![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
דִּבְרֵי דּוֹרִית בָּת-אוּרִיאֵל, חוֹבֶבֶת חוֹפֵי הָדּוֹלְפִינָּרְיוּם, הַבָּנָנָּה וִיְּרוּשָּׁלִָּם: הֲבֵל-הֲבָלִים אַמְרָה דּוֹרִיתִּי הֲבֵל-הֲבָלִים הַכָּל הָבֶל. מַה-יִּתְרוֹן לָאֲדָּם בְּכָל רְצִינוּתּוֹ הָיּוֹקֶדֶּת תַּחַת חוֹם-שָׁמֶשׁ? הֵסְכֶּם הֹלֵּךְ וּפִגּוּעַ בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמֶדֶּת. יֶשׁ פִּיחוּת שֶׁיֹאמָּר הִנֵּה, זֶה חֲדָּשׁ! וְהוּא כְּבָר הָיָה מְאֲרִידּוֹר, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵּינוּ. סוֹבֵב תַּקְלִיטּוֹר-הָדִּיגֵּ'יי סוֹבֵב עַל מְכוֹנּוֹ, סוֹבֵב הוֹלֵּך רוּחַ אֲבּוּ-נַפְחָא הָגְּדוֹלָּה, שֶׁעַל-נְפִיחוּת רוּחָם וְרוּם-קִשְׁקוּשְּיָיתָּם שֶׁל פְעִילֵּי תְּנוּעוֹת הַמּוֹחִים הֶמָּה. גּוּשׁ גַּמְלָּא עַכְשָׁיו וְהָזֹּאת שָׁלוֹם, צָמִיג בּוֹעֵר עַל יוֹם-כִּיפּוּר, וְעַל פְנֵּי כָּל שָׂר וְשָׂרָה מֻטֶּלֶּת עוּגָּה. אֲנִי דּוֹרִית הִתְפָּנַנְתִּי עַל חוֹפֵי הַבָּנָנָּה וִיְּרוּשָּׁלָּיִם. וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לְיָיִּן וּלִגְרָאס וּלְתַעֲנֻגּוֹת שׁוֹנוֹת בְּלִוְּיָית כָּל-בְנֵּי וּבְנּוֹת חֲוָּה שֵׁדִּים וְשֵׁדּוֹת. וַאֶרֵא שֶׁהִנֵּה, זוֹהִי דֶּרֶךְ-הַחֲיִּים וְזֶהוּ טָעַם-הֶחֲיִּים, וּמִלְּבָד זֹאת אֲכֵן, אֵין בִּלְתּוֹ. וְכָל אֲשֶׁר שַׁאֲלּוּ עֵינָּי, לָהֵן אֳמַרְתִּי – תְּפַדַּאלּוּ! כִּי אֲכֵן, לֹא מָנַעְתִּי מְלִבִּי כָּל שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמָּר אֱכוֹל, שְׁתֵּה וְזָיֵין חֲזָק, יָעָן כִּי מָחָר סַלַּמַּאת. וַיִּשְׂמָּח לְבָבִי בְּכָל זֶה-עֲמָלִּי, גָּם גְּאוֹנּוּתִּי עַמְדָּה לִי, וְזֵּהוּ יִתְרוֹנִּי-עֲלֵּיכֶם תָּחָת הַשָּׁמֵשׁ. כִּי אֲכֵן, אֵין זִכָּרוֹן לָרִאשּׁוֹנִּים, אֲבָל לִי – הֲיֹה-יִהְיֶה! |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
דורית, שמחתי על התשובה אבל אצלי היא מופיעה באותיות קיריליות עתיקות משולבות בכתב יתדות. אנא שני פונט או משהו כדי שגם בורים ועמי ארצות כמוני יוכלו לזהותך. תודה. |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ואם טל כהן רואה את זה, האם יש סיכוי, שגם קוראי עברית ויזואלית יראו ניקוד? | ![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
דברי דורית בת-אוריאל, חובבת חופי הדולפיריום, הבננה וירושלים: הבל-הבלים אמרה דוריתי הבל-הבלים הכל הבל. מה-יתרון לאדם בכל רצינותו היוקדת תחת חום-שמש? הסכם הלך ופגוע בא, והארץ לעולם עמדת. יש פיחות שיאמר הנה, זה חדש! והוא כבר היה מארידור, אשר היה מלפנינו. סובב תקליטור-הדיג'יי סובב על מכונו, סובב הולך רוח אבו-נפחא הגדולה, שעל-נפיחות רוחם ורום-קשקושייתם של פעילי תנועות המוחים המה. גוש גמלא עכשיו והזאת שלום, צמיג בוער על יום-כיפור, ועל פני כל שר ושרה מטלת עוגה. אני דורית התפננתי על חופי הבננה וירושלים. ונתתי את לבי ליין ולגראס ולתענגות שונות בלויית כל-בני ובנות חוה שדים ושדות. וארא שהנה, זוהי דרך-החיים וזהו טעם-החיים, ומלבד זאת אכן, אין בלתו. וכל אשר שאלו עיני, להן אמרתי – תפדאלו! כִי אכן, לא מנעתי מלבי כל שמחה, שנאמר אכול, שתה וזיין חזק, יען כי מחר סלמאת. וישמח לבבי בכל זה-עמלי, גם גאונותי עמדה לי, וזהו יתרוני-עליכם תחת השמש. כי אכן, אין זכרון לראשונים, אבל לי – היה-יהיה |
![]() |
![]() |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |