 |
אפשר לא להסכים ואנו אכן לא מסכימים על נקודה זו.
הטענה שלי היא שגם אם אנחנו אישית לא מיחסים יותר מידי חשיבות לרגש הזה בעצמנו, לא הייתי ממהר לזלזל ביכולת של הרגש הזה בציבור להשפיע על העולם. תחושת מרמור בקרב מגויסים זה משהו שמדיניות רציונלית כן צריכה להתיחס אליו. מה שאמור לקבוע מה היא ״סיבה מספיק טובה״ למדיניות היא לא ההשקפה איך רצוי שאנשים ירגישו או יתנהגו, אלא איך אנשים ירגישו ויתנהגו למעשה עם ובלעדי המדיניות המוצעת.
להערכתי מלחמת 600 הימים (כמה מוזר לכתוב את המשפט הזה) מתחילה להביא את החוזה הבלתי כתוב בין ציבור המגויסים למדינה לנקודת משבר שאין לזלזל בה. משהו שבן גוריון תהה לגביו בשנות ה -50 באיזה הרהור מנומס על מה ראוי ומה לא יאה, עלול להתפרץ בקרוב בזעם שעלול לרסק את צה״ל מבפנים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות