה חשיבות פחותה לתוצאות הדיבוב, כמו גם לאמת באופן כללי, כך שהמדובב עשוי לחשוש פחות לדבר עם מישהו שגם כך אינו נראה כמו ''רשויות המדינה''. סביר גם שעל מי שצמח בסביבה כזו יותר קל לאיים בדברים הנוראים שיקרו לו אם הוא לא ישתף פעולה בהודאה ובשיחזור. צבר, בד''כ יודע טוב יותר את מגבלות כוחן של הרשויות במדינת חוק. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא לא עם כוחן של הרשויות, אלא עם כוחם של השוטרים הנוגעים בדבר. אני מכיר אישית אנשים שחטפו מכות רצח במשטרה, ששתלו בכליהם ראיות כוזבות, נרקומנים שנסחטו בזמן הקריז והודו כדי לקבל את המנה המובטחת (כן, בחדרו של החוקר סידרו לו שורה כדי שיירגע, אחרי שהסכים לכל מה שביקשו). רוב הצברים שאני מכיר יחתמו גם על רצח רבין אחרי לילה אחד במעצר. |
|
||||
|
||||
כשכתבתי ''הרשויות'' כללתי בזאת את האנשים המרכיבים את אותן הרשויות - שוטרים, פרקליטים, שופטים וכן הלאה. אני בטוח שבכל מדינה מספיק גדולה, שכוח האדם השיטורי שלה מתבסס על בני אנוש, ישנם בכל שנה עשרות רבות של מקרים מן הסוג שתיארת. אגב עניין זה, בשליליים כגון אלו, המדד המשולש לפיו אני מודד מדינות בעניינים הוא אחוזם של המקרים, יחס דעת הקהל והעיתונות אליהם וכן יחס הרשויות אליהם. |
|
||||
|
||||
שורש הבעיה הוא בכך שרוב ''נפגעי'' החקירות הם בדיוק מפלח האוכלוסיה שלא יכול ליצור קשר עם התקשורת ודעת הקהל, חלקם לא מבינים אפילו את מעמדם החוקי ולא מעלים בדעתם את האפשרות להתלונן ולהתעמת (שוב) עם רשויות החוק. |
|
||||
|
||||
..אשר על כן לא ברור מדוע אתה מקשר בין פקחות להימנעות מהודאה. הקשרר יכול להיות רק לעמידות. |
|
||||
|
||||
אדם פיקח יודע מה יהיו התוצאות של "התפנקות" (לזרום עם החוקרים ולהפסיק את הסבל), עבריין פיקח הסביר לי פעם: "שבוע במעצר במקום שנה בכלא", אדם פיקח לא היה מדבר עם המדובב ולא היה בולע את הטריקים של החוקרים. הרעיון לשתף פעולה בשחזור ולשתול טעויות כדי שיהיה חומר לערעור, נראה לי פנטסטי ובהחלט לא חכם. |
|
||||
|
||||
*עבריין* פיקח התנסה בדברים האלה. אדם שהוא עבריין או חף מפשע, אבל עדיין לא התנסה בהם, יכול להתקשות מאוד לעמוד בלחץ נפשי לא מתון כלל. ומדוע אין זה חכם לשתף פעולה בשחזור ולשתול טעויות? |
|
||||
|
||||
א. נכון, ועובדה שהפרקליטות משיגה 99% הרשעות. ב. עובדה שזה לא עזר ליורם ביכונסקי, עמוס ברנס, כנופית מע"ץ והשד יודע כמה עוד חפים מפשע שהודו ושיחזרו. הנ"ל זוכו בדיעבד בגלל מצפונם הנוקף של חוקרים, מהמעורבים או אחרים ולא בגלל כשלים בצילום השחזור. |
|
||||
|
||||
א. אכן. אז איך זה קשור לפקחות? כל המורשעים טפשים? ב. האם בשחזורים של ביכונסקי, ברנס וכל האחרים היו כשלים בצילום השחזור? |
|
||||
|
||||
את, אני ודב אנשלוביץ יותר חכמים (עכשיו) בתחום הזה מרוב החפים מפשע שהודו, במקרה כנופית מע"ץ האנשים עונו עינויים פיזיים שלא יתוארו וכמו שסיפר אחד מהם: "ידעתי שהם יהרגו אותי", כאן לא היה עוזר להם כלום. במקרי ברנס וביכונסקי הצילומים היו אימפרוביזציה מאלף ועד תו , החוקר שהביא לזכוי ברנס הסתמך על כשלים בשחזור בטענותיו, אבל ספקותיו התעוררו בגלל הליך החקירה עצמו ובעיתיות הראיות שהיו. |
|
||||
|
||||
נראה לי שאתה טועה בסיפור של ביכונסקי. ביכונסקי היה החשוד הראשון שנעצר בפרשת רחל הלר (זו שברנס הורשע מאוחר יותר ברציחתה). ככל שזכור לי הוא מעולם לא הודה בחקירה בפשע, ולכן שוחרר לאחר זמן מה. |
|
||||
|
||||
הוא שוחרר בגלל שמצאו את ברנס. |
|
||||
|
||||
מי דיבר על אמון? דיברתי על העוז להתנגד ולו פאסיבית (לשתוק). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |