|
||||
|
||||
מעניין. איך הבנק שלך יודע שכשאתה נותן את ההוראה להעביר את הכסף אתה לא מחזיק בידך הרועדת את האוזן של בתך הקטנה שהיתה מונחת על סף דלתך עם דרישת כופר? |
|
||||
|
||||
לא אישרו לי את העברה, חסמו לי את הגישה לחשבון והייתי צריך להתקשר אליהם להוכיח שזה אכן אני, שאני לא מאויים ושההעברה היא אכן לגיטימית (וגם אז הם לא העבירו את הכסף מיידית אלא נתנו לי כמה ימים להתקשר אליהם ולהודיע שבאמת כן הייתי מאויים). |
|
||||
|
||||
ואתה חושב שאם היית מאויים האמצעים האלה היו עוזרים? |
|
||||
|
||||
תולי בעקשנות של המאיים (אם הוא היה מאיים עלי במשך כמה ימים) וביכולת שלי לא להשמע מפוחד כשיש אקדח מכוון לרקה שלי. אי חושב שבמהלך השיחה היו לי כמה הזדמנויות לגרום להם לחשוד שמדובר במשהו לא תקין מבלי שהמאיים שמאזין יבין שזה מה שאני עושה. אני מניח שאם החשבון אליו מועבר הכסף היה חשבון מפוקפק הייתי צריך לעבור עוד כמה שלבים. אבל חד משמעית, להגיד שהבנק ''לא מעוניין'' בחשאיות מהצד שלי זה לא נכון. לפחות במקרה הזה הבנק עשה מאמץ הרבה יותר ממה שהייתי מצפה ממנו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |