בתשובה לרון בן-יעקב, 27/10/14 19:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, הכי קצר שנכתב הוא כמה מילים בודדות, לא על זה מדובר. (אחת הגרסאות למד''ב הכי קצר היא ''האדם האחרון ישב בחדרו. לפתע נשמעה נקישה בדלת''). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה הסיפור. יש בו את האלמנטים הפורמלים של סיפור, וסיפור טוב. כל סיפור ארוך מממנו רק יעורר ויכוח סרק על מספר המשפטים או אורך הפסקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפרופו, באותה הזדמנות ששמעתי על הסיפור הקצר ביותר, שמעתי גם את השיר הקצר ביותר בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו, קצר ב-3 שניות מ-Her Majesty. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטר סלרס שר ג'ורג' גרשווין קצר בכחצי (אם תוריד את ההקדמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אתה שציטטת לא מזמן מהזיכרון - זה גם בזיכרון שלי - את דורי בן זאב שר "כושי כלב קט, קאט!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן יש את דני רובס בשבתו כג'ימי אוחנה: "את המנגינה הזו אי אפשר להפסי. אפשר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואת טרגדיית הנעורים ''רינה - השמינה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עכשיו שניים, אלכס אפשטיין ואברי הרלינג, שמפרסמים לפעמים ב"הארץ תרבות וספרות"1 סיפורים של חמישה-שישה משפטים כל אחד, לפעמים פחות, שלחלקם יש מאפיינים של מד"ב, ורובם מקסימים. אפשטיין מוכר עכשיו ספר קצר עם 101 כאלה. 1 אל תשאלו למה אני טורח לפתוח את זה, בעיקר סטייה נפשית, אבל שני אלה נותנים קצת סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה. 1 מה כל כך נורא במוסף הנ"ל, שזכה להשמצה מצדך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל מסקרנות, כי טרם הספיקות, או מאי-הסכמה, כי אתה חושב שזה מוסף מעניין, רלוונטי ורב-קוראים? (אני מניח שהראשון, והנה עניתי, אם כי אתה כנראה לא מדמיין נכונה עד כמה הוא משמעמם ולא רלוונטי לכלום. אני מנחש שאחוז זעום מקוראי הארץ פותחים אותו. וקוראי הארץ הם הרי סוג של אליטה אינטלקטואלית, אנשים שחושבים שהם חושבים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה לא זה ולא זה. בשנים הארוכות שאני מנוי על העיתון הנדון, חלפתי מן הסתם גם על המדור הזה, וודאי כשעיתותי היו יותר בידיי1. אני מסכים שהוא לא המדור הכי חשוב בעיתון, והוא לא זה שאני מבקר בו הכי הרבה. אבל ממה שזכור לי מהעבר, קראתי בו כמה ביקורות ספרים מעניינות, ולעיתים (רחוקות) אפילו חטאתי בקריאת איזה שיר או בעיון במאמר הפותח הארכני שמספר על תלאותיו של המשורר היהודי מעופפוביץ' בנסיעותיו מפלונסק לשמונסק וחוזר חלילה. אני מסכים שזה לא בדיוק מה שרלוונטי ליום יום, כמו מוסף הכלכלה המצויין של העיתון הזה, אבל מוסף עם ביקורת ספרות נשמע לי רעיון לא כל כך מופרך, ועיתון הארץ לא המציא את זה. עיתונים גדולים ומכובדים בחו"ל מתגאים במוספים שכאלה. ובאשר לרב-קוראים - ללא ספק יש לו יותר קוראים מלאייל, וזה לא נראה לי הפרמטר היחיד שאין בלתו. כמה קוראים לדעתך מנסים לפתור3 את חידת השחמט השבועית2? 1 זה אומר בטרם הייתי לאבא, כמובן. היום יש לי זמן אולי בסוף השבוע, במקרה הטוב. 2 שהיא חלק ממוסף סוף השבוע של הארץ, שעליו אני מוכן לומר בפה מלא שהוא מצויין ומלא בפינות קטנות ומשעשעות, כמו במאמרים שבאמת מלמדים אותך משהו. 3 ומתעצבנים כשגם כשנותנים שם את הפתרון, לא נותנים אותו עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את "הארץ תרבות וספרות" עורך בני ציפר [ויקיפדיה]. מיזנטרופ, אנטישמי, אנטי ציוני ובן אדם מעצבן בכל קנה מידה. איפה הוא ואיפה ברונובסקי. הבעיה העקרית עם המוסף הזה היא שרוח העורך שורה (ומעיקה) על רוב התוכן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני חובב גדול של ביקורת תרבות, ספרות ושירה (ואני גם לא מנוי על הארץ), אבל מאז שציפר עורך את המוסף הנ''ל אני מחרים אותו (כשאני מבקר אצל הוריי שהם כן מנויים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע את זה, ואפילו מסכים עם חלק מהתיאורים שלך. מהמעט שקראתי אותו, ראיתי שכשציפר עוסק בספרות, יש לו דברים מעניינים להגיד וידע עשיר ורחב. כשהוא מתעסק בדברים אחרים, גם הוא1 הפך את פרובוקציותו לאומנותו, מה שהביא לו בזמנו הרבה טוקבקים זועמים, כשההרבה כאן חשוב כמובן יותר מהזועמים. ואצלו ההנאה מהפרובוקציה ומהתגובות אליה הרבה יותר גלויה מאשר אצל אחרים. 1 ממש לא היחיד בעיתונאי הארץ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי משוכנעת שמחזיקים אותו בהארץ רק בשביל שיכתוב מאמרי דיעה מקפיצים שיגרמו להמוני קוראים נזעמים להכנס לאתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציפר מכה שנית במאמר מבריק על שרה נתניהו - מבריק, כי אני יכול לראות אותו מחייך מדושן עונג מתחת לשפמו בעודו כותב את המאמר ההזוי אך המוצלח פרובוקטיבית (כמו שמראים הטוקבקיסטים) הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה המפגרת שלנו יש כל כך הרבה פרות קדושות, לכל כך הרבה קבוצות שונות באוכלוסיה, כך שמספיק לשים שתי מילים זו ליד זו על מנת ליצור פרובוקציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היטלר צדק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קהל קוראי הארץ אינם קבוצה כל כך הטרוגנית. בני ציפר מחבר מאמרים שיקפיצו גם אותם. ובכוונה תחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסטייה של השחתת זמן על עלעול ב"תרבות וספרות" התחלתי עוד בזמן ברונובסקי. הוא היה אינטלקטואל ופובליציסט מעמיק ומוצלח לאין שיעור מציפר, אבל המוסף שלו - אם זכרוני אינו מאוד מטעני - ענה בדיוק לתיאור שלי מתגובה 645093. למעשה נראה לי שציפר בחר, אולי במודע, להמשיך בדבקות את דרכו של ברונובסקי1. ציפר משקף בטור שלו שלא בתו"ס את כל התכונות השליליות שכתבת, והטור הזה אכן נורא, אבל מסיבות הפוכות בדיוק לסיבות שעושות את תו"ס לנורא. החריגה הגדולה מרוח ברונובסקי, וממה שכתבתי בתגובה 645093, היא הבמה שציפר נותן לאחרונה בתו"ס ל"ערס פואטיקה". זה נראה כמשקף בדיוק את רוח העורך: עכשוויות, רלוונטיות, באזז, פרובוקציה ושטחיות (אפילו אם הם צודקים). וזה חריג מאוד בתו"ס, לא רק לדעתי אלא גם לדעת מדור המכתבים למערכת, שמראה על ריגשה קשה שזה מעורר בקרב עשרת הקוראים הנאמנים של המוסף. 1 ברונובסקי היה הראשון שלי, אני לא יודע אם הוא ייסד את הקו הזה או ירש אותו מקודמיו. נדמה לי שבין לבין היה בני מר, וזה היה אותו דבר. היום בני מר עורך את "ספרים", וזה שונה לגמרי מתו"ס ודומה למדי ל"ספרים" תחת עורכים קודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסף של ברונובסקי גילה לי את בורחס ואת מורקמי ואת שמבורסקה ואת נייפול ואת סאראמאגו (לפני שזכו בנובל), וכנראה עוד כמה ששכחתי. המוסף של ציפר גילה לי את אורחן פאמוק. ניחא. לציפר הטיה חזקה לתרבות של תורכיה והלבאנט. היא בהחלט ניכרת במוסף. לברונובסקי היתה ראיה הרבה יותר רחבה של העולם התרבותי (עם קצת הטייה לדרום אמריקה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כנראה צודק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין הערס פואטיקה אני לגמרי איתך. שני שירים שכאלה שקראתי השנה הספיקו להבין לאן הרוח נושבת ולהתעל מהתופעה מכאן והלאה (ולא, הם לא תמיד צודקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו מוסף "ספרים" מתדרדר לתחתית החבית כשהוא מפרסם השבוע ביקורת לספר לימוד בביולוגיה, שנכתבה על ידי בריאתן שמנצל את המאמר כדי לשטוח את בורותו ומשנתו הטחונה לעייפה נגד תיאוריית האבולוציה. מה השלב הבא - אסטרולוג כותב ביקורת על ספר ללימוד קוסמולוגיה? אני הופתעתי מאד כשקראתי את המאמר בסוף השבוע, ומסתבר שגם שאר קוראי הארץ לא נשארו אדישים: 'מתקפה על האבולוציה ב"הארץ"? ועוד במדור ספרים?' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לידיעה, דורון קורן הוא תלמידו של בריאתן (וגם שולל ביקורת המקרא) אחר, מנחם בן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז גם לבריאתנות יש אבולוציה? אגב, אם זכרוני אינו מטעני, נדמה לי שאותו מנחם בן בכובעו כביולוג טען שמחלת האיידס איננה נובעת מוירוס ה-HIV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם המליץ לבהות בשמש כל יום כמה דקות, ונענש על טיפשותו1 באופן הולם2 (הולם בהנחה שאף אחד לא הקשיב לו, אחרת העונש לא מספיק). 1 האירוניה היא שעל טיפשות בסדר גודל כזה הוא בקלות היה יכול להיות מועמד לפרס דארווין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מזעזעת. אני מאוד מקווה שכתבת מתוך בורות ולא מרשעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא כתב שהוא עומד בכל הקריטריונים. עוד על אנשים שבוהים בשמש, בפרק של "ספק סביר" על הנושא. ר' שם גם קישורים. למען מי שלא יטרח לקרוא או לשמוע: כן, בהייה רצופה בשמש גורמת נזקים לעין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורות, אבל אתמהה מדוע חשבת שלטרגדיה הזו התכוונתי... העונש ההולם על בהיה בשמש מרצון, תוך התעלמות מאזהרות וניסיון לשכנע אחרת לעשות כמוך, הוא פגיעה בראיה ולכך כיוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שב''פרס דרווין'' התכוונת לבת שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה היה מעצבן. אבל כדי לאזן במשהו, יש לציין שזה טור קבוע שלו על ספרי לימוד. עד כה הוא ביקר ספרי לימוד בלשון, ספרות ותנ''ך. אני חושב שזה פרויקט ראוי, ושבעיקר דבריו הוא די קלע למטרה, כשביקר את היובש האקדמי המצמית הנושב מהספרים האלו. גם בביקורת על ספר הביולוגיה הוא התמקד באקדמיות (לדבריו, המצב לא מזהיר אבל לא נורא), ורק בסוף דחף את הבריאתנות. אני חושב שכל אדם משכיל במידה סבירה כשיר לבקר ברוח זו ספר לימוד לבית ספר, גם אם הוא לא מומחה לתחום (יש בזה אפילו יתרון) ואפילו אם הוא מחזיק בעמדה שגויה קשות על נכונותה של הפרדיגמה כולה. אני כעורך הייתי משאיר את רוב הביקורת, ורק חותך את הקטע המביך על הבריאתנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חיתוך השליש הזה מהמאמר היה תורם לו רבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה צחוק. התחלתי לקרוא את מאמר הביקורת ונטשתי באמצע, כנראה בדיוק לקראת החלק המעניין, כי הביקורת נראתה לי עוד יותר דידקטית מספר הלימוד. חילופי הדברים כאן הריצו אותי להשלים את הקריאה ומסתבר שתחושתי היתה נכונה. ולנושא: אמנם הבריאתנות אינה תורה מדעית ולא צריכה להלמד בבית הספר, אבל אני מסכים עם מקצת הביקורת על כך שהאבולוציה נלמדת לא כתאוריה מדעית (הטובה ביותר שיש כרגע) אלא כאמת מוחלטת. ככל שאני זוכר ספר הלימוד הנדון היה לחט"ב ובגיל הזה תלמידים כבר יכולים להחשף לגוונים במקום השחור-לבן של בית הספר היסודי, למשל לכשלון הלמארקיזם וחזרתו המהוססת לאחרונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הלמארקיזם, במידה שהוא חוזר, עושה זאת במסגרת תורת האבלוציה. אני לא מכיר אפילו רמז לראיה שמערערת על התמונה הגדולה שלה - בניגוד למשתמע מדבריך, לפיה היא איזה הסבר שהביולוגיים נאלצים לחיות איתו בזמן שהם מחפשים אחד מוצלח יותר (בדומה, אולי, לפיזיקאים והמודל הסטנדרטי). בעניין פרטיה יש כמובן שאלות פתוחות, חילוקי דיעות וזרם של תגליות חדשות (אני מתאר לעצמי שאתה מצוי בעניינים, פחות-או-יותר, לאור רמזיך לאפיגנטיקה), אבל המסגרת הכללית - תאורטית ואמפירית - היא מאד מוצקה ויציבה. גילוי שיערער עליה באופן מהותי יתקבל כהפתעה עצומה. אני תומך לחלוטין בחינוך לחשיבה ביקורתית וספקנות, אבל לדעתי זה רעיון גרוע ליישם גישה כזו על תלמידי חט''ב בישראל, תוך שימוש בתחומי ידע שהם מוצקים במיוחד מחד אבל ''שנויים במחלוקת'' מבחינות לא עניינינות מאידך (פוליטיות ואידיאולוגיות) כמצע. התוצאה תהיה עדר של אנשים שחושבים שהכל שגוי או נכון באותה מידה, והאמת היא עניין של אמונה. יש לחכות שהתלמידים יתבגרו וישיכילו, או להשתמש במצע בדוגמאות קלות יותר וטעונות פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את החשש, אבל כמו שאפשר לספר איך תאוריית המפץ הגדול (שאוששה אמפירית כל כך טוב) החליפה את היקום הסטטי, אפשר לספר איך האבולוציה החליפה את הלמרקיזם. כך התלמידים מקבלים את המדע כמגדל שנבנה קוביות קוביות ולא כתורה מסיני. הרי כל המהות של חשיבה מדעית היא הנסיון להסביר טוב יותר ויותר את עולם התופעות. אז כמו שהמפץ הגדול הוא הסבר להסחה לאדום וניבא את קרינת הרקע שהיקום הסטאטי לא יכול להסביר, כך האבולוציה מסבירה גם את התוספתן וגם את צוואר הג'ירפה ואוששה ע"י הגנטיקה. מדוע לא להראות לתלמידים את דרך עבודתו של המדע במקום רק את התוצאות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט להסתייגות מהנוסח "האבולוציה החליפה את הלמרקיזם"*, אני מסכים. * למרק הוא מחלוצי תורת האבלוציה, והיה אולי הראשון שדן באפשרות שמוצאם של מינים הוא במינים אחרים, בהתמיינות של מינים כהסבר האולטימטיבי למגוון הביולוגי - ובכלל בתאוריה של מוצא משותף לכל עולם החי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלא מראים זאת כך לתלמידים? כשאני למדתי ביולוגיה בחט"ב ובתיכון הציגו זאת בדיוק כך (ספציפית, עם למרק). בפיזיקה, אגב, לא, שם זה באמת אמת מוחלטת (וחסרת עניין). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר הלימוד המבוקר לא הראו זאת כך. שפר עליך גורלך- אותי לימדו רק אמיתות נחרצות. אבל זה היה מזמן, כשהיינו יפים וצודקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפים וצודקים וצעירים, התכוונת לומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שעומר אמר (בניסוח נאה משלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד תגובות למאמר של דורון קורן: מכתב הפרופסורים נגד מבקר תיאוריית האבולוציה. ("מכתב הפרופסורים" זה על משקל "מכתב השמיניסטים"?) להערכתי הפרסום המקורי היה פרובוקציה מתוכננת מצד "הארץ", ועל זה יש לי רק להצטער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנחם בן פרסם לפני שבוע ב"הארץ" טור בגנות האבולוציה, והיום ארז גרטי ענה לו יפה. האם הפרובוקציה המיותרת הזאת צפויה עכשיו להופיע בתדירות של פעם בשלוש שנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית מציץ ב''רוטר'' היית רואה אותה מופיעה פעם בשלושה ימים (שלא לומר שלוש שעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שמ''הארץ'' אני מצפה להרבה יותר. אין הצדקה עיתונאית אמיתית לפרסום הטור ההוא של מנחם בן - סתם מלכודת טוקבקים ורעש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה צודק. ב. זה לא "סתם" - טוקבקים ורעש הם מן הסתם (הא!) בין הפרמטרים שעיתונאים נשפטים עליהם היום. ג. אצל 'הארץ'יש עוד כמה כאלה (מלכודות טו"ר), אז קשה להתפלא מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה עדיף ביג על מנחם? ________________ תשובה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5002579,00.h... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צב"ר! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ידידי ח' לא ישכח איך התחיל סיפור עלייתו המטאורית ואיך הוא נגמר. במשך שנים הוא ערך את מדור השחמט בעיתון. כשמצב העיתון הידרדר, בוטל המדור והוא התבקש לכתוב מאמרים בענייני השעה. ידידי ח' נהפך לפובליציסט. מעולם לא היה לוחם גדול. מאמריו היו תמיד נבונים ומתונים, וקראו, כמקובל, להתפטרות של בנימין נתניהו ולפינוי התנחלויות. המאמרים לא היו מרגשים במיוחד, אבל קוראי העיתון מצאו בהם הד נבון ומתון לדעתם...." יוסי קליין על עלייתו ונפילתו של בני ציפר(?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מודע לזה שלצד "תרבות וספרות" יש להארץ גם מוסף "ספרים", נכון? נראה לי שבהארץ החליטו על ייסוד "ספרים" כדי לקבל את מה שתו"ס היה אמור להיות. משהו שמקביל למוספי ספרות שמקובלים, כפי שאתה כותב, בעיתונים מכובדים בעולם. (למה הם לא יכלו פשוט לנער את תו"ס אני לא יודע. אולי בגלל שזה מעט דפים בגודל רחב מאוד, באמת קשה לניעור). "ספרים" הוא בעיקר ביקורות על ספרים חדשים, כשהקו הוא לסקור בעיקר את הספרים הבולטים בשוק1, וספרים שנוגעים לסוגיות של אקטואליה ותרבות שנתקלים בהם בעיתון גם מחוץ למוספי הספרות. יש גם אזוטריה, אבל במשורה. זה מה שמבטיח לו רלוונטיות, ועניין לקוראים רבים. וזה לא מונע ממנו להיות תרבותי וספרותי, ההפך. המוקד של "תרבות וספרות" הוא אזוטריה. כתבת את זה: מאמר ארכני שמספר על תלאותיו של המשורר היהודי מעופפוביץ' בנסיעותיו מפלונסק לשמונסק וחוזר חלילה. ובהכללה, לא עיסוק בספרות, אלא עיסוק בסופרים. ובתנאי שיהיו מתים מזה חמישים שנה, ואם הם מתים טריים יותר אז שלא שמעו עליהם יותר מתריסר אנשים. ויש עוד הרבה במוסף: שירה צרפתית מהמאה ה-19, שירה גרמנית מהמאה ה-18, שירה אכדית מהמאה העשרים, אבל מהצד הלא נכון של ישו. סקירת ניתוחו המהפכני של ז'יל דלז מ-1958 את הסאבטקסט של תרבות הסופרמרקטים בארה"ב. תרגומים של רמי סערי לסיפורים קצרצרים מיוונית, אלבנית ופינית2, בצירוף קורות חיי המחברת על השנים הארוכות שלה בכלא, פוליטית. ושירים, בעיקר של אותם עשרה משוררים שוב ושוב. האמת, עכשיו כשאני כותב את זה, אפשר לראות כאן מגמה: אולי העורך רוצה מוסף דווקא עם מה שלא בולט בשוק, דווקא עם מה שמתרחק מכל נגיעה בסוגיות שנתקלים בהם בשאר העיתון, דווקא עם תרבות שאין לה כרגע באזז תרבותי. בתיאוריה, זה נשמע גם לי מקסים. קצת אקספיזם ושקט לשבת, מה רע. אבל זה לא עובד. אוסף של פכים מעולמות עניין נישתיים יכול להיות נהדר, אם מאמר טיפוסי בו יפנה למי שלא מצוי בנישה, וינסה להראות לו כמה קסם יש בה, או חשיבות, או רלוונטיות למשהו שמקובל כחשוב. רוב המאמרים בתו"ס מניחים כמובן מאליו שאין דבר יותר מרתק או חשוב מתיאולוגיה של המאה התשיעית, וצוללים הישר לדיון בהשפעת כתבי אקווינס על הגותו של רבי ירמיהו הכורך מקורסיקה. חוץ מזה, יש בעולם (ואפילו בארץ) המון נישות תרבותיות, ותו"ס מדשדש לרוב באותן מעטות. זה יוצר תחושה של קליקה של כותבים, או לחילופין חוסר פתיחות של העורך. בסיכום, העריכה של תו"ס נראית לי פשוט גחמנית, ומכעיסה. אפילו מוציאה שם רע לתרבות. לפני שאני גומר את התגובה, רק אציין שמאמר אחד מתו"ס היה בעיני מספיק מעניין להביא אותו לאייל: דיון 3449. וחוץ מזה, שני דברים שמקשטים את תו"ס לעיתים קרובות ושכן נראים לי ראויים מאוד לקהל רחב למדי: אותם סיפורונים שהזכרתי של אפשטיין והרלינג, ותרגומים לשירה פולנית של שימבורסקה ושות'. 1 בזאת אני רוצה להסב את תשומת לבכם לעובדה שיש ספר אחד, יצירת מופת כבירה ששינתה את פני האנושות, שיצא בעברית לפני שלוש שנים בתרגום מזהיר שהרעיד את אמות הספים, ולא זכה להתייחסות ב"ספרים" (חוץ מביקור חטוף ברשימת רבי המכר). לא, זה בסדר, שטויות, אני לא עוסק בזה. באמת אין צורך.3 2 לאלה דווקא יש לי פינה חמה. אני לא יכול להיות אדיש למי שיודע לתרגם מכל השפות האלה - לא צחקתי כאן, אלו באמת שלוש שפות שהוא מתרגם מהן, לצד טורקית, הונגרית, אסטונית, פורטוגזית, ולמרבה הבנאליות, ספרדית. והוא באמת גאון בתרגום, כשמה שחשוב לצורך זה הוא לא שליטה בשפת המקור אלא יותר שליטה בשפת היעד, והבנת נפש המחברים. אבל בסופו של דבר, הבחירה לפרסם תרגומים לסיפורים האלה היא אזוטריה, אפילו קיצונית, עוד יותר מרוב המוסף. 3 שירה פולנית. אבל מאסכולה אחרת משל שיבמורסקה ושות'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאד כתבת. אני מחבב בתו''ס את הטור (החדש יחסית, כמדומני) של אברהם בלבן, אם כי לרוב אני לא כל כך רואה איך הוא קשור לתרבות, או לספרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה מפורטת ומאירת עיניים. אכן נראה לי שאני איכשהו הכללתי את ביקורות הספרים במוסף, ולא ביצעתי את ההבדלה החשובה ביניהם. 3א - גם אני הכרתי את שימבורסקה דרך המוסף. 3ב - דומני שאני מחזיק בביתי עותק של הספר המדובר ובתרגום מזהיר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |