 |
|
 |
||
|
||||
 |
האזנתי עכשיו לחדשות 11:00 מפי צבי סלטון. הוא הניח כמעט את כל השוואים הנעים, אבל הפיק את המפיקים. ברוך באמת נזהרה בדוגמאות המפורטות, אין כמעט מי שמקפיד עליהן בדיבור. קצת פחות לגבי הגרוניות (יש רבים שמקפידים) ולגבי המלרעיות של "ארבע" ו"שמונה". קשה לי להקפיד על "ארבע", "שמונה" ו"אצבע" בדיבור רגיל, אבל לא אעלה על דעתי לבטא אותם מלעיל בקריאה מהכתב. אני מקפיד גם על דיבורו של בני והוא בהחלט יודע איך יש לבטא, גם אם לפעמים הוא מתעצל. הוא גם יודע שאומרים "החבר" בסגול1. אפילו על "באה" ו"רצה" מקפידים בדיבוב של חלק מתוכניות האנימציה. הכללים האלו משפיעים על קריאה של טקסט מנוקד. שירה, למשל. 1 למה לא ניקדתי? WINDOWS 8, זה למה. אני עדיין מחפש את הסגול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני ואשתי אומרים את המספרים לילד1 אנחנו אינסטיקנטיבית אומרים "ארבע" במלרע אבל "שמונה" במלעיל. בלי ספק בגלל השכנים. 1 שכבר מזמן יודע להגיד את רצף המספרים מאחד עד עשר, לפעמים אפילו בלי לדלג, אבל לספור הוא לא יודע עדיין. לא העליתי בדעתי עד כמה גדול הפער המנטלי בין המשימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני גיליתי את הפער הזה לאחרונה. פער דומה קיים גם בין זיהוי הסיפרה ליכולת הספירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |