![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ומה ההסבר הנכון? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
למי כיוון ניוטון את המשפט? המשפט כוון לכל קודמיו וגם לחבריו בני תקופתו שעל בסיס עבודתם הוא בנה את תגליותיו. באופן ספציפי: קודמיו: ניוטון התבסס רבות על עבודתם של ענקי מדע שקדמו לו, כמו יוהנס קפלר (שחקר את תנועת כוכבי הלכת), גלילאו גליליי (שחקר תנועה ונפילה חופשית), רנה דקארט, ואחרים. עבודתם הניחה את היסודות שעליהם הוא בנה את תורת הכבידה שלו והחישוב הדיפרנציאלי והאינטגרלי. רוברט הוק: אף על פי שהמשפט מביע ענווה כלפי תרומות קודמות, ישנה פרשנות הטוענת שבמקרה הספציפי של המכתב להוק, הייתה לו גם נימה סרקסטית או עוקצנית. הוק עצמו היה מדען מוכשר ובעל מגוון רחב של תחומי עניין (אנטומיה, פיזיקה, אופטיקה), והיה לו סכסוך ארוך וידוע עם ניוטון, במיוחד סביב טענות של הוק על תרומתו לחוק הכבידה. גובהו הפיזי של הוק היה נמוך, ולכן יש המפרשים את "כתפי ענקים" כהתייחסות צינית לגובהו של הוק, תוך רמיזה עדינה על כך שהוק לא תרם מספיק כדי להיחשב "ענק". עם זאת, הפרשנות המקובלת והנרחבת יותר היא שהמשפט משקף את ענוותנותו של ניוטון והכרתו בתרומת הדורות הקודמים למדע. הרעיון של "עמידה על כתפי ענקים" לא היה חדש לניוטון; ביטויים דומים הופיעו כבר בימי הביניים, למשל אצל ברנאר משארטר (Bernard of Chartres) במאה ה-12, שאמר: "אנו גמדים, אבל אנו יושבים על כתפי ענקים, וכך אנו יכולים לראות יותר רחוק מהם." בסיכומו של דבר, ניוטון כיוון את המשפט לכל מי שהניח את היסודות למדע, ובמיוחד לאותם הוגים ומדענים שפתחו את הדרך לתגליותיו פורצות הדרך. ג'מיני |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
וידועה גם הגרסה (השחצנית) של מארי גל-מאן: “אם הרחקתי ראות, הרי זה משום שהייתי מוקף בגמדים.” | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
ניוטון היה אדם מאוד מעניין. לדעתי רב הנסתר על הגלוי בנוגע לאישיותו ולראיה אין הרבה ביוגרפיות שלו. ניוטון גדל בתנאים קשים מאד ופיתח אופי מוזר וחריג מאד. אאל''ט הוא היה גם הומוסקסואל בעידן שזה יכל לעלות לו בחייו. מסיבה זו קשה לחוות דעת על האותנטיות של הסיפורים עליו. יש עוד סיפור (שלצערי גם הוא כנראה מיתוס) שטוען שההתבטאות היחידה של ניוטון בפרוטוקול החברה המדעית הבריטית היא בקשה לסגור את החלון. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
השילוב הזה של גמד העומד על כתפי הענק וממקסם את הפוטנציאל הגלום בהם, מזכיר את משל הפיסח והעיוור ממסכת סנהדרין צא' ואת משל העיוורים והפיל [ויקיפדיה] הבודיהסטי מעלה את התהייה איך רק במאה ה-12 רעיון השילוב/השותפות נולד רק אז. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה שלא רבים יודעים הוא שלא ניוטון המציא את המשפט הזה, שהיה ידוע לפחות מהמאה ה-12. פילוסוף צרפתי בשם Bernard of Chartres כתב כבר אז: We are like dwarfs on the shoulders of giants, so that we can see more than they, and things at a greater distance, not by virtue of any sharpness" of sight on our part, or any physical distinction, but because we are carried high and raised up by their giant stature." (ייתכן שגל-מאן הכיר את הציטוט ומשם עלה לו הרעיון עם להשתעשע עם הגמדים).
|
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
די עם הבוגד | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |