![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אם אני רואה עני רעב ולא נותן לו ביס מהסנדוויץ שלי והוא מת. האם זה נחשב שהרעבתי אותו למוות ? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה תמיד עונה לשאלה בשאלה? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
מה פתאום. למה שאעשה זאת ? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
לא יודע (= התשובה שלי לשתי השאלות שלך). | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אני חושב שהחלטת הממשלה על חסימת הסיוע ההומניטרי למשך חודשיים וחצי בהחלט גרמה למחסור במזון ולרעב. כן כן אני יודע, חמאס הוא זה שאשם ומה עם איראן ולבנון ודרזדן. מבחינתי השאלה החשובה היא מה לעשות כדי שהמצב הנורא יפסק, ולא כל מיני ניסויים מחשבתיים על ביס בסנדוויץ'. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אולי - ישראל יכולה להיות אחראית להרעבה אבל לא אשמה בהרעבה. נימוקים לאי אשמתה שהיא כן הכניסה סיוע לפני ואחרי המצור בכמות מספקת שאילולי אחרים היו יכולים לכלכל את תושבי עזה. | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
סיבה לגאווה: אחראית ולא אשמה. ועכשיו בוא נהיה אחראים לעצור את האסון המזוויע. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |